שנת 2009 תיזכר כאחת השנים הקשות ביותר מבחינה כלכלית בדורות האחרונים. המשבר הכלכלי כמעט ולא פסח על אף מדינה. אפילו דובאי, החברה באיחוד האמירויות, אחת המדינות בעלות ההכנסה הגבוהה ביותר לנפש בעולם, קרסה לה ביום אחד. אחרים יזכרו את 2009 כשנה בה נכנס לבית הלבן הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה”ב, אשר נבחר עם הרבה תקוות לשינוי, אך טרם הצליח להצליח לתרגם אותן למעשים. 2010 הקרובה צפויה להיות שנה של התאוששות מבחינה כלכלית, אולם המתיחות הביטחונית ברחבי העולם אמורה להחריף וליטול מחיר כבד. הנה לפניכם סיכום השנה ותחזית בקווים כלליים לשנה הבאה.

הייתה זו שנה דרמטית מכל הבחינות עבור החברה האמריקנית. בתחילת ינואר נכנס לבית הלבן, לראשונה בתולדות המעצמה החזקה בעולם, נשיא שחור – ברק אובאמה. אובאמה, סנאטור צעיר, שביקש להביא מדיניות שונה לחלוטין מהמדיניות של קודמו, נכנס לתפקידו באופן שעורר תקוות רבות בקרב האמריקנים, בזמן שהפופולאריות שלו ברחבי העולם, הייתה הגבוהה ביותר של נשיא אמריקני מזה שנים. כה גבוהה הייתה הפופולאריות שלו, עד כי בצעד מעורר מחלוקת הוענק לו פרס נובל לשלום, למעשה רק בגין בחירתו והשינוי באווירה העולמית שבישר בואו.

הנושא החם ביותר במדיניות החוץ של אובאמה, היה המאמץ להביא לסיום המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, במקביל לניסיון להגיע לפיוס עם העולם המוסלמי, לאחר שמונה שנות בוש. בעיראק, פונו הכוחות הבריטיים שישבו בדרום המדינה, הכוחות האמריקנים החלו לסגת ממרכזי הערים, ותהליך של העברת האחריות הביטחונית לכוחות הביטחון העיראקיים החל. האמריקנים קבעו לוחות זמנים לנסיגה, שלא תסתיים ככל הנראה לפני אמצע השנה הבאה. על אף חידוש הפיגועים בעיראק, נראה כי המדינה ההרוסה עולה על פסים של שיקום, יותר מ-6 שנים מתחילת המלחמה.

החזית המרכזית שתפסה את תשומת ליבו של אובאמה היא אפגניסטן. לאחר התלבטויות רבות, החליט לתגבר את הכוחות האמריקנים במדינה ב-60,000 חיילים נוספים, אשר יצטרפו במהלך השנה לתגבורות שתשלחנה החברות האחרות בנאט”ו. בבית הלבן ובבריסל מקווים כי הכוחות המתוגברים, ביחד עם ההתקדמות בתהליך הכשרתם של חיילים ושוטרים אפגניים, יסייעו להטות את הכף במלחמה בטאליבן. מן העבר השני של הגבול האפגני-פקיסטני, ביצעו הפקיסטנים מאמץ משמעותי מצדם, ובמספר מבצעים צבאיים הצליחו לדחוק את כוחות הטאליבן אל ההרים, בדיוק בזמן בו נכנס האזור לחורף וההרים החלו להתכסות בשלגים.

פעולות נוספות שביצע אובאמה כדי להתפייס עם העולם המוסלמי, היו נאומו בקהיר בו ניסה להושיט יד לעולם המוסלמי, ולהבטיח כי האמריקנים מעוניינים לפתוח דף חדש ביחסיהם עם חלק זה של העולם. במקביל, הפעילו האמריקנים לחץ רב על ממשלתו של נתניהו, כדי להשיג ויתורים ישראליים. ויתור שכזה הושג בהסכמה הישראלית חסרת תקדים להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים, כצעד בונה אמון לקראת מו”מ עם הפלשתינים.

לכל אורך השנה החולפת התתמודדה ארה”ב עם השלכות המשבר הכלכלי הגדול ביותר זה 80 שנה. במחצית השנייה של השנה הצביעו נתונים על התאוששות מסויימת, אך הדרך לתיקון נזקי המשבר עודנה ארוכה.

מבחינת היחסים בין ארה”ב העולם המוסלמי, שנת 2010 תהיה קריטית יותר מ-2009 – באפגניסטן, עם תגבור הכוחות, ישפיעו מהלכי המלחמה על מצבו הפוליטי של הנשיא הנוכחי, בעוד חלקו של הנשיא הקודם באירועים ישכח לאטו. בעיראק, יצטרכו האמריקנים להשלים שורה של משימות מפתח על מנת לעמוד ביעד של הסגת עיקר הכוח ב-2011. במזרח התיכון, ינסה אובאמה להניע את תהליך השלום. כשלון באחת או יותר מהזירות הללו, יהווה כתם על נשיאותו של אובאמה, שיגיע לאמצע הכהונה הראשונה שלו בנובמבר הקרוב ויתחיל באופן טבעי לחשוב כבר על כהונה שנייה.

לצד התהליכים המתמשכים באפגניסטן, בעיראק ולהבדיל בישראל, יתמודד אובאמה השנה עם כמה אתגרים גדולים – הגרעין האיראני, היחסים עם סין ורוסיה, חוסר היציבות בסודן ובמדינות המאגרב.

אובאמה בברלין – ציפיה אדירה לשינוי. צילום: האתר הרשמי

רצועת עזה

באזורנו, דומה לכאורה כי אין כל חדש. שנת 2009 נפתחה במלחמה בעזה, שהביאה לישראל שקט ביטחוני במהלך צבאי מהיר וכמעט ללא נפגעים מצדהּ. לאחר המהלך הצבאי ספגה ישראל ביקורת רבה מצד המערב, העולם המוסלמי והאו”ם שפרסם דו”ח אנטי-ישראלי ושנוי במחלוקת.

הרשות הפלשתינית, שהתפצלה כבר ב-2007 בין החמאס והפת”ח, לא הצליחה לאחות את הקרע הפנימי בשנה החולפת. האיבה בין הצדדים התעצמה נוכח תגובת הפת”ח למבצע עופרת יצוקה במהלכו, על פי דיווחים שונים, פנו לישראל גורמים בסביבתו של יו”ר הרשות וביקשו שתכריע את החמאס. הבחירות לנשיאות ולפרלמנט הפלשתיני, שהיו אמורות להתקיים בתחילת השנה, נדחו למחצית השניה של 2010, ובסבירות גבוהה אין מדובר בדחייה האחרונה. בינתיים, ממשיכים אנשי הפת”ח והחמאס להילחם ביניהם, בעיקר ביהודה ושומרון, שם נחשב עדיין הפת”ח, תחת חסותהּ של ישראל, לחזק יותר.

ברצועה, דומה כי תקיפות צה”ל הפכו את ענף כריית המנהרות לתחום העיסוק המרכזי של תומכי החמאס. מספרן של המנהרות אינו ידוע אך הוא נאמד במאות, והן משמשות את החמאס להתחמשות מחדש בסוגי נשק ובהקפים גדולים משראינו במבצע האחרון. הסחבת בעניינו של גלעד שליט מעידה, ככל הנראה, כי בחמאס לא ששים לוותר על הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלהם בשום מחיר ריאלי.

המצוקה הכלכלית הנמשכת, אי-שחרורו של שליט, המתיחות הגואה בין החמאס למצרים על רקע ניסיונותיה של האחרונה לבנות חומה תת-קרקעית על מנת לחסום את כל המנהרות, והמאבקים הפנים-פלשתיניים, מביאים ביחד ללחץ קשה על הנהגת החמאס בעזה ובדמשק לשנות במשהו את המציאות. כשהם רואים במצרים איום גובר, ובהיעדר נכונות לפתור את סוגיית שליט, עשויים בחמאס לפנות בשנה הקרובה שוב להסלמה, במטרה למשוך את הממשלה הישראלית למבצע צבאי נוסף. מבצע כזה, מבחינת החמאס, יסב אבדות לישראל לכל הפחות, ויחזק את הלובי העולמי נגד ישראל ובעד סיוע בינלאומי לרצועה במקרה הטוב.

הגרעין האיראני

איראן המשיכה בשנה החולפת בפרויקט הגרעין שלה. דיווחיו של ראש אמ”ן, כי איראן כבר השיגה כמות מספקת של אורניום כדי להרכיב פצצה, מצמצמת את חלון ההזדמנויות לתקיפה. חשיפת המתקן הסודי בהקמה בקום, הצהרות האיראנים כי הם מעוניינים להעשיר את האורניום ברשותם לרמה גבוהה יותר, מעבר לרמה הנדרשת בשימושים אזרחיים וסירובם המתמשך לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית, הגביר את הלחץ על ארץ האייתוללות.

בשלב מסוים, הביעו הרוסים, הבונים בעצם כמה מהמתקנים באיראן, נכונות להחרפת הסנקציות, כדי ללחוץ על האיראנים לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית.

על אף ההתגייסות הבינלאומית נגד פרויקט הגרעין, הכותרת המרכזית שהגיעה השנה מאיראן לא נגעה לפרויקט אלא דווקא למאבק על השלטון. בבחירות לנשיאות שנערכו בחודש יוני, הזדרזו בטהרן לפרסם תוצאות שהעידו על נצחון סוחף של הנשיא המכהן אחמדיניג’אד, זאת על אף התגייסות נרחבת לטובתו של מתנגד השלטון, הרפורמיסט מוסאווי.

זיוף התוצאות הבוטה, ואולי גם המצוקה הכלכלית המחריפה בהדרגה בשלוש השנים נוכח הסנקציות על איראן, הביאו להתפרצות גלי מחאה בציבור האיראני בסדר גודל שלא נראה במדינה מאז מהפכת חומייני ב-1979.

כוחות הביטחון האיראנים יצאו להגן על השלטון ולהשיב את הסדר לרחובות. עשרות מפגינים וייתכן ואף מאות, קיפחו את חייהם בימים הראשונים שרדפו את מערכת הבחירות, אלפים נעצרו, וטענות קשות בדבר הפגיעה בזכויות האזרחיות של המפגינים דלפו לתקשורת הבינלאומית.

המפגינים האיראנים, אותם בחרנו כאנשי השנה שלנו, השפיעו רבות על מקבלי ההחלטות במערב. האפשרות להימנע ממלחמה עם איראן, באמצעות הפלת המשטר, הפכה לממשית וקורצת. מדינות אלה משקיעות משאבים רבים כדי לשמר את רוח המחאה באיראן, ועל פי הערכות רבות, מצויה איראן בנקודה קריטית, ומהפכה כוללת עשויה להתרחש בכל רגע.

הקולות המסוייגים במערב עומדים על כך כי המחאה נגד השלטון מונהגת על ידי המחנה הרפורמיסטי שאינו חופץ להפיל את משטר האייתוללות אלא לבצע רפורמות ליברליות באופן יחסי בסדרי השלטון. עם זאת, הדעת נותנת כי מעמדם של אלו המבקשים להפיל את השלטון ולבצע מהפכה מוחלטת, מתחזק בהדרגה ובמיוחד נוכח צעדי ענישה קשים נגד המפגינים מצד המשטר. אין ספק, שאי-השקט האזרחי ימשיך להשפיע על איראן בשנה הקרובה, אף אם לא יתגבש לכדי מהפכה, בעוד שהמעצמות ימשיכו ללחוץ על האיראנים בזירה הכלכלית, המודיעינית והפוליטית.

בתחילת 2010, נדמה כי רק התפתחות יוצאת דופן דוגמת מידע מוצק על פריצת דרך בתהליך להרכבת פצצה, יובילו כבר במהלך השנה הנוכחית לתקיפה של גורם מערבי, ישראלי או אחר, באיראן.

המהומות האלימות ביותר שידעה באיראן מאז המהפכה. צילום: פאראמרז, פליקר

השיעים והסונים

בשנת 2009, התרחב הקרע בין איראן השיעית, ובין מדינות ערב הסוניות במזרח התיכון. תא של החיזבאללה שנחשף במצרים ואשר מטרתו הייתה להפיל את המשטר; ניתוק היחסים בין מרוקו ואיראן; הכרזה של שר איראני כי בחריין שייכת לאיראן, הכרזה שעוררה חששות רבים בקרב מדינות המפרץ, והשפיעה על החלטתם לגבש כוח צבאי משותף; שיתוף פעולה ביטחוני מצרי-ישראלי חסר תקדים, אשר הוביל בין היתר, ככל הנראה, לתקיפת שיירת נשק איראנית בסודן; מעורבות איראנית בולטת בסיוע למורדים הזיידים בצפון תימן, מעורבות שמעלה את החשש מפני עימות ישיר בין סעודיה ותימן לבין איראן; המשך הבחישה האיראנית בלבנון, אשר מנעה את הקמתהּ של ממשלה בארץ הארזים עד אשר נענו תביעות החיזבאללה; החשש הירדני-סעודי מפני נסיגה אמריקנית מוקדמת, אשר תותיר את עיראק כטרף קל בידי האיראנים ועוד.

השנה גם התרוממה לה מעצמה איזורית חדשה-ישנה – טורקיה, אשר שנים רבות סבלה מחוסר יציבות כלכלית, משחיתות וממאבק ממושך בטרור הכורדי, פעלה רבות לשפר את יחסיהּ עם רוב מדינות האזור, כולל הפשרה מלאה של היחסים עם סוריה, התקרבות לאיראן, הידוק היחסים עם הירדנים ועוד. רק ישראל חשה בפגיעה קשה ביחסים האסטרטגיים עם הטורקים, בתהליך שהחל בימי עופרת יצוקה. ביטול ההשתתפות הישראלית בתמרונים צבאיים בטורקיה, פגיעה בקשרים הביטחוניים עם התעשייה הצבאית הישראלית, ההתקרבות לאויבותיה של ישראל ושורה של הצהרות מפיו של ראש ממשלת טורקיה ארדואן, אשר נתפסו לעיתים לא רק כאנטי-ישראליות כי אם גם אנטישמיות, כל אלו סימלו את ההחלטה האסטרטגית שקיבלה טורקיה בשנה החולפת.

השנה הקרובה אם כן, תהיה לשנה של חוסר יציבות ביטחונית ופוליטית. כדאי יהיה לעקוב אחר המתרחש באיראן גופא והיחסים הרעועים של איראן עם מדינות ערב, ההתחזקות הטורקית באזור והמצב הביטחוני בעזה. נקודה נוספת היא הקריסה הכלכלית של דובאי, המאיימת להשפיע גם על שאר האמירויות באיחוד, ואולי אף על כלכלת המפרץ כולה. על רקע המאבק בהשפעה האיראנית, מגיע המשבר הכלכלי הזה בעיתוי גרוע ביותר. מדינות המפרץ תזדקקנה למשאבים רבים כדי להתמודד עם האיום, ובהיעדר יציבות כלכלית, עשויות לצוף בעיות חברתיות נוספות, כגון הצבא העצום של העובדים הזרים הפועלים במדינות הנפט, אשר עשוי להפוך מדינות אלה לטרף קל עבור האיראנים.

אירופה

נראה כי מי שנפגע באופן הקשה ביותר מהמשבר הכלכלי, היו מדינות אירופה. בחודש ינואר קרסה הכלכלה האיסלנדית, אירוע שהביא את הממשלה לשנות את מדיניתה ארוכת השנים ולבחון הצטרפות לאיחוד האירופי, כצעד שיקל על הקשיים הכלכליים במדינה. יוון מצאה עצמה לקראת סוף השנה בחשש לקריסה דומה, והחרפת המצב הכלכלי השפיעה גם על המצב הפוליטי הפנימי.

גם אירלנד ובריטניה לא ליקקו דבש מבחינה כלכלית, והאירים שנחשבו עד לא מזמן לנמר כלכלי, מצאו עצמם מתדרדרים באופן חריף ביותר. המשבר הכלכלי מצד אחד, וכניסתו של אובאמה לבית הלבן מצד שני, הביאו לשיפור היחסים בין האמריקנים ובין מדינות אירופיות שנחשבו לביקורתיות ביותר כלפי האמריקנים דוגמת ספרד.

לצד הבעיות הכלכליות, החריפו גם הבעיות החברתיות באירופה. בשוויץ, תמכו האזרחים באיסור על הקמת צריחים במסגדים במסגרת משאל-עם מחייב. האישור גרר ביקורת בינלאומית רבה והציף שוב את הסכסוך בין אירופה והעולם השלישי ובעיקר עם העולם המוסלמי. השוויצרים אף מצאו עצמם בעימות דיפלומטי וכלכלי קשה עם לוב, שכלל סנקציות כלכליות מצד הלובים, ואף הוביל את מנהיג לוב מועמר קדאפי להציע לפרק את שוויץ ולחלק אותה בין גרמניה, צרפת ואיטליה.

בצד האירועים הכלכליים-חברתיים הקשים שפגעו ביבשת האירופית, הייתה זו שנה בה התעוררה גם התקווה האירופית לעתיד משותף טוב יותר. אימוצהּ של אמנת ליסבון ומינוי של קבע לנשיא ושר חוץ אירופי במשרה מלאה, סימל את רצון מדינות האיחוד לשפר עוד את התיאום ביניהן. המשמעות בפועל של אימוץ האמנה טרם הובררה במלואה וייתכן כי היא תיצור בעיות חדשות עבור האירופים, אולם המתווה של ליסבון אמור על פניו לממש את הפוטנציאל של אירופה המאוחדת, ולהקל על האירופים להתמודד עם שלל האתגרים העומדים בפני היבשת, באופן שיותיר את הקול האירופי כמשמעותי בזירה הבינלאומית גם בשנים הבאות.

לקראת 2010 אם כן, ישנם מספר תהליכים מעניינים, אשר ישפיעו על היבשת האירופית – אימוץ אמנת ליסבון ילווה בניסוי ותהייה בטרם תגובש הדמות של האיחוד האירופי, בכל הנוגע לצד האדמינסטרטיבי והביצועי. המשך הטיפול במשבר הכלכלי עשוי להיות קריטי עבור מדינות רבות, אשר בשל חולשתן הכלכלית עשויות לחוות חוויה דומה לזו שחוו האיסלנדים, היוונים והאירים בשנה החולפת.

גרמניה תחת הנהגתה של הקנצלרית מרקל, אשר נבחרה מחדש בגרמניה והצליחה להקים ממשלת מרכז-ימין שצפויה להיות יציבה מקודמתה, הוכיחה חוסן כלכלי רב בשנה החולפת, על אף שנראה היה בתחילה כי הקנצלרית מתקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי. הגרמנים יתקשו לסחוב לבדם את האיחוד על גבם, חדשות לא טובות כמובן עבור הכלכלות החלשות ביותר באיחוד. ככלל, ברור כי המשך המשבר הכלכלי יצטרך לחייב את מדינות האיחוד לבחון מחדש את המחויבות הכלכלית כלפי המדינות החלשות.

שאלת ההגירה, על רקע המשבר הכלכלי, תישאר במרכז הוויכוח הפוליטי הפנימי באירופה. מהגרים רבים, שקודמו בברכה על ידי האירופים שנזקקו לידיים עובדות, מובטלים כיום במספרים עצומים, ומהווים נטל על מערכת הסעד המשוכללת של אירופה. החשש האירופי מפני האסלאם הפונדמנטליסטי, כפי שבא לידי ביטוי במשאל העם השוויצרי, עשוי להעמיק את הקרע בין האירופים הוותיקים ובין המהגרים.

המלחמות בעיראק ובאפגניסטן ממשיכות להשפיע על חלק ממדינות אירופה אשר מחזיקות בצבא במדינות אלה כחלק מהשותפות בנאט”ו או במסגרת קשרים בילטרליים עם האמריקנים. מדינות אלה מעוניינות לסיים את הפרק הזה במהרה, בשל המחיר הפוליטי הפנימי וכן המחיר הכלכלי שהוא גובה מהמדינות המצויות גם כך במשבר. לכן, גם סוגיית משבר הגרעין האיראני מותירה את רוב מדינות אירופה בחוסר רצון בולט להגיע לידי עימות עם האיראנים, ומדינות רבות דוגמת שוויץ ואיטליה אף ממשיכות להגביר את הסחר עם האיראנים.

אובאמה עם משפחת ספאטרו – היחסים עם ספרד שוקמו. צילום: הבית הלבן

רוסיה

גם רוסיה המשיכה ללקק את הפצעים מהמשבר הכלכלי. צניחת מחירי האנרגיה, בצד מחיקה של 80% מנכסי הבורסה הרוסית, העמידו את הרוסים בפני סכנה מוחשית של חזרה לשנות ה-90 הזכורות לרע. אולם רוסיה, שהשכילה לצבור יתרות מט”ח עצומות בימי השפע, הצליחה להישאר על שתי רגליה, בדרך להתאוששות מקווה ב-2010. השינוי בתוכנית הצבת המערכת נגד טילים בפולין וצ’כיה על ידי הנשיא האמריקני אובאמה, סייעה להפשיר מעט מיחסי שתי המדינות לאחר שנים של מתיחות רבה, והרוסים אף הביעו הסכמה עקרונית לסייע בהפעלת הלחץ על איראן בסוגיית הגרעין.

באמצע השנה, רשמו הרוסים נצחון אסטרטגי חשוב, כאשר “מלחמת הצינורות” קיבלה ביטוי חוזי. הרצון האירופי להשתחרר מהתלות בגז הרוסי מחד, ומאידך השאיפה הרוסית לשמר את אחיזתה בשוק, הובילו למרוץ ראש בראש לחתימה על חוזים ארוכי-שנים לרכישת גז מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה ומנגד, עם המדינות שבשטחן אמורים לעבור צינורות הולכת הגז. כשהאבק שקע, התברר כי האירופים נכשלו במאמציהם להשיג כמות מספקת של גז, עובדה שהעמידה את כדאיותו הכלכלית של הפרויקט בספק.

בזירה הפוליטית, מוסיף נשיא רוסיה מדבדב, לפעול בצילו של פוטין, במה שנראה כמו יצירת כמה מוקדי כוח בתוך רוסיה. שני המנהיגים משתדלים להציג אחדות כלפי חוץ, אולם פוטין חודר פעמים רבות לתחומי האחריות של מדבדב, ומותיר את שאלת מיהו המנהיג תלויה באוויר. פוטין כבר הצהיר כי ישקול להתמודד על הנשיאות בבחירות הבאות, צעד שאם יתממש, יוביל לאחד משני תסריטים – פינוי וולונטארי של הזירה על ידי מדבדב, או לחילופין, מאבק פוליטי חם ביניהם. אין ספק כי פוטין נהנה מפופולאריות רבה יותר ברוסיה מאשר מדבדב, ומשחק הכוחות בין שניהם ימשיך להעסיק את הרוסים גם בשנה הקרובה.

מדבדב ופוטין בחופשת סקי – כמה זמן תחזיק עוד הברית? צילום: הקרמלין

אפריקה

ביבשת אפריקה התרחשו השנה תהליכים בעלי מאפיינים שונים, על פי החלוקה הפנימית של היבשת. בצפון אפריקה, התחזקה ההשפעה האיראנית על מדינות האזור. איראן נהנית מיחסים קרובים מאוד עם אלג’יריה ולוב, אשר בזכות עליית מחירי האנרגיה בשנים האחרונות, והסרת האמברגו מלוב ב-2003, תופסות עמדת השפעה חשובה באזור ובמקומות אחרים ביבשת השחורה.

אלג’יריה בונה בשנים האחרונות יכולת צבאית מרשימה, שנייה רק ליכולת המצרית באפריקה ובעולם הערבי, אשר תגיע לידי הבשלה בשנה הקרובה. מירוץ החימוש הזה, אליו הצטרפה בלית ברירה יריבתה של אלגי’ריה, מרוקו, גובה מחיר כלכלי לא פשוט מהמרוקנים, ועשוי להוביל לעימות צבאי בין המדינות, או לכניעה מסוימת של המרוקנים בעמדות השנויות במחלוקת בין המדינות.

מצרים, התומכת במרוקו ואשר חוותה סכסוך עם אלג’יריה בעצמה על רקע משחקי קדם הגביע העולמי, מחויבת לסייע למרוקנים במקרה של התדרדרות נוספת ביחסים, ואל תוך הקלחת הזאת נכנסות גם המעצמות העולמיות – רוסיה התומכת באלג’יראים, וארה”ב וצרפת שתומכות במרוקו. הסינים, להם אחיזה איתנה ברוב מדינות היבשת, נזהרו עד כה ממעורבות צבאית בולטת, אולם הם עשויים להידרש להגן על האינטרסים שלהם ביבשת, ובכך להחריף את חוסר היציבות.

דרומית למדינות המאגרב, ממשיכה להתחולל בסודן מלחמה במערב המדינה, בה נטבחים תושבי דארפור בחסות הממשלה הסודנית. נגד נשיא סודן באשיר, עומד תלוי צו מעצר בינלאומי בעוון פשעי מלחמה, אולם הוא נהנה מתמיכה סינית ומתמיכת העולם הערבי, ועל כן מוגן לפי שעה מהעמדה לדין. האירועים בדארפור, קשים ככל שיהיו, עשויים להתגמד לעומת הסכנה הממשית בחידוש מלחמת האזרחים בין הצפון הערבי והדרום האפריקני הלא-מוסלמי. המלחמה הזו, הנמשכת בהפסקות מאז עצמאות סודן ב-1956, גבתה עד כה כ-2.5 מיליון קורבנות.

שלושה אירועים אלקטוראליים משמעותיים יעברו על סודן בשנה הקרובה. הראשון, שנקבע לאפריל הקרוב, יהיה מערכת בחירות בה ישותפו כל אזרחי סודן, לכאורה לפחות. הסודנים ערכו מפקד אוכלוסין כדי לקבוע זכאות להשתתף בבחירות, ונראה כי יד נעלמה דאגה לשמר את היתרון של הצפון הסודני על פני שאר אזורי המדינה הגדולה ביותר באפריקה. תוצאות הבחירות עשויות לספק חוסר שקט, בשל תחושות קיפוח מצד הדרום. אירוע שני שאמור לפי שעה להתקיים בחודש יולי, יהיה משאל עם שייערך בקרב תושבי דארפור. על הפרק, איחוד חלקי דארפור, מחוז החולש על רוב חלקהּ המערבי של סודן. המשמעות מבחינת הממשלה הסודנית עשויה להיות מהלך ראשון להתנתקות מלאה מהמדינה, עניין שאינו בא בחשבון מבחינת השלטון המרכזי. מאחר ובאזור זה בוצע רצח-עם במסגרתו נרצחו כ-400,000 איש על פי ההערכות, בעוד מיליונים נעקרו מבתיהם, עשוי משאל העם להידחות, ודארפור תישאר מפולגת בריבונות סודנית מלאה.

האירוע השלישי, אולי המשמעותי מכולם, יהיה משאל עם נוסף שאמור להיערך בינואר 2011, במסגרתו ינסו תושבי הדרום להתנתק מסודן. החיבור הראשוני בין הצפון והדרום נעשה באופן מלאכותי על ידי הבריטים בשנות ה-40, ובמידה והדרום ייפרד מסודן, תאבד זו את השליטה על שדות הנפט הגדולים באזור, מחיר שקשה להאמין שתהיה מוכנה לשלם. מדובר גם בבעיה קשה מבחינת סין, הצרכנית המרכזית של הנפט הסודני, שהשקיעה בנדיבות בפיתוח תשתיות הנפט במדינה האפריקנית.

במזרח היבשת, ממשיכה להשתולל הלחימה בסומליה ובמדבר אוגאדן המאוכלס בסומלים אך נמצא בריבונות אתיופית. מדינות רבות מעורבות בסכסוך הזה, כגון איראן ואריתריאה המסייעות לאסלאמיסטים הקיצוניים, ומנגד ארה”ב והמערב המסייעים לאתיופיה ולממשלה הסומלית המתונה יחסית. המאבק במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בין מדינות הגוש הריכוזי ומדינות הגוש הדמוקרטי, גלש זה מכבר לקרן אפריקה, והלחימה שם עשויה להחריף בשנה הקרובה בהיעדר אפשרות להכרעה של מי משני הצדדים. העובדה כי האזור נמצא כבר כמה שנים בבצורת, מאיימת להחריף את המצב ההומאניטרי, עד כדי מוות בהיקף נרחב מרעב.

במערב היבשת, דווקא חוות המדינות יציבות יחסית בצד פריחה כלכלית משמעותית. גילויים מתמשכים של מאגרי נפט גדולים, בעיקר במפרץ גינאה אך גם במקומות אחרים באזור, מעניקים פוטנציאל כלכלי עצום לחלק מהמדינות באזור. פוטנציאל זה מושך אליו מטבע הדברים, גורמים זרים המועניינים להשיג נתח מהעוגה, מחברות מערביות, דרך חברות סיניות ועד חברות הודיות.

במדינות בהן המשטר המקומי הוא מושחת ודיקטטורי, תישאר הרווחה מנת חלקן של האליטות, והדבר יחריף את היציבות הפנימית, כפי שאירע בגינאה ובמקומות אחרים בשנה החולפת. מדינות אחרות עשויות לנצל לטובה את העושר הזה, כדי לפתח את התשתיות האזרחיות ולהעניק עתיד טוב יותר לתושביהן.

בדרום היבשת, מתמקד העניין בשתי מדינות – בדרום אפריקה הוחלף ראש הממשלה הוותיק ת’אבו מ’בקי בסגנו לשעבר ג’ייקוב זומה, חרף שורה של האשמות פליליות נגדו. זומה, שמתמודד עם בעיית הגירה מזימבבוואה, הצורך לארח את המונדיאל בקיץ וחוסר יציבות פוליטית פנימית, יצטרך להכריע גם בנושאי חוץ. דרום אפריקה תחת שלטונו של מ’בקי התקרבה לסינים ולאיראנים, ושאלת הזיקה המדינית עודנה תלויה באוויר.

בזימבבוואה, מונע מוגאבה המזדקן את קיום הרפורמה עליה התחייב, במסגרתה יחלוק את השלטון עם יריבו מורגן צווינגראי. המדינה ממשיכה לסבול מאינפלציה בשיעורים דמיוניים, מבּריחה של אזרחים מהמדינה בחפשם אחר תעסוקה בדרום אפריקה ובמקומות אחרים ומאיום מתמשך של מהפכה. המצב הכלכלי הקשה בזימבבוואה, אינו זוכה לסיקור נרחב בתקשורת, והפרת זכויות האדם תחת הנהגתו של מוגאבה, יוצרת סיר לחץ שעשוי להוביל לשינוי פוליטי במדינה. העובדה כי מוגאבה כבר חצה את גיל ה-80 לפני מספר שנים ומצב בריאותו לוטה בערפל, יכולה לסייע למתנגדיו להביא את השינוי לו הם מייחלים.

נשיא סומליה, עבדוללאי יוסוף אחמד – עבודה רבה לפניו. צילום: ממשלתי

אמריקה הלטינית

נשיא ונצואלה, הוגו צ’אבז, המשיך בקו הרדיקלי שלו ב-2009, בדרך להפוך את ונצואלה לגרסה מודרנית של קובה. צ’אבז הצליח להעביר שינוי בחוקה בחודש פברואר, המסיר את המגבלה על מספר הכהונות האפשריות לאדם. פירוש הדבר שהוא יוכל לשוב והתמודד לכהנות נוספות, החל ב-2012. במקביל, המשיך צ’אבז להלאים את שרידי הכלכלה הפרטית במדינה, לרדוף את האופוזיציה וליטול לעצמו סמכויות שלטוניות נוספות.

בזירה הבינלאומית, המשיך צ’אבז בקו האנטי-אמריקני. כניסתו של אובאמה לתפקיד לוותה באמירה של צ’אבז כי ישנה הזדמנות לשינוי. באחת הוועידות הבינלאומיות אף נפגש צ’אבז עם אובאמה בחטף, והעניק לו ספר במתנה, אותו ניאות הנשיא האמריקני לקבל. אולם מאוחר יותר, כבר החל צ’אבז להביע ביקורת גם כלפי הנשיא החדש. מבצע עופרת יצוקה, הוביל את צ’אבז לנתק את יחסי ארצו עם ישראל, יחסים שסבלו ממתיחות כבר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

מהלכים רבים המתקיימים בוונצואלה, מתרחשים לאחר מכן בקרב שותפותיהּ – בוליביה, אקוודור וניקרגוואה, המרכיבות עימה ועם קובה את הציר הלטיני האנטי-אמריקני, שהתגבש כבר לפני שנתיים. אחת מהשותפות בציר, בוליביה, ניתקה אף היא השנה את היחסים עם ישראל. בבוליביה התקיימו בחירות בחודש דצמבר בהן זכה הנשיא איבו מוראלס בניצחון סוחף, לאחר קדנציה סוערת במסגרתהּ ביקשו המחוזות העשירים של בוליביה, שחששו ממהלכי הלאמות דומים לאלה שהתקיימו בוונצואלה, להתנתק ממדינת האם. הניצחון המשכנע של מוראלס, עשוי לרכך את ההתנגדות שיש לו מצד השכבות החזקות במדינה, אולם יש להניח כי החשדנות כלפי תוכניותיו של מוראלס תימשך.

במדינה אחרת, הונדורס, ניסיון דומה לשינוי סדרי השלטון נכשל לפי שעה. המדובר בניסיונו של הנשיא מנואל זלאייה, להביא לשינוי בחוקה שיאפשר לו להתמודד פעמים נוספות בבחירות. החוקה בהונדורס מאפשרת לנשיא לכהן קדנציה אחת, וזלאייה ביקש לפתוח את הפתח להגדלת כמות הקדנציות, בדומה לחברו צ’אבז. אולם החוקה בהונדורס, בודדה מספר קטן של חוקים שאינם ניתנים לשינוי, כמו מספר הקדנציות של הנשיא.

זלאייה, שניסה לעקוף את החוקה ואת הוראת בית המשפט העליון מספר פעמים, נעצר וגורש לבסוף בהוראת בית המשפט. הונדורס מצאה עצמה מותקפת על ידי כל מדינות אמריקה ומדינות רבות בעולם, וטענתהּ כי פעלה בהתאם לחוקה שלה, לא התקבלה בדרך כלל בזירה הבינלאומית. זלאייה אף הצליח לחזור להונדורס, ולהסתתר בשגרירות הברזילאית, שהפכה לפורשת החסות שלו. לבסוף התקיימו הבחירות בהונדורס בסוף נובמבר, מהן עלה בבירור כי האזרחים מצדדים בסילוקו של זלאייה, שכבר קודם לכן הוכתר כנשיא הלא-פופולארי ביותר בכל רחבי אמריקה

ברזיל ממשיכה ליהנות מצמיחה כלכלית ותרבותית מקיפה. גילויים נרחבים של שדות נפט, גם ב-2009, ההכרזה על אירוח האולימפיאדה ב-2016 אחרי שכבר זכתה באירוח המונדיאל ב-2014 והצלחה של הרפורמות הסוציאליות שמבצע הנשיא לולה דה סילבה מאז נבחר כנשיא בפעם הראשונה, מצביעות על פוטנציאל גבוה עבור ברזיל להפוך לאחת הכלכלות המובליות בעולם בעשור הקרוב.

ארגון יונאסור, האיחוד של מדינות דרום אמריקה אשר פועל ממאי 2008, ממשיך להתפתח. במרץ השנה החלה לפעול מועצה לגיבוש מדיניות ביטחונית, אשר התכנסה לראשונה בצ’ילה. ברחבי היבשת משקיעות המדינות מיליארדים בשיפור התשתיות, כדי לחזק את הקשרים בין המדינות החברות. בימים אלה אמור להסתיים פרוייקט של סלילת אוטוסטראדה בין ברזיל ופרו, אשר ראשיתה בחופי האוקיאנוס האטלנטי, וסופה באוקיאנוס השקט. התוכנית היא לסלול כבישים נוספים וחדישים המחברים בין האוקיאנוסים, באופן שיסייע למסחר ולתיירות ביבשת.

בשנה הקרובה ישנם מספר עניינים שכדאי להתמקד בהם באמריקה הלטינית. המשך הידוק היחסים בדרום אמריקה, עת ממשיכים ביונאסור לאמץ רפורמות נוספות – באיחוד מעוניינים להסיר מכסים באופן חלקי עד 2014 ובאופן מלא עד 2019, כל זאת תחת הדומיננטיות הברזילאית באיחוד זה, אשר הופכת למשפיעה החשובה ביותר על המתרחש בדרום אמריקה, לאחר כ-180 שנה של הגמוניה אמריקנית.

הסכסוך בין קולומביה ובין מדינות הציר הלטיני, כשקולומביה מהווה למעשה מדינת פרוקסי של ארה”ב במאבקה ביריב הרדיקאלי, נמצא עדיין בסכנת התדרדרות למלחמה, כפי שהיה גם בשנה החולפת. האמריקנים מגבירים את הנוכחות הצבאית שלהם בקולומביה למורת רוחו של צ’אבז, שממשיך להשקיע משאבים רבים בחיזוק הצבא שלו. היחסים ההדוקים של צ’אבז עם איראן ולוב, במסגרתם פועלים תאי טרור של חיזבאללה וארגונים אחרים בוונצואלה, עשויים להיות מופעלים כנגד מטרות ישראליות, יהודיות, אמריקניות ונגד קולומביה כמובן. ונצואלה מצדה, מתכוונת לסייע לאיראנים במידה ויעמדו תחת איום של התקפה אמריקנית או ישראלית, באמצעות שימוש בנשק הנפט ובאמצעים אחרים.

העובדה כי מנהיגי הציר הלטיני הצליחו לשמור על מעמדם ואף לחזקו, מבטיחה כי הם ימשיכו להשפיע על תהליכים ביבשת, ולהתערב בנעשה במערכות פוליטיות במדינות אחרות. ב-2010 ייאלץ השיא אלבארו אוריבה, שישלים שתי קדנציות, לפנות את מקומו. אוריבה, שבשנת 2008 נהנה מתמיכה של 85% מהציבור, הוא אחד הנשיאים הפופולאריים ביבשת, ויש להניח כי היה נבחר בקלות לקדנציה נוספת. בשנות שלטונו, הצליח אוריבה להעניק יציבות ביטחונית למדינה שבמשך עשרות שנים הייתה קרועה במלחמות אזרחים, תחת שליטה של קרטלי קוקאין וארגוני טרור רצחניים. בעקבות השיפור הדרמטי במצב הביטחוני, חל שיפור ניכר גם במצב הכלכלי בקולומביה, אולם המדינה עדיין סובלת משחיתות.

עזיבתו של אוריבה, המקורב מאוד לוושינגטון, עשויה לערער את היציבות הפנימית בקולומביה, לשמחתו של צ’אבז, הבוחש ללא הרף מאחורי הקלעים. שאלת העברת השלטון בקולומביה, אחת ממדינות המפתח באזור, תהיה משמעותית מאוד ליחסי הכוחוות באזור – בחירתו של מנהיג שיישמר את הברית עם ארה”ב יבצר את מעמדה של קולומביה כמאחז של הדוד סם בדרום אמריקה. מנגד, בחירתו של מנהיג שיבקש להתרחק מוושינגטון, יותיר את ארה”ב ללא עוגן אמיתי באזור, לראשונה מאז אמצע המאה ה-19.

צ’אבז – קשרים הדוקים עם איראן. צילום: אייג’נסיה ברזיל

אסיה

המשבר הכלכלי של 2009, לא פסח גם על מדינות רבות ביבשת אסיה. יפן, סובלת באופן כרוני בשני העשורים האחרונים ממיתון, כל זאת על רקע משבר מנהיגות קשה שהחל מאז פרישתו של ראש הממשלה הפופולארי ג’וניצ’ירו קויזומי ב-2006. בבחירות 2009, הודחה מפלגת השלטון הכמעט נצחית, המפלגה הליברלית-דמוקרטית, ובמקומה נבחרה המפלגה הדמוקרטית בהנהגתו של יוקיו האטויאמה. האטיומאה שנהנה לאחר בחירתו מתמיכה של 70% מהציבור, איבד גובה רב בשלושת החודשים שלו בתפקיד, וכעת התמיכה בו ירדה מתחת ל-60%.

הוא אמור להביא יציבות פוליטית ביפן, שידעה ארבעה ראשי ממשלה בשלוש השנים האחרונות מאז פרש קויזומי, לחלץ את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם מהמיתון ולהגדיר מחדש את יחסי יפן עם ארה”ב, לנוכח הביקורת הציבורית הרבה על הנוכחות הצבאית הממושכת של האמריקנים בארץ השמש העולה.

סין, יריבתה ההיסטורית של יפן, ממשיכה לתבוע לעצמה מקום בצמרת המעצמות בעולם. השנה היא עברה באופן רשמי את גרמניה בדירוג הכלכלות הגדולות בעולם, והיא נמצאת מרחק קצר מלעבור גם את יפן בדרך להכתרתה כשנייה רק לכלכלה האמריקנית במונחים של תוצר. השפעת המשבר הכלכלי על סין הייתה מתונה באופן יחסי. למעשה, המשיכה סין לצמוח גם ב-2009, אם כי לא באופן אליו התרגלה ב-30 השנים האחרונות. הפגיעה בייצוא, שגם הגדילה את כמות המובטלים במדינה, גרמה לחששות מסוימים בקרב הסינים, אולם הם המשיכו להפגין עוצמה כלכלית רבה, בסייעם למדינות רבות בעולם השלישי שהתמודדו עם המשבר הכלכלי בעצמן.

מעצמה עולה נוספת, הודו, ממשיכה להציג אף היא איתנות כלכלית. כניסתו של אובאמה לבית הלבן, גרמה לחשדנות רבה מצדם של ההודים, הסבורים כי אובאמה מתכוון להעדיף את היחסים עם סין ופקיסטן על פניהם וזאת לאחר שנים של חיזורים מצדו של הנשיא לשעבר ג’ורג’ בוש. על מנת להרגיע את החששות בניו-דלהי, אירח הנשיא האמריקני את ראש הממשלה ההודי לארוחת ערב רשמית בבית הלבן, הראשונה שערך הנשיא החדש למנהיג זר מאז היבחרו.

פיגועי הטרור במומבאי בסוף 2008, לא הובילו את ההודים למלחמה ב-2009, בלחץ האמריקנים, ולאחר שקיבלו הבטחות לטיפול חריף יותר בסוגיית הטרור. פקיסטן, תחת הנהגתו של עלי אסיף זארדארי, אכן החלה לבסוף לפעול ביד קשה נגד ריכוזי הטאליבן בצפון מערב המדינה, והצליחו לדחוק את אנשי הטאליבן אל ההרים.

מערכת הבחירות בהודו, עמדה בסימן הביקורת הקשה של האופוזיציה הימנית באשר לאופן הטיפול העדין לתפיסתם, בסוגיית הטרור, לאחר שהוברר מעל לכל ספק כי פקיסטן אכן עמדה מאחורי הפיגועים. ממשלת הודו בהנהגת מנמוהאן סינג, אשר ביקשה להקל על הקמתהּ של ממשלה דמוקרטית בפקיסטן לאחר שנות השלטון הצבאי של פרווז מושארף, המתינה בסבלנות. בדיעבד התברר כי החלטתהּ הייתה נכונה, לנוכח הגברת הפעילות נגד הטרור של פקיסטן וארה”ב הציבור ההודי גמל לממשלתו בכך שבחר בה שוב בבחירות שהתקיימו בחודש מאי.

צפון-קוריאה מצאה עצמה השנה, בדמדומי שלטונו של קים ג’ונג איל. קים, שהחליט ככל הנראה להעביר את מושכות השלטון לבנו הצעיר, ביקש לפעול להעברה חלקה ככל שיתן את השלטון, על אף מצבו הבריאותי הרופף. לצורך כך, הפעילה צפון-קוריאה שרירים בזירה הבינלאומית – ניסוי גרעיני שני ומוצלח אשר הוכיח לכל מי שעוד היה צל של ספק, כי לפיונגיאנג יש יכולת גרעינית מוכחת. ניסוי זה לווה בניסויים רבים בטילים, כולל בעלי יכולת מעוף של אלפי קילומטרים המביאים אותם אל סף החוף המערבי של ארה”ב.

המשטר הצפון-קוריאני העביר את המסר כי לא יהסס להפעיל את כל יכלותיו כלפי כל מי שינסה לצאת נגדו ולנצל את הרגישות הפוליטית סביב החלפת השלטון. הסינים והרוסים, המעוניינים בהמשך קיום המשטר הצפון-קוריאני המהווה חיץ בינם ובין דרום-קוריאה הפרו-מערבית, העניקו גיבוי רב לצפון-קוריאנים, במקביל לניסיונות תיווך מצדם להרגעת הרוחות.

בשנה הקרובה ימשיך המשבר הצפון-קוריאני להעסיק את מנהיגי המעצמות הגדולות בעולם. במידה ואכן ימות קים ג’ונג איל, או שמסיבות בריאותיות לא יוכל להמשיך ולתפקד לחלוטין, תיכנס צפון- קוריאה לתקופה של סחרחורת פוליטית, ותהיה לרגישה ביותר מבחינה ביטחונית. הצפון-קוריאנים יבקשו להוכיח כי “העסקים כרגיל”, והם ימשיכו לעשות שרירים כלפי שכנותיהם.

ביפן כאמור, יידרש יוקיו האטויאמה, להוכיח כי ביכולתו להנהיג את המדינה הלא-יציבה פוליטית, ולנווט אותה אל מחוץ למשבר. שאלת התפקיד ויכולת ההשפעה של האמריקנים במזרח הרחוק, כפי שייגזר מיחסי האמריקנים עם סין, הודו, יפן ופקיסטן, תעסיק ביתר שאת את המדינאים האסיאתים. אובאמה, שהטיל את עיקר כובד משקלו וזמנו בטיפול בסוגיות הנוגעות למזרח התיכון, יידרש גם למדיניות האמריקנית בזירה כה חשובה זו.

פקיסטן, במידה ויצליחו כוחות הביטחון להכריע את אנשי הטאליבן ובמקביל תצליח הממשלה לכונן משטר דמוקרטי ויציב, תנסה לחדש את התהליך המדיני עם ההודים, נושא חשוב ביותר עבור האמריקנים, אם כי יש להניח כי העמדה הסינית שונה, לנוכח יריבותם עם הודו. נראה כי שתי הממשלות, בפקיסטן ובהודו, הן היוניות ביותר שפעלו במדינות אלה, ועל כן עשויה להיות התפתחות במסלול זה השנה. מאחר וארגוני הטרור בפקיסטן עדיין משפיעים וחלקם אף ממשיך ליהנות מסיוע של אנשי מודיעין פקיסטנים שאינם חשים עצמם כפופים לממשלה, בהחלט עשויה להתרחש בהודו מתקפת טרור נוספת, שתשמר את הקפאת היחסים בין שתי המעצמות הגרעיניות של תת-היבשת ההודית.

שנת 2009 הייתה בסימן המשבר הכלכלי, אחד החמורים בדורות האחרונים, אשר גבה קורבנות רבים. מספר כלכלות לאומיות כבר קרסו, ואחרות עשויות קרוס השנה. מערכת הבנקאות העולמית ספגה זעזוע קשה, והיא עומדת כעת בפני אימוץ שורה של רפורמות כלכליות להן שותפות כל הכלכלות הגדולות בעולם.

אובאמה עם ראש ממשלת הודו סינג – עובד קשה להרגיע את ההודים. צילום: הבית הלבן

מתחילים שנה חדשה

הפגיעה הכלכלית השפיעה בתורהּ גם על היציבות החברתית והפוליטית במדינות רבות, אולם לקראת 2010 נראה כי שיאו של המשבר כבר מאחורינו, וכעת יידרשו מדינות רבות לפעול לשיקום הכלכלות שלהן.

כניסתו של אובאמה לבית הלבן, מעבר לסמליות שבעצם בחירתו של מועמד שחור לתפקיד הפוליטי רב העוצמה ביותר בעולם, בישרה תקווה לשינוי בקרב מדינות רבות, אולם פעילותו של אובאמה מצויה עדיין תחת מחלוקת וביקורת, הן פנימית והן בקרב מדינות שתמכו בתחילה בשינוי הפוליטי בארה”ב. על אף שעיקר התמקדותו של אובאמה הייתה בטיפול בכלכלה האמריקנית וביחסי ארה”ב עם העולם המוסלמי, הורגש השינוי גם בזירות אחרות.

העולם מצוי זמן רב בתהליך של החלפת המעצמות הכלכליות הוותיקות – ארה”ב, ארבע הגדולות של אירופה ויפן, במעצמות כלכליות חדשות. סין, הודו וברזיל נהנו במידה רבה מהמשבר הכלכלי אשר פגע בהן באופן מתון מהאחרות. תהליך זה הוביל לצמצום הפערים בין המעצמות הגדולות, ובעשור הקרוב נחזה בוודאי בהמשך התפתחות התהליך הזה, באופן שישפיע גם על השדה המדיני העולמי.

רוסיה, הרביעית במדינות ה- BRIC, לא הצליחה להוכיח חוסן כלכלי דומה לזה של שלוש האחרות. העובדה כי המשק הרוסי נשען באופן כמעט מוחלט על ייצוא חומרי גלם, חשפה את ערוותה של רוסיה מתחילת המשבר הכלכלי. אין זה אומר כמובן שרוסיה לא תצליח להתרומם. אדרבא, הרוסים פועלים כדי לגוון את הכלכלה שלהם ולהשקיע בתעשייה לא-צבאית, אולם החברה הרוסית, הסובלת מבעיות דמוגרפיות של התמעטות האוכלוסייה והזדקנותה, נעדרת את היכולת שיש לסינים, להודים ולברזילאים אשר רק מתחילים לגלות את כוחו של מאגר הפועלים העצום העומד לרשותן.

המשבר האיראני מלווה אותנו כבר כמה שנים, ומעת לעת נרמז בתקשורת כי ההתקפה על איראן מתקרבת. קפיצת המדרגה שביצעו האיראנים בשנה החולפת מבחינה טכנולוגית, קפיצה אשר על פי ההערכות הופכת את בנייתה של פצצה גרעינית לעניין של החלטה בלבד של הדרג הפוליטי, מצמצמת את האופציות העומדות בפני המערב. הלחץ שמפעילות מדינות ערב מאחורי הקלעים להתמודד עם איום זה, מחדד עוד יותר את תמונת המצב. חוסר השקט הפוליטי באיראן, מאז התפרסמו תוצאות הבחירות לנשיאות, מתווסף אף הוא לתמונה המורכבת, ומבטיח כי 2010 תהיה משמעותית ביתר עבור הרפובליקה האסלאמית השיעית.

אולי יותר מכל, ההבנה כי כל תהליך כמעט בעולם משפיע על מירב המדינות, התחזקה ב-2009. השפעת המשבר הכלכלי, ואופן ההתמודדות איתו באמצעות כינוס תכוף של גופים כגון ה-20G, ה-8G ומסגרות בינלאומיות נוספות; המאמצים שנעשו באיחוד האירופי לאמץ את אמנת ליסבון; המשך חיזוק מגמת האינטגרציה האזורית, בדרום אמריקה, באפריקה ובמפרץ הפרסי; הפעילות הבינלאומית בשאלת ההתחממות הגלובאלית, כפי שבאה לידי ביטוי בוועידה בקופנהגן ובהזדמנויות אחרות, כל אלו מסמלים את המשך התחזקותו של תהליך הגלובליזציה ועוד יותר מכך, של האינטגרציה האזורית.

בזירה הכלכלית, השנה הקרובה אמורה לעמוד בסימן התאוששות. ברמה המדינית והביטחונית, נראה הכי 2010 תתאפיין במשברים ביטחוניים רבים ברחבי העולם. בעוד האמריקנים ישימו דגש על ניסיון להביא לסיום המלחמה באפגניסטן ובעיראק, זירות חדשות דוגמת תימן, סודן, צפון אפריקה ואחרות, ידגישו את הבעייתיות של המלחמה בטרור העולמי.