ההכרזה האמריקנית בתחילת יולי על כך שאפגניסטן זוכה למעמד של בעלת ברית משמעותית שאינה חברה בנאט”ו, כצעד משלים להבנות שחתמו עליהם נשיא ארה”ב ברק אובאמה ועמיתו האפגני חמיד קרזאי, שבה והדגישה את תפיסת הביטחון האמריקנית בעידן אובאמה.
הביקורת הגדולה של אובאמה נגד הממשל של קודמו הייתה שהמעבר לעיראק טרם סיום הטיפול באפגניסטן, עמד בסתירה למהות המלחמה בטרור. אפגניסטן, כמושב של משטר הטאליבן ותנועת אל קעידה באותם ימים בחודש ספטמבר 2001, נתפסה בעיני אובאמה כמקום שבו צריכה ארה”ב להשקיע את מרב מרצה בייבוש הטרור. פקיסטן, כמי שסייעה בהסתרת אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל קעידה ואחרים, הייתה למטרה ללחצי הבית הלבן אף היא.
לאחר דחיות ושינויים, נקבעה 2014 כשנה שבה ייסוג הצבא האמריקני מאפגניסטן. כשנתיים לקראת היעד, מעוניינים האמריקנים לייצר מציאות שונה במדינה זו. לאחר שעיבו את המערך האמריקני באפגניסטן מתוך כוונה להגיע להכרעה, ואף חיסלו את בן לאדן בפקיסטן ומנהיגי טרור אחרים, השקיעו האמריקנים ממון רב בפיתוח צבא מודרני באפגניסטן על טהרת הנשק והאימונים האמריקנים. הפיכתה של אפגניסטן לבת ברית של נאט”ו, פותחת בפניה את האפשרות לרכש של נשק אמריקני
בנוסף, פעלו האמריקנים בתחילת יולי לגייס ביפן באמצעות מדינות נוספות 16 מיליארד דולר לשיקומה של אפגניסטן, הפעם הכסף אמור להיות מושקע ישירות בכלכלה האפגנית ולא דרך המערכת הפוליטית המקומית שנשענת על פוליטיקה שבטית ועל כן מושחתת מאוד.
הסיוע הכספי והצבאי, לצד ייצוב מסוים של המצב הביטחוני באפגניסטן, אמור היה להיות חלק מקמפיין הבחירות של אובאמה ב-2012, אולם דחייתו בשנתיים עשויה להשתלב או שלא עם תוכניותיו של המועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים, מיט רומני, אם יפסיד אובאמה בבחירות.
במקביל להכרזה על שדרוג מעמדה האסטרטגי של אפגניסטן, חודשה גם האספקה לאפגניסטן דרך פקיסטן לאחר שנתיב זה הוקפא במשך שעבה חודשים. הסיבה להקפאה הייתה הריגתם של כמה עשרות חיילים פקיסטניים על ידי כוחות אמריקנים לאחר שזוהו בטעות כמחבלים ככל הנראה. חידוש האספקה נתקל בביקורת ובהפגנות, בעיקר מצדם של האסלאמיסטים בפקיסטן המתנגדים לקשרים עם ארה”ב [1].
גם האמריקנים מבינים כי הקרב על אפגניסטן טרם הוכרע והוא ישוב ויתלהט ככל שמועד הנסיגה יתקרב. הטאליבן, שמצאו לעצמם מקומות מסתור בקרב השבטים הפשטונים בפקיסטן, יחזרו להרים בעוד כמה חודשים לקראת האביב הבא. כשייסוגו האמריקנים תהיה זו הזדמנות פז עבורם לבחון את מידת ההצלחה של הצבא האפגני החדש.
הפעם, לתוך הקלחת הזו יזרמו לצד האפגנים והטאליבן, גם הודו ופקיסטן שממשיכה לסבול מפיצול אישיות – משטר דמוקרטי למחצה והנהגה חילונית, מול תנועות אסלאמיות חזקות ומודיעין רב עוצמה המקיים לעתים מדיניות עצמאית. בעוד שההנהגה החילונית מעוניינת להכניע את הטרור באפגניסטן ובפקיסטן ולשמור על יחסים טובים עם המערב, מעוננים במודיעין הפקיסטני ובקרב האסלאמיסטים דווקא ביצירת כאוס. האסלאמיסטים עושים זאת מטעמי אנטי-מערביות והצבא הפקיסטני מטעמי נגד הודו, אך התוצאה היא שלקלחת של תת היבשת ההודית ומרכז אסיה יזרמו כל הגורמים מערערי היציבות עם יציאת האמריקנים.
קרזאי עם אובאמה – האם יצליח לשמור על שלמות המדינה תחתיו לאחר נסיגת האמריקנים? צילום: הבית הלבן
מורכבות היחסים בין הודו לפקיסטן
הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן, תלווה בהגברת הנוכחות האמריקנית בזירה האסיאתית הימית, וכן במקומות אחרים במזרח הרחוק. ארה”ב מעוניינת לשמש כשחקן ראשי בזירה האסיאתית, והיא בונה ככל הנראה על אפגניסטן כבת ברית נאמנה אשר תסייע לה בהקמת מחסום מפני התפשטות סינית או רוסית באזור.
בוועידת התורמים לאפגניסטן שנערכה ביפן, נפגשו עוד בכירים: שרי החוץ של הודו ופקיסטן, ס.מ. קרישנה והינה ראבאני ח’אר בהתאמה. קרישנה הסביר לעמיתו כי הסבלנות המופלגת שהפגינה הודו כלפי פקיסטן מאז פיגועי נובמבר 2008, מקורה בעמדה כי הממשל בהנהגת הנשיא אסיף עלי זארדארי הוא בן ברית להודו ויש לסייע לו להתבסס במדינה לאחר עידן מושארף.
ארבע שנים חלפו, מתכנני פיגוע 26 בנובמבר 2008 במומבאי לא נעצרו עדיין, למרות שזהותם ידועה והם אף משתתפים באירועים המוניים בפקיסטן, ולהודים מתחיל להימאס. שר החוץ קרישנה הבהיר לעמיתו כי הודו לא תסכים לנרמל את היחסים עד שפקיסטן לא תנטוש את דרך הטרור ובנוסף תעצור ותשפוט את מתכנני הפיגועים.
שינוי הטון ההודי, על אף שלאוזניים מערביות עשוי להישמע כניואנס, הוא משמעותי, ומשתלב עם התהליכים האחרים באזור. ההודים מתכוננים גם הם לנסיגת נאט”ו מאפגניסטן, וכחלק מכך אף כרתו ברית קרובה עם קרזאי. הציר ההודי-אפגני עשוי להוות איום של ממש על פקיסטן שכאמור מפוצלת בתמיכתה במערב מצד אחד ובטאליבן מצד שני. החשש הוא מהתדרדרות למלחמת אזרחים של ממש בין המזרח למערב למדינה, תוך עידוד מהודו ואפגניסטן לפירוקה של פקיסטן [2]
סינג עם ראש ממשלת פקיסטן ג’ילאני – ברית עם האפגנים נגד פקיסטן?. צילום: ממשלת הודו
ארה”ב מול סין
יחסי פקיסטן וארה”ב מצויים בשפל עמוק למרות פתיחת נתיבי האספקה מחדש. האמריקנים מונעים מזה זמן סיוע של 400 מיליון דולר לפקיסטן, לאחר שכבר העבירו למדינה זו 8.64 מיליארד דולר מאז 2001, בשל מצבם הרעוע של היחסים בין המדינות [3].
האמריקנים ניסו להביא להכרעת גורמי הטרור בפקיסטן, בסיוע הצבא הפקיסטני. אולם למרות הצלחות רבות בשדה הקרב, הבינו לבסוף האמריקנים כי הצבא הפקיסטני וכנראה שגם המערכת הפוליטית הפקיסטנית משחקים משחק כפול – בעוד שגם הממשל הפקיסטני מעוניין היה בהחלשת כוחם של גורמי הטרור במדינה כל עוד הם הפנו את חרבם כלפי המשטר החילוני, הרי שבכל הקשור להטרדת ההודים והמערב דרך אפגניסטן וקשמיר, זכו גורמי הטרור לסיוע מתחת לשולחן.
פירוש הדבר שעל אף שפקיסטן נהנית ממעמד של בת ברית משמעותית שאינה חברה בנאט”ו עוד מאז 2004, בימים שבהם ממשל בוש ראה במשטרו של מושארף בן ברית קריטי במאבק בטאליבן, שנת 2014 אם לא קודם לכן, תביא עימה את מות היחסים הקרובים עם האמריקנים.
שם המשחק מבחינת האמריקנים כיום הוא היריבות עם הסינים. סין עומדת להחליף את ההנהגה הבכירה שלה בעוד כמה חודשים, עת יתחיל דור ההנהגה החמישי להנהיג את המדינה המאוכלסת ביותר בעולם.
פקיסטן, כבת ברית קרובה של סין וכמי שמסייעת בהרתעת הודו, היריבה המיידית והגדולה של הסינים, ממשיכה לקדם את כניסת ההשפעה הסינית לתחומה. אחת הדוגמאות המדיניות הבולטות אירעו בעת מותם של עשרות החיילים הפקיסטנים בנובמבר 2011 באירוע שהוזכר לעיל, ואשר לדברי נאט”ו קרה בטעות. הסינים עמדו לצד הפקיסטנים בגינוי נאט”ו, ובכך חרגו מדרכם המסורתית החומקת מעימותים ישירים עם המערב [4].
יתרה מכך, הרוסים והסינים מגבירים את הבחישה שלהם באפגניסטן באמצעות ה-SCO, כשבאחד מהכינוסים האחרונים השתתף גם חמיד קרזאי, לכאורה בן ברית נאמן של המערב. הסינים כיום מושקעים במאות מיליוני דולרים באפגניסטן בניסיון לנצל את משאבי הטבע האדירים של המדינה, ואילו הרוסים מנסים לזכות בנתח של השפעה ומבטיחים לבנות פרויקטים גדולים של תשתית במדינה. פקיסטן, שהיא במידה רבה אזור השפעה סיני זה מכבר, מצויה גם תחת מיני חדירה רוסית, לאחר עשורים של ריחוק. אין להניח כי הרוסים ינטשו את יחסיהם הקרובים עם ההודים, ולכן החיבור החדש הזה לא ירחיק לכת, אבל עיקר הפעילות של שתי המעצמות הריכוזיות האלה בפקיסטן ובאפגניסטן היא פרי הנסיגה הקרבה של נאט”ו, שתשאיר את הזירה פנויה עבורן.
בשל קיומם של שני כוחות גדולים בפקיסטן ובאפגניסטן – האסלאם המיליטנטי מצד אחד וממשל פרו-מערבי או דמוקרטי למחצה מצד שני, זאת על רקע בחישה של ארבע מעצמות העל- ארה”ב, רוסיה, סין והודו, מגבירה את ההערכה כי המלחמה הקרה השנייה בגזרות אלה עומדת לקראת עליית מדרגה – הגברת מירוץ החימוש, התנגשויות גוברות והולכות, ואזכורים לגבי הפוטנציאל הגרעיני באזור מעת לעת. ייתכן שהלחצים הפנימיים והחיצוניים סביב פקיסטן ואפגניסטן, שתי מדינות שבטיות ובעלות שטח הררי ניכר הקשה לשליטה וכן מדבריות, יובילו לבסוף לפירוק אחת מהן או שתיהן למספר מדינות קטנות יותר.
הערות
1. Alex Rodriguez, “Pakistanis mass to protest resumption of NATO supply line to Afghanistan”, Los Angeles Times, 08/07/2012
2. “No better ties until terrorism in Pak: Krishna”, The Times of India, 09/07/2012
3. “Pakistan ties in turmoil, US holds up payments”, PTI, 18/07/2012
4. Saeed Shah, “China supports Pakistan in row over Nato border attack”, The Guardian, 28/11/2011
