השד הלאומי

המתיחות בין סין ויפן בשיאה

אלון לוין, יובל בוסתן


ארכיפלג קטן ולא מיושב עומד במרכז סכסוך עתיק בין יפן לסין שהגיע החודש לנקודת רתיחה לאחר שממשלת יפן הצהירה על הלאמתו. ההפגנות האלימות שפרצו ברחבי סין נגד כל סממן יפני, והערבות הצבאית האמריקנית לאיים שאותם מחשיבה יפן לשלה, מציבים את המעצמות בפני משבר נפיץ. זה יהיה ככל הנראה רק הראשון בזירה שהשחקנים הראשיים בה נמצאים במגמת הקצנה.

סנקאקו כפי שהוא מכונה ביפן או דייאוֹיוּ כפי שהוא מכונה בסין, הוא שמו של ארכיפלג הכולל חמישה איים בלתי מיושבים שגודלם נע בין כ-4 קמ"ר ל-800 מ"ר. הארכיפלג שוכן מערבית לאוקינאווה ומהווה את אחת מהנקודות השנויות במחלוקת בין סין ויפן מזה כ-150 שנה, כשגם טייוואן טוענת לבעלות על האיים מאז הקמתה. יפן השתלטה על האיים לאחר מלחמת סין-יפן הראשונה בסוף המאה ה-19, אך ההסכמים שנחתמו לאחריה בוטלו עם תבוסת היפנים במלחמת העולם השנייה. מסוף המלחמה ועד 1972 החזיקה ארה"ב באיים עד שמסרה אותם בחזרה ליפן.

באותה שנה, כוננו סין ויפן יחסים דיפלומטיים והסכימו שלא להידרש לסוגיה הזו באותם ימים. דנג שיאופינג, שעתיד היה להפוך למנהיג סין עד סוף אותו עשור, אמר אז "אין זה משנה אם נשים בצד את הסוגיה הזו לפרק זמן של נניח, 10 שנים. הדור שלנו לא חכם מספיק כדי למצוא שפה משותפת בנושא. הדור הבא בוודאי יהיה חכם יותר. הם בוודאי ימצאו פתרון שיהיה מקובל על כולם" [1].

דנג נחשב למנהיג מבריק ולאבי הצמיחה הכלכלית הסינית. קרוב לוודאי שצדק בהימנעותו מהסוגיה הרגישה בעת כינון היחסים הדיפלומטיים, בתקופה שבה זיכרון הכיבוש היפני האכזרי בסין עדיין היה טרי. עם זאת, 40 שנה חלפו ואיתם כמה דורות של מנהיגים, ופתרון עדיין אין.

מאז נמסרו האיים ליפן כמעט לא בוצעו עבודות פיתוח באזור ולא נרשמה שם פעילות מלבד דיג, לגביו הושג סיכום בין שתי השכנות-יריבות בסוף שנות ה-90. לפני ארבע שנים הושג סיכום בין הצדדים גם בסוגיית פיתוח שדות גז באזור, אך אלו טרם פותחו. לטענת היפנים, העיכוב נובע מגרירת רגליים של הסינים [2].

כך חלפו להן השנים. הסינים אינם מוכנים לשום פשרה והיפנים גם כן אינם מתכוונים לוותר. בשנים האחרונות, נרשמו מדי פעם התנגשויות בין סירות דיג סיניות ופעילים לאומניים מסין ומטיוואן לבין כוחות יפנים. התנגשות כזו בספטמבר 2010 שהסתיימה במעצרו של הצוות הסיני על ידי משמר החופים היפני, הביאה למשבר מדיני, להצהרות לוחמניות מצד מנהיגי סין ויפן ולהפגנות בהיקף מוגבל בשתי המדינות.

ארה"ב אינה נוקטת עמדה רשמית בסוגיית הבעלות, אך מזכירת המדינה קלינטון הצהירה לאחר אירועי ספטמבר 2010 כי האיים נופלים תחת הסכם ההגנה בין ארה"ב ויפן מ-1960, על פיו ארה"ב תיחלץ לעזרתה של יפן במקרה שהאיים יותקפו. הצהרה זו גררה באופן טבעי תגובה זועמת מסין [3]. יפן מצידה, שעד היום לא הכירה רשמית בעצם הסכסוך הקיים עם סין, הביעה עמדה פומבית נגד העמדה הסינית בסכסוך של בייג'ינג עם שכנותיה לים סין הדרומי, בניסיון ברור לייצר תקדים לפתרון סכסוך טריטוריאלי מעין זה [4].


עימות בסמוך לאיים בין ספינות יפניות וטיוואניות – העם הסיני מאוחד נגד היפנים. צילום: משמר החופים הטיוואני

פרובוקציה יפנית?

באפריל האחרון, מושל טוקיו, שינטארו אישיהארה, הצהיר כי יגייס כספים על מנת לרכוש את האיים השנויים במחלוקת מבעליהם הפרטי. אישיהארה, לאומן יפני המתנגד לפשרה עם סין וגם ליחסים ההדוקים עם ארה"ב, היה מודע היטב לכך כי מהלך כזה לא יתקבל בהבנה בצד הסיני. ייתכן כי חיפש לגרום בדיוק לכך, וייתכן כי ניסה לגרור הקצנה מהממשלה היפנית שהפגינה עמדה מפויסת כלפי סין מאז המהפך של 2009. ייתכן גם כי יזם מהלך שיחזק את הרגשות הלאומניים ביפן, לקראת חזרתה הצפויה לשלטון של מפלגת ה-LDP, תחת הנהגה המחזיקה בעמדות לעומתיות כלפי סין. תהיה כוונתו המקורית אשר תהיה, בהצהרתו השיג אישיהארה את כל הנ"ל.

ביולי, חודשיים וחצי לאחר הצהרתו-הצעתו של אישיהארה, הציע ראש הממשלה נודה לרכוש ולהלאים את האיים מתוך תקווה כי צעד שיגיע מהממשלה היפנית יהיה פחות שנוי במחלוקת מצעד שיגיע ממושל של אחד המחוזות, שמתבצע בלי תיאום עם הממשלה. בתחילת ספטמבר הגיעה הצעתו של נודה לכדי מימוש כשממשלתו הגיעה לסיכום עם בעלי האיים על רכישתם. סכום העסקה שנחתם טרם פורסם, אך ההערכות מדברות על כ-2 מיליארד ין, או 26.26 מיליון דולר [5].

ראש הממשלה למעשה נגרר למהלך ולא הוביל אותו. הוא טען כי יש לשמור על הסטטוס-קוו ולמנוע ביקורים לא ממשלתיים באי, בזמן שבאופוזיציה טענו כי הדייגים באזור מוגבלים ביכולתם לנצל את הדגה העשירה סביב האיים, ללא עגינה בהם: "עלינו לשדרג את יכולת השליטה שלנו באיים ולבנות נמל", הצהירו כל מועמדי ה-LDP ערב התמודדות פנימית במפלגה בה נבחר אבה לראשות המפלגה [6].

הסכסוך עם הסינים הוא לא הסכסוך הטריטוריאלי היחיד של היפנים שנמצא במגמת הקצנה בחודשים האחרונים – כך גם הסכסוך עם דרום קוריאה על שני איים המכונים טקשימה (Takeshima) ביפן ודוקדו (Dokdo) בדרום קוריאה. היפנים טוענים לבעלות עליהם מאז 1905. במקרה הזה, הדרום-קוריאנים הם שיזמו מהלך שהפר את הסטטוס-קוו, כשהנשיא לי מיונג-באק, הנמצא לקראת סיום כהונתו, ביקר באיים למרות אזהרות היפנים שלא יעשה כן. מבקריו טוענים כי עשה זאת מאותם מניעים שמושל טוקיו אישיהארה הציע לרכוש את סנקאקו – כדי לעורר רגשות לאומיים ובכך לחזק את התמיכה במפלגתו לקראת הבחירות [7].


בניין הקונסוליה היפנית בשניאנג ספג פצצות צבע בהפגנה סוערת. צילום: שוג'נצ'אנג

התגובה הסינית לא איחרה להגיע

קשה להניח כי מישהו ביפן האמין כי המהלך יעבור בשתיקה אצל הסינים, אך ייתכן כי לא העריכו שם נכון את עוצמת הרגשות שרק חיכתה להתפרץ – בכירי הממשל הסיני תקפו את היפנים על הצעד והאשימו את יפן בפגיעה בריבונות הסינית. זכר זוועות הכיבוש היפני בסין בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת לא נשכח, ועצם הרעיון של השתלטות יפנית על מה שהסינים מחשיבים כטריטוריה שלהם, הציתה זעם יוצא דופן באזור הזה של העולם – בעשרות ערים ברחבי סין פרצו הפגנות אלימות.

כל מה שזוהה עם יפן הפך ליעד להתקפה על ידי ההמון הזועם, ובכלל זה חנויות, מסעדות ומפעלים של היצרנים היפנים הגדולים ביותר. גם סינים תמימים שנהגו באזור המהומות עם רכבים מתוצרת יפנית נשלפו מרכבם וזה הוצת או נהפך על צידו על ידי המפגינים. בתגובה, הודיעו כמעט כל התאגידים היפניים הפועלים בסין כדוגמת מאזדה, הונדה, טויוטה, קאנון ופאנאסוניק, על עצירה או צמצום משמעותי של פעילות הייצור שלהם בסין עד יעבור זעם [8].

המפגינים קראו קריאות נגד יפן והניפו תמונות של מייסד סין המודרנית, מאו דזה דונג. מול השגרירות היפנית קראו המפגינים הסינים לצאת למלחמה אם יפן לא תיסוג מהעסקה לרכישת האיים [9]. ביפן וגם במקומות אחרים ציינו כי מחאה ציבורית רחבה בסין אינה אפשרית ללא התערבות השלטונות, ובהחלט ייתכן גם כי השלטונות הם שתכננו ויזמו את המחאה כאמצעי להפעיל לחץ על יפן.

גם אמצעי התקשורת הסיניים, המצויים בשליטת המפלגה הקומוניסטית, הצטרפו ללחץ הפסיכולוגי שהופעל על יפן – "למה יפן רוצה עוד עשור אבוד או אפילו שני עשורים?", שאל מאמר מערכת באחד העיתונים הממשלתיים בסין, כשהעלה את האפשרות שסין, שותפת הסחר הגדולה של יפן, תפגע בכלכלה המתקשה גם כך של שכנתה.

הסינים נוטלים כאן סיכון בכך שהם מאפשרים את המשך המהומות ואף מלבים את האווירה כלפי יפן – יצרנים מיפן וממדינות מערביות נמשכו במשך שנים להקים מפעלים בסין הודות לעלויות העבודה הנמוכות. עלייה מתמשכת בעלויות אלו, ביחד עם אקלים לא יציב ומאיים כפי שחווים הסינים כעת, עשוי להבריח יצרנים מסין למדינות ידידותיות יותר דוגמת הודו. זאת ועוד – זעם ציבורי כידוע אינו ניתן תמיד לשליטה והשימוש בו ערב חילופי דורות בשלטון הסיני ובתקופה שגם מצב הכלכלה בסין אינו כתמול שלשום, עשוי להתברר כחרב פיפיות אם יצאו הסינים להפגין נגד המצב הכלכלי לדוגמא.


הסינים יצאו לרחובות – בהוראת המשטר? צילום: שוג'נצ'אנג

האמינות האמריקנית תעמוד למבחן?

המהומות מצאו את מזכיר המדינה האמריקני, לאון פאנטה, בעיצומו של ביקור מתוכנן באזור. בסין, פגש את סגן הנשיא והנשיא המיועד שי ג'ינפינג ואת מזכיר ההגנה הסיני, ליאנג גואנגלי. במהלך הביקור ביפן, סיכם פאנטה ביחד עם היפנים על הצבת מכ"מ אמריקני נגד טילים שני מסוגו בחוף המערבי של יפן, כחלק מההתמודדות עם האיום מצפון קוריאה. בהתייחסו למשבר הגועש בין המדינות, הצהיר: "זהו אינטרס של כולם שסין ויפן ישמרו על יחסים טובים וימצאו את הדרך למנוע התדרדרות נוספת במצב" [10].

ביקורו של פאנטה משקף היטב את המדינות האמריקנית החדשה באזור – הרחבה משמעותית של הקשרים הצבאיים עם המדינות הדמוקרטיות במרחב ובראשן יפן, דרום קוריאה, הודו ואוסטרליה ומנגד חיזוק ערוצי ההידברות מול סין כדי לשכנע אותה שההתחמשות ושינויי הפריסה הצבאית מכוונים נגד צפון קוריאה ולא נגד סין [11].

יפן נכנסת לתקופת משבר חריפה שבה תשהה מספר רב של שנים. השילוב של משבר מנהיגותי, משבר כלכלי, הזדקנות מהירה של האוכלוסייה, נזקי רעידת האדמה בשנה שעברה והעימות עם הסינים, שולחים את הדור הנוכחי ביפן לתקופה הקשה ביותר בהיסטוריה היפנית מאז מלחמת העולם השנייה. במציאות שכזאת, עשויים לקום מנהיגים מתלהמים ופופוליסטים, שיבקשו להציע פתרונות פלא למצוקה היפנית שיושגו באלימות רבה.

סין מצויה בשלב התפתחותי שונה. רוב ההנהגה הסינית עומדת בפני שינויים, והחברה הסינית מתמודדת היום עם השלכות הצמיחה הכלכלית המהירה. במילים אחרות, סין נמצאת כיום בנקודה שבה נמצאה יפן בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 כשחוותה האטה כלכלית לאחר שנים רבות של שגשוג. הסינים יבקשו בשנים הקרובות לקשור קשרים עם כל מדינות האזור כמשקל נגד ליפנים, אך המאבק בין סין ויפן, כיאה למלחמה הקרה השנייה, יבוא לידי ביטוי במרוץ חימוש ובעימותים עקיפים בלבד. ארה"ב שומרת עדיין על נוכחות משמעותית באזור, ובכך היא מביאה לאיזון. אולם בתקופת המשבר שבה מצויה יפן, עשויה ההנהגה הבאה לחפש דרך להשיב את יפן למעמד של מעצמה צבאית שאבד לה לפני כמעט 70 שנה.

עבור העולם המערבי, התהליכים שעומדים לעבור על יפן ב-20 השנים הקרובות הם חשובים ביותר. יפן היא המדינה עם תוחלת החיים הממוצעת הגבוהה ביותר, עם שיעור ילודה מהנמוכים בעולם, ועם שיעורי הגירה נמוכים ביותר. המשמעות היא כמובן ששיעור הפנסיונרים ביפן הוא הגבוה ביותר וצפוי לעלות בקצב מהיר, מה שיטיל עומס גובר והולך על ציבור העובדים היפני. יפן היא גם מדינה עם מסורת של למידה, גם מעמים אחרים ובעיקר בעתות משבר, שתתור אחר דרכים להתמודד עם האתגר הדמוגרפי. לכן, המודל שתבנה יוכל לשרת גם את מדינות המערב האחרות המתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה.

יפן, הנסמכת על כידוני הקשת הדמוקרטית כמשקל נגד לדומיננטיות הצבאית של סין וצפון קוריאה, לא תוכל לוותר עליה בשום מחיר. עם זאת, החיבור בין יפן לרוסיה שנוצר מהכרח יפני במשק האנרגיה ומהזדמנות עבור הרוסים, יכול גם להוביל להידוק נוסף בקשרים בין המדינות מתוך אינטרס משותף כאמצעי לחץ על סין בעיקר. ככל שיילך הסכסוך בין סין ויפן ויחריף, כך תחפש יפן לגייס עוד ועוד תומכים לצידה. הרוסים, מנגד, ינסו לרשום רווחים בזירות אחרות מול הסינים, בתמורה להימנעות מפגיעה באינטרסים סינים מול יפן ודרום קוריאה.

בטווח הארוך, המשמעות של כל השינויים שנסקרו לעיל היא יפן קשוחה יותר מול כל ניסיון ליצירת שיתופי פעולה חדשים או ליישוב סכסוכים באזורה. כשלוקחים בחשבון שגם אצל יריבותיה-שכנותיה של יפן רגשי הלאומנות בעלייה, פוטנציאל הנפיצות בזירה צפוי לעלות.

הערות

1. M. Taylor Fravel, " Explaining Stability in the Senkaku (Diaoyu) Islands Dispute," pp. 145-167, in Gerald Curtis et al. (2010), “Getting the Triangle Straight: Managing China-Japan-US Relations”, MIT Publications

2. "Tokyo governor seeks to buy islands disputed with China", Reuters, 17/04/2012

3. "Clinton urges Japan and China to return to talks over disputed islands", CNN, 30/10/2010

4. May Masangkay, "Japan takes stand in S. China Sea row", Japan Times, 21/11/2011

5. Kiyoshi Takenaka and Sui-Lee Wee, "Japan infuriates China by agreeing to buy disputed isles", 10/09/2012

6. עוד על ההיערכות לבחירות הקרובות ביפן, במאמר "טוקיו מתעוררת", בגיליון זה

7. Justin McCurry, "South Korea and Japan face off over disputed islands", The Guardian, 10/08/2012

8. "China protests: Japanese firms suspend some operations", BBC News, 17/09/2012

9. Michael Martina and Terril Yue Jones, "China struggles to curb anger as protesters denounce Japan", Reuters, 16/09/2012

10. David Alexander, "U.S. urges China, Japan to cool anger in islands dispute", Reuters, 17/09/2012

11. עוד על המדיניות החדשה במאמר "שרשרת הפנינים", בגיליון אפריל 2012 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים