השימוש בסמים לצורך מימון פעילות טרור אינו דבר חדש. ארגוני טרור רבים גילו את הפוטנציאל הטמון בענף לפני עשרות שנים. הרווח המהיר והגדול קסם לרבים ובפרט למי שעסק גם כך בפעילות מחתרתית, וראה אפשרות להשתמש באותה התשתית על מנת להבריח גם לוחמים ונשק. אופיים הממכר של הסמים, הנזק הבריאותי הנגרם מהשימוש בהם ותופעות לוואי פליליות הנקשרות לצרכנים שלו, מיצבו את הסמים כאמצעי נוסף העומד לרשות ארגוני הטרור במלחמתם בעולם המערבי.

בשנים שקדמו להופעת ארגונים בעלי פריסה בינלאומית כאל קעידה והחיזבאללה, הייתה השפעת ארגוני הטרור על תעבורת הסמים בעולם מוגבלת באופן יחסי. מעבר הטרור לפעילות עולמית מתואמת יצר קשר הדוק בין ארגוני הטרור לארגוני פשע, שנהנו אף הם מהסחר בסמים. על אף שידוע שנים על הקשר בין הטרור ובין הסמים, ואף על המעורבות של מדינות כאיראן וסוריה, מעולם לא נחשבו הגורמים האלה לשולטים בענף הסמים, אלא רק למי שמנצלים אותו. רק עם התפתחות המלחמה העולמית בטרור, נקבע הסחר בסמים כמטרה בפני עצמה עבור האמריקנים ובני בריתם, שעמדו על חלקם המשמעותי של הסמים בבסיס הכלכלי של ארגוני הטרור.

על פי נתוני הרשות הפדרלית האמריקנית למלחמה בסמים, 18 מתוך 42 ארגוני הטרור המוכרים על ידי ארה”ב, מממנים את פעילותם באמצעות סחר בסמים. מקורה של תופעה זו בשני גורמים עיקריים שהתהוו בעקבות המלחמה העולמית בטרור. ראשית, המלחמה צמצמה את מספר המדינות המעניקות סיוע לארגוני טרור, ואלו נאלצו לתור אחר מקורות הכנסה חלופיים. שנית, בניסיון להבטיח את הישרדותם, שינו אל קעידה וארגוני טרור אחרים את המבנה האדמיניסטרטיבי שלהם, ויצרו מידור מלא בין הפעילות במדינות שונות. כך, מוטל על כל תא טרור לבסס מקור הכנסה מקומי, או נתיב הברחה המשמש רק אותו.

אפגניסטן משגשגת

אפגניסטן מייצרת 93% מהאופיום בעולם המשמש לייצור הרואין. כמה מברוני הסמים הפועלים בה, משתפים פעולה עם הטאליבן, המספק להם הגנה בתמורה למסים. בשנתיים האחרונות רבו האינדיקציות על כך שהטאליבן אף עוסק בגידול ובסחר בסמים בעצמו. האירוניה היא שבתקופת שלטון הטאליבן, ייצור הסמים נמחק כמעט לחלוטין בטענה כי זו פעולה “לא אסלאמית”.

הפלישה האמריקנית לאפגניסטן תרמה לחידוש ייצור הסמים במדינה, כדרך לממן את המאבק באמריקנים. משלוחים של אופיום והרואין מוברחים מאפגניסטן לאיראן ולפקיסטן, ויוצאים באוניות ליעדים במזרח התיכון באירופה. בנמלי היעד מועמסים כלי נשק, תחמושת וחומרי נפץ, הנשלחים בחזרה לפקיסטן, ומשם לאזורי הקרבות באפגניסטן.

חשיבות האופיום לכלכלה האפגנית מהממת – שטח גידול פרחי הפרג באפגניסטן הוא 1,930 קמ”ר, בו יוצרו 8,200 טון ב-2007. שטח זה משקף 4 אחוזים מכלל השטח המעובד באפגניסטן והוא משתווה לשטח גידול עלי הקוקה בקולומביה, פרו ובוליביה יחדיו. הוא מספק 4 מיליארד דולר לכלכלה האפגנית, כשרבע מהסכום מגיע לידי החקלאים והשאר לידי ברוני הסמים, אנשי ממשל ולטאליבן. לשם המחשת משקל התעשייה בכלכלה האפגנית, די אם נציין כי התוצר הלאומי של אפגניסטן (לא כולל תעשיית הסמים), הסתכם בשנת 2007 ב-7.5 מיליארד דולר.

בסך הכל, 9% מאוכלוסיית אפגניסטן מעורבת בענף האופיום – מגידול הפרג, דרך זיקוקו ועיבודו, ועד לשליחתו לייצוא, ומסיבות מובנות – באפגניסטן, הרווח מכל דונם עבור מגדלי הפרג גדול פי 10 מהרווח למגדלי החיטה.

חברות הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), בו חברות רוסיה, סין וארבע מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה, סובלות אף הן מתעשיית הסמים האפגנית. באוגוסט 2007, בהצהרת הסיכום של כינוס הארגון בקירגיזסטן, נכתב כי החברות תפעלנה באופן מיידי להקמת רצועה “נגד סמים” מסביב לאפגניסטן. עם זאת, לא הופיעו בה פרטים קונקרטיים הנוגעים לאופן הקמתה של הרצועה וטרם נצפו בשטח מהלכים להקמתה.

ב-12 ביוני 2008, תפסו כוחות נאט”ו שפעלו באזור קנדהר 237 טונות חשיש בשווי של כ-400 מיליון דולר. תפיסה זו נחשבת לתפיסת הסמים הגדולה בהיסטוריה. הכמות העוצמה המחישה כי גם ענף גידול הקנאביס באפגניסטן צומח במהירות רבה, ומספק מקור הכנסה נוסף לטאליבן. באותה תפיסה אגב, נמצאו גם חמש טונות של אופיום, כולם מוסתרים בבונקרים תת קרקעיים גדולים.

שדות הפרג מלבלבים באפגניסטן. צילום: צבא ארה”ב

הברחות במזרח התיכון

ארגון החיזבאללה מימן אף הוא חלק מהפעילות שלו באמצעות סחר בסמים. בדומה לטאליבן, החיזבאללה מספק הגנה לסוחרים בתמורה לעמלות נכבדות. הברחת הסמים לשטח ישראל יועדה להשגת מימון, אך גם כדי להציף את ישראל בסמים ולפגוע בחברה הישראלית. בשנים 2000-2006 פרח הסחר בסמים בחסות החיזבאללה, שניצל את נסיגתו החד צדדית של צה”ל מלבנון לפעילות בסמוך לגבול הישראלי. החיזבאללה הצליח לגייס לשורותיו סוכנים ישראלים, בדרך כלל חיילים ושוטרים בני מיעוטים, אשר סיפקו לו מידע מודיעיני. מלחמת לבנון השנייה הצליחה להרחיק את החיזבאללה מהגבול באופן משמעותי, ופגעה בסחר הסמים בגבול הלבנון.

גם בגבול הדרומי של ישראל מתרחש סחר בסמים. הברחות מסיני מתרחשות כמעט מדי יום, ואלו מסייעות במימון תאים מקומיים של ארגוני טרור דוגמת אל קעידה.

טורקיה הפכה בשנים האחרונות לצומת מרכזי בתעבורת סמים בעולם. סמים בשווי של מיליארדי דולרים זורמים למדינה, מיעוטם לשימוש השוק המקומי ומרביתם ממשיכים לשווקים הגדולים יותר באירופה. בשנות השיא, שלט ארגון הפ.ק.ק הכורדי על 80% מהברחות הסמים לטורקיה וממנה. בתחילת שנות ה-80, נהנו הכורדים הטורקים מחסותו של חאפז אל אסד, ואת הסמים שהוברחו לאירופה, הביאו ממרכזי הייצור בלבנון.

מסלול הברחה נוסף עליו פיקחו אנשי הפ.ק.ק, היה ההרואין מדרום מזרח אסיה ומאפגניסטן-פקיסטן, שהיה בדרכו למערב. המהגרים הכורדים במערב אירופה ובצפון אמריקה, היוו קרקע נוחה לגיוס משתפי פעולה, באיומים או בהסכמה, להפצת הסמים במערב. חלק מהמהגרים הלא חוקיים, הסתייעו בפ.ק.ק על מנת להגר, ונדרשו לשלם על כך מאוחר יותר בסיוע לארגון. ברבות השנים, הפך הפ.ק.ק, התופס עצמו כארגון הפועל לעצמאותם של הכורדים מטורקיה, לאחד מקרטלי הסמים החזקים ביותר באירופה.

בסוף מאי 2008, הטיל הממשל האמריקני סנקציות נוספות על הפ.ק.ק הנמצא ברשימת ארגוני הטרור האמריקנית, במונעו מהכורדים הטורקים לנסות ולהלבין כספים במערכת הפיננסית האמריקנית [1].

הוגו צ’אבז – ברון סמים?

ונצואלה בהנהגתו של הוגו צ’אבז, נחשבת כבר שנים ליריבה מרה עבור האמריקנים בכלל, ועבור ממשל בוש בפרט. בשל מיקומה הגיאוגרפי, כבעלת גבול מפותל באורך של יותר מ-2000 ק”מ עם קולומביה, המדינה האחראית על ייצור יותר משני שלישים מהקוקאין בעולם, מצאה עצמה ונצואלה משמשת צומת דרכים מרכזי בתעבורת הקוקאין – מאמריקה הלטינית לצפון אמריקה ואירופה.

עד שנת 2005, שיתפה הממשלה בוונצואלה פעולה עם ה-DEA, כחלק מהמאבק בסמים שהקיף את כל היבשת האמריקנית. בקיץ 2005, הודיעה וונצואלה על הפסקת שיתוף הפעולה, בשל מה שהגדירו בקראקס כניצול שיתוף הפעולה על ידי האמריקנים על מנת לרגל בוונצואלה. אם בשנים שקדמו לכתף הקרה שהעניקה ונצואלה ל-DEA, פעלה הממשלה באופן תקיף והשיגה תוצאות מרשימות בסיכול הסחר בסמים בתחומה, הרי שמאז 2006 עוברים הסמים מוונצואלה צפונה בהיקפים גדלים והולכים. מתוך 600 טון הקוקאין המיוצרים בקולומביה, כ-200 עוברים דרך אדמת ונצואלה.

חודש מרץ 2008 היה חם במיוחד בדרום אמריקה. תקרית הגבול בין קולומביה לאקוודור איימה להתפתח למלחמה רבתי. המידע המודיעיני שנאסף באותם ימים על ידי הקולומביאנים, הוכיח בודאות כי נשיאי ונצואלה ואקוודור, הוגו צ’אבז ורפאל קוריאה, קיימו קשרים הדוקים עם ארגון הטרור FARC, שמכר בשנה החולפת סמים בהיקף של חצי מיליארד עד מיליארד דולר, סכום שהופך אותו לאחד מקרטלי הסמים החזקים ביותר בקולומביה ובעולם.

במסגרת יחסיו עם הארגון, שימש נשיא ונצואלה צ’אבז במשך תקופת מה כנציג רשמי של ממשלת קולומביה במשא ומתן עם FARC. מינוי זה היה ציני במיוחד, נוכח העובדה כי צ’אבז הוא המארח של הארגון ואחד הספונסרים שלו. נשיא ונצואלה השתמש בהשפעתו על הארגון על מנת לצבור נקודות חשובות בשדה התעמולה כשהביא לשחרורם של כמה מהאזרחים שנחטפו על ידי ה-FARC במהלך השנים. שליחותו של צ’אבז נפסקה לאחר שניהל שיחות עם מפקדי הצבא הקולומביאני ללא ידיעת נשיא קולומביה אלבארו אוריבה, בניגוד לכללי הפרוטוקול.

ב-28 במרץ השנה, בניסיון להוכיח כי אינם מאפשרים סחר בסמים בתחומם, תקף חיל האוויר של ונצואלה מסלול המראה ונחיתה של מטוסים שהובילו מטענים של קוקאין מקולומביה. שני מטוסי קרב ומסוק השתתפו בתקיפה. לאחריה, הודיעו מפקדי הצבא כי הייתה זו פעולה אחת מני רבות, שמטרתה למנוע ממטוסי הסמים לנחות בוונצואלה, בדרכם לאירופה, היעד הפופולארי עבור קרטלי הסמים הפועלים בוונצואלה. המסלול המקובל הוא טיסה מקולומביה לוונצואלה ומשם לאחת ממדינות הקאריביים. משם ממריאים המטוסים למערב אפריקה. החלק הסופי של המסע נעשה באמצעות אוניות למערב אירופה. במקרים אחרים מוברחים הסמים בידי בלדרים הנושאים אותם במזוודות.

היומון הנפוץ ביותר בספרד, אל פאיס, הביא תיאור מעניין של האופן בו הפכה ונצואלה לארץ מקלט עבור קרטלי הסמים וארגוני הגרילה. הללו הפכו לזרוע נוספת במלחמה הצ’אביסטית נגד מדינות הנתפסות כפרו-אמריקניות באזור ובראשן קולומביה. ארבעה עריקים מקרטלי הסמים, מספר מקורות מודיעיניים וכן דיפלומטים, תיארו עבור העיתון הספרדי אודות שיתוף הפעולה המקיף בתחום הסמים בין הממשלה וה-FARC, כמה חודשים לפני שפרץ המשבר בין קולומביה לוונצואלה: “מספר אנשים שהיו חברים בארגון ה-FARC, ערקו כי חשו בגידה מצד המפקדים שלהם. פעילות הסחר בסמים שנתפסה בעיני חברי הארגון המרקסיסטי כפעילות קפיטליסטית פרועה, הפכה למקור מימון לגיטימי עבור הארגון”.

לדברי אחד העריקים, רפאל שמו “אנשי הגרילה נהנים מהאירוח הונצואליאני, המגן עליהם מפני תקיפות הצבא הקולומביאני. קולומביה לעולם לא תפר את ריבונותה של ונצואלה כדי להילחם בסמים. הממשלה בראשות צ’אבז ואנשי ה-FARC חולקים אידיאולוגיה קרובה, ובין צ’אבז למנהיגי הארגון ישנה הבנה של אי תקיפה הדדית. ה-FARC גם משלם שוחד ביד נדיבה עבור אנשי מפתח במדינה” [2].

ארגון ה-FARC אינו הארגון היחיד שנהנה מחסותו של צ’אבז. ארגון נוסף, ELN (“צבא השחרור הלאומי של קולומביה”), המתאפיין אף הוא באידיאולוגיה מרקסיסטית מהפכנית, חוסה בצלו של מנהיג ונצואלה. לטענת רפאל, שני הארגונים נלחמים מדי יום אלה באלה, במאבק שקשור לשליטה על דרכי תעבורת הסמים. המאבקים האלה אף מסתיימים בהרוגים לשני הארגונים, וזו הייתה הסיבה המרכזית עבור רפאל לערוק מה-FARC.

רשויות רשמיות בוונצואלה מאפשרות את ייצוא הסמים לאירופה. כוחות הביטחון מעניקים הגנה עבור הארגונים האלה בתחום הסחר בסמים כל עוד הם פועלים נגד ממשלת קולומביה. הסיוע עבור הארגונים כולל גם הגנה משפטית. ענף הייצוא המכניס הזה יכול לפרנס בנדיבות מספר רב של גורמים – שוויו של הסם המוברח מונצואלה ואשר מגיע לרחובות אירופה מגיע ל-10 מיליארד אירו בשנה.

לואיס הרננדו גומז בוסטאמנטה, אחד מברוני הסמים הבולטים ביותר המצוי בידי משטרת קולומביה כיום, הגדיר את ונצואלה “מקדש הסחר בסמים”. ונצואלה הסגירה בעבר ברוני סמים קולומביאנים שנתפסו בתחומה. עד 2005, היה זה במסגרת שיתוף הפעולה המוצלח יחסית בין האמריקנים למדינות דרום אמריקה, אולם מאז עולה החשד כי ונצואלה עסקה בפינוי הזירה עבור הארגונים שהיא חפצה ביקרם, בהסגירה אנשי מפתח מקרטלי הסמים הותיקים נטולי האג’נדה הפוליטית.

הוגו צ’אבז לועס עלי קוקה מול המצלמות. צילום: טלוויזיה

לא רק ונצואלה

הסחר בסמים אינו נחלתה הבלעדית של ונצואלה בציר הלטיני. נשיא אקוודור, רפאל קוריאה, בנו של סוחר סמים בעצמו, חנן לאחרונה 2,000 בלדרי סמים, בתואנה כי באמצעותם ניתן יהיה לתפוס את “הדגים השמנים” בענף הסמים.

האמריקנים, המחזיקים בסיס באקוודור ממנו הם יוצאים, בין היתר, לפעילות נגד מבריחי סמים, יאלצו בקרוב למצוא מקום אחר. במסגרת ניסיונות הציר הלטיני לדחוק את האמריקנים מהאזור, סרב קוריאה להאריך לאמריקנים את חכירת הבסיס, בתואנה כי אקוודור יכולה להילחם בסחר בסמים טוב יותר מאשר האמריקנים.

בתגובה ללחץ המערבי, טוענים באמריקה הלטינית כי גידולי הקוקה אינם משמשים לסמים אלא לשימושים אחרים דוגמת מזון ומשקאות. בינואר השנה, בועידת מדינות ALBA (“האלטרנטיבה הבוליברית למען אנשי אמריקה שלנו” בו חברות מדינות הציר הלטיני), הגיש נשיא בוליביה, איבו מוראלס, חופן עלי קוקה לנוכחים. נשיא ונצואלה צ’אבז לעס את העלים מול המצלמות תוך שהוא מכריז “קוקה זה לא קוקאין”. צ’אבז הוסיף כי התרגל ללעוס את העלים בכל בוקר [3].

מוראלס, שעמד עד לאחרונה בראש ארגון מגדלי הקוקה בארצו, שם נמצא גם בסיס הכוח הפוליטי שלו, מתנגד לפעילות האמריקנית להשמיד באופן יזום שדות קוקה באזור. שטחי גידול הקוקה בקולומביה, בוליביה ופרו מכסים כ-2,000 קמ”ר, ומהווים מקור ל-90% ויותר מהקוקאין בעולם. אמנם רב הצמחים מיועדים לייצור קוקאין, אולם חלקם משמשים גם לצרכי פולחן וריפוי עבור העמים הילידיים בהרי האנדים, ועל כן מתנגד מוראלס לפגיעה בגידולים האלה [4].

הזרוע הסמויה של הציר הלטיני

על פי נתוני ה-DEA, נכון לשנת 2008 נאמד היקף שוק הסמים העולמי ב-322 מיליארד דולר. השוק האמריקני מחזיק בכ-20% משוק הסמים. הסחר נשלט כיום ברובו על ידי מדינות מהגוש הריכוזי ו/או ארגוני טרור. הוא משמש כזרוע להשגת מודיעין, מימון ותשתית הברחות נרחבת. בדומה לטרור עצמו, גם השליטה על הארגונים האלה משמשת כמנוף לחץ פוליטי.

מדינות הציר הלטיני מבקשות להפיל את הממשלה השמרנית בקולומביה ולהחליפה בממשלה מהפכנית. לשם כך, הן נעזרות בארגוני הגרילה וקרטלי הסמים הפועלים באזור. באפגניסטן, משמש הטאליבן כזרוע לגורמים קיצוניים באסלאם הרדיקלי במלחמתו באמריקנים ובנאט”ו. באירופה, במזרח התיכון ובמקומות אחרים, מחזיקים הפ.ק.ק הכורדי, אל קעידה והחיזבאללה בחלק נכבד ביותר בשוק ההרואין, האופיום והחשיש. הקורבנות המיידיים לפעילות הזו, הם בעיקר אזרחי מדינות המערב, המהווים חלק נכבד מ-200 מיליון מכורי הסמים בעולם. אולם גם האוכלוסייה המקומית באפגניסטן, קולומביה ובמקומות אחרים משלמות על כך, באובדן הריבונות המתמשך, ובהתמכרות האוכלוסייה המקומית. באפגניסטן למשל, מעריכים כי 4% מהאוכלוסייה מכורים קשה לאופיום והרואין.

שוק הסמים העולמי הפך אם כן לריכוזי, ויושבים בו פושעי צמרת עולמיים ואנשי גרילה וטרור אלו לצד אלו. חוק ההגנה על המולדת האמריקני, הגדיר כבר לפני כמה שנים את המלחמה בסמים כחלק מהמלחמה בטרור.

המלחמה בסמים, אשר הציגה הצלחות בשנים האחרונות עם השמדת היבולים באמריקה הלטינית, סופגת כעת מהלומה קשה בשל מעורבותן של מדינות וארגונים חזקים בייצור ובשיווק הסמים. הפניית מירב המשאבים במלחמה העולמית בטרור להשמדת היבולים ולפעילות המודיעינית, תסייע בייבושו של הטרור במקומות רבים בעולם ותהיה אפקטיבית יותר מאשר פעילות שוטפת כנגד הארגונים השונים.

בשל הריכוזיות הגיאוגרפית – ייצור הקוקאין מתבצע בעיקר בשלוש מדינות בדרום אמריקה, ייצור האופיום באפגניסטן ובמשולש הזהב בדרום מזרח אסיה, ומחצית מהחשיש בעולם מיוצר בהרי הריף במרוקו, ניתן לבצע כמה תקיפות מרוכזות אשר תספקנה הישגים משמעותיים במלחמה בסמים ובטרור.

עד אז, ימשיכו לזרום מיליארדי דולרים לכיסיהם של ברוני הטרור, הסמים ולכיסי הפקידים הממשלתיים במדינות השונות. כסף זה ישמש להמשך ההתחמשות של ארגוני הטרור וירחיק עוד יותר את סופה של המלחמה העולמית בטרור.

הערות

1. “US imposes sanctions on PKK group”, BBC News, 30/05/2008

2. John Carlin, “El narcosantuario de las FARC”, EL PAIS.com, 16/12/2007

3. “Chavez Chomps On Coca Leaves at Summit Meeting!”, Gateway pundit, 28/01/2008

4. “In Latin America, some leaders reject US drug war”, Reuters, 24/06/2008