בעוד מלחמת האזרחים משתוללת בסוריה, הצליחו הדרוזים להישאר רחוק מעין הסערה רוב שנות הלחימה. אולם בחודשים האחרונים מתמודדים הדרוזים עם לחץ גובר והולך מצד קבוצות ג’יאהדיסטיות שלוחמות בהם. כעת נשואות עיני הדרוזים לעבר ישראל, המדינה היחידה בעלת האינטרס והיכולת להגיש סיוע לדרוזים.

מלחמת האזרחים בסוריה נמשכת כבר שלוש שנים וחצי. על פי הערכות האו״ם, במסגרתה נהרגו מעל 250,000 בני אדם. 3.5 מיליון בני אדם ברחו מסוריה ו-4.5 מיליון נותרו חסרי כל בתוך המדינה המפוררת.

נכון לכתיבת שורות אלה, מפה השליטה הסורית היא כדלקמן: המחצית המזרחית של המדינה מצויה כמעט כולה בשליטת דאע”ש; צפון מזרח המדינה מצוי בשליטת הכורדים עם כיסים קטנים של כוחותיו של אסד; השטחים באזור חאלב ואידליב בצפון מערב סוריה מצויים ברובם בשליטת המורדים, שמוצאים זמן גם להיאבק בינם ובין עצמם. עם זאת הצבא הסורי עדיין שולט בקווי האספקה לחאלב ובכך נהנה מיתרון אסטרטגי חשוב; מערב המדינה – החוף, אזור הערים הגדולות דמשק, חאמה וחומס מצויים בשליטת אסד ובאזור קונייטרה והגבול עם ישראל נהנה ג’בהת אל נוסרה, הארגון המזוהה עם אל קעידה בסוריה, מאחיזה בשטחים גדלים והולכים.

דה פקטו מתקיימות כיום כבר מעין שלוש מדינות בסוריה – מדינה כורדית (במפה- בצהוב), הח’ליפות האסלאמית של דאע”ש (סגול) ומדינה עלווית (ורוד). במזרח נאבקת המדינה הכורדית על חייה בכוחות הח’ליפות האסלאמית והמאבקים של הממשלה הסורית מתרחשים ברובם סביב השליטה על דמשק וחאלב, וכן באזור הגולן הסורי.

בתחילת נובמבר השתלט ארגון ג’בהת אל נוסרה על העיר נווה בת 60,000 התושבים שנמצאת בחורן, קרוב לגבול עם ישראל. הייתה זו אחת ההצלחות החשובות עבור הארגון, ונראה כי המהלך הזה הצליח להוציא משיווי המשקל את הדרוזים בסוריה.

מאז תחילת המלחמה בסוריה, הדרוזים הצליחו לשמור את עצמם מחוץ ללחימה בדרך כלל, אם כי דרוזים נהרגו מעת לעת, בעיקר על ידי אנשי ג’בהת אל נוסרה. הפגיעה בדרוזים, הגם שמשתלבת עם האידיאולוגיה הג’יאהדיסטית הסונית, קרתה כי הדרוזים מזוהים כתומכי אסד. עם זאת, נותרו הדרוזים הסורים בעמדה מעין ניטראלית בסוריה. בינתיים, הדרוזים של רמת הגולן הביעו ברובם תמיכה באסד וזעם על הג’יאהדיסטים שפוגעים בקרוביהם בסוריה. בלבנון הקפידו הדרוזים בהנהגת וואליד ג’ומבלט לשמור על יחסים טובים עם הכוחות הפרו-סורים בלבנון, ובראשם החיזבאללה, כהמשך להחלטה ברוח זו שהתקבלה לאחר האירועים בלבנון במאי 2008 שאיימו להוביל למלחמת אזרחים.

באותו חודש, ביצעה הקואליציה האנטי-סורית מהלך נגד החיזבאללה בהובלת סעד חרירי הסוני וג’ומבלאט הדרוזי. הקואליציה הזו ניסתה לפגוע ברשתות הקשר של החיזבאללה ובאחיזה של הארגון בשדה התעופה הבינלאומי בביירות. מהלכים אלו נתפסו כפוגעים בסטטוס קוו שהתקבע בלבנון לאחר מלחמת לבנון השנייה, והשיעים חששו מפגיעה ביתרון הצבאי שלהם שמהווה תעודת ביטוח יחידה לשלום העדה בלבנון. החיזבאללה עשה שריר רציני ובין היתר התעמתו אנשיו עם הדרוזים באופן שהוביל את ג’ומבלאט לחפש פיוס עם נסראללה ואסד. מאז החליף ג’ונבלאט נאמנויות כמה פעמים, אך נזהר מלהתעמת עם החיזבאללה באופן ישיר.

אולם כוחות אסד ספגו בחודשיים האחרונים מכות קשות באזור קונייטרה והגבול הישראלי, והם החלו להתארגן מחדש כדי להגן על הדרכים לדמשק. בכך הפכו הדרוזים בסוריה שיחסיהם עם אסד טובים, לחשופים יותר למתקפות מצד המורדים, שביקשו ליצור לחץ על הדרוזים להצטרף למרד נגד אסד. המצוקה שבה מצויים הדרוזים מזה זמן בשל המלחמה, החריפה בחודשים האחרונים. הבדואים שחיים באזור הגבול עם ירדן התעמתו עם כוחות דרוזים באוגוסט האחרון, כנראה בהשראת ג’בהת אל נוסרה, ובמקרה אחר תקפו כוחות דרוזים רכב שבו ג’יאהדיסטים שעשה דרכו לגבול לבנון, ובכך נוצר חשש מנקמה.

בנובמבר, הצהיר מנהיג הדרוזים בלבנון ואליד ג’ומבלאט כי לדעתו על הדרוזים להצטרף למרד בנשיא הסורי. עד לאותו רגע, ג׳ומבלאט היה קולני אמנם בביקורתו נגד אסד על חלקו במלחמת האזרחים הסורית אך לא ליווה את הביקורת בהחלטות אופרטיביות. לכל הדעות, מדובר באירוע נדיר מבחינת מי שנוהג להימנע מעימותים צבאיים ככל שניתן ותמיד בוחר לחבור למי שנתפס בעיניו ככוח החזק באותו זמן. בקריאתו זו אמר ג’ומבלאט כי הסיבה שבגינה צריכים הדרוזים להצטרף למאבק במשטר העלווי היא ש״הדרוזים באופן מסורתי תמכו בצדק״.

כמובן שהסיבה העיקרית, אם לא היחידה, היא שהדרוזים תמכו במשטר המכהן מתוך אינטרס לשמר את העדה הקטנה והרדופה. העובדה שג’ומבלאט בוחר בצד, כמי שנחשב לפוליטיקאי הערמומי ביותר ולברומטר פוליטי של ממש בלבנון ובסוריה, מעידה כי הוא מעריך שהנוכחות של הממשלה הסורית באזורים שבהם מרוכזים הדרוזים עומדת לקראת סיום בעתיד הלא רחוק.
אל קעידה בחצר האחורית של ישראל

בזמן שבתקשורת בישראל עוקבים אחרי ארגון דאע”ש, ג’בהת אל נוסרה הוא זה שמעסיק את כוחות הביטחון בישראל, בשל שהייתו בגבול. הארגון, המסונף לאל קעידה ומקבל הוראות ממנהיגו איימן אל זווהירי, הופך לגורם החזק והמוביל באזור הגבול הישראלי. עד כה, הנוכחות הזאת שאינה חדשה כלל ועיקר באה לידי ביטוי בירי ספורדי לעבר ישראל שגם הוא תואר כירי בשגגה.

עם התרחקות כוחות הממשלה הסורית מהגבול והותרת הזירה לג’בהת אל נוסרה, מוצאת עצמה ישראל שכנה של ארגון המזוהה עם הג’יאהד העולמי, שעשוי להכניס אותה לבנק המטרות שלו. אם תיענה קריאתו של ג’ומבלאט לדרוזים למרוד באסד, מהלך שאמור להאיץ את יציאת הכוחות הסורים מדרום סוריה ומטרתו העיקרית היא לשכנע בכך את אנשי ג’בהת אל נוסרה לבל יציקו לדרוזים, אזי יהיה הגבול הישראלי ברמת הגולן נתון יותר ויותר לניסיונות של חדירה או לירי תלול מסלול.

הנסיגה של כוחות הממשלה באזורי הגבול עם ישראל, מגיעה דווקא לאחר סדרה של הישגים של הצבא הסורי בגזרות אחרות, אך היא עשויה לשקף החלטה טקטית של המנהיג הסורי, המתגלה כטקטיקן ערמומי שמצליח להפוך את החולשה היחסית שלו במקומות מסוימים בזירה, לעוצמה במקומות אחרים.

כך למשל קיבל אסד החלטה ב-2012 להסיג את כוחותיו מרוב חבלי הארץ שבשליטת הכורדים. החלטה זו נבעה מכמה טעמים: ראשית, המרחק מדמשק ומאזור החוף לשטח הכורדים הוא רחוק ביותר ודרכי האספקה נפלו רובם ככולם לידי המורדים; שנית, לנוכח מצוקה של כוח אדם, בחר אסד למקד את כוחותיו באזורים שבהם שליטתו קריטית עבורו; שלישית, אסד העריך, וכך אכן התחוור, שהכורדים ינצלו את ההזדמנות כדי להילחם על עצמאותם ובכך ירתקו כוחות מהאופוזיציה הסורית. ב-2014, מצאו עצמם הכורדים נאבקים על חייהם מול התקדמות דאע”ש, בעודם מרתקים את הכוחות הללו ומסירים מהלחץ על הצבא הסורי.

אסד ניסה במספר הזדמנויות למשוך את ישראל לתוך מלחמת האזרחים. הוא עשה זאת בהתחלה כששלח פלשתינים לגבול ברמת הגולן בניסיון לעורר פרובוקציות נגד ישראל, ניסיון שלא צלח. הוא ניסה כשביצע ירי ספורדי לעבר ישראל וכן בפעולות נוספות. מעורבות ישראלית מבחינת אסד עשויה להביא לשינוי. כשישראל תוקפת את הממשלה הסורית, אסד יכול להציג את האופוזיציה כמי שנתמכת על ידי האויב האולטימטיבי, ישראל. בכך מאמין אסד, יצליח לתקוע טריז בתוך האופוזיציה הסורית.

עם זאת, ייתכן שאסד בוחר בטקטיקה הפוכה כעת, אם בכוונתו להפקיר את הגבול עם ישראל לידי ג’בהת אל נוסרה. במצב כזה, תמצא עצמה ישראל כמי שנאלצת להתמודד עם הארגון הזה ובכך תחליש את ההתנגדות לאסד מדרום, ותאפשר לו להפנות משאבים לחזיתות האחרות.

ישראל תעמוד בפני הדילמה הזאת בחודשים הקרובים כש”זליגת” המלחמה מסוריה תהפוך למשמעותית הרבה יותר, והאיום על שלומם של תושבי רמת הגולן יהפוך למהותי יותר. מצד אחד, לישראל אין כל רצון או כוונה כיום להתערב במלחמת האזרחים בסוריה, ביודעה כי מדובר בביצה טובענית וגם מאחר שהיא משמשת כסדין אדום בעיני הערבים והמעורבות שלה תשיג תוצאות הפוכות. כל צד במלחמה יבקש להציג את ישראל כתומכת בצד שכנגד.
אך מצד שני, הגברת הלחץ הביטחוני על ישראל מצד ג’בהת אל נוסרה, עשויה להצטרף ללחץ מצד תושבי הדרוזים של המדינה שמביטים בחרדה בפגיעה באחיהם הדרוזים בדרום סוריה. ישראל תידרש לפתח דרך פעולה חדשה ביחס למתרחש בסוריה.

כאילו זה לא מספיק, גם דאע”ש מתקרבים לריכוזי הדרוזים. למרות זאת, דבר אחד שמשחק לטובת הדרוזים הוא העובדה שדאע”ש וג’בהת אל נוסרה רואים אחד בשני אויב, ואף נלחמו ביניהם בהזדמנויות שונות. אולם כשדאע”ש יגיעו לאזור, הברית עם ג’בהת אל נוסרה תהיה זו שתסייע לדרוזים להתמודד עם האיום ולא להפוך לקורבנות כמו במקרה של היזידים בעיראק.

שינויים בלבנון

ג’ומבלאט לא היה מעז להביע תמיכה בהתנגדות ישירה באסד, אילולא היה חש נינוח יותר באשר ליחסי הכוחות בתוך סוריה. החיזבאללה, בן בריתו המובהק של אסד בלבנון, ומי שמאות מאנשיו כבר נהרגו בניסיון לשמור את אסד בשלטון, היה עד כה הארגון החזק ביותר ביחס לכל גוף מזוין אחר בלבנון, לרבות הצבא הלבנוני. אולם שנות הלחימה בסוריה שחקו את הארגון, שלצד איבוד מאות ואולי אלפים מלוחמיו גם איבד מהקרדיט שהיה לו בקרב לבנונים אחרים שרואים בטבח הסונים בסוריה אחריות גם של החיזבאללה. נסראללה מתמודד בכמה חזיתות בסוריה כמו גם בלבנון עצמה עם הג’יאהדיסטים למיניהם, ובכך הוא הופך חשוף לפגיעות נוספות. בהקשר זה צריך להבין את התגברות האיומים נגד ישראל מצד החיזבאללה. הארגון חש פגיע במיוחד וחושש ממהלך ישראלי ועל כן הוא חושף את שיניו.

אין דרך לדעת כיצד תתפתח מלחמת האזרחים בסוריה ומה תהיה המשך השפעתה על לבנון, אבל זה ברור שאם לבנון תהפוך למדינה שנשלטת בידי ג’יאהדיסטים, החיזבאללה ימצא עצמו מול איום קיומי. הסונים, הדרוזים והנוצרים יקבלו הזדמנות להיפטר מנסראללה, שניצל את עוצמתו הצבאית היחסית כדי לכפות את רצונותיו.

בעבר דווח כי ישראל בוחנת אפשרות של שיתוף פעולה עם הדרוזים, כדי ליצור רצועת הגנה עבור ישראל ולסייע לדרוזים להיפטר מהאיומים הג’יאהדיסטים עליהם. לראשונה אי פעם, יש לישראל הזדמנות לחבור לדרוזים בסוריה ולזכות בבני ברית. לנוכח איבוד בן בריתם העלווי, נראה שלדרוזים בסוריה אין ברירות רבות והם יצטרכו לפנות לישראל. רעיון דומה הגה אחרי מלחמת ששת הימים יגאל אלון, שרצה לחדש את המדינה ההיסטורית בהר הדרוזים, שפעלה עד 1936 במשך כ-15 שנה. יישות דרוזית עצמאית באזור הגבול הישראלי תוכל לשמש כחיץ בין ישראל לבין הכוחות האחרים בסוריה. הדרוזים מתמודדים עם שורה של איומים, וכל זאת ללא גיבוי כמעט. אם יימצא מי שיביא להביא לברית שכזו, הוא ייפתח עבור ישראל אפשרויות חדשות.