מסע הבחירות שניהל ברק אובאמה, היה מלא סיסמאות והבטחות על שינוי שיביא לבית הלבן, על מדיניות חדשה שתקדם שיתוף פעולה על פני החד-צדדיות שהוביל הנשיא בוש. בנובמבר האחרון, התרגש העולם כולו מהבחירה בנשיא השחור הראשון בתולדות ארה”ב. ההבטחה לשינוי יצרה ציפייה עצומה, בלתי אפשרית למימוש כמעט, בקרב אמריקנים ובני עמים אחרים.
בחודשים שחלפו מאז נכנס לבית הלבן, נדרש אובאמה לאתגר של תרגום ההבטחות והמילים הסוחפות למדיניות. לשם כך, בחר הנשיא הטרי להתמקד בשש סוגיות מרכזיות: המשבר הכלכלי, המלחמה העולמית בטרור, המאבק בתפוצת הגרעין, היחסים עם סין, המלחמה בהתחממות העולמית ותהליך השלום באזורנו. תוצאות מדיניותו בנקודות אלו, תעצבנה במידה רבה את כהונתו הראשונה בתפקיד.
בימיו של הנשיא בוש, הושם דגש רב על חיזוק הקשר עם מדינות דמוקרטיות באזור מזרח אסיה והפסיפיק. קבוצת המדינות הדמוקרטיות כונתה “הקשת הדמוקרטית”, ואותה הובילו הודו, יפן ואוסטרליה. במסגרת המדיניות של הנשיא אובאמה, משקיעה ארה”ב מאמצים רבים כדי להתקרב לסין, גם על חשבון קשריה עם בנות הברית הוותיקות. בהודו נעלבו מההתעלמות האמריקנית ומדיניותה כלפי סין ופקיסטן, באוסטרליה מכהן ראש ממשלה המבקש לחזק את הקשר עם סין במקום הקשר האמריקני, וביפן צפוי מהפך פוליטי שיביא לממשלה שתתנגד להמשך הידוק הקשרים עם האמריקנים.
הבשלת המדיניות האמריקנית תשפיע כל מאזן הכוחות במזרח אסיה, עת תטה המטוטלת בבירור לכיוון בייג’ינג. הסינים, המעוניינים ששאר המעצמות ובראשן ארה”ב יתייחסו למזרח אסיה כאל שטח ההשפעה הסיני, יגלו כי שינוי המדיניות האמריקני, לצד התהליכים הפוליטיים שהתרחשו באזור, יאפשרו להם לזכות במעמד הנכסף.
קריאה מהנה.
