העולם הערבי כמרקחה – מהאוקיאנוס האטלנטי עד חצי האי ערב הציבור הערבי תוסס. הסיבות בין המדינות משתנות בהתאם לתנאים המיוחדים לכל מדינה, אולם ההשראה למחאה נגד השלטון דומה.

בטוניסיה, שם החל הגל הנוכחי, זעמו הצעירים המשכילים על היעדר העבודה ועל השחיתות השלטונית, הן של הנשיא והן של רעייתו. במצרים זעמו ההמונים על עליית מחירי המזון, ומשם הדרך למחות נגד הדיכוי, האבטלה והשחיתות הייתה קצרה. בלבנון הוחלף ראש הממשלה חרירי בראש ממשלה נוח יותר לסוריה ולחיזבאללה, באחת ההפיכות השקטות יותר שידע העולם הערבי, בעודם מוחקים שש שנות מאבק בסורים במחי החלטה.

שנת 2011 נפתחה בסערה מבחינת העולם הערבי – דור המנהיגים הישן, חלקם מנהיגים את ארצותיהם משנות ה-60 עומד לסיים את כהונתו בהמתנה לדור צעיר יותר של מנהיגים. במצרים, טוניסיה ותימן התקיימה או תתקיים ההחלפה הזו בטווח הקרוב. במדינות כגון לוב, אלג’יריה, סעודיה וסודן זה עשוי לקחת קצת יותר זמן. בירדן ובסוריה בעלות האוכלוסייה הצעירה, שלטון המיעוט עשוי להיפגע מגל ההפגנות ברחבי העולם הערבי.

שנת 2010 שעברה הייתה בסימן של משבר כלכלי בגוש האירו, בעיקר בקרב מדינות ה-PIIGS. אנחנו מגישים לכם כמיטב המסורת סיכום שנתי של האירועים, המגמות והתהליכים החשובים בעינינו.

קריאה נעימה.