בתחילת דצמבר, אחרי שנה וחצי בלי שראה אור שמש, הגיח חסן נסראללה מהבונקר שלו לזמן קצר ונאם בפני תומכיו. גיחה יוצאת דופן זו הגיעה בנקודה קריטית בתולדות החיזבאללה – אחרי שנים ארוכות של תמיכה רצופה מצד איראן וסוריה, ניצב הארגון בפני אפשרות ממשית כי ימצא עצמו ללא שני המשטרים התומכים בו.
האירוע שעשוי לחולל מפנה בזירה ובדברי הימים של החיזבאללה הוא קריסה של משטר אסד בדמשק ועלייה של משטר סוני תחתיו. במקרה כזה, יתייצב החיזבאללה בפני מלחמת הישרדות, לא פחות, והוא יגיב בהתאם – או פנימה כלפי מוסדות השלטון בלבנון או דרומה, כלפי ישראל.
חודש ינואר מביא עימו באופן מסורתי את סיכומי השנה החולפת ותחזיות לקראת השנה האזרחית החדשה. השנה, בחרנו לעשות את הדברים באופן שונה – במקום לסכם את האירועים שהתרחשו בשנה החולפת, בחרנו, בסוג של ביקורת עצמית, לבחון את התחזיות שהשמענו במהלך השנה מול האירועים שהתרחשו במציאות. אשר לתחזית לשנה החדשה, בחרנו להתמקד במערכות הבחירות המרכזיות הצפויות לנו השנה במספר גדול של מדינות מפתח – ב-4 עד 6 מהכלכלות הגדולות בעולם יבחרו השנה הנהגה חדשה.
ולבסוף, מרקל. אנגלה מרקל. הקאנצלרית הגרמניה היא אשת השנה שלנו בעולם. בשנה שספאטרו הספרדי וברלוסקוני האיטלקי הלכו הביתה, שקמרון הבריטי בוחר בבדלנות ושהכלכלה הצרפתית מתקרבת לעין הסערה הכלכלית, ניצבת מרקל כמעט לבדה בחזית המאבק לשימור האיחוד האירופי, אולי לשימור האמון בתפיסה של אינטגרציה אזורית בכלל.
קריאה נעימה.
