נשיאי רוסיה וארה”ב, אשר עמדו במרכז ההתרחשות העולמית בשנים האחרונות, נפגשים בימים אלה, אולי בפעם האחרונה כנשיאים. התנגשות האינטרסים בין השניים הייתה מהגורמים הבולטים שעוררו את שדי המלחמה הקרה. ערב סיום כהונתם, נאבק פוטין בהרחבת ברית נאט”ו, ומוכן לשלם על כך במטבע מדיני קשה. בוש מבחינתו, רוצה להוכיח כי ארה”ב היא עדיין המעצמה החזקה ביותר ומציג קו נוקשה.

בין ה-2 ל-4 באפריל תיערך בבירת רומניה, בוקרשט, פסגת ברית נאט”ו ה-20, שתהיה הגדולה אי פעם. הפסגה צפויה להוות זירה למה שעשוי להתברר כאירוע הגיאו-פוליטי החשוב ביותר של השנה, בדמות שאלת צירופן של אוקראינה וגיאורגיה לברית.

שורה של מנהיגים, ובראשם נשיא ארה”ב בוש, נשיא רוסיה פוטין ומזכ”ל האו”ם באן קי-מון יגיעו לפסגה, במהלכה צפויות גם אלבניה וקרואטיה לקבל הזמנה להצטרף. מקדוניה עומדת אף היא בתנאים, אך ככל הנראה תישאר בחוץ עד שתפתור את המחלוקת עם יוון באשר לשם המדינה.

במרכז הכינוס כאמור, תעמוד אפשרות הרחבתה של הברית הצפון-אטלנטית מזרחה, באמצעות צירופן של שתי רפובליקות סובייטיות לשעבר, אוקראינה וגיאורגיה. ההנהגה הפוליטית בשתי המדינות היא שמקדמת את המהלך בעידוד אמריקני נלהב. מנגד, ברוסיה מתייחסים ליוזמה כמהלך הדיפלומטי החמור והעוין ביותר האפשרי, ומגיבים בהתאם. פוטין יגיע באופן אישי לפסגה, ויארח את בוש ברוסיה מיד אחריה.

הרוסים מתמודדים עם האמריקנים במספר חזיתות במה שהייתה פעם החצר האחורית של ברית המועצות, כשאל המחלוקת סביב התפשטות נאט”ו מזרחה מצטרף הסכסוך החריף בסוגיית מערכת ההגנה מפני טילים אותה מתכננת ארה”ב להציב בפולין ובצ’כיה, ושהייתם הנמשכת של עשרות אלפי חיילי נאט”ו באפגניסטן ובסביבותיה.

בחזית האפגנית, מעוניינת רוסיה לכונן אמנה לשיתוף פעולה בין נאט”ו ל”אמנה לביטחון הדדי” (CSTO), המשותפת לרוסיה ולשש מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר. על פי התכנון, שיתוף הפעולה יתמקד בטיפול בהשלכות האזוריות של העימות הנמשך באפגניסטן, ובראשן – ייצוא הסמים הגובר. במסגרת זו, ובשם הפשרת היחסים, עשוי פוטין להיעתר לבקשה ישנה של נאט”ו ולאפשר לכוחות הפועלים במרכז אסיה שימוש מסוים במרחב האווירי של רוסיה.

בנושא מערכת ההגנה מפני טילים נראה כי חלה התקדמות חיובית לאחרונה. לאחר ששורה של הצעות פשרה שהעלו הרוסים נדחו על הסף מצד האמריקנים, נראה כי אלו נמצאים על סף סיכום עם פולין וצ’כיה. ערב פסגת נאט”ו, הכריז ראש ממשלת צ’כיה, מירק טופולאנק, כי ההסכם כמעט סגור. לא מן הנמנע כי ההסכם ייחתם במהלך פסגת נאט”ו או בועידת הביטחון שתיערך מיד לאחר מכן בפראג [1]. לעומת הצ’כים, בפולין שמים דגש על השקטת החשש הרוסי. הפולנים הצהירו כי הבסיס האמריקני המתוכנן יהיה באחריות פולין מעצם מיקומו בשטחה.

האמריקנים, שדחו בבוז הצעות פשרה רוסיות לעשות שימוש במתקנים באזרבייג’אן או בארמוויר בדרום רוסיה, הציעו פשרה חדשה. בחודש האחרון הם הציעו לרוסים לסכם מראש על מה שניתן לכנות כ”זכויות ביקור” במתקני היירוט האמריקנים בפולין ובצ’כיה. הצעה זו התקבלה בברכה ברוסיה, שם טוענים, ולא בלי מידה של צדק, כי הצליחו לשכנע את האמריקנים בחשיבות הנושא לקרמלין [2, 3]. על פי הדיווחים האחרונים, הסכם בין המעצמות בנושא זה עשוי להיחתם במהלך החודש.

לאור המצב המורכב, בחרו ברוסיה שלא לנקוט בינתיים בצעדי תגובה להכרזת העצמאות הקוסוברית, למרות שהבטיחו שאלו יבואו. תחת זאת, ועל רקע חילופי השלטון הקרבים בקרמלין, מבהירים ברוסיה כי הידברות ושיתוף פעולה היא הדרך המועדפת. על מנת להמחיש את רצינות כוונותיהם, הדגישו בקרמלין כי אין להמעיט בחשיבות הגעתו של פוטין לוועידה, וכי זו כשלעצמה מבשרת על רצון בהידברות אמיתית וקונקרטית.

לפיכך, מבטיחים ברוסיה, יגיע פוטין לפסגת נאט”ו עם “סוכריות” בדמות הפשרות שהוזכרו לעיל. עם זאת, הוא ישמור בהישג יד את “פקודת הקרב” שלו, הכוללת את הצעדים בהם תנקוט רוסיה במידה ובנאט”ו יתעקשו על צירוף אוקראינה וגיאורגיה.

ערב הפסגה, ובטרם קראו במערב להמתין להשבעתו של מדבדב כנשיא רוסיה הבא, דאג זה האחרון ליישר קו עם פוטין באופן פומבי, כשכינה את רעיון הצטרפותן של אוקראינה וגיאורגיה לנאט”ו “מטריד”, והזהיר כי המהלך עלול לפגוע באופן חמור בביטחון באירופה [4].

התגובה הרוסית הקשה וההשלכות החמורות הצפויות להיות למהלך על יחסי רוסיה עם ארה”ב ועם האיחוד האירופי, הבליטו את חילוקי הדעות בין חברות ברית נאט”ו לבין עצמן. מצד אחד ניצבת ארה”ב התומכת בצירופן של שתי המדינות הסובייטיות לשעבר, ומן העבר השני מובילות גרמניה וצרפת את המחנה המתון יותר, זה המבקש להימנע מהמהלך עד למציאת פשרה עם רוסיה [5].

החלום האוקראיני

ברחובות מי שהייתה הרפובליקה הסובייטית הגדולה ביותר בברה”מ אחרי רוסיה, לא זוכה יוזמת ההצטרפות לנאט”ו לתמיכה משמעותית. בסקר שפורסם בחודש שעבר, רק 11.1% הביעו תמיכה בהצטרפות לנאט”ו לעומת 36% שהתנגדו לרעיון [6]. הנשיא יושצ’נקו וראש הממשלה טימושנקו מצידם, עושים כל מאמץ כדי לקדם את היוזמה. השניים הבטיחו משאל עם טרם ההצטרפות ויושצ’נקו גם התחייב בפומבי כי בכל מקרה ימנע הקמת בסיסים של נאט”ו באוקראינה [7]. בוש, המכיר בחשיבות המכרעת של אוקראינה באזור, ביקר בקייב טרם הגעתו לפסגה ברומניה, וזאת במטרה לתאם עמדות.

האופוזיציה באוקראינה, המונהגת על ידי ראש הממשלה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ’ הפרו-רוסי, הכריזה על משמרת מחאה המונית בכיכר העצמאות, שזכתה לפרסום עולמי במהלך “המהפכה הכתומה” ב-2004. המפגינים מבטיחים מחאה שתימשך לכל אורך פסגת נאט”ו, ותחריף במידה ואוקראינה תתקבל לתוכנית ההצטרפות. ערב הפסגה, קיבלו את פניו של בוש שלטים שקראו “נאט”ו גרועה מהגסטאפו” [8].

עם הגעתו לאוקראינה, הצהיר בוש כי יעשה כל שביכולתו על מנת שאוקראינה תתקבל למסלול לחברות בנאט”ו. בד בבד עם ביקורו בקייב, קיבל בית הנבחרים האמריקני פה אחד החלטה הצהרתית ברוח זו.

עמדתו הפרו-מערבית של הממשל הנוכחי באוקראינה קיבלה המחשה בימים לפני הגעתו של בוש, כשתאגיד האנרגיה הגרעינית של אוקראינה “אנרגואטום” (Energoatom) חתם על עסקת ענק עם התאגיד האמריקני “ווסטינגהאוס” (Westinghouse). על פי ההסכם, יקבלו האוקראינים את מרבית הדלק הגרעיני שלהם מארה”ב, במקום מרוסיה. הסכם זה מגיע לאחר הבטחותיו של יושצ’נקו להשתחרר מהתלות במשק האנרגיה הרוסי, הבטחות שניתנו לאחר עימותים חוזרים ונשנים עם התאגידים הרוסיים [9].

ממש באותם ימים אגב, נחתמה עסקת ענק בין תאגיד האנרגיה הגרעיני הרוסי, אטומאנרגופרום (Atomenergoprom), לטושיבה היפנית. הברית האסטרטגית החדשה טרפה את הקלפים בתחום האנרגיה הגרעינית לשימושים אזרחיים ביפן, שהורכב מארבעה שחקנים מרכזיים ערב העסקה: שותפות צרפתית-גרמנית, שתי שותפויות אמריקניות-יפניות והתאגיד הרוסי. לאחר העסקה החדשה, עובר מרכז הכובד לשותפות הרוסית-יפנית, בזמן שבצרפת כבר שוקדים על שדרוג התאגיד המקומי [10].

בוש עם נשיא אוקראינה יושצ’נקו – תומך בחלום האוקראיני. צילום: הבית הלבן

הפשרה מסוימת עם גיאורגיה?

המתיחות בין רוסיה לגיאורגיה הרקיעה שחקים בשנים האחרונות. בספטמבר 2006 עצרה גיאורגיה קצינים רוסיים בחשד לריגול, ורוסיה הגיבה בחריפות כשניתקה את כל קשרי המסחר עם גיאורגיה וגירשה אלפי גיאורגים משטחה. הנשיא הפרו-מערבי, מיכאיל סאקאשווילי, שעלה לשלטון לאחד המהפכה הצבעונית ב-2003, עמד בהצלחה לפני שלושה חודשים במבחן הבוחר.

מאז, נראה כי המתיחות עם מוסקבה הולכת ונרגעת. הטיסות הישירות בין המדינות, שהופסקו באוקטובר 2006 בשיאו של המשבר בין המדינות, חודשו בסוף החודש שעבר. על פי הדיווח הרשמי, נכונותה של גיאורגיה לשלם את חובה לרשות התעופה האזרחית של רוסיה היא שאפשרה את חידוש הטיסות, אך הקשר הפוליטי להחלטה ברור.

שלוש מובלעות פרו-רוסיות במזרח אירופה: אבחזיה ודרום אוסטיה בגיאורגיה וטרנסניסטריה בין מולדובה לאוקראינה, הגבירו את מאמציהן לזכות בהכרה מאז הכריזה קוסובו לעצמאות. שלושת חבלי הארץ אף פנו לרוסיה ולאו”ם בנושא. רוסיה, על אף הלשון החריפה שנקטה בתגובה להכרזת העצמאות הקוסוברית, לא פעלה בנידון מעבר להענקת סיוע המוניטארי לסרבים המתגוררים בצפון קוסובו.

בגיאורגיה, כך נראה, לא ראו בעין יפה את העצמאות הקוסוברית כמעט כמו ברוסיה. בשטחה של הרפובליקה הסובייטית לשעבר נמצאות כאמור שתי מובלעות פרו-רוסיות. הכרה רוסית בשני החבלים, בהם מוצב כוח שמירת שלום בינלאומי, תטרוף את הקלפים ועשויה להוביל להתנגשות מזוינת עם כוחות הממשלה הגיאורגית, שוודאי יבקשו לסכל את שאיפות העצמאות.

בחודש שעבר, בשיא התסכול הרוסי על עצמאות קוסובו, קיבל הפרלמנט הרוסי פה אחד החלטה הצהרתית הקוראת לקרמלין לשקול הכרה באבחזיה ובדרום אוסטיה. להחלטה אין כל תוקף מחייב, וככזו היוותה לא יותר מאיתות אזהרה לגיאורגיה ולבעלות בריתה השוקלות לצרפה לנאט”ו. “ההחלטה היא כיסוי פוליטי לאי-הכרה בעצמאות” טוען פיודר לוקיאנוב, עורך הביטאון “רוסיה בזירה העולמית”, “אני כמעט בטוח בזה – רוסיה לא תכיר בכלום. יהיה הרבה רעש, יהיו הצהרות… אבל הם לא יכירו בכלום” הוא מסכם [11].

מספר ימים לאחר קבלת ההחלטה, קרא נשיא גיאורגיה סאקאשווילי למזכ”ל האו”ם לבצע רפורמה במבנה כוח שמירת השלום המוצב באבחזיה. סאקאשווילי הציע פשרה לשאיפות העצמאות האבחזיות: אוטונומיה מלאה, ערבויות ביטחוניות וזכות וטו על כל חוק שעשוי לפגוע בתרבות האבחזית, בתמורה להישארות במסגרת המדינה הגיאורגית. באבחזיה דחו את ההצעה על הסף והשיבו כי לא יסתפקו בפחות מעצמאות מלאה.

רעיון ההצטרפות לנאט”ו עומד במרכז סדר היום של סאקאשווילי מזה זמן. הנשיא הגיאורגי מאמין כי הצטרפות לנאט”ו תהווה אמצעי הגנה מושלם מפני התערבות רוסית אפשרית לטובת שני חבלי הארץ הפרו-רוסיים בגיאורגיה. בחודש שעבר, נהרגו שלושה בני אדם בהתפוצצות מספר מטעני חבלה בדרום אוסטיה. בטביליסי טענו כי מאחורי הפיגועים עומדים גורמים פרו-רוסיים המבקשים לפגוע במאמצי גיאורגיה להצטרף לנאט”ו.

ב-5 בינואר השנה, במקביל לבחירות לנשיאות, נערך משאל עם בלתי-מחייב בנושא ההצטרפות לנאט”ו. 77% מתושבי גיאורגיה הביעו תמיכה ברעיון. מספר ימים לאחר מכן, הודיע הצבא הגיאורגי על החלפת כל רובי הקלצ’ניקוב מהתקופה הסובייטית ברובים מתוצרת אמריקנית [12].

שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, הזהיר לאחרונה כי בנאט”ו ובגיאורגיה “משחקים באש” [13]. בטביליסי לעומת זאת, מזהירים כי דווקא אי קבלתם לנאט”ו היא שעלולה להצית אש, מכיוון שזו תתפרש כניצחון רוסי שידרבן את הכוחות באבחזיה ובדרום אוסטיה להחריף את מאבקם.

בוש ופוטין – מחלקים את העולם. צילום: הקרמלין

אופטימיות יתר?

על פי אחד התרחישים הפופולאריים שנשמעו טרם פסגת נאט”ו, ארה”ב תסכים להקפיא את יוזמת צירופן של אוקראינה וגיאורגיה לברית הצפון-אטלנטית בתמורה להסכמה רוסית לפריסת מערכת ההגנה האמריקנית מפני טילים בצ’כיה ובפולין. הנשיא בוש נדרש לנושא במהלך ביקורו באוקראינה וקבע נחרצות: “אני מאמין נחרצות כי אוקראינה וגיאורגיה צריכות לזכות במעמד החברות ואין כל תן וקח בנושא הזה, נקודה” [14].

ב-6 בחודש, כמה ימים לאחר כינוס נאט”ו, יתארח בוש אצל פוטין, לחופי הים השחור. על פי הערכות אופטימיות שהושמעו ערב הפסגה, ייתכן כי אם זו תסתיים בהצלחה, יחתמו שני הנשיאים על הסכם בנושא מערכת ההגנה מפני טילים. על פי דיווחים שונים, הסכם זה אמור להסדיר לא רק את הצבתה של המערכת, אלא לשמש כמעין “מפת דרכים” לנשיאים הבאים של שתי המעצמות, לסוגיית היחסים בין וושינגטון ומוסקבה.

מנגד, ניצבם אלו המאמינים כי הסיכוי לפשרה מרחיקת לכת נמוך. רוסיה, מזכירים אלו, הגיבה בחריפות רבה לעצם הרעיון של הצבת מערכת הגנה מפני טילים – היא הקפיאה את מחויבותה לאמנה לאי-הפצת נשק קונוונציונלי באירופה (CFE), חידשה את טיסות המפציצים האסטרטגיים שלה, והצהירה כי ייצור הנשק הקונוונציונלי ברוסיה יוכפל עד 2015 [15].

למרות שעיקר קצפם של הרוסים יצא על עצם המהלך האמריקני החד-צדדי בחצר האחורית של הרוסים, נראה כי בוושינגטון מתעקשים שלא לשנות את דרכיהם וחותרים פעם נוספת תחת האינטרסים הרוסיים החשובים ביותר, והפעם ממש על גבול רוסיה.

בשנה שעברה, בנאומו המפורסם בכינוס מינכן, תקף פוטין את רעיון התפשטותה של ברית נאט”ו מזרחה: “אני סבור שזה ברור שהתרחבות נאט”ו אינה קשורה למודרניזציה של הברית עצמה או להבטחת ביטחונה של אירופה. להיפך, היא מייצגת פרובוקציה חמורה שמורידה את רמת האמון ההדדי. ויש לנו הזכות לשאול נגד מי מכוונת ההתרחבות הזו? מה קרה להבטחות שהבטיחו שותפינו המערביים לאחר פירוקה של ברית ורשה? היכן הצהרות אלו היום? איש אינו זוכר אותן אפילו. אך אני ארשה לעצמי להזכיר לקהל הזה את מה שנאמר. ברצוני לצטט את נאומו של מזכ”ל נאט”ו מר וורנר בבריסל ב-17 במאי 1990. הוא אמר אז: “העובדה כי איננו מוכנים להציב כוחות צבאיים של נאט”ו מחוץ לשטח גרמניה מעניקה לברה”מ ערובה ביטחונית מוצקה”. איפה הערבויות האלו?”

מה השתנה מאז, תוהים רבים? מדוע שהרוסים יסכימו לפשרה כלשהי בנושא? פוטין מסיים את תפקידו כנשיא רוסיה במאי הקרוב. מחליפו מדבדב נוקט בלשון דיפלומטית יותר, וניכר כי הרטוריקה הקרמלינאית החדשה תהיה מרוככת יותר. ברשימת המשימות האסטרטגיות של רוסיה לזמן הקרוב, עומדת מניעת ההתרחבות של נאט”ו מזרחה בראש הסולם. בעבר, הפעילות הדיפלומטית הרוסית מול התוכנית האמריקנית להציב טילים בפולין ובצ’כיה, התמקדה במניעת התוכנית ובניסיון להשיג הישגים בשדות אחרים. הנכונות הרוסית לוותר לאמריקנים בעניין זה בתמורה להקפאת תהליכי ההצטרפות של גיאורגיה ואוקראינה, מעידה על החשיבות שמייחסים הרוסים לנושא, אבל גם על חולשה מדינית רוסית.

חולשה זו, שבאה לידי ביטוי באי ההצלחה הרוסית למנוע את עצמאות קוסובו ובתגובה הרפה יחסית להכרזת העצמאות, מסמנת קו מסוים אותו בחרו הרוסים בשלב הזה, הכולל ניסיון התקרבות לאמריקנים. אין זה אומר כמובן שרוסיה עומדת להיכנע לכל דרישות האמריקנים, אולם היא מעוניינת להשקיע את מירב המאמצים בחסימת התרחבות נאט”ו. כישלון בגזרה זו, יחייב את הרוסים לבצע תפנית של 180 מעלות ולנסות ולהכות בקו האמריקני בגזרות אחרות. כיצד? מעבר לתמיכה רוסית בעצמאות חבלי הארץ בגיאורגיה ובטרנסניסטריה, רוסיה פועלת גם באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון ותומכת במדינות הנתפסות כעוינות לאמריקנים. מציאות שבה יחושו הרוסים בערעור היציבות אצלם, תלווה בערעור היציבות בנקודות הנתפסות כאסטרטגיות עבור האמריקנים.

הערות

1.Jan Lopatka,”Czech PM says U.S. radar deal almost ready: paper”, Reuters, 31/03/2008

2.”Poland may agree to Russian missile checks on reciprocal basis”, RIA Novosti, 26/03/2008

3.”Bush says ‘cautiously optimistic’ over Russia-U.S. missile talks”, RIA Novosti, 20/03/2008

4.Christian Lowe, “Russia’s Medvedev: NATO expansion “troublesome””, Reuters, 25/03/2008

5.Christian Lowe and Conor Sweeney, “Russia’s Putin seeks to mend fences with West”, Reuters, 31/03/2008

6.”Ukrainians remain opposed to NATO membership – survey”, RIA Novosti, 17/03/2008

7. No NATO bases on Ukrainian soil – Yushchenko”, RIA Novosti, 27/03/2008

8.”Thousands of Ukrainians rally against Bush visit, NATO bid”, RIA Novosti, 31/03/2008

9.”Ukraine signs deal with U.S. firm on nuclear fuel supplies”, RIA Novosti, 31/03/2008

10.”Russia and Japan form nuclear alliance”, RIA Novosti, 27/03/2008

11.Christian Lowe, “Russian MPs urge recognition of Georgia separatists”, 21/03/2008

12.Margarita Antidze, “Georgian army replaces Kalashnikov with U.S. rifle”, Reuters, 18/01/2008

13.Conor Sweeney and Oleg Shchedrov, “Russia says NATO “playing with fire” on expansion”, Reuters, 28/03/2008

14. “‘No tradeoff’ with Russia on NATO growth, missile shield – Bush”, RIA Novosti, 01/04/2008

15.”Russia to double production of conventional weapons by 2015″, RIA Novosti, 24/03/2008