שרשרת הפיגועים הקשים בפריז, זעזעו את היבשת האירופית כולה, והזכירו את שאירופה ניסתה להדחיק – בחצר האחורית של האיחוד, בשכונות המצוקה שבערים, נוצרו כיסי ענק המורכבים ממהגרים מוסלמיים אנטי-מערביים החשים ניכור לארצם החדשה. מתוכם נולדים אלפי מחבלים בפוטנציה שמוסתים מדי יום במסגדים ברחבי היבשת. צרפת בוחרת לתקוף את הסימפטום, דאעש, אך האם תרהיב עוז ללחום גם בבעיה, קרי, תשתיות הטרור וההסתה ביבשת?
יום שישי, ה-13 בנובמבר, דווקא התחיל חיובי מבחינת המאבק בדאעש – האמריקנים הודיעו כי הצליחו סוף סוף לשים את ידם על “ג’ון הג’יאהדיסט”, מי שכיכב בקלטות ההוצאה להורג המזוויעות שהפיק הארגון בעת האחרונה. אך באותו הערב, הנחיתו מחבלי דאעש את המכה הקשה ביותר שלהם על המערב, ברחובותיה של פריז.
בחודשים האחרונים מוצא עצמו ארגון הטרור הרצחני מול שורה של מעצמות צבאיות בסוריה – ארה”ב, רוסיה, צרפת, בריטניה וטורקיה – כמו גם מאבק בזירות נוספות כעיראק וניגריה. בחודש שעבר, העריכו בוושינגטון כי מאז אוגוסט 2014 נהרגו מעל 20 אלף מחבלים של דאעש בעיראק ובסוריה, וההערכה היא שבסוריה לבדה נהרגים מדי חודש כאלף מחבלים של הארגון.
אולם שטף ההגירה המתרגש על אירופה השנה המשולב עם תשתיות טרור ותיקות יותר באירופה, מקל על דאעש להעביר חלק מהמלחמה החוצה, בניסיון לזעזע את דעת הקהל ולהביא להפסקת ההתקפות על הארגון.
שלוש התקפות קשות ביצע דאעש בחודש האחרון. המכה הראשונה הייתה הפלת המטוס הרוסי בשמי סיני, פיגוע שגבה את חייהם של 224 בני אדם, ואשר הכה בכלכלה המצרית בצורה קשה. נשיא מצרים א-סיסי נזעק בתחילה כשנשמעו ההערכות שהמטוס הופל מהקרקע, הערכות שלו היו מתבררות כנכונות, היו מביאות להפסקת הטיסות מעל סיני ואולי אף למצרים בכלל. הרוסים גם ניסו לטשטש בתחילה את העובדה כי היה מדובר בפיגוע, משום שקישור בין הפיגוע למעורבות הרוסית בסוריה היה עשוי לייצר לחץ פנימי להוריד פרופיל בסוריה.
הפיגוע השני אירע ברובע הדאחייה בביירות, המגרש הביתי של החיזבאללה. שני פיצוצים, אחד באמצעות אופנוע תופת והשני באמצעות מתאבד, כשמחבל נוסף לא מצליח לבצע את זממו, הביאו ל-43 הרוגים, ולמכה מוראלית קשה לארגון השיעי. החיזבאללה נהגו עד כה להסביר כי המעורבות שלהם לטובת משטר אסד במלחמת האזרחים הסורית מטרתה למנוע את הגעתו של דאעש ללבנון, וכעת דאעש מוכיחים כי הם יכולים לפעול בלב החיזבאללה, ברובע המוכר לכל ישראלי שבו חיים בכירי הארגון.
ההתקפה השלישית, סדרת הפיגועים בפריז, העבירה את המסר שאזרחי צרפת לא יוכלו להיות בטוחים כל זמן שארצם מעורבת בלחימה בדאעש. 139 הרוגים ו-350 פצועים שנמנו עד כתיבת שורות אלו, ולא פחות מכך, היכולת לתאם מתקפה במספר אתרים כמעט במקביל, מהווה זעזוע קשה עבור הצרפתים והאירופאים בכלל. עד כה מצאו הצרפתים הסברים לכל אחד מהפיגועים הקודמים בעיר בשנה האחרונה. פיגוע נגד ההיפר הכשר או נגד מערכת העיתון שארלי אבדו נתפסו כקשורים למאבק מוסלמי-יהודי או מאבק סביב חופש הביטוי, אך לא נתפסו כהכרזת מלחמה על צרפת או כנקמה על מדיניות צרפתית. כעת, אפילו הנשיא הסוציאליסט הולנד מגדיר זאת כהכרזת מלחמה על צרפת.
למעשה, אין סיבה להניח שפיגועים בסדר גודל כזה לא יכוונו נגד מדינות נוספות הנאבקות בדאעש כבריטניה או טורקיה. הדיווחים כאילו חלק מההתארגנות לפעולה בפריז התבצעה בבריסל, וגל מעצרים של משטרת צרפת שהביאו לתפיסת אמצעי לחימה רבים, מעידים כי גם כי שאר מדינות היבשת לא יכולות להרגיש בטוחות – כאשר המוטיבציה של דאעש לבצע פיגועים פוגשת את תשתיות הטרור שכבר התבססו באירופה ובמקומות רבים אחרים זה מכבר, התוצאה הרסנית ובלתי נמנעת כמעט.
מנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן, שקודם לפיגועים כבר נצמדה בסקרים לסרקוזי, זוכה במקום הראשון בחלק מהסקרים החדשים ובכל מקרה היה מועמדת מובילה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות. לה פן הביעה את עמדתה שיש לחסל קיצונים מוסלמים ולעבות את השמירה על הגבולות, והיא אף קראה לסגירת ארגונים אסלאמיסטיים, לסגור מסגדים רדיקליים ולגרש מהמדינה את מי שמטיף לשנאה ואלימות.
הנשיא לשעבר סרקוזי, אחד מהמועמדים המובילים למשרת הנשיא בבחירות הבאות באפריל 2017, קרא לאחד כוחות עם רוסיה ועם שאר המדינות הלוחמות בדאעש. עמדה זו, הרואה ברוסים שותפים ובדאעש את האיום העיקרי, מחזקת עוד יותר את השאיפה הרוסית לבסס את אסד כחלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. התפתחות זו עשויה לקרב את המלחמה בסוריה להפסקת אש, לפחות באופן חלקי, כשהמעצמות מתמקדות בהבסת דאעש.
הנשיא הנוכחי הולנד, שסובל מאחוזי תמיכה נמוכים לכל אורך כהונתו, הבטיח לעשות שימוש ביד קשה בסוריה נגד דאעש, אך לא הביע את דעתו לגבי ההצעות של סרקוזי ואחרים במפלגה השמרנית לראות ברוסיה בת ברית למאבק בדאעש.
התמונה ביבשת
הפיגועים בצרפת מעניקים לוויכוח סביב גלי ההגירה לאירופה בשנה האחרונה ממד חדש. עד כה נחלק האיחוד בין המערב בהובלת קנצלרית גרמניה מרקל שהביעה נכונות כמעט גורפת לקלוט מספר רב של פליטים מסוריה ובין מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר – פולין, צ’כיה, סלובקיה והונגריה – שהתנגדו בתוקף לקלוט אפילו מספר סמלי של מהגרים. העובדה שאחד מהמחבלים בפריז נשא דרכון סורי בוודאי שאינה מוסיפה נחת לקנצלרית או לשאר מנהיגי אירופה.
האירועים הטראגיים בפריז גם נתנו את האות לשאר מנהיגי הימין באירופה לצאת נגד מדיניות ההגירה הליברלית באירופה, ולקרוא לעצירה מוחלטת של ההגירה לתוך היבשת. בפולין, שם עומדת לקום ממשלת ימין שמרנית חדשה לאחר שמונה שנים באופוזיציה, אמרו מספר פוליטיקאים כולל האיש החזק במפלגה ירוסלב קצ’ינסקי וכן השר לענייני אירופה המיועד כי פולין לא תוכל לפעול על פי מכסות ההגירה שקבע האיחוד, בעיקר לאחר הפיגועים בצרפת.
ראש ממשלת סלובקיה, רוברט פיקו, שלמרות מדיניותו הכלכלית השמאלית הוא לאומן שהביע עמדות גזעניות בעבר, אמר אף הוא שאינו מוכן לקבל מהגרים לתוך ארצו, לאור הפיגועים בצרפת וכך גם ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שחזר על העמדות של הממשלה ההונגרית בדבר התנגדות להגירה. דרך הונגריה חלפו רבבות מהגרים בחודשים האחרונים, רובם פניהם היו למדינות העשירות יותר כאוסטריה וגרמניה. גם חירט וילדרס ההולנדי ומנהיג הליגה הצפונית האיטלקית מתיאו סאלביני ניצלו את ההזדמנות כדי להביע את התנגדותם הגורפת להגירה לאירופה, עם הדגש על מדינות מוסלמיות.
מטרת המערב בתחילת המלחמה בסוריה הייתה להביא להדחתו של בשאר אל אסד ולכינון דמוקרטיה כלשהי בסוריה. לאחר זמן מה המטרה הפכה להיות בראש ובראשונה להביא להפסקת האש בסוריה לנוכח כמות ההרוגים. כעת המטרה הופכת להיות הכרעתו של דאעש, כאשר רוב מדינות העולם מחויבות למטרה זו בצורה כזו או אחרת. אולם עיקר המיקוד במאבק בדאעש היה בהרג אנשיו או בניסיון לחנוק את המימון שלו.
אחת הבעיות העיקריות במאבק בדאעש היא העובדה שהוא משמש כמגנט לצעירים מוסלמים מכל העולם ולכן קשה מאוד לצמצם את מספר המחבלים של דאעש רק בתקיפות על הכוח הלוחם. בית הגידול של כל הצעירים הללו הוא מערכת משומנת של שטיפת מוח שמתחילה אצל חלק מהמחבלים עוד במשפחה, דרך בתי הספר, המסגדים וכלי התקשורת. לבעיה זו טרם מצאו במערב פתרון הולם.
כל ניסיון להיאבק בטרור בלי להתייחס לבעיות אלו דן אותנו למאבק סיזיפי. קיומה של מערכת הסתה שזמינה לצעירי אירופה למשל, מבטיחה כי הגיוס לדאעש לא ייעצר כל כך מהר. יומיים לאחר הפיגוע בפריז, בשולי ועידת G20 שהתקיימה באיסטנבול שבטורקיה, נצפו אובמה ופוטין משוחחים ביניהם על עתידה של סוריה. לדברי כתבים, השניים הסכימו כי בסוריה נדרשת הפסקת אש אשר מטרתה בסופו של יום להביא לפתרון קבוע במדינה. פוטין, ששילם בדם חייליו כדי להשתחל לעמדת השפעה בסכסוך, לא יוותר על השארתו של אסד במרכז הפתרון הסורי.
בימים שחלפו מאז המתקפה האכזרית באירופה, נשמעו קולות ברחבי היבשת וגם בישראל שקראו לאיחוד האירופי “להסיר את הכפפות” במאבק בארגון הטרור האכזרי. צרפת, והאיחוד האירופי כולו עומדים כעת בפני דילמה דומה לזו שעמדה ארה”ב לאחר המתקפה ב-2001 – האם לצאת למערכה נגד ארגון הטרור הספציפי שרצח בפריז, או לנסות ולקדם את המכות הבאות באמצעות מבצע נגד כולל נגד מחוללי הטרור הפועלים במקביל ואף נגד דאעש ולא יהססו לפגוע באירופאים בהינתן ההזדמנות.
ההבדל המרכזי בין ארה”ב של 2001 לאירופה של 2015, היא שהאמריקנים נסעו חצי עולם על מנת להתייצב מול הטרור, שלא הכה מאז בהיקף גדול בשטח ארה”ב. האירופאים, גם אם יפעלו בסוריה או במקומות אחרים, לא יכולים להבטיח את בטחון האזרחים מבלי להתמודד עם האיום מצד הגורמים הרדיקליים המוצאים מחסה אצלם בבית, בריכוזי המהגרים במערב אירופה. השאלה תהיה האם יוכלו להתמודד עם האיום הזה מבלי להקריב ערכים דמוקרטיים וליברליים.
