שלושה עשורים לאחרי שניהלו מלחמה עקובה מדם, תביעות ריבונות על שטחים עתירי אוצרות טבע בים סין הדרומי, מעוררות שדים עתיקים ומציבות את וייטנאם וסין על נתיב להתנגשות חזיתית. האם צפוי עימות מזוין באזור? מי עתידות להרוויח ממנו?
ב-1986, אימצה וייטנאם תוכנית לליברליזציה של הכלכלה תוך שמירה על אלמנטים סוציאליים. כתוצאה מכך, במרבית שנות ה-90 נרשמה צמיחה שנתית בשיעור של 8%, ובשנים 2000-2005 בשיעור של 7%. ההשקעות החיצוניות הישירות גדלו וכך גם החיסכון הלאומי. ב-2005, מנה בנק ההשקעות גולדמן זקס את וייטנאם כאחת ממדינות N-11 (Next Eleven), קרי 11 המדינות שיש להן את הסיכוי הגבוה ביותר להפוך לכלכלות הגדולות בעולם במאה ה-21 לצידן של מדינות BRIC.
הסחורות המרכזיות שווייטנאם מייצאת הן טקסטיל, נעליים, מאכלי ים וקפה והיא יצואנית האורז מספר 2 בעולם. בוייטנאם ניכרת עדיין ההפרדה בין הצפון החקלאי לדרום המתועש, שם מתפתחת גם תעשיית היי-טק ענפה. חשוב לציין כי כמו מדינות מתפתחות אחרות המחפשות לצמוח במהירות, גם בוייטנאם נסמך השוק יתר על המידה על סחורות לייצוא וככזה הוא מושפע מתנודתיות המחירים.
המדינה הקומוניסטית הצטרפה באמצע העשור הקודם לארגון הסחר העולמי והיא מקיימת יחסים קרובים עם רוסיה ויחסי מסחר מתפתחים עם המערב. ב-1995, הכריז נשיא ארה”ב קלינטון על נורמליזציה ביחסים עם וייטנאם, שני עשורים בדיוק לאחר המלחמה היא.
גם עם האיחוד האירופי מעוניינים הווייטנאמים ביחסים קרובים. אמנם ניסיון להקים מסגרת כלכלית משותפת עם קמבודיה, אינדונזיה, סינגפור, מיאנמר והפיליפינים ולהתקשר בהסכמי סחר בינה לבין האיחוד האירופי נכשל, אך בוייטנאם עדיין שואפים להסכם סחר חופשי עם האיחוד.
במרץ השנה, החלו נציגי האיחוד האירופי בשיחות עם ממשלת וייטנאם לחתימה על הסכם הסחר המצופה. הסרת המכסים בפני השווקים האירופים יאפשר לחברות אירופיות למצוא אלטרנטיבה לסין ולהודו בווייטנאם. “בווייטנאם מבקשים למשוך יצרנים שמשלמים יותר מדי בסין”, ציין פרידריך אריקסון, אנליסט במרכז האירופי לפוליטיקה בינלאומית וכלכלה [1]. הבעיה מבחינת וייטנאם היא כי עם כניסתה לתוקף של אמנת ליסבון, הסכמי סחר דורשים אישור של הפרלמנט האירופי ולא של מנהיגי המדינות. כמו בארה”ב, גם באירופה ועדות הפרלמנט מתרחקות מההיבט הכלכלי גרידא ומקשות בעניינים של זכויות אדם [2].
מימד נוסף המשותף לוייטנאם ולמדינות מתפתחות בקצב מהיר הוא הצורך בנפט וגז טבעי הן לשם הבטחת האספקה הסדירה למשק הצומח והן כנכס המניב רווחים מהירים. כבר כיום, המדינה היא יצרנית הנפט השלישית בגודלה בדרום-מזרח אסיה עם תפוקה בהיקף של 400,000 חביות ביום והיא מחפשת דרכים להגדיל את תפוקתה. הדרך ליעד עוברת, כך נראה, בקרקעית ים סין הדרומי, שהריבונות עליה שנויה במחלוקת בין מספר גורמים ובראשם וייטנאם וסין.
ראש ממשלת וייטנאם, נגויאהן טה דונג, בביקור אצל פוטין. צילום: הקרמלין
פראסל וספראטלי
הסכסוך בין שתי המדינות הקומוניסטיות ארוך שנים הוא. במרכזו שני ארכיפלגים – פראסל (Paracel), הנמצא בשליטה סינית וספראטלי (Spratly). שני האזורים עשירים בנפט וגז טבעי ומהווים נקודות בעלות חשיבות אסטרטגית מתוקף היותם הנתיב הקצר ביותר בין האוקיאנוס השקט לאוקיאנוס ההודי.
איי פראסל מכסים שטח של כ-15,000 קמ”ר על קרקעית הים. הם נמצאים במרחק שווה פחות או יותר מחופי וייטנאם וסין. האיים נכבשו באמצע המאה ה-18 על ידי צרפת, ששלטה גם בווייטנאם. היא הוסיפה להחזיק באיים עד שאיבדה אותם ליפן במלחמת העולם השנייה. האזור, שידע מלחמות רבות לא זכה ליציבות גם לאחר נסיגת המעצמות הזרות. שתי השכנות נותרו להתגושש לבדן על האיים, והמצב הלך והתדרדר.
ב-19 בינואר 1974, הגיעה המתיחות באזור לשיא עם התנגשות צבאית ישירה בין כוחות הים של שתי המדינות. ההתנגשות הייתה קצרה והסתיימה בניצחון סיני ברור ובכיבוש כל הארכיפלג. 53 מלחים מוייטנאם נהרגו, לעומת פחות מ-20 הרוגים לסינים [3]. וייטנאם עוד ניסתה לפנות למוסדות הבינלאומיים, אבל סין, שכבר החזיקה אז במושב קבוע במועצת הביטחון, לא הוטרדה מכך.
המצב באיי ספראטלי, הנמצאים דרומית לאיי פראסל, מורכב יותר. השטח היבשתי של 45 האיים בארכיפלג מקיף רק 4 קמ”ר על פני האדמה, אך כמעט 425,000 קמ”ר מתחת לפני הים. על האיים השונים בארכיפלג תובעים שש מדינות ריבונות – סין, טייוואן, וייטנאם, מלזיה, ברוניי והפיליפינים. גם על איים אלו השתלטה צרפת כחלק מהשלטת ריבונותה באזור החל באמצע המאה ה-18 וגם כאן היפנים השתלטו על חלק מהשטח במלחמת העולם השנייה ופינו אותו לטובת הסינים לאחר המלחמה. לאחר הנסיגה הצרפתית מהאזור, הכירה צפון וייטנאם בריבונות הסינית על האיים, אך דרום וייטנאם מעולם לא עשתה זאת והיא מוסיפה לטעון לריבונות על חלק מהאיים עד היום.
היחסים בין וייטנאם לסין נותרו מתוחים לאורך השנים. האיבה בין הצדדים הגיעה לשיא לאחר המלחמה ב-1979, שפגעה קשות בשתי המדינות והובילה לפחות ל-20 אלף הרוגים לכל אחד מהצדדים. מאז המלחמה נרשמו התנגשויות אלימות ספוראדיות בין הצדדים, כשהקשה שבהן ב-1988 באיי ספראטלי, בה נהרגו כ-50 מלחים מוייטנאם [4].
בשנים האחרונות, שבה ועלתה המתיחות באזור על רקע תהליך מטעם האו”ם לנסות ולפתור את המחלוקות הטריטוריאליות ולמפות במדויק את הגבולות. תהליך זה טרם הניב תוצאות וספק אם יניב [5]. אך הוא כבר הגדיל את המתיחות לא רק בין סין לוייטנאם אלא גם בין סין למדינות האחרות הטוענות לריבונות חלקית או מלאה על האזור [6].
באופן רשמי, מצהירים בוייטנאם כי יעשו כל שביכולתם על מנת למנוע מהמתיחות להתדרדר לכדי התנגשות צבאית [7], אך כל הסימנים מראים כי הוייטנאמים לא מתכוונים לשבת בחיבוק ידיים והם שוקדים על הכנת אופציה צבאית לכל מקרה.
קבוצות האיים השנויות במחלוקת – איי פארסל בחלק הצפוני, איי ספראטלי בדרומי. איור: יוּ נינגֶ’ה.
הקליקו כאן להגדלה
הנוי נערכת לקרב?
בדצמבר 2009, ביקר ראש ממשלת וייטנאם, נגויאהן טה דונג, במוסקבה. בפגישה עם עמיתו הרוסי, חתמו השניים על רכישת 6 צוללות רוסיות מדגם קילו. שווי העסקה נאמד ב-3.2 מיליארד דולר, מה שהפך אותה לעסקת הציוד הימי הגדולה בתולדות רוסיה [8]. באותו הביקור, הסכימו הצדדים גם על רכישת 12 מטוסי קרב מסוג סוחוי 30 בשווי מיליארד דולר [9]. עסקה זו, שהתווספה לרכישת מטוסים נוספים בינואר אותה שנה, הפכה את וייטנאם ללקוח הנשק מספר אחד של רוסיה ב-2009 [10].
במסיבת עיתונאים משותפת לשני המנהיגים בישרו השניים גם על שיתוף פעולה בין פטרו-וייטנאם, תאגיד האנרגיה הלאומי של המדינה הקומוניסטית לבין גזפרום, לשם חיפוש והפקת נפט וגז טבעי במדינה. וייטנאם, המבקשת כאמור להגיע לאוצרות הטבע בקרקעית ים סין הדרומי כאמצעי לתמוך בצמיחה הכלכלית המהירה שלה ובחיזוק מעמדה הפוליטי, זקוקה לשם כך לשני כלים: שותף מקצועי מבוסס בעל יכולת מוכחת לחיפוש ושאיבת מינרלים מתחת לפני הים, ואמצעי לאכוף את טענותיה לריבונות באזור, קרי – עוצמה צבאית. את התשובה לשתי הדרישות היא מצאה ברוסיה [11].
יחסי רוסיה ווייטנאם, שורשם עוד בימי ברה”מ והמלחמה הקרה הראשונה. באותו זמן, סיפקו הסובייטים סיוע לאנשי הוייטקונג שהתישו את הצבא האמריקני במה שנתפס ככישלון הצבאי האמריקני החמור בהיסטוריה. לאחר קריסתה של ברה”מ, לא יכלה רוסיה להמשיך ולתמוך בוייטנאם והיחסים הוקפאו. כבר בעידן פוטין כנשיא, חודשו היחסים בין המדינות, ובמהרה נחתמו חוזים לשיתופי פעולה ולסיוע רוסי בתחומים שונים.
האינטרס הרוסי האסטרטגי ביחסים עם וייטנאם, זו העוינות ההיסטורית בין וייטנאם ובין סין. למרות שסין ורוסיה מצויות בברית אסטרטגית במסגרת שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO) ובמסגרות נוספות, סין ממשיכה להיות גורם מרתיע בעיני הרוסים המעוניינים לאזן את ההשפעה הסינית, לפחות במזרח אסיה. הקשר עם וייטנאם מעניק לרוסים גם דריסת רגל באזור מתפתח כמו דרום מזרח אסיה, אשר מתגלים בו משאבי אנרגיה רבים בשנים האחרונות ונראה כי הפוטנציאל הכלכלי שלו עוד רחוק ממיצוי. רוסיה לא תערב את עצמה בעימות סיני-וייטנאמי, אולם עימות מוגבל עשוי להיות אינטרס שלה בשל הצורך הוייטנאמי בסיוע רוסי ובשל ריתוקה של סין לעימות שכזה.
מעניין לציין עוד כי במקביל לביקורו של ראש ממשלת וייטנאם במוסקבה, ביקר שר ההגנה של וייטנאם בוושינגטון. צירוף המקרים, אם אכן היה כזה, בוודאי שלא נעלם מעיניהם הבוחנות של הסינים.
כוח צבא וייטנאמי מפגין ריבונותו על אחד מאיי ספראטלי. צילום: HN, ויקיפדיה
הסינים מצידם דואגים להפגין שרירים שאמורים להרתיע את כל הצדדים האחרים באזור [14]. במאי 2008, נחשפו בתקשורת המערבית צילומי לווין שהעידו כי הסינים בונים באזור בסיס ימי לצוללות גרעיניות [15]. בשנה האחרונה, אסרו הסינים על הדיג בחלקים נרחבים באזור ואף תפסו ספינות שנכנסו לתחום שהוגדר כאסור.
באפריל, החלו כוחות ימיים של סין לפטרל באופן קבוע [16] ובחודש שעבר, ערכו תמרון ימי גדול בים סין הדרומי. באופן מוצהר, היווה התמרון תגובה לתמרון משותף של ארה”ב ודרום קוריאה, אך הפגנת הכוח נועדה גם לעיניי הוייטנאמים, שכאמור שוקדים על תגבורת היכולת הימית שלהם [17].
הדברים עדיין רחוקים מהתפוצצות, אך המתיחות הולכת ומתגברת בחודשים האחרונים. הסינים מגלים יותר תקיפות במדיניות החוץ שלהם בכלל ובאזור בפרט. פעילותם להחיל את הריבונות הסינית על מרבית שטח הים תעורר במוקדם או במאוחר את המדינות השכנות, עם או בלי קשר לתוצאות ועדת הבדיקה של האו”ם.
סין, הצומחת במהירות, חומדת את מרבצי הנפט והגז הטבעי שנמצאים מתחת לים, אך כך גם שכנותיה באזור ובראשן וייטנאם. זו לא תוותר על מה שהיא מחשיבה כנכסיה באזור, גם אם ועדת הבדיקה תפסוק אחרת. המדינה הקומוניסטית אינה מעוניינת בעימות צבאי נוסף ונראה כי היא תעדיף פתרון מדיני, אם ישירות מול סין ואם במסגרת איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN).
בוייטנאם מביאים בחשבון כי פתרון מדיני יצריך התגמשות מסוימת. אם יידרשו ויתורים מרחיקי לכת למשל עקב חוסר נכונות סינית להתפשר, עשויים בוייטנאם לפוצץ את הדיאלוג המדיני וליזום סיבוב קרבות חדש באזור, בתקווה למשוך את תמיכתן של שאר מדינות האזור הטוענות לבעלות משלהן על ים סין הדרומי.
מי שעשויות להרוויח מהתנגשות כזו הן דווקא מדינות מהמעגל השני – רוסיה כאמור, שרואה במיתון ההשפעה הסינית באזור כאינטרס מרכזי ודרום קוריאה, המסוכסכת בעצמה עם הסינים.
הערות
1. John W. Miller, “EU, Vietnam to Start Free-Trade Talks”, Wall Street Journal, 03/03/2010
2. שם
3. מספר ההרוגים הרשמי מעולם לא פורסם על ידי סין
4. Ian Timberlake, “Vietnam takes on China with Russian submarine deal”, AFP, 17/12/2009
5. “China asserts sea border claims”, BBC News, 13/05/2009
6. Lilian Budianto, “South China Sea dispute a potential rift in RI-China ties: Envoy”, The Jakarta Post,
25/05/2010
7. “Vietnam army concerned over South China Sea disputes”, armybase.us, 09/12/2009
8. “Russia-Vietnam submarine deal worth record $3.2 bln — magazine”, RIA Novosti, 03/06/2010
9. “Russia, Vietnam sign fighter jet deal: report”, AFP, 10/02/2010
10. Nabi Abdullaev, “Vietnam Top Buyer of Russian Arms”, DefenseNews.com, 21/01/2010
11. http://premier.gov.ru/eng/events/pressconferences/8591/
12. “Russia gets Vietnam’s first nuclear power deal”, AFP, 09/02/2010
13. “Russia-built sub base in Vietnam”, The Straits Times, 25/03/2010
14. Greg Grant, “Navy Commander Warns China Ready to Dominate the Seas”, defensetech.org, 06/05/2010
15. Thomas Harding, “Chinese nuclear submarine base”, Telegraph, 01/05/2008
16. Michael Richardson, “Beijing projects power in South China Sea”, The Japan Times, 09/05/2010
17. “China to hold six-day military drills in South China Sea”, RIA Novosti, 29/06/2010
