מדד סיקור ממוקד

מהדורת 2013

אלון לוין, יובל בוסתן


המהדורה הרביעית של מדד סיקור ממוקד מסכמת שנה שתיזכר ככל הנראה כשנת מעבר בזירה הגיאופוליטית. בשנה זו לא נרשמו שינויים דרמטיים במאזן הכוחות הבין-גושי במלחמה הקרה השנייה, אך ניתן לזהות מגמה שתוביל לשינויים כאלו בשנה הבאה. בינתיים, מוסיפות מדינות ערב שחוו את האביב הערבי ומדינות מזרח אסיה, למשוך את עיקר תשומת הלב. מדד סיקור ממוקד, מהדורת 2013, לפניכם.

השנה זוהי הפעם הרביעית שבה אנו מפרסמים את מדד סיקור ממוקד במתכונת הנוכחית, והשנה השמינית שאנו מסקרים את המערכת הגיאו-פוליטית הבינלאומית. ב-12 החודשים האחרונים חזינו בהמשך המגמה האמריקנית לצמצם את מעורבותה מחוץ לגבולותיה בכלל ובמזרח התיכון בפרט, ובהקצנה מסוימת של השיח במזרח אסיה, במיוחד בין סין ליפן. בתווך, המדינה הערבית המשמעותית ביותר, מצרים, חוותה הפיכה שנייה בתוך שנתיים, שבמידה רבה החזירה את הגלגל לאחור, הן בקהיר והן במאזן הכוחות באזור ובזיקת המדינות למעצמות העולמיות.

ההוצאה הביטחונית בשנת 2012 בעולם הגיעה ל-1,756 מיליארד דולר, השווים כ-2.5% מהתוצר העולמי (GDP נומינלי) או כמעט 250$ לכל אדם בעולם. מספר זה מהווה ירידה קלה של 0.4% משנת 2011, שהייתה שנת שיא בהוצאה הביטחונית בתולדות העולם. למרות הירידה בסיכום העולמי, יש לציין כי בחלק גדול ממדינות העולם ההוצאה הביטחונית עלתה גם השנה. הסיבה לירידה בהיקף העולמי נעוצה בתקציב האמריקני – ארה"ב נמצאת בעיצומה של תוכנית מהירה לסיום ההתערבויות הצבאיות במסגרת המלחמה בטרור ופריסה מחדש של כוחות אסטרטגיים ברחבי העולם ובמזרח אסיה בפרט. בסך הכל, ירדה ההוצאה הביטחונית של ארה"ב ב-5.6% השנה, אך היא עדיין גבוהה בכמעט 70% ממה שהוציאה המעצמה הגדולה בעולם לפני ה-11 בספטמבר 2001.

את מהדורת 2013 המלאה של המדד ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

המזרח התיכון

מצרים, שלפני שנתיים הייתה מחוץ למדד תחת סטטוס של משטר במעבר, וחגגה בשנה שעברה תחת מורסי הצטרפות למחנה בנות הברית של הגוש הריכוזי, שבה למחנה בנות הברית של הגוש הדמוקרטי, לו הייתה שייכת הלכה למעשה מאז הסכם השלום עם ישראל ב-1979. נטילת מושכות ההנהגה על ידי הצבא המצרי היא אולי המהלך הדרמטי ביותר בשרשרת אירועי האביב הערבי, למעשה מאז עליית מורסי. כפי שעליית מורסי והאחים המוסלמים סימלה את הרצון העז לשינוי בעולם הערבי, ואף העלתה את החשש מסחף של תנועות האחים המוסלמים בכל מרחב המזרח התיכון, כך ההפיכה השנייה במצרים מהווה במידה רבה חזרה לעבר, בלימה של תהפוכות האביב הערבי והתייצבות. ברמה הגיאו-פוליטית, חזרת הצבא לשלטון גם סותמת את הגולל על תקוותיהן של רוסיה וסין לזכות בבת ברית חשובה כל כך, לאחר ששתיהן גיששו לכיוון בעידן מורסי.

המדינה הערבית השנייה ששווה להתעכב עליה השנה היא עיראק, שהפכה השנה במידה רבה למדינת חסות איראנית. למעשה, בשרידי הרפובליקה של סדאם שהוחרבה על ידי האמריקנים, לא רוצים לשמוע היום על הדוד סם. ולראיה, את עסקת הנשק הגדולה ביותר שביצעו העיראקים בעידן שאחרי שלטון הצבא האמריקני, הם בחרו לבצע דווקא עם רוסיה. גם עבור מוסקבה לא היה מדובר בעניין של מה בכך – הייתה זו עסקת הנשק השנייה בגודלה שביצעו הרוסים מאז תחילת שנות ה-90. עסקה זו, ביחד עם נטיית השלטון השיעי לכיוון איראן, מעידות כי מקומה הטבעי של עיראק החדשה עמוק בתוך הגוש הריכוזי. עם זאת, ההשפעה הכלכלית וגם הצבאית של ארה"ב עדיין ניכרת היטב במדינה, ויעבור עוד זמן מה בטרם תישכח המורשת האמריקנית כולה.


מורסי עם מזכיר ההגנה האמריקני הייגל ועם אל-סיסי, שהדיח אותו לבסוף – החזיק בתפקיד שנה בדיוק. צילום: מחלקת ההגנה האמריקנית

אירופה

במרכז ובמזרח אירופה, ניתן להתעכב על שתי מדינות – סרביה וארמניה, שפנו השנה לשתי דרכים שונות. הראשונה, בת ברית היסטורית של רוסיה שעד לא מזמן אף הצהירה כי תשקול להצטרף לאיחוד המכסים שלה, קיבלה מעמד של מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי. בחודש מאי אף הגיעה סרביה בתיווך האיחוד להסכם נורמליזציה עם קוסובו, הסכם שלא רבים האמינו שניתן להשיג עד לא מזמן . התפתחויות אלו העבירו את סרביה לקבוצת בנות הברית של הגוש הדמוקרטי, אחרי שלפני שנתיים עוד דורגה כבת ברית של הגוש הריכוזי.

מנגד, ארמניה הפכה השנה לחברה בגוש הריכוזי, אחרי שנים שהוגדרה כבת ברית של הגוש. שינוי זה הוא תולדה של שדרוג היחסים בין ארמניה לרוסיה – תחילה בהסכם מחודש יוני לשיתוף פעולה צבאי. בתחילת החודש, הצהיר נשיא ארמניה כי ארצו תעדיף הצטרפות לאיחוד המכסים של רוסיה על פני הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי .

מספר החברות בכל גוש, על פי מהדורת 2013

אסיה

היבשת הגדולה בעולם היא גם המסקרנת ביותר מבחינת המאזן הגיאו-פוליטי. במזרח היבשת, יוזמות כלכליות דוגמת אזור הסחר החופשי בין רוב מדינות APEC המכונה TPP, צפוי להביא להידוק הקשרים בין חברות הארגון שאינן חברות בגוש הריכוזי ובכך להדק את הקשרים בין אלו לבין עצמן – רוסיה, סין, אינדונזיה – ובין מדינות אלו לבעלות בריתן באזור, מצפון קוריאה ועד הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה.

הודו, שבמשך שנים הובילה אג'נדה נייטרלית ובלתי מזדהה, והקפידה על יחסים הדוקים עם ארה"ב אך גם עם רוסיה, גולשת בשנים האחרונות, בטבעיות רבה יש לומר, לחיקו המצפה של הגוש הדמוקרטי. מדינת הענק, שאותה סיווגנו לפני שנתיים כמדינה נייטרלית ובשנתיים האחרונות כבת ברית של הגוש הדמוקרטי, עשויה להצטרף כבר בשנה הבאה לגוש הדמוקרטי, אם תמשיך במגמה של הידוק הקשרים הכלכליים והצבאיים עם האיחוד האירופי, ארה"ב והדמוקרטיות האחרות במרחב, מדרום קוריאה ועד אוסטרליה. עסקאות שנחתמו השנה, ובמקביל הכרזות מגומגמות מרוסיה על עיכוב באספקת מטוסי קרב חדשים שהודו מצפה להם, מעידים ככל הנראה כי הפור בניו-דלהי נפל לכיוון הדמוקרטי. יש להבין כי מבחינת הודו מעבר לגוש הדמוקרטי אין פירושו ניתוק של מערכת היחסים החשובה עם רוסיה, אלא הבנה כי במלחמה הקרה החדשה המתהווה, לא ניתן עוד לפעול בלי הגבלה עם מעצמות משני הצדדים.

לבסוף, בנגלדש. שכנתה של הודו "מזרח פקיסטן" לשעבר, עוברת בעצמה שינוי בשנים האחרונות. ההתחזקות ההודית בעולם בכלל ומול סין בפרט, מאיימת להשפיע על כל המדינות ביבשת. סקר גאלופ מ-2010 אמנם העלה כי במדינה מעדיפים את הודו על פני סין או ארה"ב, אך כל העסקאות האחרונות, בתחומי הכלכלה והצבא, מעידות כי פניה של בנגלדש דווקא לסין. הקשרים ארוכי השנים מותירים את בנגלדש עדיין במחנה הנייטרלי, אך אם הודו וארה"ב, לא תתעשתנה בזמן הקרוב, הן עשויות לאבד את אחת ממדינות המפתח ביבשת לטובת הגוש הריכוזי.

לקראת השנה הבאה

בשנה הבאה, יהיה מעניין לעקוב אחר המדינות שאוזכרו לעיל, כמו גם אחר הנעשה במקומות נוספים בעולם – באמריקה הלטינית, שם עשוי להתגבש סדר יום חדש בעידן שאחרי הוגו צ'אבז; באפריקה, שם עשויה הודו להעלות פרופיל, על רקע החשדנות הגוברת כלפי סין ביבשת והעוינות ההיסטורית כלפי אירופה; ובמקומות בהם הולכות ומתגבשות מסגרות כלכליות על-מדינתיות כמו ה-TPP במרחב הפסיפי, TAFTA במרחב האטלנטי ואיחוד המכסים של רוסיה במזרח אירופה, שנמצא עם הפנים לאסיה.

ואלו הם חמשת השינויים הבולטים שנרשמו השנה (לפי סדר הא-ב):

את מהדורת 2013 המלאה של המדד ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

על המדד

במלחמה הקרה השנייה, השחקנים במערכת הגיאו-פוליטית נעים בין שני קטבים: הקוטב הדמוקרטי, בו ממוקמות ארה"ב, האיחוד האירופי ובנות בריתן הקרובות ביותר, והקוטב הריכוזי, בו ממוקמות רוסיה, סין ובנות בריתן. כבכל מאבק על השפעה ועוצמה, ובפרט במאבק בו התנגשות ישירה בין המעצמות היריבות אינה אפשרית, שהרי בכך תהפוך המלחמה הקרה לחמה, הקרבות בין המעצמות ניטשים סביב תמיכתן של המדינות שאינן "נעולות" על אחד מהצדדים.

במציאות זו, בה הגבולות המגדירים את הגושים היריבים אינם בלתי-עבירים כפי שהיו במלחמה הקרה הראשונה, מדינות רבות ש"יושבות על הגדר", מנסות לנצל את המערכת החדשה לטובתן ולהשיג את הרווח הגדול ביותר האפשרי מחבירה לאחד מהצדדים.

"מדד סיקור ממוקד" הינו אינדקס ייחודי המאפשר לנו, באמצעות שקלול 5 תבחינים, למקם כל מדינה על הרצף שבין הקוטב הדמוקרטי לקוטב הריכוזי. המדד מביא בחשבון תבחינים המושפעים מהטווח הארוך (זיקתה של המדינה לדמוקרטיה), מהטווח הבינוני (זיקה פוליטיות/כלכלית/ביטחונית) ומהטווח הקצר (נטייתו הגיאו-פוליטית של השלטון הנוכחי).

כל מדינה מקבלת ניקוד בין 0 ל-10 בכל אחד מהתבחינים, כאשר 0 הוא הקוטב הריכוזי ו-10 הקוטב הדמוקרטי. ניקוד 5 בכל תבחין ניתן עבור נייטרליות מוחלטת וסטייה ממנו לכיוון אחד הקטבים מסמנת נטייה של המדינה לכיוון הדמוקרטי או הריכוזי. התבחינים המרכיבים את מדד סיקור ממוקד אינם שווים במשקלם, כפי שמוצג להלן:

משקלם של התבחינים בשקלול

את מהדורת 2013 המלאה של המדד ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

הזיקה לדמוקרטיה – תבחין זה מבוסס על "אינדקס הדמוקרטיה" של האקונומיסט והוא שקלול בעצמו של חמישה פרמטרים: בחירות ופלורליזם, תפקוד הממשלה, השתתפות פוליטית, תרבות פוליטית וחירויות אזרח. באינדקס של האקונומיסט כל מדינה מקבלת ניקוד משוקלל על סולם בין 0 ל-10, המסמל את הזיקה הגבוהה ביותר לדמוקרטיה. במהדורת 2012 של האינדקס, העדכנית ביותר שפורסמה, נורבגיה מדורגת ראשונה עם ניקוד משוקלל וכמעט מושלם של 9.93 וצפון קוריאה אחרונה עם ניקוד 1.08. ישראל, אגב, נותרה יציבה לעומת השנה שעברה עם ציון 7.53, הממקם אותה במקום ה-37 בקטגוריית "דמוקרטיות עם פגמים", בעיקר נוכח תקנות לשעת חירום הנמצאות בתוקף מאז הקמת המדינה.

זיקה פוליטית – תבחין זה מביא בחשבון בריתות בילטראליות ומולטילטראליות מזה, ואירועים המשפיעים על היחסים בין מדינות העולם למעצמות המאכלסות את שני הקטבים הגיאו-פוליטיים מזה. בכל האמור לבריתות בעלות משמעות בזירה הגיאו-פוליטית, אנו קובעים כי חברות במסגרת על-מדינית בעלת מובהקות דמוקרטית או ריכוזית מעניקה ניקוד מוחלט בהתאם. כך לדוגמא, חברות האיחוד האירופי (EU) זוכות לניקוד 10 בתבחינים של בריתות פוליטיות ובריתות כלכליות, ומנגד חברות הארגון לשיתוף פעולה של שנגחאי (SCO) או האלטרנטיבה הבוליבארית (ALBA) הפרו-ריכוזיים בהוויתם, לניקוד 0 מושלם בבריתות פוליטיות. חברויות בארגונים בעלי זיקה פרו-דמוקרטית דוגמת גואם (GUAM) במזרח אירופה או המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) נכנסות אף הן לשקלול, כמו גם משטרים הנמצאים תחת אמברגו מצד האו"ם, האיחוד האירופי או ארה"ב.

זיקה כלכלית – תבחין זה משקלל בין מספר סוגים של נתונים: הראשון הוא החברות במסגרות על-מדינתיות הכוללות גם פעילות פיננסית, החל בסחר חופשי, עבור דרך איחוד מכסים וכלה בשוק משותף; הנתון השני משקף את הזיקה הגיאו-פוליטית של שותפות הסחר הגדולות של כל מדינה; הנתון השלישי משקף את זיקתן של המדינות ליוזמות על-מדינתיות משמעותיות שהתהוו בשנים האחרונות דוגמת קרטל הגז הרוסי מזה, ופרויקט "נאבוּקוֹ" של האיחוד האירופי מזה, או יוזמות מקומיות דוגמת "הבנק הלטיני" שהוקם בדרום אמריקה כאלטרנטיבה לבנק העולמי.

זיקה ביטחונית – תבחין זה משקלל בתוכו מספר פרמטרים ובהם בחינת ספקיות הנשק הגדולות של כל אחת מהמדינות בחמש השנים שקדמו לפרסום המדד (על פרסומי מכון המחקר הבינ"ל של שטוקהולם – SIPRI), חברות במסגרות על-מדינתיות דוגמת ברית נאט"ו, השתתפות במלחמה העולמית בטרור (למדינות שאינן חברות בנאט"ו), בריתות צבאיות עם מדינות בעלות השפעה בזירה הגיאו-פוליטית, מלחמות וסכסוכים עם מדינות אחרות. מטבע הדברים, השפעתם של חלק מהפרמטרים המוזכרים לעיל חורגת מגבולות הזיקה הביטחונית ומשפיעה גם על תבחינים אחרים במדד. באופן דומה, הטלת אמברגו וסנקציות אשר מקבלות ביטוי בתבחין הפוליטי, משוקללים גם כאן מההיבט הביטחוני.

נטיית השלטון הנוכחי – זהו תבחין הנבדל בשני דברים מקודמיו – הוא בוחן את התנהלות הנהגת המדינה בפרק זמן קצר יחסית, והניקוד לגביו מתבסס בעיקר על פרשנות שלנו לנטייה הגיאו-פוליטית של ההנהגה. כאן באים לידי ביטוי מנהיגים שעולים לגדולה ומנהיגים קו שונה לחלוטין מקודמיהם. מתוך הכרה בהשפעה הרבה שיש לשלטון הנוכחי על צביונה של כל מדינה בהווה, אנו מעניקים לתבחין זה את המשקל הסגולי הרב ביותר מבין התבחינים הנמדדים במדד. עם זאת, ראוי לציין כי משקלו של תבחין זה קטן מהמשקל המוענק לבריתות פוליטיות, כלכליות וצבאיות יחדיו. רוצים לומר, גם שינוי ההנהגה הדרמטי ביותר לא יוכל למחוק באחת את מעשי ידיהן של ההנהגות שהחליף.

מפתח השיוך לקבוצות

בניתוח המערכת הגיאו-פוליטית הנוכחית, אנו מבחינים בין חמש קבוצות של מדינות:

מדינות הגוש הדמוקרטי – בקבוצה זו נכללות מדינות המחויבות למטרותיו של הגוש הדמוקרטי. אלו כוללות מדינות בעלות מסורת דמוקרטית והשפעה בזירה הבינלאומית, ומדינות שאינן דמוקרטיות אך שותפות אינטרסים הביאה אותן לפעול למען המטרה המשותפת.

בנות הברית של הגוש הדמוקרטי – קבוצה זו היא בבחינת מדינות "השורה השנייה" של הגוש הדמוקרטי. מרכיבות אותה מדינות שנאמנותן למטרות הגוש הדמוקרטי אינה מוחלטת כמו אצל חברי הקבוצה הראשונה, אך עודנה תופסת מקום גבוה בתפיסת העולם.

מדינות נייטרליות – בקטגוריה זו נמצאות שתי קבוצות של מדינות. הראשונה כוללת את אותן מדינות שנמנעות בעיקרון מלבחור צד במערכה הגיאו-פוליטית. מדינות אלה מוצאות את הדרך לקיים יחסים תקינים עם מדינות משני הגושים. הן חברות כולן בארגון המדינות הבלתי מזדהות, אך מסתייגות ברובן מהקו האנטי-אמריקני שהשתלט בשנים האחרונות על הארגון. קבוצה שנייה של מדינות בקטגוריה זו אלו מדינות המשויכות לכאן כמעין "תחנת ביניים". לדוגמא, מדינות שהיו מזוהות במשך שנים עם הגוש הדמוקרטי עד שחילופי שלטון הביאו לאימוץ קו קיצוני לצד השני, תתקשינה לרוב "לדלג" בין שתי קבוצות דירוג באותה תקופת בדיקה. את השינויים במדינות אלו אנו נוהגים לסקר באופן שוטף בירחון המקוון.

בנות הברית של הגוש הריכוזי – בדומה לקבוצה המקבילה בגוש הדמוקרטי, גם כאן נמצאות מדינות שרואות בדרכו של הגוש הריכוזי את דרכן, אך מסיבות שונות אינן מחויבות לגוש באופן מוחלט כחברי הקטגוריה האחרונה.

מדינות הגוש הריכוזי – בקבוצה זו נכללות המדינות המהוות "סדין אדום" לקבוצת מדינות הגוש הדמוקרטי. כאן לא נמצא ולו מדינה דמוקרטית אחת, אלא מדינות "הזוכות" לדברי ביקורת חריפים מארגוני זכויות אדם. מדינות אלו מצאו עצמן נדחקות האחת לשנייה נוכח הלחץ מצד הגוש הדמוקרטי בעשור האחרון, והן חוסות תחת כנפיהן של רוסיה וסין שמובילות את המאבק.

השיוך לאחת מחמש הקבוצות שנסקרו לעיל מתבצע על פי הניקוד המשוקלל של המדינה במדד סיקור ממוקד, ולפי המפתח הבא:

בבואנו להציג את מדד סיקור ממוקד, שאפנו למקד את הדיון במדינות המהוות גורם כלשהו בזירה הגיאו-פוליטית. לפיכך, לא כל מדינות העולם נכללות בו. את המדינות שנשארו בחוץ ניתן לקבץ תחת שתי קבוצות: בקבוצה הראשונה נכללות מדינות בהן השלטון המרכזי נמצא רק בשלבי התהוות או שאינו מצליח לאכוף מרותו על פני כל השטח הריבוני של המדינה, דוגמת סומליה או סוריה או מדינות שהשלטון המרכזי בהן קרס וטרם התייצב אחר במקומו, דוגמת לוב. הקבוצה השנייה מורכבת מ"מיקרו-מדינות". ההגדרה המקובלת למיקרו-מדינה היא כזו ששטחה אינו עולה על 1,000 קמ"ר ושאוכלוסייתה קטנה מחצי מיליון תושבים. מבין קבוצה זו, המונה כמה עשרות מדינות, אנו כן כוללים במדד מיקרו-מדינות החברות במסגרות על-מדיניות בעלות עניין גיאו-פוליטי, דוגמת חברות באיחוד האירופי.

מדד סיקור ממוקד – מהדורת 2013

את מהדורת 2013 המלאה של המדד ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

 

נדבך נוסף שמספק לנו המדד החדש בניתוח הגיאו-פוליטי הוא הבסיס להשוואה בין חמש הקבוצות שהגדרנו, לאורך זמן. הצגה זו ממחישה אף היא כיצד הקטבים – הגוש הדמוקרטי מצד אחד והגוש הריכוזי מצד שני – נותרים יציבים לאורך זמן, בעוד עיקר התנודות נרשמות בגושי בנות הברית והמדינות הנייטרליות.

נותרו בחוץ

וזוהי רשימת המדינות שנותרו מחוץ למדד. מדינות אלו אינן גורם בזכות עצמן בזירה הגיאו-פוליטית, בין אם כי אין בהם שלטון מרכזי יציב ובין אם מדובר במיקרו-מדינות.

המדד הבא יפורסם בגיליון ספטמבר 2014.


מאמרים נוספים