מדד סיקור ממוקד

מהדורת 2011

יובל בוסתן, אלון לוין


שנה חלפה מאז פרסמנו את מדד סיקור ממוקד הראשון, בו הנחנו תשתית מתודולוגית חדשה למיקום מדינות העולם במפת המלחמה הקרה השנייה, בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי. שני האירועים המרכזיים שהתרחשו מאז – המשבר הכלכלי המחריף באירופה ובארה”ב מזה וההתקוממויות בעולם הערבי מזה, ריכזו את עיקר תשומת הלב הגם שלא היה בהם כדי להשפיע בטווח הזמן המיידי על השיוך הגושי. ובכל זאת, נרשמו מספר תמורות במאזן גם השנה. מדד סיקור ממוקד, מהדורת 2011, לפניכם.

השנה זוהי הפעם השנייה בה אנו מפרסמים את מדד סיקור ממוקד במתכונת הנוכחית, והשנה השישית שאנו מסקרים את המערכת הגיאו-פוליטית. שני תהליכים שלטו בכותרות ב-12 החודשים האחרונים. הראשון הוא המשבר הכלכלי שהחריף באירופה ופגע גם בארה”ב שחוותה הורדת דירוג אשראי לראשונה בהיסטוריה שלה. התהליך המתמשך השני הוא מה שמכונה “האביב הערבי” – ההתקוממויות שהביאו להפלת שליטים בטוניסיה, מצרים תימן ולוב, כשגם סוריה לא רחוקה מלהצטרף לרשימה ואולי אף אחרות בהמשך.

לשני התהליכים הללו, דרמטיים ככל שיהיו, אין השפעה מיידית על השיוך הגושי של המדינות במלחמה הקרה השנייה. עם זאת, ההתחזקות הזוחלת של הימין הקיצוני והקסנופובי במדינות אירופה מזה, ועלייתם האפשרית של משטרים בעלי סדר יום שונה בעולם הערבי, יוכלו להביא בשנים הקרובות לשינויים במפה הגיאו-פוליטית.

הנסיגה הנמשכת בדמוקרטיה ובחופש בעולם מדאיגה אף היא – דו”ח פרידום האוס שהתפרסם בתחילת השנה, היה החמישי ברציפות שתיעד נסיגה ברמת החופש העולמי. זו הנסיגה הממושכת ביותר שרשם הגוף בארבעה עשורים של סיקור. עיקר הנסיגה בחופש, אגב, נרשמה באזורי העולם השלישי – אפריקה, אמריקה הלטינית ואסיה.

גם בשטחי הגוש הסובייטי לשעבר התרחשה נסיגה בדמוקרטיה בשנה החולפת. שם גם נרשמה אחת מהתמורות המשמעותיות ביותר במאזן הבין-גושי, ודווקא נגד המגמה הכללית – אוקראינה, המשמעותית מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במזרח אירופה, לא ידעה יציבות גם השנה והיא ממשיכה ברצף הטלטלות שפוקד אותה מאז המהפכה הכתומה.

ויקטור ינוקוביץ’, שהתערבות רוסית לטובתו הוציאה את ההמונים לרחובות לפני שבע שנים, ובחירתו לנשיא לפני שנתיים התקבלה בצהלות שמחה בקרמלין, ביצע השנה “בלימת חירום”, כשעצר את מה שהצטייר כדהרה של קייב בחזרה לזרועותיה של רוסיה. כשברקע סכסוכים נמשכים בתחום הגז הטבעי – אוקראינה מחפשת לבטל את עסקת הענק שנחתמה בימיה של ראש הממשלה טימושנקו וזו אף מועמדת למשפט על חלקה בעסקה; רוסיה מתכננת להעביר את צינור “הזרם הדרומי” מדרום לאוקראינה, בטורקיה, על אף שמדובר בנתיב יקר יותר; ינוקוביץ’ מסרב בתוקף להצטרף לאיחוד המכסים שהקימה רוסיה עם בלארוס וקזחסטן, והדברים הגיעו עד כדי עימות גלוי עם הקרמלין. במקביל, הוא מצהיר, הגם אם לשם ההצהרה בלבד, כי הצטרפות לאיחוד האירופי היא מטרה אסטרטגית של אוקראינה. שינויים אלו, שיסוקרו בהרחבה באחד הגיליונות הקרובים, הביאו לשינוי במעמדה של אוקראינה, מבת ברית של הגוש הריכוזי למדינה נייטרלית.

שינוי משמעותי נוסף בשיוך הגושי הוא הפיכתה של הודו ממעמד של בת ברית של הגוש הדמוקרטי למעמד של מדינה נייטרלית במלחמה הקרה השנייה. הממשלה ההודית, שמקפידה באופן מסורתי על נייטרליות, נטתה לכיוון ארה”ב במהלך כהונתו של הנשיא בוש הבן, שסימן את הודו כיעד אסטרטגי. הכתף הקרה מצידו של אובאמה בתחילת כהונתו, ביחד עם הידוק הקשרים הביטחוניים עם רוסיה, הביאו את ההודים לסמן כיעד את ההצטרפות לארגון לשיתוף פעולה של שנחאי, אותו מובילות רוסיה וסין. ארגון זה נחשב בעיני רבים לגלגול המודרני לברית ורשה. אמנם סביר כי הצטרפות הודית לארגון תמתן בהכרח את הטון האנטי-מערבי השולט בו, אך בה בעת היא תבסס את התנהלותו הפרו-אסייאתית.

עוד שינוי במפה הוא הגדרתן של 4 המדינות הערביות שעברו מהפכות: טוניסיה, מצרים, תימן ולוב כמדינות הנמצאות במעבר בין משטרים. בשנה שעברה, הוגדרה מצרים כבת ברית של הגוש הדמוקרטי, בעוד שלוש האחרות הוגדרו כמדינות נייטרליות.

לבסוף, מדינה נוספת בעלת השפעה ששווה להזכירה על אף שלא חל שינוי בשיוך הגושי שלה, היא טורקיה. זו מובלת על ידי נשיאה ארדואן בנתיב שמוביל לעימותים אזוריים, לא רק עם ישראל. נתיב זה, שהצעידה בו החלה בין היתר בעקבות טריקת הדלת מהאיחוד האירופי, יוביל במוקדם או במאוחר גם לעימות טורקי עם ארה”ב ולהעמדת המשך חברותה של טורקיה בברית נאט”ו.

על המדד

במלחמה הקרה השנייה, השחקנים במערכת הגיאו-פוליטית נעים בין שני קטבים: הקוטב הדמוקרטי, בו ממוקמות ארה”ב, האיחוד האירופי ובנות בריתן הקרובות ביותר, והקוטב הריכוזי, בו ממוקמות רוסיה, סין ובנות בריתן. כבכל מאבק על השפעה ועוצמה, ובפרט במאבק בו התנגשות ישירה בין המעצמות היריבות אינה אפשרית, שהרי בכך תהפוך המלחמה הקרה לחמה, הקרבות בין המעצמות ניטשים סביב תמיכתן של המדינות שאינן “נעולות” על אחד מהצדדים.

במציאות זו, בה הגבולות המגדירים את הגושים היריבים אינם בלתי-עבירים כפי שהיו במלחמה הקרה הראשונה, מדינות רבות ש”יושבות על הגדר”, מנסות לנצל את המערכת החדשה לטובתן ולהשיג את הרווח הגדול ביותר האפשרי מחבירה לאחד מהצדדים.

“מדד סיקור ממוקד” הינו אינדקס ייחודי המאפשר לנו, באמצעות שקלול 5 תבחינים, למקם כל מדינה על הרצף שבין הקוטב הדמוקרטי לקוטב הריכוזי. המדד מביא בחשבון תבחינים המושפעים מהטווח הארוך (זיקתה של המדינה לדמוקרטיה), מהטווח הבינוני (זיקה פוליטיות/כלכלית/ביטחונית) ומהטווח הקצר (נטייתו הגיאו-פוליטית של השלטון הנוכחי).

כל מדינה מקבלת ניקוד בין 0 ל-10 בכל אחד מהתבחינים, כאשר 0 הוא הקוטב הריכוזי ו-10 הקוטב הדמוקרטי. ניקוד 5 בכל תבחין ניתן עבור נייטרליות מוחלטת וסטייה ממנו לכיוון אחד הקטבים מסמנת נטייה של המדינה לכיוון הדמוקרטי או הריכוזי. התבחינים המרכיבים את מדד סיקור ממוקד אינם שווים במשקלם, כפי שמוצג להלן:

משקלם של התבחינים בשקלול

את מדד המלא, הכולל 158 מדינות, ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

הזיקה לדמוקרטיה – תבחין זה מבוסס על “אינדקס הדמוקרטיה” של האקונומיסט והוא שקלול בעצמו של חמישה פרמטרים: בחירות ופלורליזם, תפקוד הממשלה, השתתפות פוליטית, תרבות פוליטית וחירויות אזרח. באינדקס של האקונומיסט כל מדינה מקבלת ניקוד משוקלל על סולם בין 0 ל-10, המסמל את הזיקה הגבוהה ביותר לדמוקרטיה. במהדורת 2010 של האינדקס, העדכנית ביותר שפורסמה, נורבגיה מדורגת ראשונה עם ניקוד משוקלל 9.80 וצפון קוריאה אחרונה עם ניקוד 1.08. ישראל, אגב, במקום ה-37 באינדקס עם ניקוד משוקלל של 7.48, מה שממקם אותה בקטגוריית “דמוקרטיות עם פגמים”, בעיקר נוכח תקנות לשעת חירום הנמצאות בתוקף מאז הקמת המדינה.

זיקה פוליטית – תבחין זה מביא בחשבון בריתות בילטראליות ומולטילטראליות מזה, ואירועים המשפיעים על היחסים בין מדינות העולם למעצמות המאכלסות את שני הקטבים הגיאו-פוליטיים מזה. בכל האמור לבריתות בעלות משמעות בזירה הגיאו-פוליטית, אנו קובעים כי חברות במסגרת על-מדינית בעלת מובהקות דמוקרטית או ריכוזית מעניקה ניקוד מוחלט בהתאם. כך לדוגמא, חברות האיחוד האירופי (EU) זוכות לניקוד 10 בתבחינים של בריתות פוליטיות ובריתות כלכליות, ומנגד חברות הארגון לשיתוף פעולה של שנגחאי (SCO) או האלטרנטיבה הבוליבארית (ALBA) הפרו-ריכוזיים בהוויתם, לניקוד 0 מושלם בבריתות פוליטיות. חברויות בארגונים בעלי זיקה פרו-דמוקרטית דוגמת גואם (GUAM) במזרח אירופה או המועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) נכנסות אף הן לשקלול, כמו גם משטרים הנמצאים תחת אמברגו מצד האו”ם, האיחוד האירופי או ארה”ב.

זיקה כלכלית – תבחין זה משקלל בין מספר סוגים של נתונים: הראשון הוא החברות במסגרות על-מדינתיות הכוללות גם פעילות פיננסית, החל בסחר חופשי, עבור דרך איחוד מכסים וכלה בשוק משותף; הנתון השני משקף את הזיקה הגיאו-פוליטית של שותפות הסחר הגדולות של כל מדינה; הנתון השלישי משקף את זיקתן של המדינות ליוזמות על-מדינתיות משמעותיות שהתהוו בשנים האחרונות דוגמת קרטל הגז הרוסי מזה, ופרויקט “נאבוּקוֹ” של האיחוד האירופי מזה, או יוזמות מקומיות דוגמת “הבנק הלטיני” שהוקם בדרום אמריקה כאלטרנטיבה לבנק העולמי.

זיקה ביטחונית – תבחין זה משקלל בתוכו מספר פרמטרים ובהם בחינת ספקיות הנשק הגדולות של כל אחת מהמדינות בחמש השנים שקדמו לפרסום המדד (על פרסומי מכון המחקר הבינ”ל של שטוקהולם – SIPRI), חברות במסגרות על-מדינתיות דוגמת ברית נאט”ו, השתתפות במלחמה העולמית בטרור (למדינות שאינן חברות בנאט”ו), בריתות צבאיות עם מדינות בעלות השפעה בזירה הגיאו-פוליטית, מלחמות וסכסוכים עם מדינות אחרות. מטבע הדברים, השפעתם של חלק מהפרמטרים המוזכרים לעיל חורגת מגבולות הזיקה הביטחונית ומשפיעה גם על תבחינים אחרים במדד. באופן דומה, הטלת אמברגו וסנקציות אשר מקבלות ביטוי בתבחין הפוליטי, משוקללים גם כאן מההיבט הביטחוני.

נטיית השלטון הנוכחי – זהו תבחין הנבדל בשני דברים מקודמיו – הוא בוחן את התנהלות הנהגת המדינה בפרק זמן קצר יחסית, והניקוד לגביו מתבסס בעיקר על פרשנות שלנו לנטייה הגיאו-פוליטית של ההנהגה. כאן באים לידי ביטוי מנהיגים שעולים לגדולה ומנהיגים קו שונה לחלוטין מקודמיהם. מתוך הכרה בהשפעה הרבה שיש לשלטון הנוכחי על צביונה של כל מדינה בהווה, אנו מעניקים לתבחין זה את המשקל הסגולי הרב ביותר מבין התבחינים הנמדדים במדד. עם זאת, ראוי לציין כי משקלו של תבחין זה קטן מהמשקל המוענק לבריתות פוליטיות, כלכליות וצבאיות יחדיו. רוצים לומר, גם שינוי ההנהגה הדרמטי ביותר לא יוכל למחוק באחת את מעשי ידיהן של ההנהגות שהחליף.

מפתח השיוך לקבוצות

בניתוח המערכת הגיאו-פוליטית הנוכחית, אנו מבחינים בין חמש קבוצות של מדינות:

מדינות הגוש הדמוקרטי – בקבוצה זו נכללות מדינות המחויבות למטרותיו של הגוש הדמוקרטי. אלו כוללות מדינות בעלות מסורת דמוקרטית והשפעה בזירה הבינלאומית, ומדינות שאינן דמוקרטיות אך שותפות אינטרסים הביאה אותן לפעול למען המטרה המשותפת.

בנות הברית של הגוש הדמוקרטי – קבוצה זו היא בבחינת מדינות “השורה השנייה” של הגוש הדמוקרטי. מרכיבות אותה מדינות שנאמנותן למטרות הגוש הדמוקרטי אינה מוחלטת כמו אצל חברי הקבוצה הראשונה, אך עודנה תופסת מקום גבוה בתפיסת העולם.

מדינות נייטרליות – בקטגוריה זו נמצאות שתי קבוצות של מדינות. הראשונה כוללת את אותן מדינות שנמנעות בעיקרון מלבחור צד במערכה הגיאו-פוליטית. מדינות אלה מוצאות את הדרך לקיים יחסים תקינים עם מדינות משני הגושים. הן חברות כולן בארגון המדינות הבלתי מזדהות, אך מסתייגות ברובן מהקו האנטי-אמריקני שהשתלט בשנים האחרונות על הארגון. קבוצה שנייה של מדינות בקטגוריה זו אלו מדינות המשויכות לכאן כמעין “תחנת ביניים”. לדוגמא, מדינות שהיו מזוהות במשך שנים עם הגוש הדמוקרטי עד שחילופי שלטון הביאו לאימוץ קו קיצוני לצד השני, תתקשינה לרוב “לדלג” בין שתי קבוצות דירוג באותה תקופת בדיקה. את השינויים במדינות אלו אנו נוהגים לסקר באופן שוטף בירחון המקוון.

בנות הברית של הגוש הריכוזי – בדומה לקבוצה המקבילה בגוש הדמוקרטי, גם כאן נמצאות מדינות שרואות בדרכו של הגוש הריכוזי את דרכן, אך מסיבות שונות אינן מחויבות לגוש באופן מוחלט כחברי הקטגוריה האחרונה.

מדינות הגוש הריכוזי – בקבוצה זו נכללות המדינות המהוות “סדין אדום” לקבוצת מדינות הגוש הדמוקרטי. כאן לא נמצא ולו מדינה דמוקרטית אחת, אלא מדינות “הזוכות” לדברי ביקורת חריפים מארגוני זכויות אדם. מדינות אלו מצאו עצמן נדחקות האחת לשנייה נוכח הלחץ מצד הגוש הדמוקרטי בעשור האחרון, והן חוסות תחת כנפיהן של רוסיה וסין שמובילות את המאבק.

השיוך לאחת מחמש הקבוצות שנסקרו לעיל מתבצע על פי הניקוד המשוקלל של המדינה במדד סיקור ממוקד, ולפי המפתח הבא:

בבואנו להציג את מדד סיקור ממוקד, שאפנו למקד את הדיון במדינות המהוות גורם כלשהו בזירה הגיאו-פוליטית. לפיכך, לא כל מדינות העולם נכללות בו. את המדינות שנשארו בחוץ ניתן לקבץ תחת שתי קבוצות: בקבוצה הראשונה נכללות מדינות בהן השלטון המרכזי נמצא רק בשלבי התהוות או שאינו מצליח לאכוף מרותו על פני כל השטח הריבוני של המדינה, דוגמת אפגניסטן, עיראק וסומליה או מדינות שהשלטון המרכזי בהן קרס וטרם התייצב אחר במקומו, כמו במצרים או בלוב. הקבוצה השנייה מורכבת מ”מיקרו-מדינות”. ההגדרה המקובלת למיקרו-מדינה היא כזו ששטחה אינו עולה על 1,000 קמ”ר ושאוכלוסייתה קטנה מחצי מיליון תושבים. מבין קבוצה זו, המונה כמה עשרות מדינות, אנו כן כוללים במדד מיקרו-מדינות החברות במסגרות על-מדיניות בעלות עניין גיאו-פוליטי, דוגמת חברות באיחוד האירופי.

מדד סיקור ממוקד – מהדורת 2011

את מדד המלא, הכולל 158 מדינות, ניתן להוריד כקובץ PDF.

להיכרות עם תיאוריית המלחמה הקרה השנייה הקליקו כאן.

שני תהליכים עיקריים השפיעו כאמור על הזירה העולמית בשנה החולפת – המשבר הכלכלי שהחריף בארה”ב ובאיחוד האירופי וגל ההפיכות בעולם הערבי – אין בהם כאמור כדי להשפיע באופן מיידי על השיוך הגושי של המדינות במלחמה הקרה השנייה, הגם שניתן לטעון כי המשבר הכלכלי לדוגמא פוגע בעוצמתו של הגוש הדמוקרטי כגוש.

ובכל זאת, נרשמו כמה שינויים במהלך השנה, ואלו הם (לפי סדר הא-ב):

נדבך נוסף שמספק לנו המדד החדש בניתוח הגיאו-פוליטי הוא הבסיס להשוואה בין חמש הקבוצות שהגדרנו, לאורך זמן. במדד סיקור ממוקד לשנה זו, מופיעות 158 מדינות אשר נחלקות לחמש הקבוצות באופן הבא:

נותרו בחוץ

וזוהי רשימת המדינות שנותרו מחוץ למדד. מדינות אלו אינן גורם בזכות עצמן בזירה הגיאו-פוליטית, בין אם כי אין בהם שלטון מרכזי יציב ובין אם כי מדובר במיקרו-מדינות. בולטות השנה ברשימה זו הן 4 המדינות הערביות שעברו תהפוכות: טוניסיה, לוב, מצרים ותימן.

המדד הבא יפורסם בספטמבר 2012.


מאמרים נוספים