אנחנו שמחים לחנוך מדור חדש שיתפרסם מעת לעת ויכלול ניתוח של אירועים עם הצעות אופרטיביות כיצד לפעול בזירה המדינית. מטרת המדור היא לתרגם את המגמות שאנו מסקרים במאמרי הירחון לתוכנית אופרטיבית לביצוע. נחנוך את המדור בבחינת הדרך בה צריכה ישראל לפעול לנוכח ההתפתחויות במזרח התיכון.
קצב האירועים במזרח התיכון הוא מסחרר – נפילת מובארק; התחזקות האחים המוסלמים; הדחת נשיא טוניסיה ונשיא תימן; המרד בסוריה; המהומות באיראן; נפילת משטרו של קדאפי; החרפת הסכסוך עם הפלשתינים; וכל זאת לצד אירועים שעוד צפויים באזור עם הנסיגה האמריקנית ובראשם האירועים המתוארים בגיליון הנוכחי – פלישה טורקית-איראנית לכורדיסטן העיראקית.
ביקורת רבה נשמעת נגד מדיניות ממשלת ישראל בהקשר של האירועים המזרח תיכוניים, כגון הסירוב להתנצל בפני הטורקים או המשך הניתוק ממצרים. במאמר זה נבחן מעט את הנושאים ואת אפשרויות הפעולה עבור ממשלת ישראל.
טורקיה
הדרישה הטורקית להתנצלות חייבת לבוא בקונטקסט הנכון בבואנו לשקול את המענה. ראשית, הטורקים דורשים התנצלות על פעילות לגיטימית של ישראל ושל חייליה, התנצלות שעשויה להקשות על פעילות דומה בעתיד. שנית, פרסום דו”ח פאלמר שניקה את ישראל מאחריות משפטית ליציאה לפעולה, מעביר למעשה את האחריות להשתלשלות האירועים לטורקים. אולם החשובה מכל היא ההבנה כי התנצלות לא תביא לשיפור היחסים עם טורקיה וכן שכל מטרת ההתנצלות היא להשפיל את ישראל ולרומם את ארדואן ואת טורקיה.
כפי שניתן לקרוא בגיליון החודש, ארדואן זועם על פגיעה בדוקטרינת הניאו-עות’מאניזם שמטרתה הייתה לפתור את כל הבעיות המדיניות של טורקיה ולהתקרב למדינות המזרח התיכון בדרך להפיכת טורקיה למנהיגה האזורית המובילה. הפגיעה ביחסים עם ישראל נוגעת לחשש הטורקי כי מדיניות ישראל תפגע במעמדה של אנקרה באזור, כמי שהייתה עד לא מזמן בת ברית אסטרטגית של ירושלים. מעבר לכך, ישראל, כשק חבטות, מסייעת לטורקים ליצור לעצמם תדמית של מי שיכולים להציב אלטרנטיבה לישראל, לאחר כישלון המדינות הערביות להכניע אותה.
הפעולות שננקטו על ידי הממשלה בישראל הן בכיוון החיובי – ההתקרבות למדינות הבלקן והים התיכון יצרה ברית מדינית-צבאית שתוכל בהמשך לדחוק את הטורקים לפינה. לצד זאת, המשך היחסים עם טורקיה חושף את הטורקים למידע ביטחוני-מודיעיני שעשוי כיום לזלוג לגורמים בעייתיים יותר עבור ישראל.
הפעילות הטורקית בצפון עיראק בקרוב, מציגה בפני ישראל הזדמנות – “האביב הערבי” מאיים לכאורה להביא לשינוי אסטרטגי באזור מבחינת ישראל. עד כה, היה ברור כי סוריה לא תצא למלחמה עם ישראל מבלי לשדרג את הצבא, ומבלי חזית משמעותית נוספת מול ישראל. האירועים במצרים עשויים אולי לצרף אותה בעתיד למאגר המדינות הבעייתיות, אך סוריה רק מתרחקת מתסריט שכזה עם השחיקה בכלכלה ובצבא שלה בשל המהומות נגד אסד.
שרבוב טורקיה לקלחת הזו, כפי שבא גם לידי ביטוי בביקורו הלא מוצלח של ארדואן במצרים, יוצר לכאורה אפשרות לכיתורה של ישראל על ידי שני צבאות גדולים, מצרים וטורקיה, לראשונה מזה 40 שנה. לכך נוספים כמובן החמאס והחיזבאללה, שיצטרפו למלחמה שכזו. סוריה יכולה להוות פלטפורמה נוחה לתקיפה עבור טורקיה ואולי אף כוח משלוח מאיראן. הן טורקיה והן מצרים מהוות מפתח לקואליציה שכזו. מצרים כרגע חווה בעיות כלכליות קשות, אבל הצבא שלה מאומן ומצויד היטב, והוא ממתין לפקודה.
המטרה הישראלית היא שבמידה וטורקיה אכן פולשת לצפון עיראק, היא תחווה את מה שחוותה ארה”ב בוייטנאם, עיראק ואפגניסטן, את מה שחוותה ברה”מ באפגניסטן ואפילו את מה שחוותה ישראל בלבנון – הפניה של משאבים רבים ללחימת גרילה קשה וממושכת. טורקיה תתקשה לפעול בשתי חזיתות, ולחימה שכזו מבטיחה עוד שנים של שקט שכזה. במצב כזה, ניתוק הקשרים הביטחוניים עם טורקיה וסיוע מודיעיני ולוגיסטי לכורדים בעיראק הוא בלתי נמנע.
אסד – לא ייצא לבד להרפתקאה מול ישראל. צילום: טלוויזיה
סוריה
בטווח הקצר הבעיה הישראלית עם סוריה היא האפשרות לחדירת מחבלים כעת כשהשלטון הנוכחי נחלש. אולם בעיה גדולה יותר בטווח הבינוני היא נפילת משטרו של אסד. מאז מלחמת יום כיפור, נותר הגבול הסורי השקט ביותר בשל אובדן האופציה הצבאית מבחינת סוריה וחששה מישראל. כיום, כשאסד מפעיל את צבאו כולל שימוש בטנקים ומסוקים, כדי לדכא את המרידה, ברור שהנשיא הסורי לא יכול להרשות לעצמו לחימה ולהסתכן בשחיקת הצבא הסורי על ידי ישראל, שחיקה שפירושה סופו של המשטר.
למרבה האירוניה, לישראל יש אינטרס גדול אם כך שאסד יישאר בשלטון – מוחלש, עני, מפוחד ושנוי במחלוקת גם בעולם הערבי. אסד שמעדיף להפנות את צבאו אל אזרחיו מאשר למדינות אחרות. לכן, בשלב זה, למעט ביצור הגבול וסגירתו ההרמטית, עדיף לישראל לא לפעול. כל פעולה שלה עשויה לזרז את נפילתו של הרודן.
יחד עם זאת, נפילת אסד היא בכל זאת עניין של זמן, אלא אם יתרחש נס דרמטי בדמות הפסקת המרידה בימים הקרובים, וסוריה תשקע בכאוס לתקופה, עד שהאחים המוסלמים או כל כוח אחר ישתלטו על המדינה וישליטו בה סדר חדש. ישראל צריכה לחזק את המערך המודיעיני-איסופי שלה בכל הנוגע לסוריה כבר עכשיו. להבין מיהם הכוחות האפשריים שיעלו לשלטון בעידן שאחרי אסד ואולי אחרי השלטון העלווי כולו. עליה לחזק את בנק המטרות שלה, כי ייתכן שיעלה הצורך לחזק את ההרתעה מול הסורים.
ירדן
משטרו של עבדאללה מתנדנד. לפי שעה, ישראל אוהדת את המלך המערבי, למרות הביקורת הקשה שלו נגד ישראל. למרות שניתן לאתר הזדמנויות במידה שמלך ירדן ייפול מכסאו, כדאי לישראל לפעול לפי שעה לשמירתו בשלטון. כמובן, אסור לישראל לעשות זאת בצורה גלויה אחרת, הידיעה שהמלך נעזר בישראל כדי להישאר בשלטון, תזרז את הדחתו. ישראל צריכה לסייע גם כאן באיסוף מודיעין ובהפעלת יד קשה ביהודה ושומרון תוך מניעת חיבור בין הגורמים הרדיקליים בקרב הפלשתינים לבין אחיהם בירדן.
מצרים
עוד יחלוף זמן רב בטרם המצב במצרים יתייצב. נראה שגל חדש של מחאה יפרוץ כשהשלטונות ימשיכו לדחות את הבחירות במדינה מחשש מעליית האחים המוסלמים. עבור ישראל מדובר בתסריט אפוקליפטי כמעט – עליית האחים המוסלמים במצרים תוביל לאפקט דומינו בירדן, סוריה ולבנון, לא בהכרח בסדר הזה. ישראל לא יכולה להועיל בזירה המצרית הפנימית, אך עליה לשנות דיסקט – לא לפתוח את הסכמי השלום, לא לאפשר למצרים להחדיר כוחות לסיני וכו’.
אגף תכנון צריך להתכנס ולבנות דוקטרינת ביטחון חדשה המתבססת על ההנחה שמצרים שבה להיות מדינה עוינת. ישראל תצטרך לקבוע קווים אדומים ולפרסם אותם ביחס למצרים, כדי שלא תהיה מצרים זו שתשנה את הסטטוס קוו הנוכחי.
טאנטאווי (עם מזכיר ההגנה האמריקני) – להביא בחשבון את האפשרות שמצרים תהפוך למדינה עויינת לישראל. צילום: הבית הלבן
לבנון
הסטטוס קוו הלבנוני, שכבר תואר באתר מספר רב של פעמים מאז 2006, מוציא את חיזבאללה מרשימת האיומים על ישראל עד הודעה חדשה. החיזבאללה, שבפועל הוא הכוח הדומיננטי בלבנון, עדיין חושש מהסתבכות צבאית עם ישראל שתקים עליו את שאר העדות. אולם החיזבאללה עשוי למצוא עצמו בעמדה מתגוננת עוד יותר אם וכאשר ייפול משטרו של אסד וההשפעה האיראנית בסוריה תיגמר.
במצב שכזה, יהפוך החיזבאללה למסוכן ביותר. הסיכון לתסריט שכזה (ראה סעיף סוריה) גובר ב-2012 עם השבירה הצפויה של משטר אסד ואובדן השפעה האיראנית בסוריה. חיזבאללה יידרש להוכיח כי הוא וכוחו הצבאי נחוצים, ויתחילו פרובוקציות בגבול עד לפעולת טרור גדולה נגד ישראל.
“בני הברית” של ישראל בלבנון בעל כורחם הם הסונים וחלק מהנוצרים, כגון משפחת ג’ומאייל, שרוצים להיפטר משלטון החיזבאללה ומההשפעה העלווית-סורית על לבנון. ניתן לחזק גורמים אלה באמצעות מדינה מתווכת, כדי שביום פקודה יוכלו לסייע בהחלשת החיזבאללה.
הניסיון הישראלי בלבנון מורה אמנם כי אל לישראל לסמוך על אף עדה, אולם בטרם פגיעה בחיזבאללה, הכוח הדומיננטי בלבנון כאמור, יש לייצר אלטרנטיבה. מי שישלוט בלבנון לאחר עידן אסד, יהיו ככל הנראה הסונים, והנוצרים יהיו בברית איתם. אם החיזבאללה ינסה לתקוף את ישראל, ישראל תצטרך להגן על עצמה בעוצמה רבה, אבל יהיה עליה גם לסייע למציאת אלטרנטיבה.
הפלשתינים
הניסיון הפלשתיני להצטרף לאו”ם כמדינה מן המניין, נכשל כפי שהיה ברור מלכתחילה. אולם המוטיבציה של גורמים רבים ולא רק פלשתינים לייצר כאן אינתיפאדה שלישית לא נפגעה. מבחינת ישראל, בוצעו כמה פעולות חשובות כגון ציוד החיילים במצלמות כדי לצלם את המתרחש בשטח, וכן רכישה של אמצעים לפיזור הפגנות שאינם הורגים.
הקרב על התודעה יהיה הבעייתי וכדי להימנע מאינתיפאדה בסדר הגודל של 2000-2005, הצורך יהיה למנוע מהפלשתינים לגייס עוד אנשים באמצעות מצגות שקריות. ישראל תצטרך לשים דגש על תחום הדברור של הסכסוך, תחום בו לא הצטיינו מאז 1967. בתוך כך, יהיה על מקבלי ההחלטות לזכור כי הסכסוך הפנימי בין החמאס והפת”ח פועל לטובת ישראל בעוד שהתסיסה הפלשתינית בירדן יוצרת בעיות אחרות, כפי שנכתב לעיל.
שלל מהקארין A – על ישראל להשתפר בתחום הדברור. צילום: דובר צה”ל
ארה”ב
האמריקנים נכנסים רשמית לשנת הבחירות בעוד כחודשיים, אבל הם כבר מצויים עמוק בקמפיין. חולשתו של אובאמה בסקרים, בעיקר בשל המצב הכלכלי הקשה, עשויה להוביל אותו לשינויים חדים בהתנהלותו בהשוואה לשנתיים וחצי הראשונות שלו בבית הלבן, דוגמת הנאום הפרו-ישראלי שנשא בפני עצרת האו”ם החודש. אולם דברים רבים יכולים להשתנות עד הבחירות, ואם אובאמה ייבחר לקדנציה נוספת ויחוש נקמני ומושפל, ישראל תעבור כמה שנים קשות יותר מבחינת היחסים מאשר היום, בפרט אם תוסיף לכהן בישראל ממשלה ימנית.
כאן המדיניות המוצעת היא מדיניות של מכניקה עדינה – לישראל יש טווח רחב ביותר של אפשרויות להימנע מכל תכתיב אמריקני, רק בהתעקשות על עמדות. אובאמה ינסה להתרחק מכל חיכוך מתוקשר עם ישראל. מצד שני, ישראל צריכה להיזהר לבל ייפגע אובאמה וירצה להתנקם בה בקדנציה השנייה. כמה שפחות מעורבות ישראלית בפוליטיקה האמריקנית הפנימית יותר טוב, וזאת בלי לשכוח להפעיל קצת לחץ נגדי במידה ואובאמה מביא רשימת דרישות.
סיכום
בסופו של דבר, ישראל חייבת להשיב לעצמה את השליטה על המתרחש ככל שניתן, ולא לייצר מדיניות “נגררת” אחר פעולות של שכנותיה. סגירת הגבולות בהקשר זה היא מדיניות נגררת אמנם, אך כזו שבאה לפתור את טעויות העבר.
הסכנות העומדות בפני ישראל כוללות את עליית האחים המוסלמים באחת או יותר ממדינות האזור, על הכרוך בכך, ועל כן עליה לפעול כדי לבלום את המגמה הזאת ככל שניתן. סכנה שנייה היא ברית צבאית אנטי ישראלית בהשתתפות טורקיה, מצרים וסוריה, שעיקר תפקידה לאפשר לצבאות אחרים לתקוף ממנה את ישראל. סכנה שלישית נוגעת לחיבור בין ירדן ויהודה ושומרון בהקשר של טרור, שעשוי להביא את אל קעידה ודומיו אל מרכז הארץ. לבסוף, קריסת המשטר הסורי עשויה להעמיד את החיזבאללה בסכנה שתתורגם להתקפה על ישראל
שתי הסכנות הראשונות נוגעות בעיקר להפיכה שאירעה במצרים אשר הביאה לשינוי בעייתי במאזן האזורי. הסכנה השלישית נוגעת גם להפיכות באזור וגם למתרחש בזירה הפלשתינית, והסכנה האחרונה נוגעת למתרחש בסוריה. כאמור, פלישה טורקית לכורדיסטן תוכל ליצור עבור ישראל הזדמנות לריתוק הצבא הטורקי ובכך למנוע את סכנת הברית הצבאית נגד ישראל; סיוע מודיעיני חשאי לממשלות מצרים וירדן יוכל לעכב את עליית האחים המוסלמים וכך גם את הזליגה ליהודה ושומרון של הטרור העולמי; חיזוק של האלמנטים האנטי-סוריים בלבנון במטרה להחליש את החיזבאללה, עשוי למנוע תסריט של “תמות נפשי עם פלישתים” מצד החיזבאללה.
