אסטרטגיה ממוקדת

המדיניות הישראלית הנכונה ל-2013

יובל בוסתן, אלון לוין


בישראל מקווים כי הזמן יוכיח שמבצע "עמוד ענן" לא היה רק עוד מבצע, אלא מהלך שיוביל לשיפור משמעותי במעמדה האסטרטגי של ישראל. כשהסיבוב הזה מאחורינו, צריכה ישראל להתחיל להיערך לשינוי בסטטוס-קוו בגבולות עם סוריה ולבנון לאחר נפילת אסד, ולאפשרות של התפרצות אלימה ביהודה ושומרון ולנפילת השלטון ההאשמי בירדן.

מבצע עמוד ענן בעזה הביא לשינוי כללי המשחק, ובמרכזם הפיכתה של מצרים לפטרונית רשמית של הנעשה ברצועה. מדובר בהתפתחות בעלת חשיבות רבה, לאור ההשלכות השונות: ראשית, לראשונה מזה שנים יש לישראל כתובת וצינור תקשורת רשמי לנעשה בעזה. שנית, יש מי שגובה מחיר על הפרה של הפסקת האש וישנם תמריצים עבור החמאס לשמור על השקט בדרום. שלישית, הקואליציה האנטי-סורית, בהשתתפות מצרים, טורקיה, סעודיה וקטאר, תופסת פיקוד ברצועת עזה, ופירוש הדבר הוא ניתוק הקשר בין איראן לבין הארגונים ברצועה. אפילו הג'יאהד האסלאמי, ששמר על נאמנות לאיראן בעוד שהחמאס התרחק ממנה, מבין שבלי יחסים טובים עם המצרים הוא יתקשה להבריח נשק לרצועה. כך הופכת מצרים, שתחמיר את הבידוק בכניסה לרצועת עזה, לצינור התקשורת הרשמי היחיד עם הארגונים ברצועה.

המשטרים באיראן ובסוריה מאבדים מאחיזתם, ואילו מצרים וברקע גם סעודיה וקטאר, הן שמכתיבות את הנעשה. הטורקים מבקשים להיות חלק מהעניין, בהיותם משתייכים לקואליציה הסונית האנטי-סורית, אולם נראה כי יחסי ארדואן ומורסי מורכבים, ומורסי מעוניין שארדואן יכיר בהנהגה שלו בעולם הערבי.

עם זאת, הנקודה המרכזית שיש לקחת בחשבון היא שמה שקובע את המשך הפסקת האש הוא המצב בסוריה – כל זמן שהקואליציה האנטי-סורית מנהלת מאבק במשטר אסד, היא תבקש לשמור על אש קטנה ברצועת עזה, כדי שלא להסיט את דעת הקהל מהנעשה בסוריה. למעשה, זהו הכלל המרכזי ששולט כיום ביחסי ישראל ורצועת עזה – כל עוד אסד יושב על כסאו, יישמר השקט ברצועת עזה, לפחות באופן יחסי. הפרת הפסקת האש מצד החמאס או הג'יאהד האסלאמי, תיענה במנופי לחץ מצד הקואליציה האנטי-סורית, שיושבת כאמור על הברזים השונים – מימון, נשק, ביקורים ברצועה ויציאה של אנשי חמאס או ג'יאהד מעזה לביקורים בעולם. הפרה מצד הארגונים האחרים ברצועה תטופל על ידי החמאס עצמו.

נפילת המשטר הסורי, כפי שניתן להבין, עשויה בתסריט הבעייתי מבחינת ישראל להביא לפתיחת שתי חזיתות לפחות – החיזבאללה בצפון והחמאס בעזה. וייתכן שאף טרור מסוריה למשך תקופה מסוימת. על מנת להקדים תרופה למכה, ישראל חייבת לייצר הרתעה מול שלוש הנקודות החמות הללו.

מול הסונים בסוריה, ישראל צריכה להתכונן ליום שבו חילופי אש בעצימות נמוכה עם סוריה יהפכו לעניין יום-יומי ולהכין רשימת מטרות בשטח שבין רמת הגולן לדמשק, כדי שתוכל לקבוע תג מחיר יקר מאוד ליום שאחרי אסד.

מול החיזבאללה לעומת זאת, ייתכן שלישראל יהיה יותר קל מבעבר. החיזבאללה תלוי במידה רבה באסד. נפילת המשטר העלווי תעלה לשלטון את הסונים, אשר יחזקו את קשריהם עם הסונים בלבנון בהנהגת אויב החיזבאללה, סעד חרירי. במצב שכזה, שיכלול ככל הנראה ניתוק מאיראן וחיבור לסעודיה ולמערב, החיזבאללה יתקשה להבריח נשק לתוך לבנון והלחץ עליו יגבר. תסריט מעין זה עשוי להגביר את הסיכון למלחמת אזרחים כתוצאה מלחץ על החיזבאללה, או להוביל להחלשתו של החיזבאללה, כשעל חשבון השיעים יתחזקו הסונים וייתכן שגם עדות אחרות. לפיכך, עשוי נסראללה לפעול במהירות ברגע שאסד ייפול – או שיתקוף ראשון את העדות האחרות בלבנון בניסיון להשתלט על ארץ הארזים סופית, או שיתקוף את ישראל במטרה להסיט את האש ממנו [1].

ישראל מבחינתה, תצטרך לנסות ולשמור על פרופיל נמוך ולפגוע רק באינטרסים שיעיים, ולא בתשתיות של כל לבנון, כדי שניתן יהיה למקד את המאבק בחיזבאללה ולא להסיט את תשומת הלב העולמית למעשיה של ישראל, במקום להתמקד בפירוקו של החיזבאללה.

מול החמאס צריכה ישראל להפנים כי בעתיד היא תצטרך להתמודד עם עזה פעם נוספת, וזאת כשמצרים נמצאת ברקע. עובדה זו, שמאפשרת את הפסקת האש כרגע, עלולה להפוך בעתיד למכשול עבור ישראל בבואה להגיב על התקפות עליה. מבחינת המצרים, לאחר נפילת אסד הם יסירו את הרסן מעל החמאס כדי ש"ישחרר קיטור" מול ישראל. פעולה קרקעית במציאות כזאת עשויה להיות בעייתית עבור מקבלי ההחלטות בישראל, מחשש להידרדרות חריפה של היחסים עם מצרים, שהפעם יגובו על ידי כסף סעודי וקטארי ואולי אף תמיכה מדינית טורקית בהסלמה.


אבו מאזן עם קלינטון – ייענש על ידי ישראל וארה"ב על המהלך החד צדדי? צילום: מחלקת המדינה האמריקנית

יהודה ושומרון – לקראת פיצוץ?

לתוך הקלחת הזאת מצטרפת זירה חדשה-ישנה – יהודה ושומרון, אזור שכוחות הביטחון הצליחו לשמור שקט יחסית מאז סיומה של האינתיפאדה, ובזכות הפעולות שננקטו כבר בחומת מגן. המצב הכלכלי שם טוב מברצועת עזה אך עדיין קשה כשלעצמו. זאת, בשילוב עם זרימתם של מאות מחבלים לשטח לאחר עסקת שליט, חוסר הרלוונטיות של אבו מאזן, ורצון הצעירים להגיע להישגים מול ישראל, מעלים את הסבירות להתפוצצות אלימה שם.

מי שנמצאים על הכוונת הם אנשי טוניס הוותיקים שעוד נותרו בהנהגה הפלשתינית ובראשם אבו מאזן עצמו. הצעירים בארגונים השונים ינהלו לחימה בינם לבין עצמם כדי להשיג שליטה – כרגע החמאס מצד אחד, וארגוני טרור חילוניים שאינם מקבלים את מרותו של אבו מאזן, יתמודדו ביניהם על ההגמוניה בערים השונות. פעולות ענישה ישראליות נגד אבו מאזן, דוגמת אישור 3,000 יחידות דיור לבניה ביו"ש שאושרו יום לאחר החגיגה באו"ם, עשויות להאיץ את תהליך ההתדרדרות בשטח.

על אף השליטה הרופפת של הרשות במתרחש בגדה, הרי שהשקט היחסי בשנים האחרונות וההתרחקות ההדרגתית של כוחות הביטחון ממרכזי הערים תוך השארת השליטה במרחב, עושים את שלהם. כ-8 שנים חלפו מסיום האינתיפאדה השנייה. כ-5 שנים מאז הניתוק מרצועת עזה. זוהי תקופת שקט הארוכה ביותר שידעו תושבי האזור מאז תחילת ההתקוממות בשנות ה-80, וקשה להניח שיוותרו עליה בקלות. על מנת להקטין את הסיכוי להתפרצות או כדי לדחות אותה, תוכל ישראל לשחק על הקלף הזה, ולהציע סוכריות כלכליות או הקלות בפריסה בשטח. עם זאת, בתרחיש שבו תיפול הנהגת הפת"ח ויתפתח מאבק שליטה בין הארגונים השונים, תצטרך ישראל לקחת צעד אחורה ולשמור שהאלימות לא תזלוג מעבר לשטחים הפלשתינים.

אך בעוד שישראל נהנית מתשתית ביטחונית שתוכל לוודא שהאלימות ביו"ש תתרחש רובה ככולה בין הפלשתינים לבין עצמם, התרחשויות בירדן עשויות לאתגר את החשיבה הישראלית וליצור תסריטים בעייתיים חדשים. כוחם של האחים המוסלמים מצד אחד ושל גורמים חוץ-ירדנים שבוחשים בקלחת של הממלכה ההאשמית גובר. אלפי ירדנים לא חוששים להפגין נגד המלך, כולל הבדואים שהיוו את בסיס שלטונו של עבדאללה. ירדן מתקרבת לנקודה שבה יצטרך המלך להחליט האם להפעיל אלימות קשה נגד מתנגדיו, או שלהסתכן באיבוד הכיסא. ייתכן שעבדאללה לא יהיה מסוגל להתנהג באופן שבו מתנהג שכנו-יריבו מהצפון בשאר אל אסד.

אם ייפול המשטר ההאשמי, תהיה לכך השלכה מיידית על הנעשה ביהודה ושומרון וכמובן על האזור כולו. ייתכן שבטווח הארוך שינוי משטר בירדן ישחק לטובת ישראל, מאחר שירדן תהפוך לרפובליקה שבה שלושה רבעים מהאוכלוסייה הם ממוצא פלשתיני, ובכך תהווה לראשונה אלטרנטיבה לבעיה הפלשתינית, כפי שחולמים על כך בימין שנים רבות. בטווח הקצר הגבול עם ירדן יהפוך לחם וייעשו ניסיונות רבים לקומם את האוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ושומרון נגד ישראל וככל הנראה גם להבריח נשק לגדה. חסרים שם אמנם התשתית והמומחיות שאנשי עזה רכשו בעשור האחרון, אך מנגד מדובר בגבול ארוך פי כמה בהשוואה לגבול עזה-מצרים והוא גם לא מגודר בחלקו.


עבדאללה מלך ירדן – נפילתו תשנה את המצב לרעת ישראל. צילום: קרן המטבע הבינלאומית
 

כך בעצם מוצאת עצמה ישראל בשנה הקרובה כמי שהשקט הביטחוני אצלה הוא נגזרת של המציאות הפוליטית בדמשק, רבת עמון וקהיר. נוכח הדברים, אלו הנקודות המדיניות העיקריות שישראל צריכה ליישם בשנה הקרובה:

א. האצת בניית גדרות גבול חכמות גם בצפון ובבקעת הירדן. הגבולות השקטים הללו עשויים לחזור לימי חדירות חוליות טרור אם ישראל לא תבצע פרויקט דומה לזה שביצעה מול מצרים.
ב. יצירת בנק מטרות חדש בסוריה שיסייע להרתעת הסונים שם לאחר נפילת אסד.
ג. יצירת בנק מטרות בלבנון שיכלול רק מטרות שקשורות לחיזבאללה ולאוכלוסייה השיעית.
ד. עד שדרוג הגדר מול ירדן, כדאי לבחון סיוע שקט למלך הירדני להארכת תקופת שלטונו, הן כספי והן ביטחוני. ישראל חייבת להיות מסוגלת להעריך מה מצבו של המשטר המלוכני בכל רגע, כל זמן שלא סיימה את ההיערכות שלה ביו"ש.
ה. צה"ל צריך לערוך אימונים שבהם הוא מתמודד עם יותר מחזית אחת במקביל. במציאות כזאת ובניגוד לשני המבצעים האחרונים בעזה, הצבא יצטרך לשאוף להכרעה מהירה באחת הזירות כולל הפעלת אלימות בעוצמה קשה מכפי שהופעלה עד כה.

הערות

1. עוד על מערכת השיקולים של החיזבאללה במאמר "עם הגב לקיר", מגיליון ינואר 2012 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים