אסטרטגיה ממוקדת

לקראת תקיפה בעזה

אלון לוין, יובל בוסתן


פעם נוספת אנו מתבשרים כי ארגוני חמאס ופתח עומדים להגיע להסדר פיוס. הפעם, על פי הדיווחים השונים, מדובר בהסדר שבו תיישר תנועת החמאס קו עם הפתח בעניין הקמת מדינה בגבולות 1967 ובחירות לרש"פ ב-4 במאי 2012 [1]. אין זו הפעם הראשונה שהחמאס מקבל את עיקרון גבולות 1967 לפי התקשורת. כך היה במאי האחרון [2], באפריל 2008 [3], ומאוחר יותר באותו חודש [4] ועוד. הדיוק של דוברי הארגון הוא שהם מודיעים כי יכירו בגבולות אלה אולם לעולם לא יכירו בישראל, תוספת למשפט שנשמטת פעמים רבות בתרגום ככל הנראה.

לאמירות אלה אין משמעות רבה. החמאס נוקט בלוליינות לשונית שמסתייעת בתרגום חלקי במקרה הטוב, אך המסר שלו בסופו של דבר אינו מיועד לאזניים ישראליות בפרט או מערביות בכלל. כדי להגיע לפיוס עם הפתח, נדרש החמאס להתקרבות מסוימת. החמאס מוכן לתשלום מס השפתיים כדי להשיג את המטרה החשובה ביותר מבחינתו – קיום בחירות חופשיות ודמוקרטיות ביהודה ושומרון. מבחינת החמאס ברור כי בבחירות אלה הוא ינצח, ובכך יוכל להחליף סופית את הארגונים החילוניים באש"ף ובעצם להפוך למייצג הלגיטימי היחיד של הפלשתינים.

ההסכמה על בחירות במאי 2012, דהיינו בעוד ארבעה חודשים, היא כמובן זמנית, וקשה להאמין שבחירות אלה אכן יתקיימו במועדן, כפי שמערכות בחירות קודמות של הפלשתינים ספגו כמה וכמה דחיות. אולם בפתח מבינים כי לא יוכלו לדחות את המובן מאליו, שהפך אף ליותר מובן מאליו על רקע הזעזועים בעולם הערבי שבמסגרתם עולה האסלאם הפוליטי על חשבון הלאומיות הערבית. הסיבה היחידה לכך שהחמאס עדיין לא שולט ביהודה ושומרון היא שישראל היא זו שקובעת כיצד יתנהלו הדברים, אולם גם ישראל תתקשה לאורך זמן למנוע קיום בחירות שכאלה בשל מחיר מדיני שהיא עשויה לשלם.

למעשה, ככל שנתקרב לבחירות דמוקרטיות בהשתתפות החמאס גם ביו"ש, כך תמצא עצמה ישראל תחת לחץ בינלאומי – מצד אחד, לחץ מצד ממשלות אירופה וארה"ב לאפשר קיום בחירות דמוקרטיות ביו"ש. מצד שני, לחץ מאחורי הקלעים מכיוון ארגוני הביון המערביים ומצד ממשלות ערביות שלא לאפשר לחמאס להשתתף בצורה חופשית בבחירות, בשל הניצחון הבלתי נמנע שלו.

סירוב ישראלי לתהליך בלתי נמנע שכזה, בעיקר על רקע המתחולל באזור, לא ישיג דבר מלבד הזמנה של לחץ וביקורת בינלאומית רבה מעל פני השטח, ואולי איזו הכרת תודה מתחת לפני השטח. אולם ישראל אינה זו שמאוימת מניצחון חמאסי בבחירות. כל זמן שצה"ל והשב"כ נמצאים ביו"ש המשמעות של ניצחון חמאסי נוגעת בעיקר למוסדות הרש"פ ולמעמד הרש"פ בעולם. אלפי פלשתינים עשויים לאבד את חייהם, או את מעמדם במידה שהחמאס ינצח בבחירות וישתלט סופית על המוסדות השונים. גם הפלשתינים כקבוצה יאבדו הרבה ממעמדם כשהמייצג שלהם יהיה החמאס. כל המאמץ שהפעילו סלאם פיאד ואבו מאזן בשנה האחרונה, כולל הקמפיין שכשל אמנם לצרף את הפלשתינים לאו"ם, אך הביא הישג צדדי בדמות הצירוף לאונסק"ו, יהיה לשווא.


אבו-מאזן, עם אובאמה – האם יאבד את אחיזתו גם בגדה? צילום: הבית הלבן

שתי גדות לירדן

ניצחון חמאס ביו"ש ייצר לחץ רב על הממלכה ההאשמית הנמצאת בשכנות. קרבת החמאס לארגון האחים המוסלמים בעל העוצמה הפוליטית בירדן, וכמובן קרבתם לרוב הפלשתיני במדינה זו, עשוי להביא להתססה תוך זמן קצר של אזרחי הממלכה נגד המלך, הבדואים ושאר נאמני המלך הרואים עצמם ירדנים.

רגע לפני שהעלינו את הגיליון הנוכחי לאתר, התבשרנו כי ישראל מחדשת את השיחות עם הפלשתינים בתיווך המלך עבדאללה. מדובר במהלך המשך לשני מהלכים קודמים – ביקורו של המלך עבדאללה ברמאללה, במסגרתו לחץ על אבו מאזן לחדש את השיחות עם ישראל תוך ויתור על הדרישה להקפאת הבנייה ביו"ש; וביקורו של הנשיא פרס בירדן שבוע לאחר מכן, בו שמע מהמלך עבדאללה בקשה להפסיק את הבנייה ביו"ש.

ירדן מוצאת עצמה לנוכח קביעת המועד לבחירות לרשות, תחת איום מצד החמאס והאחים המוסלמים, ועל כן היא דוחפת את אבו מאזן להגיע להסדר כלשהו עם ישראל, כדי להוריד ממנה לחץ. המלך הירדני מודע לכך שלא יושג כל הסדר בחודשים הקרובים, אך מטרתו היא הגברת התיאום הביטחוני כדי להילחם בהתחזקות החמאס. במקביל גוברות השמועות כי רבת עמון תהיה מקום מושבו המחודש של חאלד משעל, לאחר שנים רבות בדמשק. אירוח משעל בירדן עשוי להתפוצץ לירדנים בפרצוף מצד אחד, אם משעל יבקש להתסיס את המוסלמים הקיצוניים בממלכה, אך עשוי גם לשרת מטרה ולאפשר למלך עבדאללה להשגיח מקרוב על אנשי החמאס ולהפוך לגורם משמעותי בתיווך בין ישראל והפלשתינים.

עוד בטרם תיבחן סוגיית ההתססה בירדן והאם זהו עניין המשרת את ישראל, פוגע בה או שמא אין זה מעניינה להתערב, כדאי לחזור לסוגיית הבחירות ביו"ש. ישראל לא צריכה למצוא עצמה במערכה הזו לבד, כל זמן שאין היא הנפגעת העיקרית וייתכן שאינה נפגעת כלל מההתפתחויות. המסר שצריך לצאת מירושלים בחודשים הקרובים הוא שישראל אינה מעוניינת להתערב בענייניהם הפנימיים של הפלשתינים, ובמקביל להבהיר כי ההשלכות לקיום בחירות שכאלה הן איום על שלימותה הפוליטית-מדינית של ירדן ועל המאמץ הפלשתיני לזכות בהכרה מדינית. בכך, תוריד ישראל מעצמה לפחות חלקית לחצים והשפעות ותעביר את הכדור לידי מדינות ערב הפרו-מערביות ולידי המערב.

כעת, נשאלת השאלה מהו האינטרס הישראלי בכל הנוגע לירדן. במסגרת תסריט אחד, ישראל מכריעה כי היא רואה בשלטונו של המלך עבדאללה קדימות אסטרטגית ועל כן תפעל כדי להחליש את החמאס. זה יכול לכלול גם התנגדות לקיום בחירות. בהקשר זה אגב, ניתן להתייחס לקריאות מצד הצבא ומצד גורמים שונים במערכת הפוליטית, לבצע פעולת עומק ברצועת עזה. פעולות אחרות הן כמובן נגד מעוזי חמאס ביו"ש וכדומה. היתרון בבחירת דרך זו, שיש להניח שמזוהה יותר עם המחנה היוני במערכת הפוליטית, הוא בהמשך שמירתו של השלטון ההאשמי המצוי בשלום קר עם ישראל, אשר מהווה חיץ בין ישראל ובין עיראק.

התסריט השני הוא תסריט שבו ישראל מעודדת קיום בחירות ביו"ש מתוך כוונה להסיר מעליה אחריות, ואף מכריעה כי לא תתערב במידה שהתסיסה תחצה את הגבול. זו בחירה שעשויה להיות מזוהה עם המחנה הנצי יותר במערכת הפוליטית, בעיקר בקרב אלו הרואים בירדן את המדינה הפלשתינית, וכן אלו המקווים להפיכת החמאס למייצגי הפלשתינים בזירה הבינלאומית. המשמעות היא כאוס גדול בירדן וכאוס מבוקר ביו"ש בשלב הראשון. אולם יש נטילת סיכון לא פשוטה בסיטואציה שכזו, על רקע הסיגה האמריקנית מעיראק והכיבוש האיראני הזוחל במדינה זו, שעשוי בקונסטלציה של ירדן חמאסית, לקדם שיירות טנקים לגבול ישראל, לראשונה מזה 40 שנה.

תסריט האמצע הוא עריכת מערכת בחירות ביו"ש בהשתתפות החמאס, תוך פעולות להחלשת הארגון שנזכרו לעיל, וכן פעילות למניעת זליגה מיו"ש לתוך ירדן, שתעמיד את משטרו של עבדאללה בסכנה.

המשמעות כרגע מבחינת ישראל היא שעליה להכריע בשתי סוגיות – האחת, מה עמדתה לגבי קיום בחירות ביו"ש (כפי שנזכר לעיל, ייתכן שהללו תידחנה עוד ועוד ובכך תידחה גם החלטה זו – א.ל.י.ב); השנייה, האם בכוונתה לצאת ל"עופרת יצוקה 2" ברצועת עזה, שתביא לפגיעה קשה בחמאס, ארגון שהתחזק משמעותית בזכות עסקת שליט ושחרורם של מאות מחבלים.


המלך עבדאללה – הממלכה ההאשמית נשמרת מהשפעות הקיצונים. צילום: הפורום הכלכלי העולמי

עם העיניים צפונה

ייתכן שהנתון החשוב ביותר שעל ממשלת ישראל להתחשב בו, הוא שהסיכון להתלקחות בגבול הצפון מצד החיזבאללה גדל ככל שמשטרו של אסד קרב לסיום. נפילתו של אסד תעמיד את ארגון החיזבאללה בסכנת ניתוק מסוריה ומאיראן, והלחץ הפנים-לבנוני על החיזבאללה להתפרק מנשקו יגבר.

כדי להיחלץ מכך, ייאלצו בחיזבאללה לשקול להצית את הגבול עם ישראל כדי להסיט את תשומת הלב ממנו. עד כה נמנעו בחיזבאללה מכך בחמש השנים האחרונות מתוך חשש להרס לבנון על ידי ישראל ולהאשמתם בכך. אולם סיכון לקיומו של הארגון יוביל את החיזבאללה לפעול כך. פעולה ישראלית בעזה היא עילה לגיטימית מבחינת לבנונים רבים לפעולה של החיזבאללה.

לכן, חלון ההזדמנויות לבצע פעולה צבאית בתנאים נוחים יחסית ברצועת עזה עשוי להיסגר בעוד כמה חודשים, כשיהיה חשש לשתי חזיתות ויותר. פעולה שכזו תוביל בוודאי גם לדחיית הבחירות ברשות פעם נוספת (התאריך המקורי היה 17 ביולי 2010), ותקל על קבלת ההחלטות הישראלית בסוגיית הבחירות.

אולם ישראל חייבת למנף את הסיטואציה שנוצרה – פעולה צבאית ישראלית כיום ברצועת עזה היא כאמור לא רק אינטרס ישראלי, או אירופאי או אמריקני. מלבד ירדן, גם סעודיה וכן כל מדינה פרו-מערבית במזרח התיכון החוששת מפגיעה ביציבותה, מייחלות לתקיפה ישראלית בעזה שתוריד לחץ מהם ותחליש את הכוחות הרדיקליים באזור.

ישראל תצטרך לנצל עובדה זו כדי לגייס תמיכה בינלאומית לפעולה מעין זו, כדי להימנע מדוחות דוגמת גולדסטון ומהפיכתה לשעירה לעזאזל.

הגורם הבולט ביותר בזירה שעבר שינוי מאז עופרת יצוקה זהו השלטון במצרים. בסיבוב הקודם, מובארק הפרו-מערבי העלים עין, שלא לומר, תמך במבצע הישראלי, וכמוהו גם מנהיגים זרים אחרים שלא מיהרו לחזור מחופשות חג המולד שלהם. במצרים של היום, כל תקרית קטנה בישראל מספיקה בשביל למלא את כיכר תחריר ולהתסיס את האווירה. מבצע ישראלי בעזה יאלץ את הצבא המצרי להגביר את עוצמת הדיכוי כדי להבטיח את הסדר הציבורי, והוא בוודאי ילחץ על ישראל במישרין ודרך ארה"ב, לקצר כל פעולה שלא תהיה.

היחסים הקרים בין מנהיגי ארה"ב ואירופה לממשלת נתניהו, והעובדה כי בדרום שורר שקט יחסי, בוודאי בהשוואה למצב שהיה ערב מבצע עופרת יצוקה, יקשו על גיוס תמיכה בינלאומית בפעולה ישראלית. ישראל מצידה, צריכה להבהיר כי מבחינתה, היא יכולה להביט בחיבוק ידיים נוכח התחזקות החמאס על המשמעויות שיש לכך עבור ירדן ומדינות פרו-מערביות אחרות. במידה רבה, ניצחון החמאס בבחירות לרשות, יהפוך את הרשות הפלשתינית למוחרמת והלחץ הבינלאומי יוסט מישראל אליה. מתוך כך, ישראל תוכל לגבות מחיר מדיני יקר עבור פעולה צבאית להחלשת החמאס, כולל תמיכה גלויה במהלך או כל דיבידנד מדיני אחר שיחזק את מעמדה של ישראל באזור.

לסיום, כדאי לזכור כי החמאס מעוניין בקיום הבחירות ולצורך כך יימנע מפגיעה בישראל בחודשים הקרובים. מי שינסה לחמם את הדרום יהיו ארגונים קטנים יותר כגון הג'יאהד האסלאמי או ארגונים הקשורים לאל קעידה, במטרה לגרור את צה"ל לפגוע בחמאס ולהחלישו. גם ארגונים חילוניים עשויים לפעול כך מאותה סיבה. מבחינת ישראל כדאי להבין שהעימות עם החמאס יגיע בסופו של דבר – החמאס מעדיפים שזה ייעשה אחרי שיסיימו להשתלט גם על יו"ש, מה שיאפשר להם להפעיל חזית שנייה נגד ישראל, ואילו מבחינת ישראל רצוי לעשות זאת קודם, בתנאים שלה.


עופרת יצוקה – לקראת מהדורה חוזרת? צילום: תנועת הסולידריות הפלשתינית

ההמלצות:

1. יציאה לפעולה צבאית מקיפה בעזה, חייבת להיעשות הפעם תוך מינוף העניין להשגת הישגים מדיניים ותמיכה בינלאומית, לנוכח העובדה כי מדובר באינטרס של מדינות רבות במערב ובמזרח התיכון. חשוב מבחינת ישראל להדגיש כי היא יכולה לחיות ללא פגיעה כוללת בחמאס לפי שעה

2. במידה שאכן יוחלט על פעולה צבאית מקיפה בעזה, נכון יהיה לעשותה בחודשים הקרובים, כל זמן שמשטר אסד קיים. הסיבה: נפילת משטרו של אסד תיצור לחץ קשה על החיזבאללה, שינצל פעולה ישראלית בעזה לגרור את לבנון למלחמה, ובכך תהיה עסוקה ישראל בשתי חזיתות במקביל

3. אין סיבה מבחינת ישראל לפעול לדחייה או ביטול בחירות חופשיות ביו"ש. עליה לצאת מנקודת הנחה שבחירות כאלה תתקיימנה ורק להיערך מבחינה ביטחונית ומדינית להתפתחות כזאת. כדאי לזכור אגב שפעולה צבאית בעזה תגרום לדחייה באופן טבעי של הבחירות

4. עם זאת כדאי לזכור כי לפי שעה, המטרה העליונה מבחינת החמאס, היא לקיים בחירות ביו"ש כדי להביא להשתלטות סופית של החמאס על המערכת הפוליטית הפלשתינית. לכן, בחמאס לא מחפשים לחמם את הגבול מבחינתם. ארגונים אחרים, קטנים יותר, כמו הג'יאהד האסלאמי או ארגונים הקשורים לאל קעידה, יבקשו לירות על ישראל מתוך רצועת עזה כדי לגרור את ישראל לפעולה ובכך להחליש את החמאס, כך שישראל יכולה לבצע את ההחלטה שלה לגבי התערבות ברצועה ולגבי היקף הפעילות בצורה מושכלת בחודשים הקרובים. כך או אחרת, התנגשות עם החמאס היא בלתי נמנעת, והעיתוי הנוח מבחינת ישראל הוא בחודשים הקרובים

הערות

1. אליאור לוי, "אבו מאזן: משעל הסכים להתנגדות בדרכי שלום", YNET, 17/12/2011

2. "Hamas accepts 1967 borders, but will never recognize Israel, top official says", Haaretz, 11/05/2011

3. Mohammed Mar’I, "Hamas Accepts State Within 1967 Borders: Meshaal", Arab News, 03/04/2008

4. "Hamas ready to accept 1967 borders", Al Jazeera, 22/04/2008


מאמרים נוספים