מדד סיקור ממוקד

מהדורת 2014

יובל בוסתן, אלון לוין


המהדורה החמישית של מדד סיקור ממוקד מסכמת את אחת השנים הדרמטיות שידעה המערכת הגיאופוליטית מאז סופה של המלחמה הקרה הראשונה. במזרח אירופה, נמצאים רוסיה והמערב על סיפה של התנגשות אלימה. במקביל, נוקטים במוסקה, בייג'ינג ובניו דלהי, ביחד ולחוד, צעדים שקוראים תיגר על הדומיננטיות האמריקנית. כל זאת, בשעה שבבית הלבן מקדמים מדיניות שבמידה רבה סותרת על האינטרסים האמריקנים המסורתיים. מדד סיקור ממוקד, מהדורת 2014, לפניכם.

השנה זוהי הפעם החמישית שבה אנו מפרסמים את מדד סיקור ממוקד במתכונת הנוכחית, והשנה התשיעית שאנו מסקרים את המערכת הגיאו-פוליטית הבינלאומית. ב-12 החודשים האחרונים הרוחות התלהטו במקומות שונים בעולם, כך נראה, לא הצליחו האמריקנים לתרגם את יתרון ההשפעה והעוצמה שלהם ליצירת סדר יום שיתאים לאינטרסים שלהם. וזאת, יסכימו רבים, נחשב ניסוח עדין.

כמעט בכל זירה בעלת חשיבות גיאו-פוליטית, וגם בפורומים בינלאומיים, לא הצליחו האמריקנים לרשום הישגים משמעותיים ובוודאי לא כאלו הראויים למעצמת-העל החזקה בעולם. השנה הבשילו מספר תהליכים שניצלו את הנסיגה בעוצמה של ארה"ב ליצירת סדר יום חדש, רב-קוטבי.

סין הפכה השנה להיות יצואנית הנשק מספר 4 בעולם, אחרי ארה"ב, רוסיה וגרמניה, ולפני צרפת. ייצוא הנשק הסיני זינק ביותר מ-200% בשנים 2009-2013 בהשוואה ל-5 השנים שלפני כן. בפנקס של בייג'ינג כבר 35 לקוחות. עם זאת, כמעט שלושה רבעים מייצוא הנשק הסיני מגיע לאחת מהשלוש: בנגלדש, פקיסטן ומיאנמר [1].

המזרח התיכון

מאז החלה תופעת האביב הערבי, נטרפו הקלפים ושבו ונטרפו שוב בכל הנוגע ליחסים בין המדינות באזור וכן לגבי עמדת המעצמות לגבי התהליך הזה. למעשה, תפיסות רבות שנגעו לאיך שהעולם רואה את המזרח התיכון הפכו למיותרות. בולטת מכולם היא עמדת הממשל האמריקני בהנהגתו של הנשיא אובאמה, שיכול לשאת בתואר אחד הקטליזטורים המרכזיים ליצירת האביב הערבי, עמדה שבוודאי אינה מתיישבת עם האינטרסים של מדיניות החוץ האמריקנית כפי שעוצבה מאז מלחמת העולם השנייה.

אין כאן כוונה לנתח את הסיבות לכך. על אלו התעכבנו לא  מעט במהלך השנה החולפת. המטרה היא לבחון את המשמעויות של השינוי הזה בהקשר של מדד סיקור ממוקד. אובאמה קיבל החלטה אסטרטגית מאז שנכנס לתפקיד הנשיא – לסגת מעיראק תוך פחות משנתיים. המשמעות הייתה שבלב המזרח התיכון נוצר ואקום, ובמעגלים הרחבים יותר נוצר החשש בקרב משטרים פרו-מערביים לעצם קיום שלטונם.

חשש זה קיבל אישוש לאור מדיניות אובאמה לאחר שהחלו ליפול משטרים ערביים. הנשיא האמריקני מיאן להתערב נגד הדיכוי האיראני של האזרחים לאחר הבחירות שם ב-2009 והביע תמיכה במשטר האחים המוסלמים במצרים, מאחר שזה נבחר בבחירות דמוקרטיות, מבלי לתת את הדעת, כך נראה, להשלכות ארוכות הטווח של צעדים אלו.

אובאמה נמנע מלהתערב בסוריה מעבר להסכם לפירוק חלק מהנשק הכימי, אך כוחותיו נטלו חלק בהפלת משטרו של קדאפי, תוך יצירת משבר אמון חריף עם הרוסים. בתימן, לחצו האמריקנים על הנשיא המכהן והפרו-מערבי להיכנע ללחץ הרחוב והוא הוחלף בנשיא חלש יותר. שינוי זה הניע תהליך שהפיל חצי מהמדינה כולל הבירה צנעא תחת המורדים החותיים שנתמכים על ידי איראן.

ממשל אובאמה נותר נאמן לבלימת מעשי אלימות נגד מיעוטים וללגיטימיות ההכרעות הדמוקרטיות גם כשאלו המליכו מנהיגים שפגעו באינטרסים האמריקנים. זוהי כמובן המדיניות האמריקנית הידועה והאמונה האידיאולוגית בזכות הבחירה החופשית של כל אדם, של כל עם. אלא שלהכרעות כאלו עשויות להיות גם השלכות הרסניות ומרחיקות לכת וארה"ב נהגה בעבר הלא רחוק להתמודד איתן.

התוצאה היא שהאמריקנים מוצאים עצמם תומכים בכוונה או שלא בכל מי שאמור באופן טבעי להשתייך לגוש היריב. כך לדוגמא, קידמו בוושינגטון בשנתיים האחרונות מדיניות שמשרתת יותר מכל את האינטרסים האיראנים באזור – הימנעות מתקיפה בסוריה, הידברות בנושא הגרעין במקום פעולה צבאית, הפעלת לחץ על תימן שהביא להחלפת השלטון ואף אמירות בדבר שיתוף פעולה אפשרי במלחמה בדאע"ש.

ארגוני אסלאם רדיקלים סונים, איראן וגרורותיה השיעיות ובמידה מסוימת גם הרוסים, נהנים מההתנהלות האמריקנית. המשטר בקטאר שמקדם ומממן ארגוני טרור נותר פרטנר לגיטימי להידברות מבחינת האמריקנים. לעומתם, ישראל, מצרים, סעודיה ובנות בריתן עומדות משתאות לנוכח ההתפתחויות. עסקת הנשק הגדולה שחתמה מצרים עם רוסיה היא תוצר ישיר של המדיניות האמריקנית הזו והשינוי בשיוך המצרי ברמה הגיאו-פוליטי – מבת ברית של הגוש הדמוקרטי למדינה נייטרלית – הוא אחד המשמעותיים בשנה החולפת, על אף נפילת משטר האחים המוסלמים וההשתלטות החוזרת של הממסד הצבאי שבמשך שנות דור היה מיושר בעמדותיו מול וושינגטון.

כך אנו מוצאים עצמו מול דילמה יוצאת דופן בבחינת השיוך הגושי ב-2014 – כיצד נבחן את מידת זיקתן של מדינות לגוש שמונהג ע"י ארה"ב, כשארה"ב בעצמה נוקטת מדיניות מנוגדת לאינטרסים שלו?

אוקראינה

אלפי מילים כבר נשפכו על המאבק הבין-גושי סביב אוקראינה. רוסיה ממזרח, האיחוד האירופי וארה"ב ממערב. שני עמים חצויים בתוך גבולותיה של אוקראינה בתווך. רוסיה סיפחה את חצי האי קרים ותומכת בבדלנים במזרח אוקראינה, ארה"ב והאיחוד האירופי תומכים בחלק המערבי והטילו כבר מספר סבבי סנקציות על רוסיה. אלו כואבות למשק הרוסי, אך יוצרות אפקט הפוך על מעמדו של פוטין שהפך פופולארי מתמיד.

בחודשים האחרונים נוצר סטטוס-קוו של לחימת מיליציות במזרח אוקראינה, בזמן שבמערב עדיין מקווים שמספיק לחץ על פוטין יוביל להתגמשות רוסית. זו, ככל הנראה, לא תגיע בזמן הקרוב ובנקודת הזמן הזו נראה כי הפתרון הריאלי ביותר יגיע בדמות חלוקה של אוקראינה לשני חלקים – אחד פרו-רוסי ואחד פרו-מערבי.

אלא שלסכסוך הזה השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר שאלת הפתרון הנקודתי באוקראינה – פוטין משתמש בו כדי לאותת למערב ששום שינוי בסטטוס-קוו במזרח אירופה לא ייתכן בלעדיו.

אסיה

היבשת הגדולה בעולם היא גם המסקרנת ביותר מבחינת המאזן הגיאו-פוליטי. בזמן שבגוש הדמוקרטי מתגוששים בקרב בלי ניתן להכרעה סביב אוקראינה, פועל פוטין לקדם את האינטרסים של רוסיה במקומות אחרים. והוא לא לבד – שי ג'יאופינג ונארנדרה מודי, המנהיגים החדשים של סין והודו בהתאמה, מציגים מדיניות אסרטיבית הרבה יותר מקודמיהם בתפקיד. שניהם, ביחד עם פוטין ומנהיגי ברזיל ודרום אפריקה הקימו מסגרות מתחרות לבנק העולמי ולקרן המטבע העולמית בהשקעה של 200 מיליארד דולר; שיתוף הפעולה בין סין לרוסיה הולך ומתהדק; והודו ביקשה השנה, לראשונה, להצטרף כחברה מן המניין לארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), המסגרת שמובילות סין ורוסיה.

אחת ההתפתחויות המעניינות של השנה האחרונה היא הכניסה הסינית לבנגלדש. בשנה שעברה מיקמנו את המדינה במחנה הנייטרלי ועמדנו על כך כי בהיעדר צעדים מצד ארה"ב והודו, תגלוש בנגלדש למחנה בנות הברית של הגוש הריכוזי. כך אכן קורה השנה. לאחר שבאמצע 2013 השעתה ארה"ב את הטבות הסחר עם בנגלדש במחאה על תנאי העסקת העובדים במדינה [2], בינואר השנה נערכו בבנגלדש הבחירות לפרלמנט הסוערות ביותר שידעה המדינה. התנהלות זו גררה גינויים נוספים מצד ארה"ב והאיחוד האירופי [3]. מהלכים אלו, לגיטימיים כשלעצמם מצד הגוש הדמוקרטי, הותירו הלכה למעשה רק אופציה אחת עבור המשטר חפץ החיים בדאקה – סין.

ראשת הממשלה, שייח חסינה, הצהירה על כוונה להדק עוד את היחסים עם בייג'ינג וזו הפכה השנה ליבואנית הנשק המובילה של בנגלדש כשמקביל נסגרו גם עסקאות גם בתחום האנרגיה. העסקה החשובה ביותר מבחינת סין עדיין מונחת על השולחן – הקמת בסיס ימי במפרץ בנגל. סין, שכבר לפני מספר שנים החלה בבניית נמל ימי אזרחי, שוקדת בשנים האחרונות על מדיניות המכונה "שרשרת הפנינים" במטרה לפרוס את כוחותיה במרחב האסיאתי הן מול הודו והן מול המהלכים שמובילה ארה"ב באזור.

בשורה התחתונה, כל עוד יחזיק השלטון הנוכחי בבנגלדש מעמד, היחסים עם סין ילכו ויתהדקו, ולו מהיעדר אלטרנטיבות. סין מתנה את צירופה של הודו ל-SCO בתמיכה הודית לקידום יחסיה של סין עם ארגון SAARC בו חברות גם בנגלדש ופקיסטן. מהלך זה יספק לסין מסגרת נוספת להרחיב את קשרי הסחר ואת השפעתה שמרחב שמסביב להודו. כתוצאה מכך, בנגלדש, שמצטרפת השנה למחנה בנות הברית של הגוש הריכוזי, עשויה להפוך לחברה מן המניין בגוש כבר בשנים הקרובות.

לקראת השנה הבאה

אם האמריקנים יכולים למצוא נחמה כלשהי בשנת 2014, זה שהיא ככל הנראה תיזכר כטובה יותר עבורן מאשר 2015 ו-2016. רוסיה, סין והודו ימשיכו לקדם מדיניות עצמאית, ביחד ולחוד; יותר ויותר עסקאות יסגרו בלי להשתמש בדולר האמריקני אלא ביואן, ברובל וברופי; כל זאת בזמן שבארה"ב סימני האזהרה ממשבר כלכלי חדש ילכו ויתגברו, ובבית הלבן יישב נשיא אמריקני בשלהי כהונתו ועם קונגרס לעומתי. התפרצות אלימה חדשה, במזרח התיכון ואולי אף בים סין הדרומי, תעמיד את ארה"ב בפני אתגר משמעותי. אם תיכשל בו, השחיקה במעמדה עלולה להפוך לנפילה חופשית.

אלו הם חמשת השינויים הבולטים שנרשמו השנה (לפי סדר הא-ב):

מדינה נקודות מדד שיוך גושי 2014 שיוך גושי 2013 סיבה לשינוי
אוקראינה משטר במעבר מדינה ניטרלית השלטון המרכזי אינו מצליח לאכוף ריבונותו על כל השטח
ארגנטינה 5.16 מדינה ניטרלית בת ברית של הגוש הדמוקרטי ביקורת על ממשל אובאמה, עסקאות עם סין ורוסיה
בנגלדש 2.67 בת ברית של הגוש הריכוזי מדינה ניטרלית ביקורת מערבית על אלימות בבחירות הובילה להידוק הקשרים עם סין
הודו 5.33 מדינה ניטרלית בת ברית של הגוש הדמוקרטי מהפך שלטוני מוביל לעמדה עצמאית, כולל שדרוג יחסים עם סין ורוסיה
מצרים 5.49 מדינה ניטרלית בת ברית של הגוש הדמוקרטי זעם על המדיניות האמריקנית הוביל לעסקת נשק גדולה עם רוסיה

על המדד

במלחמה הקרה השנייה, השחקנים במערכת הגיאו-פוליטית נעים בין שתי קצוות: הקצה הדמוקרטי, בו ממוקמות ארה"ב, האיחוד האירופי ובנות בריתן הקרובות ביותר, והקצה הריכוזי, בו ממוקמות רוסיה, סין ובנות בריתן.

"מדד סיקור ממוקד" הינו אינדקס ייחודי המאפשר לנו, באמצעות שקלול 5 תבחינים, למקם כל מדינה על הרצף שבין הקצה הדמוקרטי לקצה הריכוזי. המדד מביא בחשבון תבחינים המושפעים מהטווח הארוך (זיקתה של המדינה לדמוקרטיה), מהטווח הבינוני (זיקה פוליטיות/כלכלית/ביטחונית) ומהטווח הקצר (נטייתו הגיאו-פוליטית של השלטון הנוכחי).

כל מדינה מקבלת ניקוד בין 0 ל-10 בכל אחד מהתבחינים, כאשר 0 הוא הקצה הריכוזי ו-10 הקצה הדמוקרטי. ניקוד 5 בכל תבחין ניתן עבור נייטרליות מוחלטת וסטייה ממנו לכיוון אחד הקצוות מסמנת נטייה של המדינה לכיוון הדמוקרטי או הריכוזי.

מעבר של מדינה בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי או להיפך ייתכן רק באמצעות שינוי יסודי והיסטורי בשיטת השלטון המקומי, שבהכרח יגרור גם שינוי בזיקה העולמית שלו. כך לדוגמא דיקטטורה בה יתחולל מהפך דמוקרטי תתקבל בשמחה על ידי המעצמות הדמוקרטיות, בעוד דמוקרטיה בה יתחזקו גורמים רדיקליים תוחרם על ידי המערב ותמצא את עצמה נדחפת לכיוון הגוש הריכוזי.

התבחינים המרכיבים את מדד סיקור ממוקד אינם שווים במשקלם, כפי שמוצג להלן:

תבחין פירוט משקל
זיקה לדמוקרטיה מבוסס על מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט, שהוא בעצמו שקלול של חמישה פרמטרים על סולם בין 0 ל-10: בחירות ופלורליזם, תפקוד הממשלה, השתתפות פוליטית, תרבות פוליטית וחירויות אזרח 25%
זיקה פוליטית משקלל בריתות בין מדינות, חברות בארגונים אזוריים בעלי זיקה מובהקת לאחד הגושים, הימצאות תחת מטריה דיפלומטית של אחת המעצמות ולחילופין משטר תחת סנקציות של האו"ם 15%
זיקה כלכלית משקלל חברות במסגרות על-מדינתיות, הסכמי סחר חופשי, נטייתן של שותפות הסחר הבולטות של כל מדינה וזיקה למסגרות על-מדינתיות דוגמת בנק פיתוח אזורי שמתנגד לפעילות המעצמות המערביות 15%
זיקה ביטחונית משקלל חברות במסגרות על-מדינתיות, את ספקיות הנשק הגדולות של כל מדינה (לפי SIPRI), בריתות צבאיות עם מדינות אחרות וסנקציות בינ"ל 15%
נטיית השלטון הנוכחי תבחין זה נבדל מקודמיו בשני היבטים: ראשית, הוא בוחן את התנהלות המדינה בפרק זמן קצר יחסית ושנית, הניקוד עליו מתבסס על הערכה סובייקטיבית כלפי המשטר הנוכחי. כאן באים לידי ביטוי מנהיגים שעולים לגדולה ומנהיגים קו שונה לחלוטין מקודמיהם. מתוך הכרה בהשפעה הרבה שיש לשלטון הנוכחי על צביונה של כל מדינה בהווה, לתבחין זה יש המשקל הסגולי הרב ביותר מבין התבחינים הנמדדים במדד. באותה נשימה, חשוב לעמוד על כך כי משקלו של תבחין זה קטן מהמשקל המוענק לבריתות פוליטיות, כלכליות וצבאיות יחדיו. רוצים לומר, גם שינוי ההנהגה הדרמטי ביותר במדינה כלשהי לא יוכל למחוק באחת את מעשי ידיהן של ההנהגות שקדמו לו. 30%
100%

מפתח השיוך לקבוצות

בניתוח המערכת הגיאו-פוליטית הנוכחית, אנו מבחינים בין חמש קבוצות של מדינות:

מדינות הגוש הדמוקרטי – בקבוצה זו נכללות מדינות המחויבות למטרותיו של הגוש הדמוקרטי. אלו כוללות מדינות בעלות מסורת דמוקרטית והשפעה בזירה הבינלאומית.

בנות הברית של הגוש הדמוקרטי – קבוצה זו היא בבחינת מדינות "השורה השנייה" של הגוש הדמוקרטי. מרכיבות אותה מדינות שנאמנותן למטרות הגוש הדמוקרטי אינה מוחלטת כמו אצל חברי הקבוצה הראשונה, אך עודנה תופסת מקום גבוה בתפיסת העולם.

מדינות נייטרליות – בקטגוריה זו נמצאות שתי קבוצות של מדינות. הראשונה כוללת את אותן מדינות שנמנעות בעיקרון מלבחור צד במערכה הגיאו-פוליטית. מדינות אלה מוצאות את הדרך לקיים יחסים תקינים עם מדינות משני הגושים. הן חברות כולן בארגון המדינות הבלתי מזדהות, אך מסתייגות ברובן מהקו האנטי-אמריקני שהשתלט בשנים האחרונות על הארגון. קבוצה שנייה של מדינות בקטגוריה זו אלו מדינות המשויכות לכאן כמעין "תחנת ביניים". לדוגמא, מדינות שהיו מזוהות במשך שנים עם הגוש הדמוקרטי עד שחילופי שלטון הביאו לאימוץ קו קיצוני לצד השני, תתקשינה לרוב "לדלג" בין שתי קבוצות דירוג באותה תקופת בדיקה. את השינויים במדינות אלו אנו נוהגים לסקר באופן שוטף בירחון המקוון.

בנות הברית של הגוש הריכוזי – בדומה לקבוצה המקבילה בגוש הדמוקרטי, גם כאן נמצאות מדינות שרואות בדרכו של הגוש הריכוזי את דרכן, אך מסיבות שונות אינן מחויבות לגוש באופן מוחלט כחברי הקטגוריה האחרונה.

מדינות הגוש הריכוזי – בקבוצה זו נכללות המדינות המהוות "סדין אדום" לקבוצת מדינות הגוש הדמוקרטי. כאן לא נמצא ולו מדינה דמוקרטית אחת, אלא מדינות "הזוכות" לדברי ביקורת חריפים מארגוני זכויות אדם. מדינות אלו מצאו עצמן נדחקות האחת לשנייה נוכח הלחץ מצד הגוש הדמוקרטי בעשור האחרון, והן חוסות תחת כנפיהן של רוסיה וסין שמובילות את המאבק.

השיוך לאחת מחמש הקבוצות שנסקרו לעיל מתבצע על פי הניקוד המשוקלל של המדינה במדד סיקור ממוקד, ולפי המפתח הבא:

שיוך לקבוצה ניקוד
חברה בגוש הריכוזי 0.00-1.99
בת ברית של הגוש הריכוזי 2.00-3.99
מדינה ניטראלית 4.00-6.00
בת ברית של הגוש הדמוקרטי 6.01-8.00
חברה בגוש הדמוקרטי 8.01-10.00

בבואנו להציג את מדד סיקור ממוקד, שאפנו למקד את הדיון במדינות המהוות גורם כלשהו בזירה הגיאו-פוליטית. לפיכך, לא כל מדינות העולם נכללות בו. את המדינות שנשארו בחוץ ניתן לקבץ תחת שתי קבוצות: בקבוצה הראשונה נכללות מדינות בהן השלטון המרכזי נמצא רק בשלבי התהוות או שאינו מצליח לאכוף מרותו על פני כל השטח הריבוני של המדינה, דוגמת סומליה או סוריה או מדינות שהשלטון המרכזי בהן קרס וטרם התייצב אחר במקומו, דוגמת לוב. הקבוצה השנייה מורכבת מ"מיקרו-מדינות". ההגדרה המקובלת למיקרו-מדינה היא כזו ששטחה אינו עולה על 1,000 קמ"ר ושאוכלוסייתה קטנה מחצי מיליון תושבים. מבין קבוצה זו, המונה כמה עשרות מדינות, אנו כן כוללים במדד מיקרו-מדינות החברות במסגרות על-מדיניות בעלות עניין גיאו-פוליטי, דוגמת חברות באיחוד האירופי.

נותרו בחוץ

וזוהי רשימת המדינות שנותרו מחוץ למדד.  מדינות אלו אינן גורם בזכות עצמן המשפיע על הזירה הגיאו-פוליטית, בין אם אין בהן שלטון מרכזי יציב ובין אם מדובר במיקרו-מדינות.

אוקראינה איי הבהאמה איי מרשל איי סיישל
איי שלמה אנדורה אנטיגואה וברבודה בליז
ברבדוס גרנדה דומיניקה האיטי
האיים המלדיביים ונואטו טובאלו טונגה
לוב ליכטנשטיין מונאקו מיקרונזיה
נאורו סאו טומה ופרינסיפה סומליה סוריה
סט. וינסנט וגרנדין סט. לוסיה סט. קיטס ונביס סמואה
סן מרינו פלאו קיריבטי

המדד הבא יפורסם בגיליון ספטמבר 2015.

הערות

1. Zhang Yiwei, "China No.4 in global arms sales", Global Times, 18/03/2014

2. Doug Palmer, "U.S. suspends trade benefits for Bangladesh over safety", Reuters, 27/06/2013

3. Aisha Gani, "Bangladesh has little to celebrate after the most violent election day in its history", The Guardian, 15/01/2014


מאמרים נוספים