חודש קצר אחד מאז ששב פוטין לקרמלין, ואווירת ה”אתחול מחדש” בין ארה”ב לרוסיה נעלמה כלא הייתה והמתיחות בין שתי המעצמות שוב גוברת, לא רק סביב גורלו של אסד – מן העבר האחד, סין ורוסיה מתלבטות בין מדיניות אנטי-מערבית למדיניות פרו-אסייאתית שתכלול גם את הודו, ומן העבר השני, ארה”ב מכריזה על שינוי מדיניות דרמטי בדרום-מזרח אסיה, כהמשך ישיר למהלכים האסטרטגיים שנוקטות כל המעצמות באזור.
שלוש שנים חלפו מאז ביקר אובאמה ברוסיה, ביקור שסימל את האווירה החדשה שנוצרה ביחסים בין שתי המעצמות בעידן שאחרי בוש הבן ופוטין. אובאמה, אז חצי שנה בתפקיד הנשיא, דיבר על “אתחול מחדש” והציע פשרה נדיבה במשבר סביב מערכת ההגנה מטילים. מבחינת האמריקנים מדבדב היה כמובן עדיף ונראה היה כמי שניתן “לעשות איתו עסקים” בקלות רבה בהשוואה לפוטין הקשוח והקר.
אך אובאמה הרחיק לכת מדי – ערב הנסיעה ההיא לרוסיה, העניק ראיון ל-AP ותקף חזיתית את פוטין: “זה חשוב שבזמן שאנחנו מתקדמים עם הנשיא מדבדב, גם פוטין יבין כי ההבחנות הישנות מעידן המלחמה קרה ליחסי ארה”ב-רוסיה אינן תקפות עוד – הגיעה העת לנוע קדימה בכיוון חדש… אני חושב שמדבדב מבין את זה… אני חושב שפוטין נמצא עם רגל אחת בשיטות הישנות מן העבר ועם רגל אחת בשיטות החדשות” [1].
אובאמה לא השכיל להבין כי גם אם מדבדב היה זה שישב בכסא הנשיא, הכוח נותר אצל פוטין. עם זאת, רוסיה של קיץ 2009, ימי השיא של המשבר הכלכלי, רצתה את הפשרת היחסים עם ארה”ב לא פחות ממה שרצו זאת האמריקנים. לפיכך, בחרו הרוסים שלא להגיב בחריפות להצהרה יוצאת הדופן של אובאמה. עם זאת, כשנפגש אובאמה לפגישה עם פוטין, המתיחות בין השניים הייתה ברורה לכל.
בשלוש השנים שחלפו מאז, הספיקה רוסיה להתאושש מהמשבר הכלכלי בזמן שאובאמה עדיין נאבק על עתיד הכלכלה האמריקנית. על אף היחסים הטובים עם מדבדב, ששיאם בחתימה על האמנה החדשה לדילול מאגרי הנשק הגרעיני (New START) בפברואר 2011, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה בסוגיית מערכת ההגנה מטילים שמבקשים האמריקנים לפרוס במזרח אירופה או בנושאים אחרים בזירה העולמית.
אירועי האביב הערבי, בפרט במדינות בהן הפכו המחאות להתנגשויות עקובות מדם ובראשן לוב וסוריה, העלו שוב את ההבדלים התהומיים בתפיסות העולם של שתי המעצמות ובין שני הגושים היריבים במלחמה הקרה השנייה ועוררו מתיחות חדשה-ישנה. ארה”ב פעלה צבאית בלוב על מנת להביא להפסקת מעשי האלימות, בעוד רוסיה מוסיפה להתנגד דרך קבע לכל התערבות זרה במה שהיא מחשיבה כ”עניינים פנימיים” של מדינות אחרות.
בנובמבר האחרון, עוד כשהיה ראש הממשלה אבל לאחר שכבר הצהיר כי יתמודד שוב על תפקיד הנשיא, תקף פוטין בחריפות את התנהלות ארה”ב, בריטניה וצרפת בלוב, האשים אותן בחריגה מהמנדט שניתן על ידי מועצת הביטחון וכינה את פעולתן “סקנדל ועלבון לקהילה הבינלאומית” [2]. באותה נשימה, התחייב כי בשום אופן לא ייתן ידו לפעולה דומה בסוריה.
במרץ, כשפוטין נבחר שוב לנשיאות, אובאמה עיכב בכמעט שבוע את שיחת הטלפון המסורתית כדי לברך את הנשיא הנבחר של רוסיה. זאת, על רקע האשמות לאי-סדרים לטובתו של פוטין בבחירות. בסופו של דבר הגיעה השיחה, לא לפני שעוררה זעם באמצעי תקשורת ברוסיה.
פוטין, לא אחד ששוכח דברים בקלות, “החזיר” לאובאמה בהזדמנות הראשונה – בתחילת מאי, ימים ספורים לאחר שנכנס רישמית לקרמלין, דחה הזמנה להגיע לפסגת ה-G8 שאירח אובאמה בקמפ-דיוויד בתואנה כי הוא “עסוק מדי” בהרכבת ממשלתו החדשה [3]. במקומו, שלח פוטין את מדבדב, שהפגין הופעה חלשה משהו.
כדי לוודא שאיש לא פספס את כוונתו, מצא פוטין זמן בשבוע לאחר הפסגה שאירגן אובאמה לקפוץ לגרמניה ולצרפת ולאחר מכן לעצור בבלארוס ובאוזבקיסטן. שבוע לארח מכן, הגיע לפסגה בסין שם נפגש עם עמיתו, הו ג’ינטאו ומיד לאחר מכן המשיכו השניים לכינוס השנתי של הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO), שאירחו הסינים.
פוטין – העדיף פגישה עם הוּ על פגישה עם אובאמה. צילום: הקרמלין
SCO 2012
בארגון ה-SCO, שהוקם ב-2001 שש חברות – רוסיה, סין, קזחסטן, קירגיזסטן, אוזבקיסטן וטגי’קיסטן. חברות הארגון, אשר נוסד במטרה להתמודד עם גורמים בדלניים וקיצוניים באסיה, מצהירות מזה מספר שנים על רצונן להרחיב את שיתוף הפעולה ביניהן לתחומים אחרים, כולל ביטחוניים וכלכליים. למעשה, חברות הארגון מחפשות להפוך אותו דה פקטו לארגון העל-מדינתי המשפיע ביותר במרחב האסייאתי.
לתחושת הדחיפות שאפיינה את הצהרות הפסגה שהתקיימה השנה בסין, תרמו פעילות נאט”ו הנמשכת באפגניסטן וההתערבות המערבית בלוב. חברות הגוש הריכוזי, מטעמים מובנים, מתנגדות דרך קבע להתערבות של גורמים זרים בעניינים פנימיים של מדינות אחרות. ההצלחה המערבית בלוב הדליקה נורות אדומות אצלן והעמידה אותן על חשיבות ההתמודדות המשותפת עם האיום המערבי. הלחץ המערבי להתערב בסוריה סיפק להם, ובעיקר לרוסים, הזדמנות מיידית להתייצב מול המעצמות הדמוקרטיות.
בנאומו בוועידה, הציג המארח, נשיא סין הוּ ג’ינטאו חזון לפיו ה-SCO ישמש כפלטפורמה לפיתוח כלכלי של מדינות האזור ולהידוק שיתוף הפעולה ביניהן. לשם כך, קרא הו למדינות החברות להדק את שיתוף הפעולה ביניהן בתחומי התשתיות, התחבורה, התעופה והתקשורת ולפעול להקמת בנק לפיתוח אזורי. עוד הבטיח הנשיא הסיני להעמיד 10 מיליארד דולר למימון פרויקטי פיתוח אצל המדינות החברות [4].
עוד במהלך הפסגה, הכריז נשיא סין על צירופן לפורום של אפגניסטן במעמד של משקיפה ושל טורקיה במעמד של שותפת דיאלוג. היו שהרימו גבה על צירופה של טורקיה החברה בנאט”ו לפורום שנחשב על ידי רבים ל”ברית ורשה החדשה” ונראה כי צירופה של טורקיה אינו יותר מאשר מהלך תדמיתי לעת עתה. זאת, להבדיל מצירופה של אפגניסטן, שזכתה רק לאחרונה מארה”ב למעמד של בעלת ברית משמעותית שאינה חברה בנאט”ו (Major non-NATO ally) וזקוקה לבנות צבא לקראת הנסיגה האמריקנית בעוד שנתיים.
מדינת המפתח שמעמדה נמצאה לפני שדרוג בפורום היא הודו. זו מעוניינת להצטרף לארגון מאז 2005 ומצהירה לא פעם על היתרונות הצפויים למסגרת העל-מדינתית מהצטרפותה [5]. למהלך כזה, של צירוף המדינה הדמוקרטית המאוכלסת ביותר בעולם תהיינה השלכות מרחיקות לכת על ה-SCO.
הודו וסין מעולם לא שימרו יחסים תקינים לאורך זמן, והודו בוודאי שלא תרגיש בנוח בפורום אנטי-מערבי כמו זה שמאפיין כל פורום אותו מובילות רוסיה וסין. רוסיה תקבל בברכה את הצטרפותה של הודו, הגם אם זו תאלץ את מוסקבה לכלכל צעדיה בתבונה בתור הצלע הקטנה מבין השלוש. מנגד, האיבה ההיסטורית בין הודו לסין, שצפויה לתדלק את היריבות הכלכלית בין שתי המעצמות בשנים הקרובות, עשויה להציב את רוסיה כלשון המאזניים בפורום.
בסופו של דבר, נראה כי הצטרפותה של הודו לארגון תאלץ אותו למתג עצמו מחדש, ממסגרת המזוהה באופן מובהק עם הגוש הריכוזי, למסגרת הפרו-אסייאתית הראשונה שתהווה פלטפורמה לשותפות על-מדינתית ביבשת המאוכלסת ביותר בעולם. כאן בעצם תמונה הדילמה הסינית, שמהווים החסם האחרון בפני הצטרפות הודית למסגרת – סין מובילה כעת מסגרת על-מדינתית חזקה שיכולה להמשיך ולהתחזק ולסייע בהצרת פעולות הגוש הדמוקרטי מאסיה. הסכמה סינית לצירוף הודו למסגרת הזו פירושה במידה רבה ויתור על תפקיד ה-SCO במערך האסטרטגי שבונים הסינים. זאת, להבדיל מההודים שמחפשים לרסן את מהלכי המעצמות הריכוזיות באסיה ולתמרן עצמם לעמדת הובלה גם באסיה וגם במאבק בין שני הגושים במלחמה הקרה השנייה.
מנהיגי שש החברות ב-SCO – מסגרת פרו-אסייאתית או אנטי-מערבית?
G-20 2012
קצת אחרי פסגת ה-SCO בסין, ניפגשו אובאמה ופוטין פנים אל פנים במכסיקו, בכינוס ה-G20. הפגישה נמשכה כשעתיים מאחורי דלתות סגורות, זמן ארוך באופן חריג לפגישות מעין אלו. אין זה סוד כי לרוסים בטן מלאה על ההתנהלות האמריקנית – פוטין, כמו הסינים, טוען כי הסנקציות של ארה”ב על איראן אינן מועילות. גם מערכת ההגנה מטילים עדיין מהווה קוץ ביחסים בין שתי המדינות, וככל שנכשלים הניסיונות למצוא פשרה וזמן פריסתה של המערכת בשטח מתקרב, כך צפוי הנושא להעיק עוד יותר על היחסים בין המעצמות.
לאחר הפגישה, הצהירו אובאמה ופוטין בנושא הסורי כי הסורים הם שצריכים להכריע את גורלם בעצמם. עמדה זו היא העמדה הרשמית של רוסיה בכל סכסוך פנימי ונראה כי אובאמה היה מוכן להתגמש ובלבד להגיע לאיזושהי הסכמה. שפת הגוף של שני המנהיגים שידרה ריחוק ואף עוינות. כשאובאמה דיבר, נשען פוטין לאחור בכסאו, הרחק מאובאמה והביט עליו בחוסר חשק מופגן.
מי שכמובן ניצל את ההזדמנות לנגח את אובאמה הוא יריבו בבחירות הקרובות, הרפובליקני מיט רומני. זה האשים את הנשיא המכהן בהפגנת חולשה כלפי רוסיה וכי מדיניות האתחול מחדש שלו הייתה ל”כשלון מהדהד”.
לרומני הייתה הזדמנות נוספת לנגח את אובאמה, כשבסוף יוני התכנסה בז’נבה ועידה להצלת יוזמת השלום של מזכ”ל האו”ם לשעבר והשליח לסוריה, קופי ענאן. בסוף הוועידה, ארה”ב, בעקבות לחץ רוסי, נסוגה מדרישתה הבלתי מתפשרת ערב הוועידה שלא לכלול את אסד בכל ממשלה זמנית שהיא בדמשק. כמה ימים לאחר מכן, מזכירת המדינה האמריקנית קלינטון תקפה בחריפות את התנהלות רוסיה וסין וקיוותה בקול כי הן “תידרשנה לשלם את המחיר” על סירובן לפעול נגד אסד [6].
הרוסים מבחינתם, מצויים בזירה הסורית בנקודה שבה ויתור על יחסיהם עם אסד יזרוק אותם מהמזרח התיכון. החלטת מועצת הביטחון בלוב, שקיבלה את הסכמת הרוסים והסינים, הייתה להפוך את שמי לוב לאסורים בטיסה כדי למנוע ממטוסי קדאפי להפציץ את האוכלוסייה האזרחית. למרות האינטרסים הכלכליים הרבים של רוסיה בלוב, היא לא החזיקה בנוכחות צבאית שם, ולמגינת לבה גילתה שהאזור האסור בטיסה נוצל להפצצה שיטתית של נאט”ו שהביאה לבסוף גם להדחתו ולחיסולו של קדאפי.
פוטין הזועם החליט שבסוריה אין כל סיבה לוותר ולו במעט לנוכח התרגיל שנעשה לו. מאחר שבסוריה ישנה נוכחות צבאית ומחויבות להילחם עבור אסד, הבינו במערב שכדי ליצור שינוי בסוריה יש צורך בקבלת רשות מפוטין. פוטין מבחינתו שם כבר את כל הביצים המזרח תיכוניות בסל הסורי. הוא קומם עליו את המדינות הסוניות המביטות בעיניים כלות על הטבח השיטתי באזרחים הסונים ללא יכולת לעצור אותו, לכל היותר רק לשלוח סיוע. המדינות הסוניות מבינות גם שלנוכח הנסיגה האמריקנית מהמזרח התיכון, רוסיה יכולה לתפוס חלק מהוואקום המעצמתי ובהיותה בקשרים קרובים עם איראן, עשויה לאיים על יציבות המשטרים הערביים-סוניים.
כפי שעסקנו בכך בגיליונות קודמים, הפתרון המועדף על הרוסים וכנראה שגם על אסד והעדה העלווית, הוא הקמת מדינה עלווית עצמאית במישור החוף הסורי, שתהיה מדינת חסות רוסית ותשמש כבסיס האם הרוסי באזור. לא ידוע האם הרעיון הזה עלה בשיחות בין האמריקנים לרוסים, אולם לפי שעה האמריקנים שמים דגש על הדחתו של אסד, ואילו הרוסים מתמקדים “ביום שאחרי”
זו למעשה הנקודה המדגימה היטב את הפער בהבנה בין האמריקנים והרוסים לגבי התהליכים המתרחשים במזרח התיכון – האמריקנים תחת אובאמה מחפשים פתרונות של “זבנג וגמרנו” ולאחר מכן מתמודדים שנים עם התוצאות. הרוסים מבינים שמדובר בתהליך ושיש לו השלכות רבות. כך, הרוסים חוזרים ואומרים שהדחתו של אסד וניצחון המורדים תוביל לטבח קשה בעלווים. האמריקנים מעדיפים להתמקד במניעת הטבח הנוכחי ורק אחר כך להתמודד עם מה שיבוא. בכל אופן, המשך מלחמת הכל בכל בלוב, אמנם הרחק מעיניה של הקהילה הבינלאומית, מוכיחים כי לא ניתן להדיח מנהיג במזרח התיכון, במדינות שבהן המשטר כה ריכוזי, ולחשוב שהשאר יסתדר מאליו.
פוטין עם אובאמה – ריחוק מופגן עד כדי סלידה. צילום: הקרמלין
בעמדות היערכות
את גיליון חודש אפריל הקדשנו למאבק ההולך ומתחמם באסיה בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי – ארה”ב, הודו והמדינות הדמוקרטיות מצד אחד, סין, רוסיה ובנות בריתן מהעבר השני. במאמר “שרשרת הפנינים” באותו גיליון, תיארנו שורה של מהלכים מצד המעצמות בזירה, שעיקרם: פריסה סינית מסביב להודו, התחמשות הודית ופריסה מזרחה לכיוון סין ומהלכים אמריקנים להידוק שיתוף הפעולה בין הדמוקרטיות באזור – הודו, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה והפיליפינים ככוח נגד לרוסיה.
בתחילת חודש יוני, במקביל לכינוס ה-SCO בסין ולהכרזות הפרו-אסייאתיות שנשמעו בו, הכריז מזכיר המדינה האמריקני, ליאון פאנטה, על מדיניות חדשה של ארה”ב בדרום מזרח-אסיה המשתלבת היטב בתמונה שציירנו רק מספר שבועות קודם לכן. בנאומו בוועידה השנתית לביטחון בסינגפור, הצהיר פאנטה כי ארה”ב תעביר את רוב ספינות המלחמה שלה לאזור אסיה והפסיפיק ותציב באזור דרך קבע 6 נושאות מטוסים. בסך הכל צפוי הכוח האמריקני באזור להוות כ-60% מחיל הים האמריקני, בהשוואה לכ-50% כיום.
פאנטה הזדרז וניסה, לשווא, להרגיע באומרו כי המדיניות החדשה אינה מיועדת “להחיל” את ההתעצמות הסינית [7]. ימים ספורים לאחר מכן הגיעה כאמור הפגישה של פוטין והוּ ג’ינטאו, במהלכה הצהיר הנשיא הרוסי על שדרוג שיתוף הפעולה הצבאי עם סין, כולל הגדלת התמרונים המשותפים [8]. משם המשיכו השניים לפסגת ה-SCO ולהצהרות על הידוק שיתוף הפעולה הפרו-אסייאתי, כולל עם הודו. כעבור שבוע נוסף נפגש פוטין בפגישה המתוחה האמורה עם אובאמה בוועידת ה-G-20.
שינוי מדיניות כזה לא יוכל לעבור בלי תגובה, ולכן נראה כי תגובה סינית בדמות שינוי בפריסת הכוחות באזור, הכרזה על בניית נושאות מטוסים חדשות ואולי אף שדרוג נוכחות הסינים בדרום אמריקה בסמוך לארה”ב, לא תהיה בגדר הפתעה. הרוסים מצידם ממשיכים לדבוק בתוכניתם לשדרוג הצבא שלהם במטרה ליישר קו עד סוף העשור הנוכחי. בטווח הקצר, עשויות המעצמות לעמוד בפני מתיחות סביב הסכסוך הנמשך בים סין הדרומי.
הערות
1. Peter Baker, “Preparing for Trip to Russia, Obama Praises Putin’s Prot g , at Putin’s Expense”, New York Times, 02/07/2009
2. Mary Dejevsky, “Putin attacks Britain and US for ‘violating Libya resolution'”, Independent, 12/11/2011
3. “Russia’s Putin ‘too busy’ for Obama and G8 summit”, AFP, 10/05/2012
4. “China offers 10-bln-USD SCO loan”, Xinhua, 07/06/2012
5. Manish Chand, “India seeks China’s support for SCO membership”, IANS, 06/06/2012
6. Ian Black, “Syria crisis: Clinton lambasts China and Russia as Kofi Annan urges unity”, Guardian, 06/07/2012
7. David Alexander, “Panetta: Majority of US warships moving to Asia”, MSNBC.com, 02/06/2012
8. “Putin says to push military ties with China”, Retuers, 06/06/2012
