במגרש של הגדולים

ברזיל דורשת את מקומה

אלון לוין, יובל בוסתן


25 שנים לאחר שהשתחררה מהשלטון הצבאי, ביססה עצמה ברזיל ככוח הבולט בדרום אמריקה. התייצבות מול ארה"ב בסוגיית היחסים עם אמריקה הלטינית, ניסיונות למתג עצמה כמתווכת בזירה העולמית, יחסים מורכבים עם סין וחיזוק הקשרים עם אפריקה הם רק חלק מהסוגיות שעומדות על סדר היום של ברזיל בשנים האחרונות, סדר יום של מעצמה בהתהוות.

ברזיל היא המעצמה הגדולה בדרום אמריקה, אחת הגדולות בקרב המדינות המתפתחות ומעצמה עולמית בהתהוות. המדינה החמישית המאוכלסת ביותר בעולם, עם כ-190 מיליון תושבים, ועם משק שמייצר יותר ממחצית התוצר בדרום אמריקה, נהנית בעשור האחרון מצמיחה כלכלית מהירה, הודות למדיניות שהוביל הנשיא לולה דה סילבה, שכיהן כנשיא בשנים 2003-2010.

לולה ביסס מדיניות חוץ המתאפיינת במולטילטרליזם, בהעדפת דיפלומטיה ככלי מועדף לפתרון סכסוכים תוך הקפדה על אי-התערבות בעניינים פנימיים של מדינות אחרות. משרד החוץ מכוון פעמים רבות את סחר החוץ של ברזיל משיקולים גיאו-פוליטיים יותר מאשר שיקולים כלכליים, למשל להעדיף קשרים שיבססו עליונות אזורית ומעמד רם בקרב המדינת המתפתחות מאשר קשרים עם רווח מיידי עם ארה"ב והאיחוד האירופי.

במהלך שמונה שנות נשיאותו של לולה, התוצר הברזילאי כמעט ושילש את עצמו; ברזיל כוננה יחסים דיפלומטים עם כ-40 מדינות, כולל צפון קוריאה. לולה הוא גם מהגורמים שהביאו להסכם הסחר בין ישראל למרקוסור, המסגרת העל-מדינית הבולטת בדרום אמריקה עד השנים האחרונות, שבה חברות ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי. בדצמבר 2007, אגב, הייתה ישראל למדינה הראשונה שחתמה על על הסכם סחר חופשי עם מרקוסור.

תחת הכותרת "מולטילטרליזם", פעל דה סילבה להבטיח יצוגיות שוויונית יותר במוסדות העולמיים ובראשם מועצת הביטחון וקרן המטבע. הוא פעל לחזק את מעמדה של ברזיל מול המערב וארה"ב בפרט, הן באמצעות יצירת מסגרות על-מדיניות בדרום אמריקה שברזיל היא הדומיננטית ביותר בהן דוגמת יונאסור והן באמצעות חברות במסגרות בינלאומיות ובראשן BRICS, עם סין, רוסיה, הודו ודרום אפריקה והן באמצעות IBSA, ברית "דרום-דרום", עם הודו ודרום אפריקה. תחת הכותרת "יצוג שוויוני יותר", פעל דה סילבה להדק את הקשרים עם מדינות מתפתחות רבות ובראשן מדינות אפריקה וניהל קמפיין לקבלת כסא קבוע במועצת הביטחון של האו"ם

דילמה רוסף, שירשה אותו בתחילת השנה, ביקשה למנף את הישגיו של לולה להנציח תחילה את הדומיננטיות האזורית מבחינה מסחרית ופוליטית. רוסף העמיקה עוד את אחיזתה של ברזיל באפריקה ובעיקר את מעמדה ב-G20, הקבוצה שהולכת ויורשת בהדרגה את ה-G8 כגוף המשפיע, שם קל יותר לברזיל לבוא לידי ביטוי, בעיקר הודות לאינטרסים משותפים בקרב ה-BRICS.

רוסף ממשיכה בקו שהנהיג לולה בשלהי כהונתו, על פיה הדרך להבטחת מעמדה של ברזיל כגורם משפיע בזירה העולמית היא לא במלחמות אלא במיתוגה כמדינה מתווכת – כך היה במקרה של לולה עם איראן וכך לאחרונה – ברזיל נמנעה, ביחד עם שאר מדינות BRICS, בהחלטה לשלוח את נאט"ו לתקוף בלוב, והיא לקחה על עצמה, הגם אם מדובר בקרב אבוד מראש, לתווך ביחד עם דרום אפריקה, בין מעצמות המערב לרוסיה וסין בסוגיה האיראנית.

במאי 2010, בשיאו של אחד מגלי הלחץ של הקהילה הבינלאומית על איראן, הציגו לולה וארדואן מטורקיה פשרה מול איראן, לפיה תעביר איראן לברזיל כ-1,200 ק"ג של אורניום ברמה נמוכה ותקבל בתמורה דלק גרעיני בגבול עם טורקיה. בארה"ב, באירופה ואפילו ברוסיה הביעו ספק בתרומה של עסקה כזו ובסיכויה לשנות במשהו את המצב [1]. עם זאת, ברור היה כי המהלך כולו היה הניסיון הבולט ביותר עד אז של מנהיג ברזילאי למתג את מדינתו ככוח משפיע בזירה העולמית, כאלטרנטיבה אפשרית לכוחות המסורתיים של מעצמות המערב מול רוסיה וסין.


לולה דה סילבה עם פועלים – דחף את הכלכלה קדימה. צילום: ממשלת ברזיל

להשתחרר מצילו של הדוד סם

היחסים עם ארה"ב היו חיוביים באופן יחסי בעידן בוש ולולה, הגם שלא היו חפים ממשברים. כך, לצד שיתופי פעולה בתחומי המלחמה בסמים והשימוש בדלקים ביולוגים, עוררה זעם בוושינגטון התעקשותו של ראש הממשלה הברזילאי לקיים יחסים תקינים עם איראן ואף להדקם. אחת מהאמירות השנויות במחלוקת שהשמיע היה כאשר השווה את הדיכוי האלים של הפגנות קיץ 2009 באיראן למהומות בין אוהדי קבוצות כדורגל יריבות בריו דה ז'אנרו…

גם בתחומי הסחר נתגלעו סכסוכים מורכבים בין ארה"ב לברזיל, כמו במקרה של מיץ תפוזים – ברזיל היא היצואנית הגדולה בעולם בתחום והיא נפגעה ממדיניות מיסוי שנקטה ארה"ב, לכאורה בניגוד לתקנות ארגון הסחר העולמי. רק ביוני השנה הגיעו הצדדים להבנות והסכימו על לוח זמנים ליישוב הסכסוך [2].

כניסתם של אובאמה ורוסף בהתאמה לתפקיד המנהיגים החדשים הביאה לשינוי בהלך הרוחות. רוסף כאמור, מקדמת מדיניות חוץ פרגמטית הרבה יותר מאשר לולה, שמתבססת על חיזוק מעמדה של ברזיל באמריקה הלטינית כמנוף למיתוגה כמעצמה. בדרך לשם, ולניסיון לגייס את ארה"ב לרפורמה במועצת הביטחון שתיתן לברזיל מושב קבוע, חרגה רוסף מהקו הקבוע שנקט לולה כשהצביעה נגד איראן במועצה לזכויות אדם של האו"ם [3]. זאת, ימים ספורים לאחר שהיא ואובאמה הכריזו על שיתופי פעולה חדשים בביקור של הנשיא האמריקני בברזיל, תוך שזה מצהיר על כינון "שותפות של שווים" [4].

בתוך חודשים ספורים התברר כי מדיניות החוץ של רוסף נבדלת מזו של לולה יותר בסגנון ופחות במהות: היא אמנם הצביעה נגד איראן בסוגיית זכויות אדם, אבל נמנעה בהחלטה על התערבות בלוב, סייעה לחסום החלטה נגד סוריה והביעה תמיכה בניסיון הפלשתיני לקבל הכרה כמדינה באו"ם.

למעשה, ההצבעה נגד איראן בסוגיית זכויות אדם נגעה יותר לאמונותיה האישיות של הנשיאה הטרייה – את רוסף, בדיוק כמו את לולה, תפסה ההפיכה הצבאית של 1964 בסוף שנות העשרה שלהם, שנות המפתח מבחינת עיצוב תפיסות החיים. לולה מונה לנשיא איגוד עובדי הפלדה באזור סאן פאולו ומצא עצמו בכלא למשך זמן מה. רוסף פנתה לדרך קיצונית יותר – היא הצטרפה לקבוצות גרילה מרקסיסטיות שלחמו בחונטה הצבאית שהשתלטה על ברזיל. בשנת 1970 נכלאה לשנתיים ועל פי דיווחים שונים עברה עינויים במהלך מאסרה. "כאישה שסבלה מעינויים, אני מכירה בחשיבות של ערכים כמו דמוקרטיה, צדק, זכויות אדם וחירות", אמרה [5].

רוסף תומכת נלהבת בחיזוק מעמדן של המדינות המתפתחות "שאחראיות לצמיחה העולמית" במוסדות הבינלאומיים באופן שיבסס מאזן כוחות רב-קוטבי. מושב קבוע במועצת הביטחון הוא כמובן צעד הכרחי בדרך להשגת היעד.


רוסף עם אובאמה – הדומיננטיות הברזילאית דוחקת את ארה"ב ומשנה את דפוס היחסים בין שתי המדינות. צילום: ממשלת ברזיל

מחיר ההתעצמות

לא רק ברזיל התעוררה בשנים האחרונות באמריקה הלטינית – הציר האנטי-אמריקני שמוביל הוגו צ'אבז מוונצואלה בשנים האחרונות כבר סוקר בהרחבה באתר [6]. ההתעוררות הזו הביאה גם את ברזיל וגם את שאר המדינות באזור גם להגביר את שיתוף הפעולה ביניהן וגם להדק את הקשרים עם כוחות עולמיים שישמחו לכל הזדמנות לזנב בארה"ב – סין ובמידה פחותה יותר רוסיה.

אחד מתוצרי הלוואי של תהליך זה, שהחליש את מעמדה של ארה"ב באזור וחיזק משמעותית את מעמדה של ברזיל, הוא השינוי באופן בו נתפסת ברזיל בעיני שכנותיה – ממדינה שחלקה גורל דומה והייתה חברה במאבק מול כוחות משותפים, הפכה ברזיל במידה רבה למעצמה בפני עצמה, בעיקר בעיני שכנותיה, וככזו שנתפסת באופן גדל והולך ככוח מאיים ודורסני באזור.

כך, זוכה ברזיל בעת האחרונה לאותן קיטונות של ביקורת שהושמעו במשך שנים כלפי ארה"ב– בבוליביה, כינו ההמונים את הנשיא איבו מוראלס "שפוט" של ברזיל, בעקבות תמיכתו בפרויקט ברזילאי לסלול דרך חדשה העוברת בשטח הילידים בבוליביה. מוראלס, שהסתכסך בתחילת כהונתו עם העשירים במדינה, לא יכול להרשות לעצמו לאבד את בסיס הכוח שלו ומיהר לשנות את התוואי המתוכנן הרחק מהאזורים השנויים במחלוקת [7].

גם היחסים עם ארגנטינה ידעו שנים יפות יותר – בינואר הדברים עוד נראו ורודים כשהנשיאה הטרייה של ברזיל בחרה בבואנוס איירס כיעד לביקור הרשמי הראשון שלה כנשיאה, תוך פיזור הצהרות על שותפות אינטרסים בין המדינות. אך בתוך זמן לא רב, התערערו יחסי המסחר בין המדינות, שסחרו ביותר מ-32 מיליארד דולר ב-2010 – ברזיל הכריזה באופן חד צדדי על תקנות חדשות שהערימו קשיים על ייבוא מכוניות מארגנטינה. תעשיית הרכב בארגנטינה מייצאת ב-7 מיליארד דולר בשנה לברזיל, וברור כי פגיעה בה תורגש במשק כולו. בברזיל טענו כי נקטו בצעד לאחר שהארגנטינאים היו אלו ש"התחילו" כשגרמו לעיכובים בקליטת סחורות חקלאיות מברזיל בחודשים שלפני כן [8].

בחודש יוני, הושעה בארגנטינה פרויקט ענק בשווי 4.6 מיליארד דולר לכריית אשלגן. ארגנטינה רושמת בשנתיים האחרונות שיעורי צמיחה יוצאי דופן – ספטמבר היה החודש ה-25 ברציפות בו נרשמה צמיחה – וביטחונה עולה בהתאם. השלמת פרויקט האשלגן אמורה להפוך את ארגנטינה לאחת מחמשת השחקניות המובילות בתחום אך פקידי הממשל בבואנוס איירס עצרו אותו בתואנה כי החברה הברזילאית לא עמדה בדרישות הרגולטוריות, ובאופן ספציפי – העסקת פועלים מקומיים ושיתוף מידע לגבי הפרויקט, אך ברור היה כי מדובר בצעד נוסף בהתגוששות בין שתי המדינות [9]. רק בתום שבועות ארוכים של החלפת איומים הדדיים, הגיעו הצדדים להסכם שאיפשר את הרגעת הרוחות, אך עם זאת הנושא טרם נסגר סופית.

בספטמבר, תוכנית ברזילאית להקמת עשרות סכרים לאורך האמזונס הביאה מנהיגי כפרים בפרו השוכנים לאורך הנהר, לאיים במלחמה אם יממשו הברזילאים את תוכניתם, שתוביל להצפת שטחים נרחבים ולאובדן שטחי מחיה ומרעה [10].

בגויאנה התעוררה סערה על רקע תוכנית ברזילאית לשקם את הדרך הראשית במדינה בדרך להקמת נמל מים עמוקים שיאפשר לברזיל נמל יציאה נוח לצפון אמריקה ולקאריביים. שנתיים קודם לכן, התפוצצה באקוודור עיסקה לפיתוח מפעל חשמל הידרו אלקטרי – בשל פנייה מקומית לגופים בינלאומיים שישחררו אותם מהעסקה עם הבנק לפיתוח של ברזיל, החזירו הברזילאים את השגריר להתייעצות [11]. גם בפרגוואי נרשם סכסוך עם ברזיל בפרויקט אנרגיה משותף שיוּשב רק לאחר שהברזילאים הסכימו להגדיל באופן משמעותי את היקף הפיצוי ששילמו [12].


רוסף עם נשיאת ארגנטינה קירשנר בביקורה הראשון כנשיאה – מעדיפה להתחיל קרוב לבית. צילום: אייג'נסיה ברזיל

סין כחרב פיפיות

נקודה רגישה מבחינת ברזיל בשנים האחרונות היא היחסים עם סין, שהופכים על פי המבקרים, ליחסים בעלי אופי ניאו-קולוניאלי – כמעט 84% מהייצוא הברזילאי לסין ב-2010 היה של חומרי גלם, בעוד ש-98% מהייבוא מסין היה של מוצרים מוגמרים. מאזן שכזה עם שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה הרסני עבור התעשיה בברזיל. כך הפכה הברית שכרת לולה עם סין את הכלכלה הברזילאית לתלויה בשותפה האסייאתית באופן מסוכן [13].

אחד האלמנטים המדאיגים ביותר מבחינת ברזיל ולא רק מבחינתה, היא השאיפה הסינית המוכרת להשתלט על כל שרשרת הייצור והאספקה של החומרים שהם רוכשים. כשמדובר באוצרות הטבע של אפריקה, כורים הסינים מכרות חדשים, סוללים אוטוסטרדות ומניחים פסי רכבת המובילים לנמל הקרוב שנבנה גם הוא באדיבות הסינים. כשמדובר בחקלאות כמו במקרה הייצוא הברזילאי או הארגנטינאי, פועלים הסינים לרכוש קרקעות פוריות בהיקפים עצומים כדי לשלוט ישירות על הגידולים שהם צריכים. במקומות שבהם הם לא מצליחים לרכוש אדמות הם מציעים תנאי אשראי נדיבים על מנת לוודא שהתוצרת תגיע למקום הנכון.

המדיניות הסינית הובילה את ממשלות ארגנטינה וברזיל לנקוט צעדים שיקשו על רכישת קרקעות על ידי גורמים זרים. בארגנטינה מגיע כבר שיעור הזרים המחזיקים בקרקעות ל-11%.

הקשר של ברזיל עם סין מביא אם כן לשגשוג בענפי חומרי הגלם אך התעשייה המקומית לא מסוגלת להתחרות עם המוצרים הזולים המגיעים מסין.

בביקור שערכה בתחילת השנה בסין, הדגישה הנשיאה דילמה רוסף כי מטרתה של ברזיל היא לגוון את המסחר עם סין ולהגדיל את ייצוא המוצרים המוגמרים לאסיה. בשני ימי הביקור נחתמו כ-20 עסקאות חדשות בשווי של מיליארד דולר. אם לשפוט מהתנהלות הסינים במקרים אחרים, נראה כי הם יחפשו להישאר על הקו הדק שבו הם מצליחים להבטיח את המאזן המיסחרי שלהם ובה בעת מונעים מחוסר שביעות הרצון של שותפתם להיתרגם לצעדים מרחיקי לכת.


רוסף עם הוּ – האם מתפתח דפוס יחסים ניאו-קולוניאליסטים בין סין לברזיל? צילום: ממשלת ברזיל

הקשר עם היבשת השחורה

אחד מהשינויים מרחיקי הלכת במדיניות הברזילאית בעידן לולה היה ההתקרבות לאפריקה. כמו הודו או סין, אין ברזיל נתפסת כגורם מאיים ואין משקעים מהעבר לגביה כמו שקיימים עדיין נגד המעצמות המערביות. העובדה כי כמעט למחצית מהאוכלוסייה בברזיל שורשים אפריקניים, עומדת לזכותה בקשרים עם היבשת השחורה ובעיקר עם המדינות דוברות הפורטוגזית ובראשן אנגולה ומוזמביק.

במהלך 8 שנות נשיאותו, ביקר לולה ב-25 מדינות אפריקנית, הכפיל את מספר השגרירויות ביבשת השחורה ל-34 והביא לזינוק בהיקף הסחר בין ברזיל לאפריקה מ-3.1 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-26 מיליארד דולר בשנת 2008, שיעור צמיחה נמוך רק במעט מהצמיחה שהפגינו הסינים ביבשת בשנים אלו. גם לאחר עזיבתו את משרת הנשיא, מבטיח לולה להמשיך ולקדם את האינטרסים של ברזיל ביבשת.

בין ההסכמים הבולטים שהשיג לולה בשלהי כהונתו היו הסכם סחר חופשי עם קניה והסכם לשיתוף פעולה בתחום האתנול; תוכנית להקמת אוניברסיטה בברזיל ל-10,000 סטודנטים שלפחות מחציתם יגיעו מאפריקה; הסכם ביטחוני עם גינאה המשוונית; שיתוף פעולה עם טנזניה ושורה של הסכמים עם דרום אפריקה [14].

הסתערות הסינית על אפריקה בעשור האחרון מעמידה כל כוח זר אחר הפועל ביבשת לא רק בפני הדילמה כיצד לפעול מול המקומיים, אלא גם כיצד להתמודד עם הפעילות הסינית הענפה באזור. במקרה של ברזיל, היא קיבלה מראש החלטה שלא להתמודד עם סין בגודל, אלא לחפש ייחוד שיקנה לה יתרון תחרותי. השימוש בכוח אדם היה לאחד הנושאים הראשונים שהבדילו את הברזילאים מהסינים.

אחד מתוצרי הלוואי שסין הביאה ליבשת זה פועלים זרים וזולים – כאילו כוח העבודה באפריקה אינו זול דיו, הגיעו הסינים והחליטו לייבא גם כוח עבודה מהבית. מנגד, יותר ויותר מדינות באפריקה לא מסתפקות עוד במכירת חומרי גלם ובשיפור תשתיות – הן מחפשות גם תעסוקה לעובדים המקומיים והכשרה לדורות הבאים. כתוצאה מכך, בכל פרויקט תשתיות גדול שנחתם באפריקה בשנים האחרונות, שאלת זהות כוח האדם שיבצע את הפרויקט עולה ראשונה.

התאגיד הברזילאי אודברשט (על שם מייסדו נורברט אודברשט, תעשיין ממוצא גרמני – א.ל.י.ב) שזכה בפרויקט להנחת מסילת רכבת חדשה בליבריה, החליט להשתמש כמעט לחלוטין באלפי פועלים מקומיים, ולוודא כי יהיו מרוצים מתנאי העסקתם. לשם הנחת מסילה באורך 240 קילומטר, חילקו הברזילאים את התוואי לעשרות מקטעים קצרים. בכל מקטע פנו לכפר הקרוב ביותר, ביקשו מבני הכפר למנות מנהיג או איש קשר לחברה הברזילאית ובאמצעותו גייסו פועלים מקומיים לבניית המסילה. הברזילאים גם הכשירו במסגרת הפרויקט טכנאים, מהנדסים ומנהלי חשבונות.

בניגוד לסינים שדומה שמשתמשים בכוח אדם מקומי רק במקומות שאי-שימוש בו יוביל לביטול עסקאות, הברזילאים פועלים אחרת – הם מביאים בחשבון ששימוש בכוח אדם מקומי שאינו מיומן גורר עלויות כמו זמן הכשרה ארוך וסיכון גבוה יותר לתאונות עבודה, אך הם רואים חשיבות עליונה בנאמנות הלקוח. במילים אחרות, בכל מקום בו הברזילאים מצליחים לזכות בפרויקט כלשהו, הם יעשו הכל על מנת להבטיח לעצמם יתרון בפרויקטים הבאים שייצאו באותו מקום.

דגש על שיתוף וקידום כוח האדם המקומי בכל פרויקט, הוא דרך אחת לשמור על ייחוד מבחינת הברזילאים ואולי להשיג יתרון מסויים על הסינים באפריקה. כשמבצעים פרויקט תשתיות במדינות רוויות אבטלה כמו בליבריה, שם אין נתונים רשמיים אבל ההערכות מדברות על אבטלה בסביבות ה-80%, ברור כי גורם חיצוני שמביא עימו פועלים זרים יעורר זעם ואנטגוניזם, בעוד שמי שיבחר להעסיק פועלים מקומיים בתנאים סבירים ויותר יזכה לחיבוק [15].


רוסף עם מנהיגי הודו ודרום אפריקה – פורום "דרום דרום" הוא אחד החשובים לברזיל. צילום: ממשלת ברזיל

היתרונות והחסרונות של ברזיל באפריקה

בסיכום היקף המסחר, ברזיל סחרה עם אפריקה בכ-20 מיליארד דולר ב-2010, אחרי האטה שנרשמה מאז 2008 בעקבות המשבר הכלכלי. אמנם יש תחזיות כי היקף המסחר אמור לשלש עצמו בתוך 6 שנים ל-60 מיליארד דולר [16], אך כיום היא מפגרת עדיין אחרי הודו שסוחרת ב-32 מיליארד דולר ובוודאי שאחרי סין שחצתה את רף ה-100 מיליארד דולר בשנה שעברה, עם היציאה מהמשבר.

לברזיל חסרונות רבים מול האחרות – עובדת היותה דמוקרטיה לדוגמא, מהווה עבור ברזיל גורם מגביל בהשוואה לסין, בדיוק כמו שחוות ארה"ב והאיחוד האירופי. עם זאת, ההתמקדות של ברזיל בנושאים כמו חקלאות ופיתוח הופכת גם עסקאות דוגמת עסקה עם סודן בספטמבר 2010 בשווי 500 מיליון דולר, למקובלות ולא לשנויות במחלוקת [17].

מעל הכל, ברור שמקורות המימון המוגבלים של ברזיל לעומת סין הם הגורם המרכזי שעושה את ההבדל – לעומת סין שמתנהגת כאילו מקורות המימון שלה בלתי מוגבלים, לחברות ברזילאיות יש בנקים לפיתוח שמעמידים להם הלוואות, אבל לא בלי חשבון ולא במקומות שההשקעה נחשבת בהם למסוכנת. מדיניות זו היא תוצאה ישירה של יתרות מטבע החוץ במשק – סין מחזיקה ב-2.85 טריליון דולר, בעוד הברזילאים ב-298 מיליארד דולר בלבד.

אחת מחברות הייעוץ המובילות בדרום אפריקה חקרה ומצאה כי מספר החברות הסיניות הפועלות ביבשת השחורה יותר משילש עצמו בתוך כשנתיים מ-800 ב-2006, אז נערכה הוועידה ההיסטורית שהזניקה את היחסים בין אפריקה וסין קדימה [18] ליותר מ-2,000 ב-2008. חברות אלו פרוסות על כל היבשת. התאגידים הברזילאיים מראים דפוס עסקים מסורתי יותר – הם פועלים במספר מצומצם של מדינות – בעיקר אוגנדה, מצרים, מוזמביק, ניגריה ודרום אפריקה. הברזילאים גם משקיעים פחות בהשקעות ישירות ביבשת – רק 1.12 מיליארד דולר עד 2008, לעומת 13.5 מיליארד דולר שהשקיעו הסינים עד 2007.

דוגמא להשלכות הפערים במימון ובדפוס ההשקעות התקבלה בגבון לפני מספר שנים – חברה ברזילאית זכתה במכרז לחיפוש מקום לבניית מכרה לעפרת ברזל. לפני שהחברה הברזילאית השלימה את המחקר שלה, הגיעו הסינים והבטיחו להשלים מחקר משלהם מהר יותר ולהוסיף באותה עלות גם מפעל הידרו אלקטרי, מסילת רכבת חדשה ונמל מים עמוקים. ההתלבטות מצד ממשלת גבון הייתה קצרה. לאחר ההחלטה נפוצו שמועות על שחיתות ושוחד שהוביל להחלטה להעדיף את הסינים על פני הברזילאים, אך דבר לא הוכח.

מאז, סערו הרוחות – מהנדסים סינים שהגיעו לחקור את האזור הגיעו למסקנה כי אכן מדובר במשימה מורכבת וארוכה יותר מכפי שהעריכו תחילה הברזילאים. לאחר מכן הגיע המשבר הכלכלי הגדול של 2008 ומותו של מנהיג גבון, בונגו ב-2009. בנו, עלי, שעלה במקומו קרא לבחון מחדש את כל ההתנהלות סביב הפרויקט ונראה כי הברזילאים עשויים למצוא את דרכם חזרה לעמדת ההובלה.

נקודות המפתח אם כן עבור ברזיל באפריקה הן תעסוקה למקומיים, הכשרתם ושיתוף טכנולוגיה. לברזיל יתרון גדול מאוד גם בתחום החקלאות – מדינה שהפכה מיבואנית גדולה של חומרי מזון ליצרנית ויצואנית מובילה של סוכר, סויה, קפה, תפוזים, עופות ובשר ולמרכז ידע בתחום דלק ביולוגי ואתנול – בברזיל בונים על האפריקנים שיסייעו בהגברת הייצור העולמי וגם ביצירת שוק לדלקים מסוג זה.

סוכנות הסיוע של האו"ם מעריכה כי אפריקה זקוקה ל-11 מיליארד דולר בשנה השקעה בחקלאות על מנת להימנע ממחסור במזון. אחרי שנים של הזנחה, הסכימו מנהיגי היבשת להתגייס ולשתף פעולה ולהקצות לפחות 10% מהתקציב השנתי לפיתוח החקלאות על מנת להפוך עד שנת 2015 ליצואנית מוצרי חקלאות. ברזיל מכוונת להיות שחקנית מפתח במשימה הזו. כבר כיום היא משקיעה מיליארדים בפרויקטים לפיתוח החקלאות באפריקה.

ברזיל הולכת כאן על קרקע לא בטוחה – כניסה חזקה מדי וגידולים לשם רווח ולא לשם מזון עשויים להביא למחאות חריפות נגד ברזיל. בטנזניה, מדגסקר וגאנה יוצאים לרחובות כבר על כל עסקה עם גורם זר, וגם בסיירה לאונה כבר לא אוהבים זרים.

במציאות שבה כוחות זרים רבים נכנסים לאפריקה, נראה כי השנים הקרובות תהיינה מאתגרות דווקא לסין, שתצטרך להתמודד עם התחזקות ברזילאית במערב היבשת, עם הכניסה ההודית במזרח ועם האירופאים שלא מתכוונים לוותר על האינטרסים שלהם בצפון אפריקה.


לולה מכתיר את רוסף למחליפתו – ממשיכה את דרכו ומוסיפה משלה. צילום: אייגנ'סיה ברזיל

ברזיל בשנים הבאות

2011 לא הייתה שנה קלה עבור ברזיל – אחרי ששעטה קדימה במשך שנים ורשמה צמיחה של 7.5% ב-2010, נבלמה ב-2011 – ברבעון השני רשמה צמיחה צנועה של 0.8% לעומת הרבעון הראשון, וכל הסימנים מראים כי הרבעון השלישי, לגביו יפורסמו נתונים סופיים בדצמבר, הסתיים ללא צמיחה כלל. מאזן הסחר של ברזיל השתפר אמנם בחודשים האחרונים, אך זאת בעיקר הודות להיחלשות שער הריאל ולא בעקבות תוכנית חדשה של הממשלה.

על מנת לעודד צמיחה כבר ברבעון הרביעי של השנה, נוקטת הממשלה הברזילאית בשורה של צעדים ובהם הורדת שיעורי הריבית, תמריצים לענפים מועדפים והעלאה של שכר המינימום. התחזיות כרגע מצביעות כי הצמיחה ב-2011 כולה תסתיים בקצת יותר מ-3%, והצמיחה ב-2012 תגיע לאזור ה-4%-5% [19].

ברזיל תארח בשנים הקרובות שני אירועי ספורט בקנה המידה הגדול ביותר – המונדיאל ב-2014 והאולימפיאדה ב-2016. על פי הערכות מוקדמות, עלות הפקת האולימפיאדה תגיע לאזור ה-15 מיליארד דולר, אך ניסיון העבר מלמד כי העלות הסופית תהיה גבוהה באופן משמעותי. בצד החיובי של הדברים, מחקר שהזמין שר הספורט של ברזיל העלה כי ההכנות לאולימפיאדה צפויות לספק 120 אלף מקומות עבודה חדשים בכל שנה מ-2009 ועד 2016, ו-130 אלף מקומות עבודה בשנה שלאחר האולימפיאדה. בסך הכל, מאמינים בברזיל כי על כל ריאל שישקיעו בפרויקט, ירוויחו 3.26 ריאל עד שנת 2027 [20].

כמעצמה בהתהוות, תצטרך ברזיל לתת דגש בשנים הקרובות על קשרי החוץ שלה, כשקרש המקפצה שלה תוסיף להיות מסגרת BRICS שאולי אף תתרחב בעתיד הקרוב. ברזיל מתנגדת לעת עתה להצעה הרוסית לצרף לגוש גם את אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם או כל מדינה אחרת ששמה הוזכר לאחרונה, כמו טורקיה או מכסיקו [21].

תקציב הסיוע של ברזיל נמצא בעלייה מתמדת ומגיע על פי הערכות כבר ל-4 מיליארד דולר בשנה, פחות מסין, דומה לתקציבי הסיוע של מדינות דוגמת קנדה ושבדיה, רק שהסיוע הברזילאי במגמת עלייה. פעילות זו מסייעת לברזיל להתמודד עם הודו וסין בעוצמה שקטה בעולם המתפתח ולגייס תומכים בקמפיין למועצת הביטחון.

המדיניות הברזילאית לייעד את הכסף פחות ליצירת נתיבי אספקה בתמורה לחומרי גלם כמו שמציעים הסינים, ויותר לתוכניות פיתוח מקומיות ופיתוח חקלאי, אמורה לפעול לטובתם בטווח הארוך. גם שיתוף ידע בתעשיית האתנול הוא אינטרס של ברזיל, שנהנית מדומיננטיות מוחלטת בענף שטרם פרץ ממש לשוק העולמי. זו צריכה ליצור את הענף כדי שיהיה לה מה להוביל [22].

בסך הכל, ברור כי ברזיל הופכת ליעד מועדף – תנועת האוכלוסיה אל ברזיל מעידה על הפוטנציאל המתעורר בה, בוודאי ביחד להיצע באזור – דו"ח של משרד המשפטים הברזילאי שפורסם בסוף אוקטובר, העלה כי מספר המהגרים השוהים בברזיל חצה את רף ה-2 מיליון. כ-30% מהם לפחות, שוהים במדינה באופן לא חוקי, מרביתם מבוליביה. מספר הברזילאים השוהים בחו"ל, לעומת זאת, הצטמצם בחצי מ-4 מיליון ב-2005 ל-2 מיליון כיום.

לברזיל עוד דרך ארוכה לעבור בטרם תתפוס מקום של קבע במועדון המעצמות והיא סובלת עדיין מתחלואים רבים הדורשים תיקון – השחיתות הממשלתית עדיין גבוהה מאוד ועל פי הערכות שונות, היקף מקרי השחיתות והמעילות ב-8 שנות שלטונו של לולה הסתכמו ביותר מ-37 מיליארד דולר [23]; פערי המעמדות גדולים וממשיכים להתרחב; מערכת החינוך חייבת להתאים עצמה לצרכים העתידיים של המשק; תשתיות אזרחיות חייבות שדרוג והתיעוש טרם הגיע לכל המדינה.

על אף כל אלו, מעמדה של ברזיל הולך ומתחזק. היא וודאי תשאף בשנים הקרובות לתרגם את הדומיננטיות שהשיגה לעצמה באמריקה הלטינית לקביעת סדר היום באזור פנימה וגם מול גורמי חוץ. בזירה העולמית, נראה כי היעד הנכסף מבחינת ברזיל, ובאופן דומה גם מבחינת הודו, הוא לזכות להכרה ולמושב קבוע במועדון המשפיע ביותר – מועצת הביטחון של האו"ם.

הערות

1. Alexei Barrionuevo and Sebnem Arsu, "Brazil and Turkey Near Nuclear Deal With Iran", New York Times, 16/05/2010

2. "Brazil, U.S. set timetable in orange juice dispute", Brazilcouncil.org, 17/06/2011

3. "Brazil’s UN vote on Iran marks first great difference between Dilma and Lula da Silva", MercoPress.com, 26/03/2011

4. Fabiana Frayssinet, "Obama Promises "Equal Partnership"", IPS, 17/03/2011

5. Alexander Ragir, "Rousseff Like Lula on Mideast Keeps Brazil-U.S. Ties Chilled", Bloomberg, 21/09/2011

6. למשל במאמר "אמריקה הלטינית ללטינים", בגיליון מרץ 2010

7. Simon Romero, "Brazil’s Long Shadow Vexes Some Neighbors", New York Times, 04/11/2011

8. "Trade fight deepens between Argentina and Brazil", Reuters, 13/05/2011

9. "Argentina suspends $4.6 bln Vale potassium project", Reuters, 18/06/2011

10. "Amazonian dams: Villagers prepare to fight against green proposal", Metro, 06/09/2011

11. Francisco Marcelino, "Brazil Recalls Ambassador to Ecuador in Loan Dispute", Bloomberg.com, 21/11/2008

12. "Brazil and Paraguay in power deal", BBC News, 25/07/2009

13. Alexei Barrionuevo, “China’s Interest in Farmland Makes Brazil Uneasy”, New York Times, 26/05/2011

14. "Brazil's Lula ends final African tour with new deals", Reuters, 09/07/2010

15. David Lewis, "Special Report: In Africa, can Brazil be the anti-China?", Reuters, 23/02/2011

16. "Brazil-Africa trade to reach $60bn by 2017", AFP, 17/11/2011

17. "Sudan signs $500 mln deals with Brazil-sugar exec", Reuters, 26/09/2010

18. עוד על כך במאמר "הקולוניאליזם הסיני", בגיליון אוקטובר 2007 של סיקור ממוקד

19. "Brazil expects a flat third quarter but a strong recovery by end of the year", MercoPress.com, 23/11/2011

20. אלון לוין, "מתכוננים: איך האולימפיאדה תשפיע על כלכלת ברזיל?", מעריב עסקים, 10/10/2009

21. "Brazil says BRICS is large enough for the moment", MercoPress.com, 16/11/2011

22. "Speak softly and carry a blank cheque", Economist, 15/07/201023. "Brazil is again a country of immigrants: two million expats returned in five years", MercoPress.com, 31/10/2011

23. "In eight years Brazilian officials skimmed 37.7bn dollars from government coffers",
MercoPress.com, 26/10/2011


מאמרים נוספים