התפטרות נשיא פקיסטן, פרווז מושארף, הייתה צפויה מזה זמן רב. בסוף ימיו כנשיא, מצא עצמו מושארף ללא בני ברית ועם אויבים רבים. לאחר לכתו, מחפשת פקיסטן את דרכה חזרה לדמוקרטיה וליציבות, בעודה מנסה לתמרן בין מאבקי כוחות פנימיים, בין הליברלים, הדתיים והאליטה הביטחונית ובין לחץ בינלאומי על רקע פעילות הטרור הגוברת בשטחה.

הבחירות שנערכו בפקיסטן בחודש פברואר האחרון היוו נדבך נוסף בתהליך השינוי הפוליטי שעובר על המדינה האסיאתית הגדולה בשנים האחרונות. קדמה לכך חזרתה המתוקשרת והטראגית של ראש הממשלה לשעבר, בנאזיר בהוטו בסוף השנה שעברה. בהוטו עוררה תקוות בקרב המחנה הליברלי בפקיסטן שהנה, היא עומדת להחליף את מושארף, דיקטטור שעלה לשלטון באמצעות הפיכה צבאית בשנת 1999, אך בהוטו חוסלה עוד בטרם הגיעה להתמודד בבחירות.

תוצאות הבחירות שעמדו בסימן רצח בהוטו, הדגימו עד כמה מושארף אינו פופולארי בקרב בני עמו. מרבית המושבים באסיפה הלאומית עברו לידי מתנגדיו הקולניים ביותר של מושארף. מפלגתה של בהוטו, כעת מונהגת על ידי אלמנהּ אסיף עלי זארדארי ובנם המשותף, גרפה 123 מתוך 342 מהמושבים. מאחר וזארדארי אינו חבר פרלמנט, ולכן החוקה אינה מאפשרת לו לכהן כראש ממשלה, מונה יוּסף ראזה ג’ילאני לתפקיד. מפלגתו של טוען נוסף לכתר השלטון במדינה, ראש הממשלה לשעבר נוואז שריף, זכתה ב-91 מושבים נוספים, בעוד שמפלגתו של מושארף זכתה ב-54 מושבים בלבד.

במסגרת השבתה של פקיסטן למסלול הדמוקרטיה, מעוניינת המפלגה של זארדארי להשיב את הגלגל לאחור, ולשוב להיות דמוקרטיה פרלמנטרית. לשם כך, מסתערים במפלגה בכל הכוח על תפקיד הנשיא לקראת הבחירות שתיערכנה ב-6 בספטמבר. ובמידה וזארדארי אכן ייבחר, הוא יעביר את כל הסמכויות הנשיא אל ראש הממשלה ג’ילאני, ותפקיד הנשיא יהפוך להיות סמלי בלבד.

ב-7 באוגוסט 2008, חברו שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט הפקיסטני לטובת הדחתו של מושארף מתפקיד הנשיא. תהליך ההדחה נעשה בפרלמנט בהתבסס על הרוב הגדול של המפלגות הללו. תביעה ברוח זו נשלחה גם אל בית המשפט העליון. מושארף הגיב בתחילה באופן מאיים. הוא אמר כי מי שמתעקש לדחוק אותו אל הקיר, לא יותיר לו ברירה אלא להגן על עצמו. על אף רצונו להילחם, ברשימת האישומים שהוגשו נגדו לבית המשפט העליון הופיעו גם האשמות רצח, בגידה ושחיתות, ומושארף הבין כי אם לא יתפטר בעצמו, הוא עשוי למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיו, או אף מוצא להורג.

ב-16 באוגוסט ניצב מושארף בפני אולטימאטום אחרון בן שלושה ימים. מושארף בחר לנצל את חבל ההצלה הזה, והודיע יומיים לאחר מכן על התפטרותו, לאור רצונו שלא לגרור את המדינה להליך הדחה ארוך. מושארף ציין כי כל שעשה בחייו היה למען פקיסטן, אולם מעטים היו אלו שהזילו דמעה אחרי לכתו. מושארף היה לשליט לא פופולארי בפקיסטן, על אף שבימיו נהנתה פקיסטן מצמיחה כלכלית מואצת, ולמעמד חשוב בזירה הבינלאומית.

יחסיו הקרובים של מושארף עם נשיא ארה”ב בוש, אחת הדמויות השנואות ביותר בעולם המוסלמי, הגבירו את מפלס האיבה כלפיו. גם המציאות הביטחונית הלא פשוטה בפקיסטן, התגברות הטרור בערים הגדולות, אובדן השליטה הממשלתית במחוזות המרוחקים וחוסר שקט אזרחי, ערערו את מעמדו של מושארף.

מושארף מודיע על התפטרותו, לאחר 9 שנים בשלטון. צילום: טלוויזיה

ייצא לגלות?

מאחר וכתב האישום לא הוסר מהשולחן גם לאחר ההתפטרות של מושארף, החלו ספקולציות באשר לתוכניותיו של זה לעזוב את פקיסטן. מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליסה רייס, מיהרה להודיע כי בכל מקרה מושארף לא יוכל למצוא מקלט בארצה. למעשה, סר חינו של מושארף בעיני האמריקנים בשנה האחרונה בשל המהלכים השונים שביצע, אשר הוכיחו לאמריקנים כי אין הוא מסוגל לספק את הסחורה. מבין הסיבות שגרמו לאמריקנים לאבד סבלנות בנוגע למושארף, ניתן למנות את המשך שלטונו הדיקטטורי, את האחריות למותה של בהוטו שהאמריקנים הטילו מאחורי הקלעים על כתפיו של מושארף, ואת אי הצלחתו במלחמה בטרור – הסיבה המרכזית לשדרוג יחסי ארה”ב ופקיסטן מאז פיגועי ה-11 בספטמבר.

סעודיה וטורקיה הוצגו כיעדים אפשריים לארח את מושארף, אם יצליח לצאת מפקיסטן. ביקורו של ראש המודיעין הסעודי ערב הודעת ההתפטרות של מושארף, עורר את גל השמועות באשר לעזיבתו האפשרית לממלכה הסעודית. מטרת הביקור הייתה לסייע בתיווך בין מושארף והממשלה, תיווך שככל הנראה הניב תוצאות [1].

יחסי סעודיה ופקיסטן הדוקים ביותר ומקיפים תחומים רבים. סעודיה סייעה במימון התוכנית הגרעינית הפקיסטנית כמעין תעודת ביטוח למקרה שתהיה מאוימת בגרעין על ידי איראן. הסעודים השקיעו מיליארדי דולרים בבניית מוסדות ציבור רבים, ונראה כי תמכו גם בחוגים אסלאמיים קיצוניים בפקיסטן, למורת רוחו של מושארף. חלק גדול מכוח העבודה בסעודיה ובשאר מדינות המפרץ מבוסס על פועלים פקיסטנים, וביקורים רמי דרג מתקיימים בשתי המדינות באופן תדיר.

אולם מושארף לא יעזוב את פקיסטן ככל הנראה. בימים אלה הולכת ונבנית עבורו וילה מפנקת באחד מפרברי היוקרה בעיר הבירה אסלאמבאד. בוילה, הבנויה על שטח של כדונם והכוללת בריכת שחיה בלב חצר בת 20 דונם, צפוי להעביר לפי שעה מושארף בן ה-65 את ימיו, לאחר שזארדארי, המצטייר כיום כאיש החזק בפוליטיקה הפקיסטנית, אמר כי אינו מתכוון לרדוף עוד את מושארף.

פרשנים בפקיסטן מעריכים כי זארדארי העדיף שמושארף יעזוב את תפקידו בשקט, ובכך להימנע מערבולת פוליטית נוספת. אולם גם מושארף מבין, כי חייו נתונים בידי האלמן של בהוטו, שחיסולה היה ככל הנראה מעשה ידיו.

לצדו של זארדארי בקואליציה, ניצב נוואז שריף התר עדיין אחר נקמה במושארף שהדיח אותו מראשות הממשלה בהפיכה צבאית לפני תשע שנים. באם יתהפכו היוצרות בפקיסטן בתקופה הקרובה, עשוי מושארף למצוא את עצמו בסביבה קצת צפופה יותר מהווילה המרווחת. בינתיים, נטל הצבא הפקיסטני את האחריות על אבטחתו של מושארף, הנרדף על ידי גורמים אסלאמיים קיצונים, סיטואציה שתקשה על יריביו הפוליטיים לסלקו מעל הבמה בזמן הקרוב.

ראש הממשלה ג’ילאני – התקווה החדשה? צילום: הפורום הכלכלי העולמי

הקלף החדש של האמריקנים

מתחילת חודש אוגוסט, עוסק הצבא הפקיסטני במלחמה בריכוזי הטאליבן במחוזות הפשטונים. בימיו של מושארף, נמנעה הממשלה מלהתעמת עם כוחות הטאליבן, אשר ניצלו זאת כדי לשקם את כוחם במאבק בארה”ב באפגניסטן. בחודשים האחרונים הוברר כי השיקום היה מוצלח מבחינת הטאליבן, וכמות הנפגעים מבין כוחות נאט”ו הנמצאים באפגניסטן עברה זה מכבר את כמות הנפגעים בעיראק, לראשונה מאז 2003.

נשיא ארה”ב בוש לחץ במשך תקופה ארוכה על מושארף להפעיל עוצמה בלתי מתפשרת במאבק בטאליבן, אולם מושארף, שהתמודד עם ביקורת עמוקה בארצו נגד יחסיו הקרובים עם האמריקנים, טיפל בטרוריסטים הפקיסטנים בכפפות של משי. את מירב הכוח היפנה מושארף נגד הטרור האסלאמי בערים הגדולות, שם חש בסכנה מיידית לשלטונו, ואף לחייו.

השינויים הפוליטיים בפקיסטן, שהעלו לשלטון את ראש הממשלה ג’ילאני ואת מנהיג המפלגה הגדולה זארדארי, בישרו על שינוי במדיניות הפקיסטנית. זארדארי ותומכיו נחשבים כך או אחרת לאויבי האסלאמיסטים ולאבירי הליברליזם בפקיסטן, בעודם מעוניינים לשקם את היחסים עם האמריקנים. ביקורו של ראש הממשלה ג’ילאני בוושינגטון בסוף חודש יולי, הוכתר כביקור מוצלח, וסימל את העברת התמיכה של הממשל בוושינגטון, ממושארף ליורשיו הליברלים [2].

במרוצת חודש אוגוסט נהרגו מאות מחבלים ביניהם מחבלים בכירים ביותר, ומאות אלפי תומכים של הטאליבן נסו מבתיהם. אולם גם הממשלה הליברלית מבינה כי יש לעסוק במאבק בטרור בצורה עדינה – לקראת חודש הרמאדאן יצאה הודעה רשמית על כך, שהמאבק בטאליבן יוקפא למשך החודש המקודש למוסלמים, והפעילות של כוחות הביטחון הפקיסטנים תוגבל לשמירה על הסדר. ההודעה הזו התקבלה במורת רוח בוושינגטון, לאחר שחשו הקלה מסוימת במאבק בטאליבן באפגניסטן. החשש האמריקני הוא כי ההפוגה במאבק בטאליבן תנוצל על ידי אנשיו להתארגנות מחדש [3].

משוועים ליציבות, בתמיכה אמריקנית

פקיסטן, המשוועת ליציבות, מוצאת עצמה בעיתוי בעייתי ביותר. שני המועמדים לתפקיד הנשיא בארה”ב, ג’ון מק’קיין וברק אובאמה, הציגו תוכניות להקשחת המדיניות האמריקנית כלפי הפקיסטנים. אובאמה הנחשב בדרך כלל לפשרן בנושאי חוץ, לא שלל שימוש בכוח צבאי בפקיסטן, במידה וזו תיכשל במאבקה בטרור. מבחינת אובאמה, שימוש בכוח צבאי בפקיסטן הוא הכרחי לקידום תוכניותיו ולהצדקת הביקורת שלו על ממשל בוש. לדעת אובאמה, היה על ארה”ב להמשיך להילחם בטרור הבן לאדני ב-2003 ולא לצאת למלחמה בעיראק.

פקיסטן, הנחשבת למקום המסתור של בכירי אל קעידה ובראשם בן לאדן, אמורה הייתה להפוך למטרה עיקרית. אובאמה אף נפגש עם ג’ילאני כשהלה שהה בוושינגטון, והביע את הצורך ביד נוקשה כלפי הטרור של הטאליבן. מק’קיין מצדו, נחשב לתומך בצעדים נוקשים ביותר במאבק בטרור, ונראה כי יכוון את המערכות השונות להפעלת לחץ כבד על הממשלה באסלאמבאד בנושא זה.

במקביל ליחס הנוקשה כלפי פקיסטן, זוכה הודו, יריבתה הנצחית של פקיסטן, לתמיכה אמריקנית גוברת והולכת. הודו, אשר הצליחה לאחרונה להעביר את הסכם שיתוף הפעולה הגרעיני עם ארה”ב, נחשבת בעיני שני המועמדים לנשיאות לנדבך חיוני ביותר במדיניות החוץ האמריקנית. מק’קיין אף הציע לצרף אותה כחברה ב-G8. עם זאת, נראה כי חלומו הרטוב של בוש – פקיסטן ליברלית הנלחמת בטרור ואשר משיגה שלום בר קיימא עם הודו, תחת המטרייה האמריקנית, כבר לא יתגשם בימי כהונתו.

בתקופה הקרובה יוטל על מנהיגיה החדשים של פקיסטן לייצב את המדינה המוסלמית הגדולה מבחינה פוליטית וביטחונית, אגב תרומה משמעותית למלחמה בטרור באפגניסטן. האתגרים הללו ייעשו במציאות בה האופוזיציה האסלאמית מתחזקת, ובה למושארף נותרו עדיין כמה מהלכים בקרב כוחות הביטחון. כישלון בהשגת היעדים הללו, ואולי אף רצח פוליטי של אחד האישים הבכירים, יקרב את פקיסטן צעד נוסף אל פי התהום.

מבחינת האמריקנים, הם יידרשו להקל את הלחץ לזמן מה, אם ברצונם לראות את פקיסטן מתייצבת תחת הנהגה ליברלית. ברקע צופה סין על המתרחש. במידה והאמריקנים ינטשו את בני בריתם הפקיסטנים, תהפוך סין לשחקן הזר העיקרי בפקיסטן.

הערות

1. “Saudi intelligence chief in Pakistan amid Musharraf crisis”, AFP, 16/08/2008

2. “Gilani arrives in Washington Sunday for Talks with Bush”, The Nation, 28/07/2008

3. “Pakistan Halts Terror Fight For Ramadan”, AP, 31/08/2008