2009 ללא גבולות

דו"ח מיוחד על המשברים ההומיניטאריים הצפויים השנה

אלון לוין, יובל בוסתן


בימים האחרונים של 2008, הציג ארגון זכויות האדם "רופאים ללא גבולות", רשימה של עשרה מקומות שעומדים להיות מוקדים לאסון הומאניטרי בשנה הקרובה. שמונה מהם, הם אזורים גיאוגרפיים. שניים מהם – תת תזונה והתפשטות מחלת השחפת – זורעים מוות ברחבי העולם השלישי בקצב מדאיג. האם 2009 תהיה קטלנית מקודמותיה?

הארגון "רופאים ללא גבולות", החל להנפיק דו"חות שנתיים באשר למוקדי אסון הומניטאריים ברחבי העולם, מאז 1998. האירוע שהניע את הארגון להתחיל בפרסום הדו"חות היה רעב בהיקף גדול שהתרחש באותו זמן בדרום סודן כתוצאה מהמלחמה באזור, רעב אשר עבר ללא דיווח מיוחד. מטרת הדו"ח אם כן, היא להגביר את המודעות העולמית לבעיות אלה, כדי למזער ככל היתן את האסונות.

בדו"ח שפורסם בתחילת 2007 למשל, כיכבו מחלת השחפת ובעית תת התזונה בדומה לשנה. באשר לאזורים הגיאוגרפיים המוזכרים בדו"ח – קונגו וסומליה, שהוזכרו בדו"ח 2007, מופיעות גם בדו"ח החדש. שאר המקומות שהופיעו בשנה שעברה הוסרו מהרשימה, עובדה העשויה לעורר תקווה כי לפחות חלק מהבעיות נפתרות עם הזמן.

בסך הכל, חמישה מתוך שמנות האזורים הגיאוגרפיים המוזכרים בדו"ח שוכנים באפריקה: סומליה, חבל אוגדן באתיופיה, דארפור בסודן, זימבבוואה וקונגו. שלושת האחרים באסיה – עיראק, פקיסטן ומיאנמר.

קרן אפריקה

סומליה נמצאת במצב של היעדר שלטון מרכזי מאז 1991. בסוף 2006, לאחר שעל המדינה השתלט ארגון אסלאמי קיצוני המקורב לאל קעידה ולמדינות רדיקליות דוגמת איראן, פתחה השכנה אתיופיה במלחמה, ובתוך שבועיים השתלטה על כל סומליה. לאחריה, סרבו הפונדמנטליסטים במדינה להניח את נשקם. במדינה התפתחה מערכת טרור שהשוותה את המצב במדינה השסועה למצב בעיראק וגבתה קורבנות רבים.

על פי דו"ח הארגון רופאים ללא גבולות, למעלה ממיליון בני אדם הפכו לפליטים בשנתיים האחרונות. רבים מהם מצאו מקלט בקניה ובמדינות אחרות, שליש מאוכלוסיית המדינה בת כ-9.5 מיליון אזרחים, תלוי להישרדותו בסיוע זר, למעלה מעשרת אלפים בני אדם נהרגו בלחימה, וכעת עומדת להתרגש על סומליה צרה חדשה – הצבא האתיופי הודיע כי בתוך כמה ימים ייסוג מסומליה, והאיחוד האפריקני מתקשה למצוא תחליף לשלושת אלפי החיילים המיומנים שניסו ליצור נורמליזציה בקרן אפריקה.

במקביל לנסיגה האתיופית הודיע הנשיא עבדוללאי יוסוף על התפטרותו, לאחר ויכוח פוליטי עם ראש הממשלה בשאלה האם לקיים משא ומתן עם גורמים אסלאמיים מתונים. יוסוף מתנגד לכך, ועורר ביקורת בקרב האמריקנים המחפשים להשיב רוגע לסומליה, בעודם חוששים מהפיכתה של המדינה למקלט לטרוריסטים. בנאום שנשא לאחר התפטרותו אמר יוסוף כי סומליה משותקת וכי אין ביכולתו להנהיגהּ.

בעיני סומלים רבים, נתפס יוסוף כבוגד לאחר שהיה זה שקרא לכוחות האתיופיים, איתם יש לסומליה חשבון היסטורי ארוך, לסיע במלחמה בכוחות האסלאמיים הרדיקלים. גם האמריקנים, שתמכו בממשלתו מארבע השנים האחרונות, הביעו שביעות רצון מהתפטרותו. הערכה אחת לגבי עתידה של סומליה, היא שהמדינה תישאב פעם נוספת לתוך ואקום מנהיגותי והמשמעות לכך היא חידוש מלחמת האזרחים ביתר שאת. מנגד, יש כאלו המעריכים כי יציאת הכוחות האתיופיים משטחים בהם שולטת הממשלה הסומלית, תוציא את העוקץ מרוב המתנגדים לממשלה.

דובר ארגון אל שבאב המצוי ברשימת ארגוני הטרור של ארה"ב ונחשב כיום לארגון המיליטנטי ביותר הפועל בסומליה, כבר הודיע כי אין לנסיגה האתיופית כל השפעה על ארגונו. מבחינתם של אל שבאב, המשימה שלהם תסתיים רק כשחוקי השריעה, ההלכה האסלאמית, יוחלו בכל רחבי סומליה.

באתיופיה עצמה מתחולל משבר הומניטארי נוסף במחוז אוגדן, שם נלחם השלטון המרכזי בשבטים סומליים. המחוז מוכה מבצורת, ושבטים אלה נמצאים בסכנה של גוויעה ברעב. ישנו קושי רב לסייע להם, הן בשל מיקומם בשטח קשה להגעה והן בשל העובדה כי בשטח זה מתקיימת לחימה קשה. עובדי סיוע המנסים להגיע לאוגדן, נתקלים בקשיים בירוקראטיים אשר מעמיסה עליהם ממשלת אתיופיה בכוונה תחילה.

בשני המקרים, גם בסומליה וגם באתיופיה, צפויה 2009 להיות שנה קשה. בסומליה, שחלקה הצפוני נמצא בחודשים האחרונים תחת לחץ בינלאומי גובר נוכח בסיסי הפיראטים הפועלים משטחה, ספק רב אם מצב העניינים ישתפר במשהו עד שיתבסס באזור מנהיג דומיננטי. בה בעת, ניכר כי איש באדיס אבבה לא יזיל דמעה על השבטים הסומליים באוגדן.

דארפור

מה לא נאמר בשנים האחרונות על חבל הארץ המוכה הזה? במערב סודן, התסכול של ארגוני זכויות האדם הוא כפול ומכופל. הם, שמתמודדים עם רצח עם מתוכנן המכוון כלפי בני הפור ועמים אפריקנים אחרים והמבוצע על ידי שבטים ערבים, הג'אנג'אוויד, אינם צריכים להתמודד עם בעיה איתה מתמודדים צוותים אחרים בעולם, שכן דארפור היא אחד המקומות המפורסמים בעולם. עניינה נמצא תדיר על שולחנה של מועצת הביטחון אשר כבר התחייבה על משלוח של רבבות חיילים וטרם קיימה את ההבטחה במלואה. שחקנים הוליוודיים ואישים מפורסמים אחרים עושים נפשות עבור בני האזור. למרות זאת, דבר אינו משתפר, ויש הטוענים כי המצב ממשיך להחמיר.

מאז זכתה בעצמאות ב-1956, נאבקה סודן עם מלחמות אזרחים ומלחמות שבטיות. בדרום המדינה עדיין מתקיימת לחימה בין כוחות הממשלה לבין המיעוט הנוצרי וכוחות המתנגדים לממשלה. מיליוני בני אדם נספו כתוצאה מהלחימה – למעלה מ-300,000 בני אדם בדארפור לבדה בשנים האחרונות.

במהלך 2009, אמור הכוח הבינלאומי להתחיל לפעול באזור. במידה ויעשה זאת באופן יעיל, זו עשויה להיות נקודת המפנה לתושבי האזור, המשוועים ליציבות. במידה והכוח לא יגיע לאזור או יגיע במתכונת מצומצמת, שנת 2009 לא תהיה שונה מחמש השנים הטראגיות האחרונות.


מחנה פליטים בדארפור – טרגדיה שאינה נגמרת. צילום: מארק נוביל

קונגו וזימבבוואה – משברים בלתי נגמרים

דומה כי כל הצרות המוכרות באפריקה – מחלות, מלחמות, בצורת וכיבוש זר, רוכזו בקונגו, או ליתר דיוק במזרח המדינה, בהיקף מוגזם ביותר. המדינה שידעה כיבוש קולוניאלי אכזרי שגבה את חייהם של יותר מ-10 מיליון בני אדם, אשר ספגה 5.4 מיליון אבידות בעשרים השנים האחרונות, ביניהן המלחמה שהתרחשה בשנים 2003-1997 ובה נטלו חלק שבע מדינות אפריקניות, עומדת בחודשים האחרונים בפני חידוש האלימות.

בקונגו למרבה הצער, הכל הולך, כולל מעשי טבח בתוך כנסיות, וירי בפליטים חסרי ישע. במחוז צפון קיוו, בהם חיים מספר קבוצות אתניות ביניהן אנשי הטוטסי – אותה קבוצה שנטבחה ברואנדה ב-1994, מתנהלת עיקר הלחימה, אשר גולשת גם למספר מחוזות שכנים.

בזימבבוואה, מעשיו של הרודן רוברט מוגאבה, אשר החריב את אחת הכלכלות האפריקניות המשגשגות של תחילת שנות ה-80, כבר זכו להעמיד את ארצו תחת סנקציות ולחץ בינלאומי. השנה הפסיד מוגאבה בבחירות למועמד האופוזיציה מורגן צווינגיראי, אולם מוגאבה סירב לפנות את כסאו, לאחר מכן הסכים לחלוקת השררה עם צווינגיראי, אולם לא עמד גם בהבטחתו זו.

הרס הכלכלה בזימבבוואה הוא בלתי נתפס. האינפלציה השנה הגיעה לשיעור דמיוני של 231 מיליון אחוז, בעוד הממשלה ממשיכה להדפיס כסף חסר כל משמעות. תת-תזונה, התפשטות מחודשת של מגיפת האיידס שנבלמה במידה מסוימת בעבר, פריצתן של מגיפות אחרות כגון שחפת ומלריה אשר גובות אלפי קורבנות, ורבבות פועלים המחפשים מזור לבעיותיהם בדרום אפריקה השכנה ונתקלים שם בפועלים מקומיים הזועמים כי מקומות העבודה שלהם בסכנה. הצרות האלה מסתכמות בנתון קשה, במדינה שנחשבה בעבר לאסם התבואה של אפריקה – תוחלת החיים הממוצעת בזימבבוואה ממשיכה לרדת בצורה דרמטית ועומדת כיום על 34 שנים בלבד.

מאין תגיע הישועה לשתי המדינות המוכות הללו? קשה לדעת. אך בעוד בזימבבוואה, שם רבים מחכים ליום בו מוגאבה הקשיש יעבור מן העולם, בקונגו המצב סבוך יותר. מדינת הענק האפריקנית, שעל פי תחזית האו"ם תהיה ה-9 המאוכלסת ביותר בעולם באמצע המאה, תהיה חייבת, לכל הפחות, לאפשר פעילות חלקה יותר של ארגוני הסיוע הבינלאומיים אם ברצונה להימנע ממשברים הומניטאריים רחבים משידעה.

עיראק

בעיראק, המצב השתפר בשנה האחרונה מבחינה ביטחונית. בימים האחרונים אף הודיעו העיראקים כי הם נוטלים אחריות ביטחונית על האזור הירוק – האזור הממשלתי המאובטח בעיר בגדד. האמריקנים והבריטים עומדים לצמצם את נוכחותם במדינה למינימום ההכרחי, ומורגשת אופטימיות זהירה באשר לסיכויי ההצלחה של הממשלה השיעית לקיים משטר יציב מבחינה ביטחונית במדינה המזרח תיכונית.

אולם, בצד האופטימיות הבאה בניגוד לרוב שנות הלחימה בעיראק בהן נהרגו רבבות בני אדם באופן ישיר מהלחימה, גובר החשש כי העדוֹת השונות בעיראק לא תצלחנה למצוא את דרך הפשרה ביניהן. מעורבותם של ארגוני טרור זרים כגון תאים שונים של אל קעידה, וארגונים הנתמכים על ידי איראן השכנה, כבר הייתה זה מכבר לאחד הגורמים הראשיים למותם של עיראקים, וארגונים אלה אינם מעוניינים להיעלם מהמפה.

במילים אחרות, אחרי שהאמריקנים הצליחו להביא לצניחה דרמטית בהיקף הטרור במדינה, מוטל על המוסדות החדשים-ישנים שלה, הכמהים כל כך לעצמאות, למצוא בעצמם את הדרך לרכוש את אמונה של אוכלוסיה הטרוגנית וחשדנית במיוחד.

פקיסטן

המדינה השוכנת בין הודו לאיראן ואפגניסטן, עברה תהפוכות קשות ביותר בשנים האחרונות. רצח ראש הממשלה לשעבר בנאזיר בהוטו אשר הוביל לבסוף להחלפתו של פרווז מושארף באלמנה של בהוטו, אסיף זארדארי, הוא רק צעד ראשון והססני בניסיון של פקיסטן לעלות על דרך דמוקרטית.

השתוללות ארגוני הטרור האסלאמיים, אשר מעמידים את השלטון בסכנה, המשיכה לפרוץ את גבולות פקיסטן ולסבך אותה מבחינה מדינית עם שתי מעצמות גדולות. הסיוע שמעניקים שבטים פשטוניים בגבול אפגניסטן לארגון הטאליבן, אל מול אוזלת ידה של פקיסטן למגר את התופעה, הוביל את הצבא האמריקני לסדרה ארוכה של תקיפות נגד ריכוזי מחבלים בתוך שטחה הריבוני של פקיסטן.

הפיגוע הקשה במומבאי בו נרצחו למעלה מ-160 בני אדם, העמיד את פקיסטן על סיפה של מלחמה עם הודו, אשר תובעת את עלבונה הלאומי. חקירת הפיגועים כבר הצביעה מעל לכל ספק כי מבצעי הפיגוע במומבאי נהנו מסיוע הדוק של גורמים בכירים בפקיסטן, כולל אנשי צבא.

אולם בעוד שכוחות הביטחון של פקיסטן נלחמים בארגוני הטרור, ובעוד שהאמריקנים וההודים מנסים לנהל מלחמה משלהם, באזורים רבים מתפתח משבר הומניטארי קשה כתוצאה מבריחתם של בני שבטים רבים ממוקדי הלחימה, וחששם מהסלמה במצב. באזור באג'ואר לדוגמא, הסלמה בלחימה אשר גרמה בתוך ימים מעטים לבריחתם של מאות אלפי בני אדם. רבים אחרים שנותרו מאחור, מצאו את מותם.

נוסף על האתגרים הביטחוניים, מתמודדת פקיסטן עם איתני הטבע – בשנים האחרונות ספגה המדינה שורה של רעידות אדמה שהביאו לעשרות אלפי הרוגים וכמספר הזה פליטים, שזכו לסיוע של ארגונים בינלאומיים.

שנת 2009, גם ללא רעידת אדמה נוספת, תהווה שנת מבחן להנהגה הפקיסטנית, שתנסה לשקם את מעמדה בזירה הבינלאומית, בראש ובראשונה באמצעות ייצוב המשטר הלאומי ושיקום המערכות הלאומיות. יכולתם של ארגונים בינלאומיים להעניק סיוע הומניטארי תהווה נדבך משמעותי בכך.


סיוע בפקיסטן – צפויה לרכז תשומת לב גם בשנה הקרובה. צילום: צבא ארה"ב

מיאנמר

גם מיאנמר מתמודדת עם בעיות פוליטיות לצד איתני הטבע. לפני שבעה חודשים, התנגשו השניים מול מצלמות הטלוויזיה, כשהחונטה הצבאית עוררה את זעמו של העולם המערבי, כשדחתה הצעות סיוע נוכח פגיעתו הקשה של הציקלון נארגיס.

לטענת ארגון זכויות האדם, ההשקעה בחינוך במיאנמר היא בשיעור של 70 סנט לאדם, ואילו סיוע החוץ שנהגה המדינה לקבל עמד על 3 דולר לאדם. גם הסיוע שהצליח להגיע למיאנמר לאחר פגיעתו של נארגיס, לא הגיע אל אזרחי המדינה, אלא לראשיה. מגיפות כגון איידס ומלריה משתוללות בהיקף ניכר במדינה, והמצב רק מחמיר.

משברים עולמיים

על פי ההערכות האו"ם, ישנם 178 מיליוני ילדים ברחבי העולם הסובלים מתת-תזונה, כ-3 עד 5 מיליון מהם מתים מדי שנה כתוצאה מכך. על פי נתוני יוניצ"ף, ב-16 מדינות ברחבי העולם, המצב עומד להחמיר.

לצד כל המלחמות, המגיפות וחוסר היציבות הפוליטית, עומד המשבר הכלכלי העולמי להיות גורם בולט בסבל ההומניטארי ברחבי העולם – תורמים פרטיים רבים כבר צמצמו את תמיכתם בארגוני רווחה ברחבי העולם. מדינות עשירות שבעבר פתחו את כיסיהן ומימנו משימות הומניטאריות, נאלצות לשמור חלק מהכסף עבור ההתמודדות שלהן עם המשבר הכלכלי בתוך ארצן.

מחלת השחפת היא הגורם למותם של 1.7 מיליון בני אדם מדי שנה בעולם. בכל שנה ישנם 9 מיליון מקרים חדשים של שחפת. השחפת, הנפוצה בעיקר באזורים מוכי איידס כמו באפריקה השחורה, הופכת לקטלנית במיוחד בשילוב עם האיידס – נשא איידס אשר נדבק בשחפת, ימות על פי רוב בתוך ימים מספר שבועות.

תחל שנה וקללותיה

אם כן, ארגוני הסיוע הבינלאומיים מתבוננים בחשש על האזורים הסובלים כבר שנים מחוסר יציבות, מרודנות, מתשתיות גרועות ועוד. בסומליה, במזרח קונגו, בסודן, פקיסטן ועוד, עשויים הדברים להתדרדר למותם של מיליוני בני אדם, ולעקירתם של מיליונים אחרים מבתיהם.

בעולם הטרוד במשבר הכלכלי, מכמה מלחמות אזוריות ומההתחממות העולמית, עשויים המשברים שנזכרו להפוך את 2009 לקטלנית וטראגית מקודמותיה.


מאמרים נוספים