יותר משנתיים וחצי חלפו מאז שרוב הבריטים הצביעו בעד יציאה מהאיחוד האירופי, והיציאה עדיין נראית רחוקה. אינטרסים פוליטיים ולאומיים מאיימים להפוך את היציאה מהאיחוד האירופי לשלב הראשון בפירוקה של הממלכה המאוחדת. ובזמן שהעם האנגלי מנסה לעצב מחדש את זהותו הלאומית, הלאומנות גואה. מבחינת ישראל, הברקזיט יוצר הזדמנויות חדשות שעשויות לשפר את מעמדה באי הבריטי.
בזמן שהבריטים עדיין שוברים את הראש מה לעשות עם הברקזיט, בפריז כמו בפריז, ההמונים יוצאים לרחובות כדי למחות על מדיניות הממשלה המקומית. כמו בבריטניה, גם בצרפת יש הבדל ברור בין תושבי הבירה חפצי ההישארות באיחוד לשאר המקומות שם מתקשים לזהות יתרונות בהישארות. הבחירות הקרובות לפרלמנט האיחוד האירופי עשויות לנקז לתוכן את כל התסכול שהצטבר ולערער את השלטונות בפריז, בברלין ובבריסל.
בזמן שהאירופאים עסוקים בבעיות שלהם, באזורנו טרם נפתרה התסבוכת המתמשכת בסוריה. ההודעה האמריקאית על נסיגה קרובה מחזקת את הסיכוי שארדואן ייצא למהלך בקרוב נגד הכורדים שנואי נפשו, אך גם בלי האמריקאים בשטח הוא יצטרך לנווט בין האינטרסים של כל המדינות הפועלות באזור, כולל איראן ורוסיה.
בקרן אפריקה מנשבות רוחות חדשות בעקבות הסכם השלום ההיסטורי בין אתיופיה לאריתריאה. בעקבות ההסכם, מתעוררים קשרים ישנים בין מדינות האזור שצפויות להדק את שיתוף הפעולה בתחומים שונים כשגם ישראל עשויה לצאת נשכרת מההתפתחויות. ברקע תלויה כל העת השפעתם של איראן וסעודיה, שאף אירחה את טקס החתימה על הסכם השלום.
לבסוף, את אמריקה הלטינית שוטף גל של מנהיגים שמרניים שעולים לשלטון אחרי עשור אדום בהנהגת הוגו צ’אבז. האחרון והבולט במנהיגים אלו הוא בולסנרו בברזיל, שכונה “טראמפ של ברזיל.” כמו המקור, גם הוא מעריץ גדול של רה”מ נתניהו, שזכה לכבוד מלכים בטקס ההשבעה בברזיל. גם מחוץ לברזיל מצבה של ישראל באמריקה הלטינית טוב משהיה אי פעם.
קריאה נעימה.
