דבר העורך

האם קרבה שקיעתה של האימפריה האמריקנית?

אלון לוין, יובל בוסתן


בחודש שעבר ציינו שנתיים לסיקור ממוקד. האתר, שהחל את דרכו כאתר אקטואליה והפך בספטמבר השנה לירחון מקוון, מתמקד בניתוח "המלחמה הקרה השנייה", התיאוריה שפרסמנו לפני שנתיים לתיאור המערכת הגיאו-פוליטית החדשה.

בפרוס השנה האזרחית החדשה, בחרנו להתמקד במעצמה שנהנתה מדומיננטיות בלתי מעורערת בשנות התשעים, אך הולכת ומאבדת את השפעתה מאז. מעצמה שבעצם מדיניותה העצימה בשנים האחרונות את הקיטוב העולמי המתהווה, שיצר את המלחמה הקרה החדשה.

בועידת המדינות המתועשות ב-1997, הכריזה מזכירת המדינה האמריקנית, מדלן אולברייט: "ארצות הברית היא מדינה ללא תחליף – אנו ניצבים גבוה ורואים רחוק יותר מכל האומות האחרות". אמירה זו מסמלת את ארה"ב שאחרי הניצחון במלחמה הקרה הראשונה – מעצמת-על יחידה שנהנתה מהשפעה חובקת עולם, אך נגועה באופוריה ובשחצנות.

המתקפה הרצחנית ב-11 בספטמבר, הציגה איום שהטיפול בו מורכב – הטרור העולמי. לא עוד אויב מדיני מוגדר עליו ניתן לאיים בהשמדה מוחלטת ומיידית, אלא רשת ממודרת של קיצוניים, שפרושים בקבוצות קטנות בכל העולם ולא נרתעים מאיום במוות.

מאז אמצע המאה ה-19, מאמינים האמריקנים כי ייעודם ההיסטורי הוא להפיץ את הדמוקרטיה והחופש בעולם. הנשיא בוש הבן, שהוביל את ארה"ב למלחמה עולמית בטרור, היה לנשיא הראשון שהכריז כי הפצת ערכים דמוקרטים אינה עוד אינטרס ערכי, אלא ביטחוני. המדיניות השנויה במחלוקת שהוביל בוש גרמה לקיטוב עולמי, והניעה את יצירתה של מערכת גיאו-פוליטית חדשה.

ערב תחילת הפריימריס בארה"ב, עוברת תשומת הלב ליום שאחרי בוש, ולמדיניות שיוביל יורשו החל מינואר 2009. סיום המלחמות באפגניסטן ובעיראק במהירות האפשרית, התמודדות עם האיום האיראני, בחינה מחדש של מערכות היחסים עם רוסיה וסין, לאור התעצמותן הגיאו-פוליטית של שתי אלו והעמקת שיתוף הפעולה עם מדינות האיחוד האירופי, אלו הנושאים הבוערים שימתינו לנשיא הבא.

האופן שבו יטפל בהם, יקבע לא רק את עתידה של המעצמה האמריקנית, אלא של המערכת העולמית כולה.


מאמרים נוספים