התמורות שעוברת השכונה בה אנו חיים, רבות ודרמטיות. המלחמה העולמית בטרור החלה אמנם ב-11 בספטמבר 2001 בניו-יורק ובוושינגטון, אך כמה מהקרבות המשמעותיים ביותר שלה נלחמו באזורנו.

באפגניסטן הופל משטר הטאליבן, בעיראק הופל סדאם חוסיין ובלוב החליט מועמר קדאפי להתפייס עם המערב. ארגוני הטרור מוסיפים לפגע בכוחות האמריקנים בעיראק ובאפגניסטן. רשימת הנפגעים המתארכת הוציאה את משב הרוח האחרון ממפרשי המלחמה העולמית בטרור. למרות זאת, מראות ריסוקם המהיר של המשטרים באפגניסטן ובעיראק, יחד עם כ-150,000 חיילים אמריקנים שמוסיפים לפעול באזור גם כיום, מהווים גורם מרתיע מול המשטרים הרדיקליים, ובראשם איראן וסוריה. אלו מתלהמים נגד ארה”ב, ישראל וכל נוכחות זרה באזור, אך מעדיפים להותיר את הצד הביצועי לידי ארגוני הטרור.

נפילתה של עיראק הותירה את הבמה במפרץ הפרסי לשתיים – איראן וערב הסעודית. שתיהן פנו לאפיקים מנוגדים. באיראן, חברה של כבוד ב”ציר הרשע”, התחזק הזרם הרדיקלי. היא תומכת בארגוני טרור בעיראק, בלבנון ובשטחי הרשות הפלשתינית וממשיכה בפרויקט הגרעין שלה למרות התנגדות הגוש הדמוקרטי ועל אף סנקציות שהוטלו עליה במועצת הביטחון. ערב הסעודית, לעומתה, פועלת לשימור היציבות. היא המדינה הדומיננטית ביותר ב”מועצה לשיתוף פעולה במפרץ” (GCC), שהפכה בחודש שעבר לשוק משותף; היא מנסה לסייע לייצוב המשטר בעיראק; מתנגדת לנוכחות הסורית בלבנון ואף הציגה יוזמה לפיוס כולל בין ישראל לעולם הערבי בתמורה לויתורים ישראליים לפלשתינים.

המזרח התיכון ניצב כיום בפני משבר השתייכות. מתוך 22 חברות הליגה הערבית, 9 משתייכות לאיחוד האפריקני; 6 משתייכות ל-GCC ומדינה שביעית, תימן, תצורף בקרוב; 3 מדינות שסועות אזרחית – עיראק, לבנון והרשות הפלשתינית; מרוקו מחפשת מסגרת חלופית לאיחוד האפריקני ממנו פרשה, וירדן וסוריה עדיין תרות אחר המסגרת המולטילאטרלית המתאימה להן.

הפגיעה בתחושת הביטחון הקיבוצי במזרח התיכון, אשר לובתה בשנים האחרונות בגל של פיגועי טרור במספר רב של מדינות ערביות, מוסיפה למבוכה ולמשבר הזהות. המשך המגמה עשוי להעמיק עוד יותר את השסע בעולם המוסלמי בין המדינות הפרו-אמריקניות והאנטי-אמריקניות.