אחד המאפיינים הבולטים במלחמה הקרה השנייה, הוא הפעילות המתואמת בכל אחד מהגושים במערכת הגלובאלית. נחיתותו המסורתית של הגוש הריכוזי בכל האספקטים המרכזיים – טכנולוגיה, כלכלה, עוצמה מדינית וצבאית, אילצה את חברותיו לתור אחר דרכי פעולה אלטרנטיביות, ולהתמודד עם הגוש הדמוקרטי במקומות בהם הוא מפגין חולשה.
כמה מהמדינות הבולטות בגוש הריכוזי כרוסיה, איראן וונצואלה, הן שחקניות משפיעות בשוק האנרגיה העולמי, ויכולתן לדחוף את מחירי הנפט כלפי מעלה, העניקה להן רווח כלכלי עצום על חשבון הצרכניות הגדולות מהגוש הדמוקרטי. התמיכה בפעילות לא חוקית כגון התמיכה בארגוני הטרור והפעילות בשוק הסמים, מנצלת את חולשת המשטרים הליברלים ועשויה להעניק יתרון עבור מדינות ריכוזיות. זוהי אפוא, היד הנעלמה של הגוש הריכוזי, המצליחה להביך את המדינות הדמוקרטיות.
פעילות זו מאפשרת לגוש הריכוזי לפגוע בכלכלת המערב, בתחושת הביטחון של אזרחיו ובמרקם החברתי שלו. ארגון הטאליבן באפגניסטן, ה-FARC בקולומביה, החיזבאללה בלבנון וארגוני טרור אחרים, נהנים כיום מהשפעה רבה על תעבורת הסמים בעולם ובחלק מהאזורים אף שולטים עליה. מאחורי הפעילות של חלק מהארגונים, ניצבות איראן וונצואלה כמדינות עתירות נפט הפוגעות ביריבותיהן באמצעות הפצת הסמים ופעילות הטרור.
נוכח הצלחתה החלקית של אסטרטגית ההתמקדות בטרור מבית מדרשו של הנשיא בוש, עולה הצורך הברור של הגוש הדמוקרטי לשנות את כללי המשחק, במטרה לערער את יציבותו של המשולש נפט – סמים – טרור, המהווה נדבך מרכזי בתוכנית הקרב של הגוש הריכוזי.
