נשיא ארה”ב ברק אובאמה בוודאי לא האמין בסוף 2009, כשלחץ על ראש ממשלת ישראל נתניהו להקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון במטרה להניע את תהליך השלום, כי שנה וחצי לאחר מכן שיחות השלום טרם יתחדשו, שהאזור יעבור את אחד הזעזועים הגדולים שלו בעת החדשה, שהוא עצמו ייחלש פוליטית ושראש הממשלה הישראלי יגיע לוושינגטון ויכבוש בסערה את הקונגרס. ניסיונם של הפלשתינים לבחור במסלול עוקף ישראל בדרך להשגת מדינה עצמאית כבר נדון לכישלון, אם כי המילה האחרונה תיאמר על ידי האמריקנים.
בעוד שאובאמה עצמו מתקשה להשלים עם המציאות הזו, נחלץ לעזרת ישראל חבר אחר, ראש ממשלת קנדה סטפן הרפר, שארצו שילמה בעבר מחיר יקר על העזרה לישראל. הרפר עצמו נהנה מעוצמה פוליטית ומיציבות בארצו שלו וממקום זה מגבה את ישראל.
מאיראן, דולף מידע בחודש האחרון בדבר מאבקי הכוחות בצמרת האיראנית – התיאוקרטיה השיעית מצויה בעיצומן של מספר תמורות – מחאה חברתית פרו-דמוקרטית ברחובות, ניסיון השתלטות של משמרות המהפכה על מוקדי הכוח במדינה ומאבק בין-דורי שבצדו האחד עומדים פוליטיקאים ותיקים ואנשי דת ובצדו השני נמצאים בוגרי מלחמת איראן-עיראק, האנשים שבדמם הבטיחו את קיום המהפכה האיראנית ובשנים האחרונות מעוניינים לפדות את ההשקעה שלהם, כל זאת על רקע המאבקים האידיאולוגיים הישנים בין המשיחיסטים האיראנים, השמרנים והרפורמיסטים המעוניינים כל אחד להנהיג את איראן בדרך האידיאולוגית שלו.
הרחק מהמזרח התיכון, עוברת דרום קוריאה תהפוכות פוליטיות משלה. המדינה המטפסת במעלה הכלכלה העולמית ואשר מאיימת לתפוס נתחים משמעותיים מהכלכלה העולמית המוחזקים כרגע על ידי יפן המוכה, מתמודדת גם עם צמיחה כלכלית שלא היטיבה באופן שווה עם כל הציבור הקוריאני, עובדה המאיימת לעלות למפלגת השלטון בעמדת ההובלה. זהות המחליף או המחליפה של הנשיא לי מיונג באק בהנהגת מפלגת השלטון השמרנית, תקבע האם המפלגה תמשיך להוביל את דרום קוריאה, שאלה בעלת השלכות הרות גורל עבור מזרח אסיה כולו, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית.
קריאה נעימה.
