חילופי השלטון בבית הלבן ובקרמלין ב-2008-9, הובילו לתקופת רגיעה מסוימת ביחסי ארה”ב-רוסיה, שנפגעו דרמטית בעידן יחסי בוש-פוטין. כאן באתר סיקור ממוקד, הגדרנו מאז 2005 את יחסי המעצמות כמלחמה קרה חדשה, וביססנו את התיאוריה במאות מאמרים. הנשיא האמריקני אובאמה שמיהר להפשיר את יחסי ארצו עם עמיתו הנשיא הרוסי מדבדב, הגדיר את הפריחה המחודשת ביחסים כ”אתחול מחדש”.

אולם בפרספקטיבה של השנים שחלפו מאז, הגיעו הרוסים למסקנה כי פניה של ארה”ב לא היו לשותפות ולהפשרה ביחסים, אלא להכפפתה של רוסיה לאינטרסים האמריקנים – המלחמה להפלתו של קדאפי, מדיניות ארה”ב לגבי הצבת מערכת ההגנה מטילים באירופה, הביקורת הנמשכת על הממשל הרוסי בענייני זכויות אדם, הניסיונות האמריקנים להרחיב את נאט”ו שנבלמו דווקא על ידי השותפות האירופיות ועוד, הובילו את הרוסים למסקנה כי היריבות הבין-גושית חזרה. אין יותר סמלי מכך במתרחש במזרח התיכון ובעיקר בסוריה, שהפכה למלחמת פרוקסי לא רק בין מעצמות האזור, אלא גם בין הרוסים והאמריקנים במידה רבה.

המאבק הבין-גושי מתחמם ושתי המעצמות פועלות לקרב אליהן בנות ברית ככל שניתן. זה כולל גם חיזוק בריתות קיימות ועיבויין, במסגרת ה-SCO וה-CSTO מבחינת רוסיה, ובמסגרת נאט”ו, והקשרים הכלכליים עם האיחוד האירופי והדמוקרטיות במזרח אסיה מבחינת האמריקנים. השלב הבא בהתדרדרות היחסים עשוי להתחיל ממאבק על אינטרסים בזירת מפתח בעולם, דוגמת סוריה או אחת הרפובליקות במרכז אסיה, בלב ליבה של החצר האחורית הרוסית.

גורם נוסף שמשפיע על המאבק הבין-גושי הוא שוק הנפט העולמי העובר זעזועים רבים בעשור האחרון, החל מהמלחמה האמריקנית בעיראק, המשך בפעילות ספקולטיבית של משקיעים כבדים וכלה בפעולות של מדינות כגון איראן וונצואלה לדחוף את מחיר החבית כלפי מעלה. בשנתיים האחרונות מספק האביב הערבי גורם נוסף של חוסר יציבות, כגון בהפסקת שאיבת הנפט בלוב, אולם הסכנה הגדולה לארגון נשקפת מהעימות הסוני-שיעי ומהעימות הפנים הסוני במזרח התיכון, המפלג את הארגון בין שני גושים – הגוש האיראני והגוש הסעודי ומאיים להביא לסופו של קרטל הנפט, שהכתיב את מחיר החבית ב-40 השנה האחרונות.

קריאה נעימה.