בבחירות 2002 בטורקיה ניצחה מפלגת הפיתוח והצדק האסלאמית. ניצחון זה העלה את החשש כי המפלגה תפעל לשינוי הסטטוס-קוו החילוני במדינה ואולי אף תפגע בשלטון הדמוקרטי. המפלגה אמנם פעלה מאז לקבלתם של חוקים ברוח הדת, אך דווקא האליטות החילוניות במדינה הן שהחלו לקרוא תיגר על הדמוקרטיה הטורקית, בעוד שהמפלגה האסלאמית פעלה לא אחת למען זכויות אדם. שורה של אירועים בחודשים האחרונים מעלים את החשש באנקרה מפני פיצוץ חברתי קרוב בין הצדדים.

הניצחון ב-2002 נתפס בעיני האליטה החילונית, זו הצבאית, האקדמית והמשפטית, כגלולה מרה שיש לבלוע. חברי האליטה שומרים בקנאות על הסטטוס-קוו החילוני שקבע מייסד טורקיה המודרנית, מוסטפה כמאל אטאטורק. החששות שנלוו לניצחון המפלגה האסלאמית, הביאו רבים בחוגי השלטון החילוני להדק את הקשרים ביניהם בניסיון למצוא פתרון לצרה המאיימת על הגמוניה שלהם.

הצבא בטורקיה, הניצב על המשמר מפני כל ניסיון לפגוע בצביון החילוני, נזעק לא פעם לסכל תהליכים דמוקרטיים שצפויים היו לפגוע בדמותה החילונית של טורקיה. בשם מחויבות זו, ביצע הצבא ארבע הפיכות צבאיות במדינה בתוך חמישים שנה. אולם, מאז עברה החברה הטורקית שינויים דמוגרפים ותרבותיים – בעוד האוכלוסייה הטורקית מתקרבת אל הדת, המדינה עצמה, על מרבית מוסדותיה החילוניים, מנסה להתקרב לאירופה. הפיכה או משטר בהנהגת הצבא יעמדו בניגוד לאינטרס החילוני ויידחו לשנים ארוכות כל ניסיון להצטרף לאיחוד האירופי.

לאחר ניצחונה של מפלגת הפיתוח והצדק בבחירות 2002, נותרה מפלגתו של אטאטורק, המפלגה הרפובליקנית, כאופוזיציה יחידה שניסתה בכל כוחה למנוע מהממשלה האסלאמית מלחוקק חקיקה דתית. היה זה הנשיא הטורקי, אהמט נצ’דט סזר, שניצל ללא הרף את סמכויותיו ומנע בפועל מחוקים רבים להתקבל. מוסד הנשיאות בטורקיה, בעל הסמכויות נרחבות בענייני חוץ, ביטחון וחוקה, נחשב בטורקיה כמעוז החילוניות החשוב ביותר.

מפלגת השלטון האסלאמית פעלה למן יומה הראשון בשלטון על אותו קו תפר עדין של סטטוס-קוו חברתי. מדי פעם, נרשמו ניסיונות מצד חבריה לערוך “תיקונים” קלים במצב. אחת היוזמות המפורסמות של הממשלה האסלאמית הייתה רפורמה שנועדה לאפשר לסטודנטיות החפצות בכך ללבוש את הרעלה המסורתית. יוזמה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון.

כתוצאה ממאזן הכוחות בטורקיה ועל אף ניצחונה המרשים בבחירות, נאלצו אנשי מפלגת הפיתוח והצדק להוכיח את נאמנותם לרוחה של טורקיה חדשות לבקרים. לאור התגייסותן של שאר זרועות השלטון למגר כל ניסיון לשינוי הסטטוס-קוו, הציבו במפלגה האסלאמית את היעד הבא: משרד הנשיא.

כמועמד המפלגה לתפקיד נבחר עבדאללה גול, מי שכיהן כשר החוץ והיה לאחד מבכירי המפלגה. ניסיונה של המפלגה להמליך את גול הציב את המאבק בין שני הקטבים בחברה הטורקית בראש סדר היום במדינה. האופוזיציה הצליחה, בשיטה של נסיגה והשהייה, לעכב את בחירתו של גול ולהביא להקדמת הבחירות במספר חודשים, ליולי 2007. ברם, מפלגת הפיתוח והצדק הצליחה לשמור על הרוב שלה בפרלמנט גם לאחר הבחירות. הפעם לא יכלו הרפובליקנים למנוע מגול להיבחר, חרף הפגנות ענק ברחובות טורקיה וקמפיין תקשורתי אנטי-דתי. גול נבחר לנשיא, ופתח צוהר ראשון להכנסת שינויים חוקתיים הנוגעים לתחום הדת.

הפגנת ענק נגד מפלגת השלטון. צילום: סלאטין סונמאז

חותרים תחת השלטון

שש שנים חלפו מאז נבחרה מפלגת הפיתוח והצדק לשלטון, ומעמדה הולך ומתחזק. היא השתלטה על משרד הנשיאות ובאופן טבעי, ככל שעובר הזמן היא מצליחה להחדיר את אנשיה לכל זרועות השלטון. נוכח התבססותה, גוברים מאמצי מתנגדיה, שרידי האליטה החילונית בחוגי השלטון ובצבא, כמו גם התארגנויות מקומיות, להתנגד לשלטון החדש.

בבית המשפט העליון בטורקיה נדונה בחודשים האחרונים תביעה שמובילה התביעה הכללית של טורקיה נגד חברי מפלגת הפיתוח והצדק והעומד בראשה, ראש הממשלה ארדואן. התובעים טענו כי מפלגת השלטון מכרסמת בערכים החילוניים של המדינה בצורה שיטתית, ומנסה להחיל את חוקי השריעה בטורקיה. התביעה דרשה לאסור על ארדואן ועל 70 חברים נוספים מהמפלגה לעסוק בפוליטיקה במשך חמש שנים [1].

בית המשפט העליון, שכבר פסל במרוצת השנים למעלה מ-20 מפלגות שונות מלהתמודד בבחירות בטורקיה באשמת “אסלאמיות יתר” או בדלנות כורדית, מצא את מפלגת השלטון אשמה בפעילות המפרה את הסטטוס-קוו בנושא הפרדת הדת מהמדינה. עם זאת, רק שישה מתוך אחד עשר שופטים פסקו כי יש לפרק את המפלגה, בעוד הרוב הדרוש היה שבעה שופטים. תחת זאת, החליט בית המשפט להטיל קנס על המפלגה. “אנו סבורים שעל המפלגה להבין את המסר הנכון מפסיקתנו” סיים נשיא בית המשפט העליון, חסים קיליץ [2].

בחודש שעבר, עוד לפני הכרעת בית המשפט, עצרו הרשויות 86 בני אדם באשמת ניסיון לקשירת קשר להפלת הממשל הנוכחי. האנשים ברשימה נחשדים בחברות בארגון טרור או בסיוע לארגון שכזה, שתכנן ליצור אווירה כאוטית ברחובות במטרה להביא לכינון משטר צבאי. בין תוכניות הארגון הלאומני, ארגנקון שמו, חיסולים פוליטיים, התנגשות אלימה עם כוחות הביטחון וביצוע סדרה של הפגנות לא חוקיות ב-40 מוקדים שונים. הרכב הקושרים לכאורה, מהווה תמהיל של אנשי צבא לשעבר ובהם שני גנרלים, עיתונאים, אנשי עסקים ופעילים לאומנים.

הפרשה נחשפה לאחר שבפשיטה משטרתית בביתו של קצין בכיר לשעבר בצבא הטורקי נמצא מקום מסתור ובו רימוני יד. ההתקפה על הקונסוליה האמריקנית ב-10 ביולי, במהלכה נהרגו שישה בני אדם ובהם שלושה שוטרים, נחקרה אף היא בהקשר ההתארגנות שנחשפה [3].

ארגנקון

במיתולוגיה הטורקית, השם “ארגנקון” מתייחס לעמק שבו חיו הטורקים המקוריים שהיו מנותקים שם משאר העולם. על פי האגדה הטורקית, היה זה זאב אפור שהוביל את הטורקים דרך מעבר נסתר אל העולם החיצון.

אחד האירועים הנקשרים לאנשי הארגון התפרסם בטורקיה בדרך מקרה. תאונת דרכים קטלנית ליד העיירה סוסורלוק ב-1996, חשפה קשר שהרעיד את אמות הסיפים בטורקיה. שלוש הגופות שנמצאו במכונית המרוסקת זוהו כסגן ראש משטרת איסטנבול, מלכת יופי לשעבר שהפכה למתנקשת בשירות המאפייה הטורקית ומנהיג אחד הארגונים הלאומנים והאלימים בטורקיה, “הזאבים האפורים” (על שם האגדה הטורקית המכוננת אודות עמק ארגנקון). את התאונה שרד רק חבר פרלמנט מהמפלגה הדמוקרטית השמרנית. נוכחות הארבעה במכונית אחת, חשפה קשר בין הפשע המאורגן, הלאומנים, הממסד הביטחוני והפוליטי.

ראיות שנאספו מאתר התאונה, הצביעו על כך שעבדאללה קאטלי, מנהיג הזאבים האפורים, החזיק בכמה דרכונים דיפלומטיים, ברישיונות להחזקת נשק, תעודות זהות על שמות שונים, אקדחים עם משתיקי קול ואלפי דולרים במזומן. כל אלו ניתנו על ידי הממשלה הטורקית לאדם מבוקש שנחשד בעבירות אלימות וסמים חמורות. חשיפת הפרשה הביאה לגל פיטורין במשטרה הטורקית וריסקה את ההתארגנות הלאומנית. על הריסות ארגון הזאבים האפורים וארגונים נוספים, קמו חדשים שזכו לכינוי הכולל ארגנקון.

רבים בטורקיה מחשיבים את ארגנקון לארגון טרור. אישים כמו חתן פרס נובל לספרות, אורחאן פאמוק, היוו מטרה לזעם הארגון בשל הכרתו ברצח העם הארמני, נושא הנחשב עדיין לעבירה פלילית בטורקיה. העיתונאי מהמוצא הארמני הראנט דינק, אשר נרצח בטורקיה בשל דרישתו מהעם הטורקי להכיר בשואת הארמנים, היה קורבן ככל הנראה של ארגון ארגנקון, שאנשיו ככל הנראה רצחו גם שופט לפני כשנתיים.

מאז נחשפה פעילות הארגון בגלגולו הנוכחי, פורסמו מסמכים המצביעים על היקף ההתארגנות. מיומנו של אחד הגנרלים הקשורים לפרשה עולה כי הוכנו שלוש תוכניות שונות לביצוע הפיכה. הקושרים, חלקם בעלי רקע מודיעיני עשיר, תכננו להקים תאים ממודרים ברחבי טורקיה, בהם ישרתו מספר מצומצם של אנשים בעלי תפקידים שונים בחברה. על אלו תוטל המשימה ליצור מוקדי מתיחות במקומות בהם הם נמצאים על מנת ליצור אווירה כללית של אנרכיה.

ב-19 ביולי, יצאו אלפי מפגינים לרחובות איסטנבול כדי להביע מחאה נגד החקירה הממשלתית. ההפגנה התקיימה ביוזמת “ההתאחדות למורשתו של אטאטורק”. נשיא ההתאחדות הוא גנרל סנר ארויגור, השרוי במעצר בחשד להיותו אחד ממנהיגי ארגנקון. על אף האינטרס הברור עבור ההתאחדות להביא להפסקת החקירות, גורמים שונים בטורקיה ומחוצה לה תוהים בקול באשר לפרשה.

ישנם אלו המאשימים את הממשלה בביצוע קונספירציה מתוחכמת שמטרתה להשחיר את החילונים כדי לסלול את הדרך לשינויים חוקתיים בעלי גוון דתי; ישנם כאלו התוהים לגבי אופן ניהול הפרשה, ובפרט על החלטת הממשלה לחשוף את המידע זמן קצר לפני הכרעת בית המשפט העליון הטורקי בסוגית חוקיות מפלגת השלטון.

רשת הפעילים של ארגנקון, על פי חשדות השלטונות

לקראת פיצוץ?

מנהיגי המפלגה מודעים לכך שבטורקיה פעלה עד היום מדינה בתוך מדינה. האליטה הביטחונית פעלה בטורקיה כבשלה, אנשיה זכו תמיד למשרות נחשקות לאחר שפרשו מהצבא, וקידומם של קצינים בצבא הטורקי היה תלוי לא מעט בשיוך הפוליטי שלהם. מדיניות זו הבטיחה כי האליטה הצבאית תשמור על החזון של אטא טורק.

עוד ביולי 2007, נחשף מחסן נשק גדול בביתו של אחד הגנרלים בדימוס של הצבא הטורקי. חשיפתו של זה הובילה לחקירה שהעלתה חשד כבד לקונספירציה רחבת היקף, בה חברו אנשים מהאליטות כדי להפיל את הממשלה האסלאמית.

באותו יומן של אחד הגנרלים הקשורים לפרשה העיד הכותב כי הצליח להחדיר אנשים למפלגת הפיתוח והצדק בתור יועצים. אם הדברים שנחשפו אכן אמיתיים, הרי שמדובר בדרך פעולה נוספת בה נקטו הקושרים. אם הפרטים מפוברקים, הרי שהממשלה ביקשה להדגיש את טענותיה על כך שהיא נרדפת באופן לא הוגן.

לצד העימות החברתי במדינה, גוברת פעילות הטרור בגבולותיה של המדינה ולפרקים אף בתוכה. הטרור הכורדי האכזרי גבה עד כה אלפי קורבנות טורקיים, ארגון אל קעידה הצליח אף הוא לשלוח זרועות אל תוך טורקיה והיה אחראי לכמה מהפיגועים הגדולים במדינה. גם ארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה שמאלנית פועלים בטורקיה מפעם לפעם. חשיפתו של ארגנקון, ארגון טרור ימני המגדיר עצמו פטריוטי ואשר חבריו באים מקרב האליטות בטורקיה, עשוי להיות הקש האחרון עבור החברה בטורקיה.

התחושה הכללית בטורקיה היא כי חבית חומר הנפץ שהלכה והתמלאה בשנים האחרונות, נמצאת על סף פיצוץ. המאבק בטורקיה, בין הדתיים והחילוניים נתפס כרגע בעיקר כמאבק בין מנהיגי המחנות מאשר מאבק עממי. זהו גם מאבק על כוח ושליטה, יותר מאשר מאבק אידיאולוגי. האליטות הטורקיות המסורתיות מצויות בשש השנים האחרונות תחת איום ממשי של הרחקה ממוקדי הכוח המסורתיים במדינה, על ידי אליטה חדשה הנוצרת בטורקיה, האליטה של מפלגת הפיתוח והצדק.

אם העימות בין החילוניים והדתיים יימשך, הוא עשוי לגרור את טורקיה לתוך גל של שפיכות דמים שיחייב בכל מקרה את הצבא להתערב. אך גם אם לא, הציבור הטורקי יזדקק לזמן רב כדי להסתגל למתיחות בין הדתיים והחילוניים, ולחשדנות האופפת את כל מוסדות המדינה.

הערות

1. Sarah Rainsford, “Turkish court weighs party’s agenda”, 04/07/2008, BBC News

2. Orhan Coskun, “Turkish court warns ruling party but keeps it open”, Reuters, 30/07/2008

3. Robert Tait, “Three policemen among six killed in attack on American consulate in Istanbul”, Guardian, 10/07/2008