תשעה חודשים חלפו מאז הודח מובארק ומהשלטון, והעתיד בארץ הפרעונים מוסיף להיראות מאיים. המשק מתקשה להתשחרר מהמעגל בו הוא נמצא ונראה כי החרפה במצוקה הכלכלית וכתוצאה מכך במחאות החברתיות הן רק שאלה של זמן. הגולש “ז’נבה” סוקר את הקשיים שעומדים בפני השלטון הצבאי במצרים.
השיטיון שהכה בעולם המערבי עם פרוץ “האביב הערבי” מוחלף עתה בפיכחון קשה. מה שפעם נראה כבשורה לדמוקרטיה, למודרניזציה, נדמה כיום כלא יותר ממעורר טרור, אנארכיה וקיצוניות אסלאמית. ואין דוגמה טובה יותר ממצרים. הסטודנטים המובטלים והעניים הרעבים הצליחו להדיח את מובארק, אך לא את השלטון הצבאי המנהל עד רגע זה את מצרים. ומשום שבעיות מצרים לא תמו עם נפילת מובארק, ממשיך הרחוב להקצין ולהתפרע נגד השלטון המצרי. הדבר לא רק מערער את המדינה, אלא גם מגדיל את הנזק שכבר נגרם לכלכלתה. ובעבור מדינה המייבאת קרוב למחצית ממזונה [1], שחיקה ביכולת הייבוא מעמידה אותה בסכנת רעב. העתיד עבור ארץ היאור אינו נראה מבטיח.
מה שנותר מן המהפכה
תחילה כינה העולם את מהפכת ינואר “מהפכת הפייסבוק”, מתוך מחשבה שהמהפכה דמוקרטית בבסיסה ומבטאת רצון קבוצות משכילות להשתחרר מעול העריצות. כולם דיברו על “האביב הערבי” ואיך “המודל הטורקי” יעזור למדינות הערביות לשלב בין אסלאם ודמוקרטיה לרווחת העולם. הלהט היה כה רב שתומאס ל. פרידמן האשים את ממשלת ישראל באי-השתתפות בחגיגה סביב הפיכת תחריר: “ילדי מצרים חוו רגע של חירות וילדי ישראל צידדו בפרעה – עד הסוף” [2].
מאז מים רבים זרמו בנילוס ולמעט בראשי כמה אופטימיים, את המהפכה לא ניתן יותר למצוא. מובארק הודח, אבל הוא היה רק מסכה לשלטון הצבאי המנהל את המדינה. בחירות פרלמנטאריות ראשונות אמורות להיערך בנובמבר השנה, אך אי-אפשר לדעת אם יבחר הצבא לדחות את הבחירות בשביל לנסות ולשמור על יציבותו. כבר עתה, בעקבות המהומות נגד שגרירות ישראל, מתכוונת המועצה הצבאית השלטת להרחיב את חוק החירום כך שיחול על שביתות ארגוני עובדים ו”הפצת שמועות כוזבות” [3].
הרחוב המצרי אינו נשאר חייב. המהומות שאילצו את ישראל לפנות את השגרירות הן עדות לחוסר היכולת של הצבא לשלוט בהמון. הן גם רק דוגמה אחת למרי אזרחי בספטמבר: החודש נפתח עם גל שביתות המערער את הכלכלה המצרית [4], בניגוד לחוק שחוקקה המועצה הצבאית עוד באפריל. אגב אורחא, השחקנים המובילים בארגון השביתות, הפוגעות באופן קשה בכלכלה המצרית, הם איגודים מקצועיים שקמו בעקבות המהפכה.
אם כן, לאן נעלמה הקריאה לדמוקרטיה? ואולי איש מעולם לא באמת רצה בה? הקשר בין אינפלציה במחירי המזון במצרים ומרי אזרחי יכול להיות יותר מנסיבתי. כך גם האבטלה הגבוהה במצרים, במיוחד בקרב צעיריה המשכילים. האם הכלכלה חתמה את גורלו של מובארק? ומה יקרה לשלטון הצבאי אם גם הוא ייכשל לענות על הבעיות?
לאן נעלמה הקריאה לדמוקרטיה? צילום: מייק פורטרינמד
הקש ששבר את גב הגמל
מנהג הקרבת קורבנות לשיכוך זעם האלים נפוץ בכל העולם, אולם בשבדיה הפגאנית הצליחו לקבוע שיא: לאחר תקופת בצורת שסירבה להפסק על אף קורבנות רבים, החליטו המקומיים לשרוף את מלכם בארמונו. כמה ימים מאוחר יותר גשם הגיע לארץ, לאימתו של המלך החדש. מאז אותם ימים עליזים לא ניתקה תלות גורל מנהיגים במילוי בטן התושבים.
לאחרונה, מחקר של המכון למערכות מורכבות בניו-אינגלנד הצביע על קורלציה בין הסיכוי למרי אזרחי ועלייה במחירי המזון [5]. לא קשה לתאר קשר סיבתי: אדם שאינו יכול להאכיל את עצמו ואת בני-משפחתו ידרוש מהשלטון להתערב. אם הוא נואש מספיק, במהרה ההפגנות נהפכות לאנארכיה כללית. החקלאים הרעבים בסוריה, הנטבחים בימים אלה על-ידי אסד, הם דוגמה לאנשים שהייאוש לקח מהם כל פחד.
מצרים חוותה בשנתיים האחרונות שני גלי מהומות: אחד בתחילת 2011, מהפכת תחריר, והשני ב-2008. שניהם התחוללו במקביל לעלייה במחיר המזון (ראו גרף).
המצרים רגישים עד מאוד לשינויים במחירי המזון. המשפחה המצרית מוציאה קרוב למחצית מהכנסותיה על מזון [6]. גם לאחר הסובסידיות הממשלתיות (שליש מהוצאות הממשל מוקצות לסובסידיות) [7], שינויי של מספר אחוזים יכול לדרדר מיליונים לחרפת רעב. לצערו של מובארק, “האביב הערבי” החל דווקא במהלך אינפלציה במחירים, דבר שהניע לא רק סטודנטים אלא גם מיליוני עניים.
אינדקס מחיר מזון לאורך זמן
דיפלומה מצרית
הגורם השני שתדלק את אש המהפכה הוא חוסר ההצלחה של סטודנטים מצריים למצוא עבודה, בעיקר מפני שלשוק המקומי והעולמי אין מה לעשות עם ההכשרה שלהם. 30% מהמצרים הולכים לאקדמיה, מחציתם מסיימים ויוצאים עם ההכשרה לחתום זה לזה על הדיפלומה [8].
דו”ח מכנס “משבר האבטלה בעולם הערבי” שהתרחש ב-2008 מצייר את התמונה הבאה: 92% מן המובטלים במדינה הם מתחת לגיל 30. מחיצתם בגילאי 20-25, הגיל בו הצעירים נכנסים לראשונה לשוק העבודה לאחר סיום לימודיים תיכוניים או אקדמיים. מבחינת ההשכלה, אחוז האקדמיים המובטלים (18.1%) גדול פי כמה מאחוז המובטלים מתוך אלה שלא סיימו אף תיכון (1.2%). קבוצת ההשכלה התיכונית מובילה באחוז המובטלים עם 21.4% [9].
הדו”ח מוסיף וכותב: “הגורם המרכזי המונע עבודה במצרים, במיוחד בקרב צעיריה המשכילים, הוא חוסר ההתאמה בין דרישות העבודה וההכשרה של מחפשי העבודה. לפי סקרי עסקים, מחסור בכוח-עבודה מקצועי הוא אחד האילוצים המשפיעים ביותר על העסקים”. אם השוק העולמי הוא אינדיקציה כלשהי, יותר ויותר עסקים בעולם מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. דו”ח של קבוצת מאנפאואר מראה כי 34% מהעסקים הנסקרים אינם מצליחים למצוא את כוח האדם המקצועי הדרוש. השוק העולמי מעלה עוד ועוד את סף הדרישות, סף שמצרים אינה מצליחה לעמוד בו [10].
האבטלה בקרב הסטודנטים המצרים היא לכן לא רק תלויה בהתפתחות כלכלית, אלא בעצם היכולות של הסטודנטים. ומפני שמיליוני סטודנטים בעלי דיפלומה חסרת ערך לא ייעלמו, גם בעיית האבטלה שלהם תמשיך לערער את מצרים.
הדרך קדימה
הבעיות העומדות בפני מצרים אינן “חריגה”, ברבור שחור שצץ לפתע וטרף את הקלפים. מערכת חינוך כושלת לא ניתן לתקן ביום והעולם צועד קדימה בעוד מצרים מחליקה לצד הדרך, בלתי רלוונטית בעידן טכנולוגי מתקדם. גם מחירי המזון המאמירים לא יפסיקו את מגמתם, בעיקר הודות למעמד ביניים הולך ומתפתח במזרח הרחוק. כפי ש”שפנגלר היהודי” – דויד פ. גולדמן – הגדיר זאת: “חזירים סינים יאכלו לפני עניי מצרים”.
הנה העובדות: סין מתכוונת להגדיל את ייבוא החיטה שלה מ-1.3 מיליון טון ל-1.5 מיליון טון ב-2011-2012 [11]. הודות לצמיחה כלכלית מרשימה, הסיני הממוצע צרך ב-2002 52.4 ק”ג בשר, לעומת 14.6 ק”ג ב-1980 [12]. הדבר מעודד חקלאים סיניים בפרט וחקלאים בעולם המפותח בכלל להשתמש בדגן לגידול בשר במקום לצריכה אנושית [13]. לבסוף, המגמה הירוקה המעודדת שימוש בביו-דלקים מפנה יותר ויותר תירס למנועים במקום לפיות רעבים. הערכת ההשפעה של ייצור הביו-דלקים על מחירי המזון העולמיים נעה בין 22% ל-75% [14].
כאן כדאי להקדיש כמה מילים למלכודת הנוצרת מהשילוש נפט-מזון-ביו-דלק: ככל שמחיר הנפט עולה מחיר המזון עולה, פועל יוצא של החקלאות הממוכנת. מצד שני, עלייה במחיר הנפט מגדילה את כדאיות הייצור של ביו-דלק, מה שבתורו שוב מעלה את מחיר המזון. הצרכנים העשירים במערב ובסין יכולים להרשות לעצמם להמשיך ולקנות את המזון גם לאחר ההתייקרות, בו בזמן שהעניים בעולם המתפתח גוועים. ואם העניים עצמם אינם סובלים, מערכת הסובסידיות הממשלתית תביא את המדינה לפשיטת רגל.
הבנק המרכזי של מצרים הכריז בתחילת ספטמבר על הגעת רזרבות המטבע הזר לרמה מסוכנת של 25 מיליארד דולר, לאחר הפסד של 700 מיליון דולר באוגוסט [15]. משמעות רמת הסיכון שבמצב הנוכחי למצרים לא יהיה כסף לייבא בעוד כחצי שנה. הגירעון הנוכחי בתקציב הוא 9.7 מיליארד דולר, לעומת עודף של 2.4 מיליארד דולר אשתקד [16]. על רקע נתונים כלכלים אלה, הסיוע בסך 3 מיליארד דולר של איחוד האמירויות נראה כמעט עלוב [17].
שכונת עוני בקהיר – האם לא מאוחר לשבור את מעגל העוני? צילום: דיוויד אוורס
הערכות לעתיד
אם ניקח בחשבון את מידת האנרכיה שכבר קיימת (השביתות והמהומות של ספטמבר), נגלת המלכודת בה נמצא השלטון: האם יקטין את הסובסידיות ויסתכן במהומות אלימות או ימשיך לממן מערכת שבעתיד הלא רחוק תביאו לפשיטת רגל?
נוסף על כן, החמרה במצב הסוציו-אקונומי לפני הבחירות בנובמבר תגדיל את הסיכוי שהאחים המוסלמים יעלו לשלטון. הארגון מהווה לא רק את ארגון הטרור האסלאמי הראשון במאה ה-20, מודל לאל-קאעידה וחמאס, אלא גם מערך רחב היקף של תמיכה סוציאלית באוכלוסיה החלשה. במקום בו השלטון המצרי אינו דואג לאזרחיו, מגיעים “האחים” ומספקים מזון, בריאות וחינוך. מחסור במזון, התייקרות מוצרי צריכה ואבטלה גבוהה יעניקו לאחים המוסלמים יתרון עצום על פני יריבים פחות מבוססים בחברה המצרית.
נגד אפשרות זו, האם המועצה הצבאית תדחה את הבחירות? טוניסיה, ערש לידת האביב הערבי, כבר החליטה לדחות את הבחירות בכדי לאפשר למפלגות חדשות להתארגן (ובכך למנוע ניצחון של מפלגת התחייה האיסלמית) [18]. מצד שני, דחיית הבחירות תיתפס ברחוב המצרי כעוד צעד הפועל נגד מהפכת ינואר והתגובה (אולי אף בעידוד האחים) תהיה אלימה.
ב-4,000 השנה האחרונות מצרים החליפה ידיים רבות, החל מהמצרים העתיקים, עבור בעות’מאנים והבריטים וכלה בשלטון הצבאי היום. הפירמידות והספינקס עדים אילמים לתהפוכות הגורל המעלות ומפילות תרבויות ועמים. העתידים הם לראות גם בנפילת העם המצרי לאנארכיה ומשבר הומאניטארי בקנה מידה עצום? ימים יגידו.
הכותב הוא סטודנט לתואר ראשון בטכניון ובעל הבלוג “בין רומא לירושלים“, בו הוא מפרסם מאמרים ודעות על פוליטיקה, תרבות וענייני דיומא
הערות
1. “Egypt’s Food Problem in a Nutshell”, Business insider, 31/01/2011
2. Thomas L. Friedma, “Postcard from Cairo, part 2”, New York Times, 13/02/2011
3. “Egypt’s Military widens state of emergency”, Telegraph, 13/09/2011
4. “Unfulfilled economic and political demands keep Egypt’s laborers furious”, Al-Masry Al-Youm, 15/09/2011
5. Marco Lagi, Karla Z. Bertand, Yaneer Bar-Yam, “The Food Crises and Political Instability in North Africa and the Middle East”, 11/08/2011
6. “CAMPAS: The Egyptian families spent 44 percent on eat and drink”, Youm7, 23/08/2011
7. Dalibor Rohac, “Egypt’s economy woes”, Weekly Standard, 24/08/2011
8. Ahmed Galal, “The Paradox of education and unemployment in Egypt”, The Egyptian Center for economic studies, March 2002
9. Mohamed Hassan, Cyrua Sassanpour, “Labor Market Pressures in Egypt: Why is the Unemployment Rate Stubbornly High?”, Arab Planning Institute, 17/03/2008
10. “Talent Shortage 2011 survey results”, ManPowerGroup
11. “Egypt to Boost Wheat Imports to Avert Unrest, El Attal Says”, Blomberg, 20/09/2011
12. “Meat consumption per capita”, Guardian, 02/09/2009
13. Louis Kujis, “China’s food prices – why have they trended up and what lies ahead?”, World Bank, 16/03/2011
14. Scott Baier, Mark Clements, Charles Griffiths, and Jane Ihrig, “Biofuels Impact on Crop and Food Prices: Using an Interactive Spreadsheet”, International Finance Discussion Papers, November 2009; “Secret report: biofuel caused food crisis”, Guardian, 03/07/2008
15. “Egypt – Foreign currency reserves reaching risky levels”, MENAFN, 07/09/2011
16. “Egypt deficit at $9.2 billion”, Youm7, 10/09/2011
17. “UAE-Egyptian Committee discusses economic aid to Egypt”, Khaleej Times, 19/09/2011
18. “Tunisia Postpones Election, Possibly Aiding New Parties”, New York Times, 08/06/2011
