תורידי את הידיים

הבריטים לא מוכנים לשום פשרה בפוקלנד

יובל בוסתן, אלון לוין


30 שנה לאחר המלחמה בין ארגנטינה לבריטניה, עדיין חולמים בבואנוס איירס להשיג לפחות נתח מהשליטה באזור. שבועיים לאחר שהבריטים קראו למדף קרח ענק באזור על שם המלכה, שלחה נשיאת ארגנטינה קירשנר מכתב פומבי לעמיתה הבריטי, בדרישה למו"מ. זה מצדו התחייב לצאת לעוד מלחמה על האיים אם יידרש לכך. האם מדובר בניסיון של קירשנר להסיח את הדעת מהמצב הכלכלי בארצה, או שפני הצדדים להתנגשות?

איי פוקלנד, קבוצה של שני איים גדולים ועוד כמה מאות איים קטנים בשטח כולל של כ-12,000 קמ"ר, כגודלו של הנגב לערך, מאכלסים 3,000 אזרחים בריטיים המתפרנסים בעיקר מגידול צאן. השלטון הבריטי באי, שהתקיים לראשונה ב-1690, התבסס סופית בתחילת המאה ה-19. מאז, ניסו בארגנטינה להשיב לעצמם את השליטה באיים במספר הזדמנויות. המפורסמת ביותר הייתה ב-1982, עת פרצה מלחמה בין הצדדים, שנמשכה 10 שבועות והביאה לאבדות רבות בעיקר לארגנטינה – 649 ארגנטינאים נהרגו ולמעלה מ-1,000 נפצעו, בעוד הבריטים ספרו 258 הרוגים וכ-800 פצועים.

נשיאת ארגנטינה, כריסטינה קירשנר, המכהנת בתפקיד מאז דצמבר 2007, הציבה את המאבק על השבת השליטה ב"איי מלווינאס", כפי שמכונים האיים בארגנטינה, בראש סדר יומה. בתחילת 2010 נרשמה מתיחות באזור, על רקע החלטה של שלושה תאגידי אנרגיה בריטיים לחפש נפט וגז טבעי במים הטריטוריאליים של האיים, שם טמונים על פי ההערכות מאגרי נפט בהיקף עצום של 60 מיליארד חביות. בתגובה לצעד הבריטי, חתמה אז נשיאת ארגנטינה על צו המתיר לרשויות לפקח על כל תעבורת כלי השיט באזור.

בכינוס 32 מדינות אמריקה הלטינית והקאריביים בפברואר 2010, התקבלה החלטה גורפת שצידדה בעמדה הארגנטינית. מאותו מעמד זכורה במיוחד הצהרתו של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, שקרא מול המצלמות: "מלכת אנגליה, אני מדבר אליך – האימפריות נגמרו, האם את לא מבינה? השיבי את איי פוקלנד בחזרה לעם הארגנטיני" [1]

באפריל 2012, צוטט מי שהיה המושל הצבאי הארגנטיני של איי פוקלנד בזמן 74 ימי השליטה הארגנטינית באיים ב-1982, הגנרל מאריו בנחמין מננדז, שכינה את המדיניות הצ'יליאנית באותם ימים כחזירית. הדברים מתייחסים לסיוע שהעניקה ממשלת צ'ילה, שהייתה מסוכסכת עם החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה, למודיעין הבריטי. למעשה, מננדז טען כי ארגנטינה התכוננה למלחמה בצ'ילה באותם ימים, ואם "הייתה מנצחת את הבריטים, הייתה עוברת לתקוף את צ'ילה". הדברים גרמו לסערה אדירה בצ'ילה, ומשרד החוץ הצ'יליאני קרא לממשלת ארגנטינה לגנות את הדברים [2].


קירשנר עם צ'אבז – האם תצא לבדה למערכה מול בריטניה? צילום: אייג'נסיה ברזיל

הסיבוב הנוכחי

באמצע דצמבר, הפכה המלכה אליזבת' השנייה לשליטה הבריטית הראשונה שהשתתפה בישיבת ממשלה בבריטניה מאז ג'ורג' השלישי ב-1781, תקופת מלחמת העצמאות האמריקנית. המלכה השתתפה בישיבה באופן סמלי, כחלק מהחגיגות לציון 60 שנה לכהונתה. עוד במסגרת החגיגות, הכריזו במשרד החוץ הבריטי כי החליטו לקרוא למדף קרח ענק בטריטוריה הבריטית באנטרקטיקה על שמה של המלכה [3].

אלא שהמדף, הכפול בגודלו משטח האי הבריטי, נמצא בעצמו בשטח שנוי במחלוקת במרחב של איי פוקלנד. הבריטים טוענים לבעלות באזור המורחב עוד מ-1908, אך גם לארגנטינה ולצ'ילה תביעות באזור. הארגנטינאים, הרגישים גם כך כלפי הריבונות הבריטית באזור, התרעמו וזימנו את השגריר הבריטי בבואנוס איירס לשיחת נזיפה [4].

ב-3 בינואר 2013, שבועיים לאחר התקרית, שלחה נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר, מכתב פומבי לראש ממשלה בריטניה, ועוררה שוב את הסערה סביב שאלת השליטה על איי פוקלנד. המכתב נפתח כך:

"מר ראש הממשלה דיוויד קמרון, לפני 180 שנה ביום זה, ה-3 בינואר, ביישמה (הכוונה לבריטניה – א.ל.י.ב) מדיניות קולוניאליסטית אופיינת למאה ה-19, הופשטה ארגנטינה מזכויותיה על איי מלווינאס, השוכנים כ-14,000 ק"מ מלונדון. הארגנטינאים שהיו על האיים האלו גורשו על ידי הצי המלכותי, והאימפריה הבריטית החלה בתהליך יישוב האזור בדומה למדיניות שיישמה בקולוניות אחרות. מאז, בריטניה, מעצמה קולוניאליסטית, מסרבת להשיב את השטח לארגנטינה". קירשנר המשיכה ודרשה מעמיתה הבריטי להתחיל במו"מ בשאלת הריבונות על האיים, "בהתאם להחלטת האו"ם מ-1960".

קמרון החליט שלא להגיב ישירות למכתב, אלא התייחס אליו בראיון ל-BBC, שבו הצהיר כי לא יהסס לצאת למלחמה נוספת אם תידרש, על מנת לשמר את השליטה הבריטית באזור. קמרון הזכיר עוד כי תושבי המקום הביעו מספר פעמים בעבר העדפה להישאר תחת שליטה בריטית. בחודש מרץ 2013 צפוי משאל עם נוסף באזור וגם בו צפוי להירשם רוב מוחץ לאלו המעדיפים את חיקה החם של לונדון. "כל עוד הם יבחרו להישאר עם בריטניה, הם יזכו בתמיכה שלי ב-100%", סיים ראש הממשלה הבריטי [5].

קמרון לא היה היחיד שיצא בהצהרות בנושא – גם אמצעי התקשורת הבריטיים התגייסו נגד הניסיון של נשיאת ארגנטינה לעורר מחדש את הדיון בסוגיות הריבונות על איי פוקלנד. מכולם, הגדיל לעשות הסאן, ולא בפעם הראשונה. אחת התמונות הזכורות ממלחמת פוקלנד היא דווקא כותרת שהופיעה בעמוד הראשי של הסאן: "Gotcha", לאחר שהצי המלכותי הטביע ספינה ארגנטינית. כשמספרי ההרוגים התפרסמו, הזדרז הסאן לפרסם מהדורה חדשה עם ניסוח דיפלומטי יותר, אך האפקט כבר עשה את שלו.

הפעם לקחו בסאן את ההתערבות צעד אחד קדימה, כשפרסמו מכתב תגובה לקירשנר גם על שער העיתון הבריטי וגם בעיתון הנפוץ בארגנטינה. במכתב טען עורך הסאן כי לא רק שטענותיה של קירשנר מופרכות, הרי שהשליטה הבריטית באזור התחילה עוד ב-1765, לפני שארגטינה הייתה קיימת בכלל. לסיום, סיכם הסאן עם מסר ברור לנשיאה: "Hands off" (תורידי את הידיים) [6].


השער השנוי במחלוקת של הסאן ממלחמת פוקלנד. צילום: ארכיון הסאן

המכתב הגלוי של עורך הסאן לנשיאת ארגנטינה קירשנר: תורידי את הידיים מפוקלנד

למה עכשיו?

השאלה המתבקשת לבחינת המצב היא למה דווקא עכשיו. מה גרם לקירשנר להציף מחדש סוגיה כאובה בארגנטינה, שהיא לא באמת יכולה לנצח בה. יש הטוענים כי קירשנר, כמו מנהיגים פופוליסטים רבים לפניה, פשוט מחפשת סוגיה הנוגעת לגאווה לאומית כדי להסיח את הלחץ הציבורי מהמצוקה הכלכלית במדינתה, בפרט על רקע בחירות האמצע להן תידרש לקראת סוף השנה.

אחרים טוענים כי הסירוב הבריטי המוחלט למו"מ יוביל בסופו של דבר לניסיון ארגנטיני לפעול צבאית. ואולי מדובר באמת בתנאים יחסית טובים עבור ארגנטינה כרגע – בריטניה במשבר כלכלי מתמשך והצבא הבריטי מותש אחרי שתי מלחמות ארוכות באפגניסטן ובעיראק, התערבות חפוזה בלוב ואולי עוד אחת בקרוב בסוריה.

אם זו כוונתה של קירשנר, נראה כי פעולה בסיבוב הקודם ב-2010 הייתה מתבקשת יותר – הצבא הבריטי היה עדיין בעיצומן של המלחמות האמורות ובריטניה הייתה כבר אז במשבר כלכלי. חשוב משני אלו, לצד קירשנר ניצבו אז נשיא ונצואלה צ'אבז ובני בריתו. כל מדינות אמריקה הלטינית עמדו אז לצידה כשתבעה את השליטה על האיים בחזרה. לו הייתה יוצאת אז לפעולה, בעייתית גם אז מבחינה צבאית, ייתכן שהייתה זוכה לגיבוי פעיל לכל הפחות מוונצואלה ואולי גם ממדינות אחרות.

אך הוגו צ'אבז נטש זה מכבר את המאבקים במערב במאבקים בסרטן, והצבא הבריטי מותש אולי אבל עדיין גדול בכמה מספרים על הצבא הארגנטיני. ואולי דווקא על רקע המשבר הכלכלי יעדיפו הבריטים לצאת למלחמה בתקווה לחזות בתנופת צמיחה לאחריה.

אך האמת היא הרבה יותר מרה עבור ארגנטינה – הצבא שלה נטול יכולות לחימה. מטוסי הקרב שהיו לה ב-1982 הם אלה שעומדים לרשותה כיום, וכך הדבר לגבי רוב החילות. למעשה, תקציב הביטחון הארגנטיני מספיק רק לתשלום משכורות לחיילים ולפעילות השוטפת, אבל לא לניהול מלחמות [7].

היעדר אופציה צבאית ריאלית מבחינת ארגנטינה מותירה לה רק את אופציית המו"מ. לעת עתה הבריטים מסרבים להעלות את סוגיית הריבונות לדיון, ועוד יותר יתנגדו לה אם אכן תושבי האיים יביעו את עמדתם בעד המשך השלטון הבריטי במשאל המתוכנן בחודש מרץ. מול התנגדות זו, תצטרך ארגנטינה למצוא או לייצר מנופי לחץ, שייאלצו את בריטניה לשבת בסופו של דבר לשולחן. האופציה הפשוטה ביותר בהקשר זה עשויה להיות עידוד שקט של פעילות לאומנית נגד מטרות בריטיות במרחב, שתפריע לפיתוח פעילות הגז והנפט של הבריטים באזור, לצד מאבק קולני על דעת הקהל הבריטית והעולמית. כך גויסו לטובת העניין אמנים הידועים בפעילותם הפוליטית דוגמת סולן להקת הפינק פלויד רוג'ר ווטרס, השחקן האמריקני שון פן והזמן הבריטי מוריסיי.

ארגנטינה, שנהנית מתמיכה נרחבת באמריקה הלטינית וברחבי העולם השלישי, תנסה למנף את התמיכה לשם הטלת לחץ על הבריטים. בריטניה, שעשויה להיפרד מסקוטלנד בשנים הקרובות, תנסה להמשיך ולהילחם על הטריטוריה המרוחקת הזו, אנדרטה למי ששלטה פעם על רבע מהעולם.

הערות

1. עוד על המתיחות ב-2010 ופסגת המדינות באמריקה הלטינית, במאמר "אמריקה הלטינית ללטינים", בגיליון מרץ 2010 של סיקור ממוקד

2. "Furious Chile demands an apology from Argentina’s former military governor of the Falklands", MercoPress.com, 05/04/2012

3. Patrick Wintour, "Antarctic territory named for the Queen as monarch attends cabinet", The Guardian, 18/12/2012

4. "Argentina angry after Antarctic territory named after Queen", BBC News, 22/12/2012

5. James Meikle, "UK will fight for the Falklands, says David Cameron", The Guardian, 06/01/2013

6. Hugh Bronstein and Estelle Shirbon, "Britain's top tabloid scolds Argentina over the Falklands", Reuters, 04/01/2013

7. John Simpson, "Falkland Islands: How strong is Argentina's position?", BBC News, 02/04/2012


מאמרים נוספים