ראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג, שעבר לאחרונה ניתוח מעקפים, נשא בסוף חודש פברואר נאום אופטימי במיוחד בפרלמנט ההודי. בנאומו, הבטיח ראש הממשלה טובות לחברה ההודית ובעיקר לכלכלה ההודית. לדברי סינג, ד”ר לכלכלה ומי שנחשב לאבי הזינוק ההודי בשנות ה-90, הודו תהיה הכלכלה שתיפגע פחות מהמשבר הכלכלי בהשוואה לכל כלכלה אחרת בעולם.

הודו מצויה כיום בתחילת מערכת הבחירות שלה, בחירות שייערכו בחודשים אפריל-מאי. נאומו של סינג סגר את מושבו של הפרלמנט הנוכחי, וחלק מהאופטימיות שלו מיוחסת לעובדה זו. סינג ציין כי הודו מתהדרת בכך שרק סין צומחת בקצב מהיר ממנה בשנים האחרונות, ושההסכם האסטרטגי בתחום הגרעין שהושג עם ארה”ב במהלך כהונתו של הנשיא בוש, פותח עבורה אפשרויות חדשות.

צוות חשיבה בריטי, העוסק בהשלכות כלכליות גלובליות, פרסם באוקטובר את הערכתו כי סין והודו תעבורנה את המשבר הכלכלי באופן חלק יחסית. יו”ר צוות החשיבה, רוברט וורד, ציין כי ארה”ב, יפן, האיחוד האירופי, רוסיה ומדינות רבות אחרות עומדות בפני מיתון קשה, ולעומתם סין והודו תמשכנה לצמוח, אם כי בקצב איטי יחסית. אחת הסיבות הצפויות לשחק לטובתה של הודו על פי וורד, היא העובדה שהודו נחשבת ליעד אטרקטיבי עבור משקיעים זרים הודות לרפורמות הליברליות שערכה מאז שנות ה-90 ולעובדת היותה דמוקרטיה [1].

קרנות עשירות ועצמאיות או אנשי עסקים, התרים כעת אחר יעדי השקעה טובים בעולם שבו מספר היעדים האלה הצטמצם דרמטית, רואים בהודו אפשרות מועדפת להפיק רווחים מהשקעותיהם. המשך הזרימה של הון זר להודו, מדינה הנהנית מעודף מזומן אותו היא מתכוונת להשקיע בעצמה במשק, יכול לאפשר להודו לעבור את השנה הקרובה בשלום.

הממשלה ההודית, כצעד מקדים, ביקשה להגביר את ההוצאות שלה על מנת לעורר את הפעילות במשק ועודדה את הצריכה הפרטית, במקום להמתין להאטה המורגשת במקומות רבים אחרים על פני הגלובוס. צעד זה עשוי לעורר את האינפלציה מחדש בהודו, לאחר שזו רוסנה בגל ההתייקרויות הקודם בחומרי הגלם כגון הנפט. עם זאת, ההודים אופטימיים גם כאן ומאמינים כי יוכלו לספוג רמה מסוימת של אינפלציה, כל עוד תישמר הצמיחה המרשימה שלהם.

הכלכלה ההודית מושפעת רבות ממצבן של מדינות המערב. ענף האאוט-סורסינג בו נחשבת הודו למובילה עולמית, תלוי במערב, אולם למטבע זה שני צדדים. מצד אחד עשויות חברות מערביות לצמצם את קשריהן עם החברות ההודיות כחלק מחבילת הצמצומים שמקבלות על עצמן חברות ההיי-טק. אולם מצד שני, דווקא חברות אחרות שנפגעו קשה מהמשבר הכלכלי, מעדיפות להעביר חלק מהעבודה שלהן להודו, שם כוח העבודה זול, כדי לא להפסיק את העבודה שלהן.

מומחה בתחום, רוברט קנדי, אשר פרסם לאחרונה ספר בנושא, טוען כי עליונותה של הודו בענף האאוט-סורסינג אינה מאוימת על ידי סין או מדינות אחרות. לדעתו גם חיבור של מספר מדינות במזרח הרחוק כולל את הפיליפינים, מדינה בה השפה האנגלית נפוצה, לא יצליח לערער את העליונות ההודית. חתן פרס נובל לכלכלה, ג’יימס מירליס, העריך לאחרונה כי המשבר הכלכלי העולמי עשוי להימשך מעבר לשנת 2009, אך הדגיש אף הוא כי מצבה של הודו ביחס לסין הוא טוב יותר, מאחר והודו תלויה פחות בייצוא [2].

הכלכלה ההודית – המרוויחה הגדולה של המשבר? צילום: קארן נוויטיהאחד היתרונות של הודו, הוא שמרנות המערכת הבנקאית, שבניגוד לאחיותיה מהמערב, לא חילקה הלוואות בריביות אפסיות לכל דורש. מסיבה זו, המחזות שנצפו בארה”ב ובאירופה של קריסת מערכת הבנקאות לא חזרו על עצמם בתת-היבשת.

בחמש השנים האחרונות גדל המשק ההודי בקצב של 8% לשנה. את 2008 סיימה הודו עם צמיחה מוערכת של 7-7.5 אחוזים, והתחזית ל-2009, על אף המשבר, עומדת כיום על 6%. אחת התחזיות הבולטות לשנים הבאות חוזה שבשנת 2025 תהיה הודו לשוק הצרכנים החמישי בגודלו בעולם, בהיקף של 1.5 טריליון דולר. עד שנה זו גם המסחר הכולל בהודו ישלש את עצמו לרמה של 7 טריליון דולר. על מנת להגיע ליעד השאפתני, פרסמה לשכת המסחר ההודית הערכה שעל מנת לשמר את קצב הצמיחה, צריכה הודו להשקיע בחמש השנים הקרובות לפחות 75 מיליארד דולר בשנה בתשתיות.

הודו נהנית מיתרון גדול נוסף על פני סין ובוודאי על פני כלכלות המערב – אוכלוסייתה הצעירה. עובדה זו מבטיחה כי פוטנציאל כוח העבודה ההודי ימשיך לגדול עוד שנים רבות אחרי שהמגמה תתהפך בקרב שאר הכלכלות הגדולות בעולם שמזדקנות במהירות כמעט כולן. אחת ההערכות בהודו מדברת על הצורך ליצור 270 מיליון מקומות עבודה בענף ההיי-טק עד שנת 2035 על מנת למקסם את הפוטנציאל הזה.

צמיחתה הכלכלית של הודו אינה עניין חדש, והיא נהנית מהערכות אופטימיות באשר להצלחתה הכלכלית העתידית כבר שנים רבות. אולם המשבר הכלכלי העולמי עשוי להתברר כאירוע שישנה את התמונה העולמית באופן משמעותי לטובתה של ניו-דלהי. במידה והודו אכן תעבור את שנות המשבר הכלכלי כשהיא ממשיכה לצמוח, הגם אם בקצב מואט יותר באופן יחסי, בעוד שהכלכלות המובילות בעולם ייפגעו בצורה אנושה, תמונת הצמרת הכלכלית העולמית תשתנה באופן דרמטי כבר בעשור הקרוב.

כיום הדגש ששמים ההודים על העוצמה הכלכלית הוא המרכזי, ורק לעתים רחוקות הם מנסים להפיק ממנו יתרונות מדיניים. אולם בעולם שבו המעצמות החזקות ביותר, ארה”ב והאיחוד האירופי, מתקשות להשפיע על תהליכים גלובאלים ואנוסות להתמקד בהצלת הכלכלה שלהן, תוך נקיטת סיכונים ומהלכים דרמטים, יכולה הודו ליטול תפקיד של מעצמה עולמית אשר רותמת את הצלחתה כדי לקצור פרות מדיניים וכדי להשפיע על מספר גובר והולך של מדינות בעולם ובפרט על מנת לקדם את האינטרסים שלה בקרב שכנותיה.

קו החוף של מומביי – מסמלי הצמיחה של הודו. צילום: ג’סוויפול צ’וואלההאמריקנים בעד

תהליך זה אינו נסתר מעיני האמריקנים כמובן, המכירים בהתחזקות הסינית וההודית ולנוכח היריבות בין וושינגטון לבייג’ינג, מעניקים משקל רב לחשיבות של ההתקרבות האמריקנית להודו. דוגמא טובה לכך ניתנה ב-13 בפברואר במהלך דיון בקונגרס האמריקני.

בעדותו בסנאט של דניס בלייר, המייצג את 16 גופי המודיעין האמריקנים, התקבלה הצצה ראשונה למדיניות ההודית של הנשיא החדש אובאמה. בלייר הגיע לסנאט כדי לפרוש את הערכות קהילת המודיעין האמריקנית באשר לאיומים השונים על ביטחונה של ארה”ב ב-2009. בהתייחסו להודו, העריך בלייר כי האינטרס ההודי והאמריקני הוא להדק את הקשרים כפי שפעל ממשל בוש עם חתימת ההסכם הגרעיני ב-2006. לדעת בלייר, הידוק היחסים יעניק להודים ביטחון רב בהתמודדות שלהם עם סין, ובנסותם לפתור את מכלול הבעיות שלהם עם פקיסטן, שנראה כי תתגעגע לימי חיבוק הדוב של בוש.

הסיבה לכך היא הניתוח של אובאמה הנוגע לאופן הנכון שבו צריך להילחם בטרור הבינלאומי. הנשיא בוש ראה בפקיסטן חלק מהפתרון, וסבר כי ברית עם פקיסטן תסייע למלחמה בטאליבן באפגניסטן. בשלהי שלטונו של בוש, החלה ארה”ב לתקוף באזורים ההרריים של פקיסטן, לאחר שהבינה כי המשטר מעלים עין ואף תומך בריכוזי המחבלים. מאז הודח מושארף מתפקידו, והממשל החדש באסלאמבאד, בהנהגתו של עלי אסיף זארדארי, אלמנהּ של בנאזיר בהוטו, מנסה להנהיג דמוקרטיה בפקיסטן. אחת הבעיות היא שהממשל המרכזי באסלאמבאד אינו נהנה מריבונות על כל המדינה, ובצפון המדינה ישנם אזורים בהם שולט הטאליבן המזכירים בהתנהלותם את אפגניסטן ערב המלחמה עם ארה”ב.

בלייר הוסיף, כי למרות שמדובר באינטרס אמריקני והודי ברור, יש להניח כי הודו תמשיך לקיים מדיניות עצמאית אשר לעתים תסתור את האינטרסים האמריקנים. זוהי למעשה דמותה של מעצמה אזורית חדשה, ובוודאי כזאת בעלת שאיפה להכרה כמעצמה עולמית בהמשך. הודו תבקש להיעזר באמריקנים ובגורמים אחרים בעלי עניין דוגמת רוסיה, על מנת להמשיך ולהתעצם כלכלית. המפתח לשווקים רבים, בעיקר כאלה המבוססים על טכנולוגיה אליהם שואפת הודו נמצא בוושינגטון. מצד שני, ההודים זוכרים היטב את תמיכת האמריקנים במשך שנים רבות בפקיסטן, ועל כן מכוונים אל קשרים ידידותיים ואף אסטרטגיים, אך במסגרתם תזכה ניו-דלהי להתייחסות כאל מעצמה, ולא כאל מדינת חסות.

דבריו של בלייר הוכיחו כי גם ארה”ב מבינה כי אנו מצויים בעידן אחר ושונה ממה שהכרנו. לדעת קהילת המודיעין האמריקנית, המבססת את הערכותיה על מודלים כלכליים ומתייעצת גם עם גופים אזרחיים, הודו וסין יהיו לכלכלות השלישית והרביעית בגודלן בעולם בתוך 15 שנה, בפער לא גדול מיפן השנייה. עובדה זו תשפיע רבות על מסגרת היחסים בין האמריקנים לסינים ולהודים ועל כן מחייבת מדיניות שונה מכפי שהיה עד היום: “דרום אסיה ומזרחה יהפכו בקרוב למרכז הכוח העולמי”, סיכם.

סיפורה של הודו מצטייר כיום כחריג לנוכח המגמה העולמית. בעוד ארה”ב, אירופה ויפן מתבוננות באימה על הנתונים הכלכליים השונים ועל הידיעות הקשות המופיעות מדי יום בתקשורת, ואינן מסוגלות לחשוב כרגע על היום שאחרי, הודו צפויה לשרוד את הסערה ביתר קלות. לא מן הנמנע כי כשיתפוגג הערפל, רשימת המדינות המשפיעות על תהליכים עולמיים תשתנה בדרמטיות.

הערות

1. “India, China can grow despite crisis: UK think-tank”, The Economic Times, 17/10/2008

2. Ashoke Nag, “IMF: India Better Off than China, Says Nobel Laureate”, Business Week, 30/01/2009