ההפיכה הצבאית במאלי ב-22 במרץ, צברה גינויים מכל קצוות תבל. המשטר הדמוקרטי של מאלי, ששרד 20 שנה, הופל ובמקומו עלתה חונטה צבאית. כישלון הנשיא טורה להתמודד עם מרידת הטוארג, שזוכה לרוח גבית מאל קעידה ומארגונים נוספים, היא שהביאה להדחתו. באופן אירוני, החרם הבינלאומי על המשטר החדש עשוי למנוע דווקא מאזרחי מאלי להגן על עצמם מפני המרידה.
הטוארג, עם נוודים בֶּרבֶּרי, חי בשיפוליו הדרומיים של הסהרה ובסאהל – הרצועה המפרידה בין הצפון המדברי של אפריקה לאזוריים הפוריים. הוא פרוס על פני מספר מדינות, הבולטות שבהן הן מאלי, ניג’ר, אלג’יריה ולוב.
במאלי ובניג’ר מרדו הטוארג בשלטון המקומי מספר רב של פעמים – בימי שלטון הקולוניאליזם הצרפתי בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בהשפעת הסנוסים שלחמו בנוכחות האירופית צפון אפריקה; בתחילת שנות ה-60 לאחר יציאתן של מדינות אפריקה לעצמאות בשל פיצולם של הטוארג על פני מספר רב של מדינות.
בשנות ה-90 במקביל למעבר של מאלי לדמוקרטיה, פרצה מלחמת אזרחים שכללה מרד מצד הטוארג, המהווים 10% מאוכלוסיית מאלי. לאחר חמש שנות לחימה חתמו הצדדים ב-1995 על הסכם שלום שהביא לעשור שקט יחסית; בחמש השנים האחרונות נוספו שתי מרידות נוספות, האחרונה שבהן החלה בינואר השנה.
בעוד שבניג’ר ובמאלי היו הטוארג ליריבים לשלטון המרכזי, בלוב של קדאפי ובאלג’יריה בעלות התודעה המהפכנית מצאו הטוארג מקלט, ואף זכו לאימונים צבאיים. כך הפכו הטוארג לכלי שרת למעשה של הממשלות הערביות במאמץ להשיג השפעה בשטחים הגובלים מדרום. הטוארג אף התקשרו בחלקם לארגון אל קעידה, ובמהלך השנים קמו ארגוני טרור וגרילה רבים בקרב הטוארג, שזכו לחימוש ומימון מצד הלובים מחד גיסא ואל קעידה מאידך גיסא, אשר הפנו את רוביהם לעבר הממשלות האפריקניות.
יחסי הטוארג עם קדאפי היו מורכבים ואנשי הטוארג נחלקו בתמיכתם במהלך מלחמת האזרחים בלוב ב-2011, בין תומכי קדאפי לבין מתנגדיו, שנתמכו כאמור על ידי אל קעידה. בתוך זמן לא רב יתברר כי למעורבות הטוארג במלחמה בלוב תהיה השפעה רבה על המצב במאלי.
הטוארג – עם של נוודים שהפך כלי שרת של הממשלות הערביות. צילום: גרונדו, ויקיפדיה
השפעות מלחמת האזרחים הלובית
הקמפיין להדחתו של קדאפי, שהפך מאז הדחתו למלחמת שבטים כלל ארצית, עתיד עוד להשפיע רבות על הפוליטיקה בצפון אפריקה, באפריקה השחורה ובמזרח התיכון. כל זאת בשל מספר גורמים:
ראשית, המבנה השבטי המורכב של לוב מחייב שלטון מרכזי אוטוריטארי כדי להימנע ממאבק בין-שבטי. מאז חיסולו של קדאפי שקועה לוב במלחמת אזרחים מסוג חדש, מעין מלחמת הכל בכל, כשהשבטים הגדולים כמו הוורפאלה נוטלים לעצמם ריבונות על אזורים בהם הם יושבים, ולממשלת המעבר ישנה השפעה מוגבלת ביותר על ניהול המדינה. בשל כך, הופכת לוב לקרקע נוחה עבור ארגוני טרור שונים להתאמן במדינה הענקית והריקה יחסית, נטולת השלטון המרכזי.
שנית, העושר האדיר של לוב במשאבי אנרגיה וכן עשרות מיליארדים בכסף ובזהב שאגר השלטון הקודם, מאפשר התחמשות מצד השבטים ומעלה את רף המוטיבציה של גורמים שונים, כולל גורמים מערביים, להתערב בנעשה במדינה.
שלישית, הקמפיין נגד קדאפי בהובלת מדינות אירופה היה מעין אות של ניסיון אירופי לחזור ולהשפיע ביבשת האפריקנית, לאחר יובל שנים שבו הלכה ונעלמה כמעט לחלוטין ההשפעה האירופית, למעט זו הצרפתית.
רביעית, בלוב של ימי קדאפי, היו מאגרי נשק אדירים שנבזזו. מאז, הם עושים דרכם למספר מקומות וביניהם סוריה, עזה וגם דרומה, לתוך אפריקה.
חמישית, השלטון החדש בלוב מנסה לפתח מעין תודעה מהפכנית-אסלאמיסטית, ועל כן מסייע למרד נגד אסד בסוריה ויש להניח שגם למרידות נוספות בעתיד הנראה לעין.
ואכן, כמויות הנשק האדירות, הצלחת ההפיכה נגד קדאפי ובריחתם של טוארג שהיו בברית עם השליט הקודם של לוב, מהווים את הבסיס להקמתם של שני ארגוני מורדים חדשים שכעת נלחמים במאלי.
הארגון הראשון הוא אנס’אר דין – “תומכי הדת” או “תומכי האסלאם” – ארגון המונהג על ידי איאד ע’אלי, המקושר ככל הנראה לאל קעידה של צפון אפריקה, ויש הערכה כי גם למודיעין האלג’יראי. הארגון השני הוא “התנועה לאומית לשחרור אזאווד” (NMLA), אזור צפון מאלי המאוכלס בטוארג שמעוניינים בעצמאות ממאלי. ארגון זה הוקם בעיקר על ידי יוצאי צבא קדאפי ממוצא טוארג, אשר נאלצו לברוח למאלי מחשש שיבולע להם מצד המורדים בלוב.
המנהיג החדש, קפטן אמאדו סאנוגו. צילום: מרטין ווגל
הפיכת 2012
ב-16 בינואר, החל המרד הנוכחי בשלטון השחור של מאלי בצפון המדינה. אנשי ה-NMLA הצליחו לכבוש עיר בצפון, אך זו שוחררה למחרת על ידי צבא מאלי. שבוע לאחר מכן שוב הצליחו המורדים לכבוש עיר באזור. הצבא, שנסוג בתחילה בשל מחסור בתחמושת, שחרר את העיר למחרת.
בשבועות שלאחר מכן הצליחו המורדים משני הארגונים לרשום הישגים קרקעיים חשובים בצפון המדינה. אלפים במאלי יצאו להפגין ברחובות באמאקו הבירה ואף ניסו לעשות שפטים במיעוט הטוארגי החי בעיר. במהלך הקרבות בצפון אף חצו כוחות מצבא מאלי את הגבול לתוך אלג’יריה כדי לרדוף אחר המורדים, שמצאו מקלט בשכנה מצפון
חיל האוויר של מאלי, חיל קטן ביותר הנשען על מטוסי מיג 21 עתיקים ומסוקי תקיפה מיושנים, תקף לקראת סוף פברואר מחנה פליטים של הטוארג. במתקפה נהרגה אשה ונפצעו מספר נשים נוספות.
ארה”ב, בת הברית החשובה ביותר של מאלי, הצניחה בצפון המדינה סיוע לחיילי צבא מאלי, סיוע שעזר לצבא לדחוק את המורדים בכמה גזרות. אולם במרץ כבר הוברר כי המורדים שולטים למעשה בצפון המדינה – בחלוף חודשיים בלבד של לחימה, נראה כי שליש ממאלי, שטח בגודל עיראק, כבר נפל בידי המורדים שיתייצבו על נהר הניגר, בעמדת זינוק לחלקה הדרומי של המדינה.
לרצף התבוסות בשדה הקרב התלוו טענות כי חיילי צבא מאלי לא צוידו ולא חומשו כיאות. ב-21 במרץ, עת ביקש השר לביטחון פנים סאדיו גאסאמה לקיים שיחה עם חיילים, הוא נרגם באבנים ונאלץ להימלט מהבסיס הצבאי שבו ביקר. היה זה האות הראשון ככל הנראה לכך שהפיכה צבאית עומדת להתרחש במאלי. למחרת הקיפו משוריינים את הארמון הנשיאותי וחיילים השתלטו גם על ערוץ הטלוויזיה הממשלתי.
מנהיג ההפיכה, קפטן אמאדו סאנוגו, העומד בראש “הוועדה הלאומית להשבת הדמוקרטיה” ואשר אומן על ידי האמריקנים, הורה מיד על עוצר ועל ביטול כל מוסדות המדינה עד להודעה חדשה. ארמון הנשיאות נבזז והנשיא אמאדו טומאני טוּרֶה, נעלם והופיע שוב בתקשורת רק ב-28 במרץ, כשהתראיין לסוכנות הידיעות הצרפתית ודיווח כי הוא “חופשי” ומתחבא בעיר הבירה יחד עם משפחתו. ההערכה היא כי “הכומתות האדומות”, יחידת העילית עליה פיקד בעבר טורה נותרה נאמנה לו והיא מאבטחת את הנשיא המודח.
נשיא מאלי, אמאדו טורה – עלה בהפיכה והודח בהפיכה. צילום: אייג’נסיה ברזיל
אולם בעוד שבעולם גינו בתוקף את ההפיכה, נראה כי במאלי עצמה יש תמיכה לא מעטה למהלך. החשש מפני הטוארג הופך לממשי יותר ויותר, צבא מאלי מתקשה להתמודד עם כוחות הטוארג הנהנים ממימון זר ומחימוש מתקדם, אתו עוד לא התמודדה מאלי עד כה. הציבור במאלי במספרים גדלים והולכים חש כי הממשלה אינה מספקת את הסחורה ואינה מצליחה להגן על האזרחים. ההפיכה אגב בוצעה על ידי קציני צבא צעירים, בעלי השכלה צבאית אמריקנית, הסבורים כי יוכלו לסיים את המאבק עם הטוארג בצורה יעילה יותר, או לחילופין להגיע להסדר עם הטוארג ולהביא לסיום הלחימה.
“ATT (הנשיא אמאדו טומאני טורה, א.ל. י.ב.) מכר את הצפון, הוא מנהיג המורדים בעצמו”, אמר אחד המשתתפים במפגן התמיכה בהפיכה, קאבה דיאחיט לכתב של אל ג’זירה. דיאחיט, מהנדס בהשכלתו הוסיף כי מאלי היא “דמוקרטיה מזויפת” [1].
הטענות כלפי טורה הן רבות – מלבד ניהול הלחימה הכושל, טורה מואשם בשורה של מעשי שחיתות במדינה הענייה, וכן בהעלמת עין מהמתרחש בצפון מאלי. אזור זה הפך מאז 2003 לגן עדן להברחות סמים ולפעילות טרוריסטית, כולל של תאים מקומיים של אל קעידה.
ביום רביעי 28 במרץ, פרסמו מנהיגי ההפיכה את החוקה החדשה של מאלי, חוקת מעבר שבה מובטחים זכויות האזרח השונות במדינה כגון חופש ההתאגדות והחופש להפגין. עוד נשמעו הבטחות לקיים בחירות ולחזור לדמוקרטיה “ברגע שהמצב הביטחוני יתייצב”.
כמה ימים לאחר מכן, הצליחו להשתלט אנשי הטוארג על העיר טימבוקטו, בעבר עיר מסחר חשובה ביותר בין האזורים שמצפון לסהרה ובין האזורים שמדרום. מיד לאחר ההשתלטות הכריזו המורדים על החלת השריעה בעיר ולאחר מכן קראו לממשלת מאלי להסכים להפסקת אש בהכריזם על עצמאות בצפון המדינה [2].
שאלת העיתוי
אחת הנקודות המעניינות בכל הסיפור, היא העיתוי. טענת המורדים היא שהמדינה נמצאת תחת התקפה של הטוארג ועל כן יש צורך להכריז על מצב חירום. עם זאת, הרי שהבחירות במאלי אמורות היו להתקיים ב-29 באפריל ועל פי החוקה טורה, שכבר כיהן שתי קדנציות רצופות, לא יכול להתמודד בבחירות. למעשה מי שנפגע יותר מהנשיא מההפיכה הם המועמדים לנשיאות ובראשם איברהים בובאקר קייטה – ראש הממשלה לשעבר ומנהיג האופוזיציה – שנהנה מסיכויים טובים לנצח ואף גינה את ההפיכה.
ההפיכה וחוסר הוודאות כבר מנוצלים על ידי הטוארג לשיפור עמדות. הנשק הרב שזרם לידיהם מלוב, חוסר היכולת של צבא מאלי בהתמודדות מולם וערעור המרכז הפוליטי במדינה, מביאים את ארגוני המורדים לחשוב על יעדים מרחיקי לכת יותר מכפי שתכננו בתחילה – במקום השגת עצמאות על חלק מהצפון, הטוארג עשויים לנסות ולחצות את מאלי לשני חלקים, וייתכן שאף לשאוף לחדור לאזורים הדרומיים של המדינה. מנהיגי ההפיכה של מאלי מוצאים עצמם בתקופה כה קריטית לביטחון הלאומי של מאלי ללא בני ברית, עם חימוש שאוזל במהירות וקושי רב להצטייד מחדש.
המשמעות היא שמאלי עומדת בפני אסון הומניטארי שיכלול מאות אלפי פליטים, הרג, ביזה, אונס ועוד, וייתכן כאמור שהמדינה תיקרע לשתי מדינות. חרם של הקהילה הבינלאומית, שהוטל בשם הרצון להשיב את הדמוקרטיה, עשוי רק לזרז את ההתדרדרות במדרון.
הערות
1. “Mali coup leaders unveil new constitution”, Al Jazeera, 28/03/2012
2. “Tuaregs claim ‘independence’ from Mali”, Al Jazeera, 06/04/2012
