בשנה של תהפוכות בעולם הערבי, משברים כלכליים במערב והיערכות לבחירות ברוסיה, בלטה אנגלה מרקל כמי שהתייצבה בחזית המאבק על עתידו של האיחוד האירופי. המשבר עוד רחוק מסיום, אך התנהלות מנהיגי היבשת נוכח המשבר מעידה כי ללא מרקל וגרמניה, האיחוד לא יחזיק מעמד.

השנה תהליך בחירת איש השנה היה קשה יחסית לשנים עברו – שנת 2011 הייתה בסימן של הדחת מנהיגים, הן בגוש הריכוזי והן בגוש הדמוקרטי. כך עברו מדינות ה-PIIGS חילופי שלטון, בחלקן אף ללא בחירות; במדינות ערב הודחו מנהיגים בזה אחר זה והתהליך עוד לא הסתיים; באמריקה הלטינית נפרדו מכסאם בסוף 2010 שני המנהיגים הפופולאריים ביותר ביבשת – לולה דה סילבה מברזיל ואלבארו אוריבה מקולומביה, ומחליפיהם עוד יעמלו רבות כדי להיכנס לנעליים הגדולות והמיותמות שהשאירו.

זו הייתה שנה שבה מחלות קשות הכריעו או אימו להכריע מנהיגים ותיקים – קים ג’ונג איל מצפון קוריאה מת לאחר 17 שנות שלטון, רוברט מוגאבה מזימבבוואה עבר טיפולים בסינגפור כנראה בשל סרטן מתקדם בפרוסטטה ובוונצואלה הוגו צ’אבז נמצא על פי ההערכות, בחודשים האחרונים לחייו.

ברוסיה הודיע פוטין כי הוא מעוניין להשיב לעצמו את תפקיד הנשיא ולראשונה נראה כי המנהיג הפופולארי כבר לא כל כך פופולארי. בסין מתכוננים מנהיג הדור הרביעי להעביר את השרביט למנהיגי הדור החמישי במהלך השנה הקרובה. בארה”ב נכונה לאובאמה שנה קשה מאוד ומערכת בחירות מתישה, בניסיונו להבטיח לעצמו כהונה שנייה.

המגננה שבה מצאו עצמן מדינות רבות – אם בשל משבר החוב הקשה שפקד את אירופה, אם בשל לחץ ההמונים במזרח התיכון לרפורמות ולהחלפת ההנהגה ואם בשל משברי מנהיגות במדינות רבות – הקשתה על מציאת מועמד או מועמדת ראויה למשבצת איש או אשת השנה.

עם זאת, בלטה מעל שאר המנהיגים קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אשר הרפורמות שאימצה כבר מתחילת כהונתה לפני למעלה מ-7 שנים, הוכיחו עצמן ובעוד שאר מדינות היבשת נאנקות תחת עול החובות, הצליחה גרמניה להראות כלכלה חיונית ולהלוות לשאר המדינות תוך נטילת סיכונים רבים. מאז החל השלב הראשון של המשבר העולמי ב-2009, רווחה הערכה שהוכחה כשגויה כי מרקל תתקשה לנווט את גרמניה במים הסוערים של המשבר העולמי המתהווה. לעומתה היה זה דווקא ניקולא סרקוזי שנהנה מקרדיט כמי שיתווה את הדרך עבור היבשת.

אנגלה מרקל – אשת השנה בעולם. צילום: ארמין לינרץ

אולם בעוד שצרפת סופגת הורדה של דירוג האשראי לראשונה בהיסטוריה, נותרה גרמניה יציבה, ואף החלה להתנות תנאים רבים לשאר מדינות היבשת בתמורה לקבלת חבילות הסיוע. כך הפכה גרמניה במהרה למדינה הנהנית מעודף מסחרי גדול, אחת הבודדות בעולם המערבי כיום, מדינה שנהנית משיעורי צמיחה גבוהים יחסית לגוש היורו המוכיחים כי היא נחלצה מן המשבר. הרפורמות הכואבות במדיניות הסוציאלית של המדינה שכללו העלאה של גילאי הפרישה והחמרה של התנאים לקבלת סיוע מהמדינה וקצבאות, רפורמות שגרמו להתרעמות מצד אזרחי גרמניה בתחילה, הוכיחו עצמן עד כה אם כי אין ספק שגרמניה תצטרך להמשיך בקו הזה אם ברצונה לשמור על צמיחה, לנוכח העובדה כי שעורי הילודה במדינה ממשיכים להיות נמוכים.

מרקל עשויה לאבד גובה אם המדינות שלהן הלוותה מאות מיליארדי יורו מכיסה לא יוכלו להחזיר את החובות או חלק נכבד מהם. כמובן שבמידה ואירופה תצליח לצאת מהמשבר בשנתיים הקרובות, גרמניה תגזור קופון ענק על חשבון שאר מדינות היבשת.

בזירה העולמית, מרקל היא זו שהובילה את הלחץ האירופי על איראן בסוגיית פרויקט הגרעין, לחץ שהניב סנקציות מהקשות ביותר שהטיל האיחוד האירופי על מדינה כלשהי. מול ישראל, נראה היה במהלך השנה כי מרקל מובילה קו נוקשה יותר מול ישראל לאחר שנים שבהן עמדה ראשונה לימין ישראל מבין מדינות אירופה בסוגיות השונות. מרקל דרשה כי ישראל תמשיך להקפיא את הבנייה ביו”ש וזעמה כך על פי פרסומים שונים, כשישראל המשיכה בבנייה. אולם האינדיקציה הבולטת לכך שיחסי ישראל וגרמניה לא נפגעו בצורה מהותית, הגיעה עם האישור על בנייה ומכירה של צוללת שישית לישראל במימון חלקי של גרמניה.

סיכומו של דבר, מנהיגותה של מרקל בתקופה סוערת כל כך והתייצבותה בחזית הטיפול במשבר הכלכלי, עשויים להתברר במרוצת הזמן כגורם המכריע במאבק על דמותו ועתידו של האיחוד האירופי. לא בכדי, היא המנהיגה המערבית היחידה שזוכה לאחוזי תמיכה גבוהים במדינתה – מעל 60% תמיכה כללית, מעל 90% תמיכה באופן ניהולה את הסיבוב האחרון במשבר. אנגלה מרקל, אם כן, היא הבחירה שלנו לאשת השנה בעולם לשנת 2011.