שלושה ימים בנובמבר

הודו מתעוררת מסיוט

אלון לוין, יובל בוסתן


מתקפת הטרור רחבת ההיקף שפקדה את מומבאי בסוף החודש שעבר, תפסה את כוחות הביטחון ההודים לא מוכנים. בניו-דלהי, השוו רבים את האירוע למתקפה על ארה"ב בספטמבר 2001. ההלם ניכר בכל תת-היבשת. עם הכרעת המחבלים, הזעזוע והאבל פינו את מקומם למבוכה ותסכול. ככל שאירועי 62 השעות הגורליות במומביי הולכים ומתבהרים, כך מתחדדת בהודו ההכרה כי נדרש שינוי יסודי באופן ההתמודדות עם הטרור בכלל, ועם זה הפקיסטני בפרט. האם מלחמה רחבת היקף צפויה בעתיד הקרוב בדרומה של אסיה?

ביום רביעי, ה-26 בנובמבר בשעה 21:15 (שעון מקומי), החלו פעילי טרור לתקוף במתואם שורה של יעדים במומביי, הודו. במשך ימים ארוכים נמשכה המתקפה, ואיתה ערפל הקרב. גם לאחר שהוכרעו המחבלים, ניכר היה כי יחלוף זמן רב בטרם יתבררו הפרטים המדויקים של מה שהתרחש בעיר המאוכלסת ביותר בהודו. אף על פי כן, כבר עתה ניתן להציג חלק נכבד מדרכי הפעולה של המפגעים, ולנתח את השלכותיה של מתקפת הטרור.

תכנון הפיגועים במומבאי נמשך, כך על פי החקירה הראשונית, כשנה. עשרה גברים לפחות, בטווח גילאים שנע בין 18 ל-28, עברו אימונים והכשרות ברמה שלא הייתה מביישת חיילים ביחידות מובחרות. גורם משטרתי שהתראיין בעילום שם לסוכנות הידיעות רויטרס, טען כי מי שהעביר למחבלים את עיקר האימון הצבאי, היו קציני צבא לשעבר בצבא הפקיסטני [1].

המחבלים עברו אימוני לוחמה בשטח בנוי, ואימוני נשק ברמה גבוהה ביותר – על פי עדותם של עוברי אורח שנקלעו לתופת, המחבלים הקפידו לירות אך ורק כשנוצרה הזדמנות להרג, מתוך כוונה לחסוך בתחמושת. על פי העדויות, עמד לזכותם של המחבלים גם קור רוחם – הם אלתרו מספר פעמים במקומות בהם נתקלו בבעיות ולמרות מספרם המועט לא חששו להיאבק באופן ישיר עם כוחות הביטחון ההודים.

המחבלים הוזנו במידע מודיעיני מעולה בטרם יצאו למתקפה. חודשים מספר טרם הפיגועים, הגיעו צוותי הכנה להודו למשימת איתור יעדים. המחבלים, שחולקו לארבעה צוותים, שיננו היטב את מיקומם של היעדים השונים. על פי מידע ששחררה ממשלת הודו, ניהלו המחבלים קשר טלפוני רציף עם יעד עלום בפקיסטן במהלך אירועי האש. הקשר, שבוצע על ידי טלפונים סלולאריים וטלפונים לווייניים, יורט על ידי המודיעין ההודי. מתברר, כי מפעיליהם של המחבלים יכלו להעניק למחבלים בכל זמן נתון מידע מדויק על היעד, מידע שכלל הפנייה לקומות מסוימות בבית המלון, והצבעה על דרכי מילוט.

הערכות לגבי נתיב הפעולה של המחבלים מצביעות כי הם הגיעו ליעדם בהפלגה מנמל קראצ'י, הממוקם כ-900 ק"מ צפונית-מערבית למומבאי. על פי עדותו של המחבל היחיד שנתפס בחיים, המחבלים הבחינו במהלך ההפלגה בפעילות מוגברת של הצי ההודי. בשל חשש כי ייתפסו בטרם יוכלו להגשים את תוכניותיהם, הם רצחו דייג הודי שנקרה בדרכם והשתלטו על אוניית הדיג שלו. השימוש בכלי תמים למראה סייע למחבלים להגיע סמוך לחופי מומבאי ולהסתער משם על העיר בסירות גומי קטנות. באוניית הדיג, שנתפסה לאחר חיסול המחבלים, נמצא ציוד קשר וניווט של המחבלים, וכן מפות המכוונות בחזרה לקראצ'י, מה שהעלה את הסברה כי היה בדעתם של המחבלים להימלט באותה דרך בה הגיעו.

בהגיעם לחוף, התפצלו ארבעת המחבלים לארבעה צוותים. כל צוות, שקיבל כאמור את משימותיו עוד במהלך האימונים בפקיסטן, נסע באמצעות מונית מקומית אל עבר היעד שלו. שעת השין לפיגועים נקבעה למספר ימים לאחר הגעתם של המחבלים לעיר, ואלו נטמעו בינתיים באוכלוסייה המקומית. זמן ההתקפה היה ידוע מראש ובין הצוותים לא התקיים כל קשר או תיאום מרגע הגעתם להודו.

אל יעדי הפיגוע הגיעו המחבלים במוניות, והותירו מאחוריהם חומרי נפץ אשר התפוצצו מאוחר יותר וגרמו למותם של שלושה נהגי מונית לפחות. משימת אחת הקבוצות הייתה תחנת רכבת. שני המחבלים שהגיעו לתחנה ירו ללא הבחנה בעוברים ושבים והרגו רבים מהם, כולל חמישה שוטרים שנמנו על צוותו של מפקד הימ"מ ההודי. השוטרים שחוסלו נמצאו בתוך רכב משטרתי אותו חטפו המחבלים שיצאו משם לבצע פיגועים נוספים. המחבלים לא היו מודעים לכך שאחד מהשוטרים שהיה מוטל באחורי הניידת, היה עדיין בחיים בזכות שכפ"צ חסין כדורים שחבש. עם זאת, הוא היה נטול יכולת להגיב מאחר והאקדח שלו היה מוטל הרחק ממנו. המחבלים ביצעו ירי תוך כדי נסיעה אל עבר עוברים ושבים, אל עבר יושבי בית קפה יוקרתי בטיילת אותו פקדו תיירים רבים ואל עבר בית חולים. תקר במכונית המשטרה אילץ את המחבלים להשתלט על מכונית אזרחית מדגם סקודה, בדרך לפיגוע בטיילת. השוטר שהופקר ברכב, הצליח לדווח בקשר המשטרתי על השתלשלות האירועים, ומחסום משטרתי שהמתין למכונית הסקודה, עצר את המחבלים. אחד נהרג במהלך חילופי האש והשני נתפס בחיים.

באותו הזמן, תקפו שלושת הצוותים האחרים שני בתי מלון, את בית חב"ד ובית קפה. בקרבות שהתחוללו בבתי המלון, העידו אנשי הקומנדו ההודים כי המחבלים השתמשו בכמות עצומה של רימונים, וכן שניסו להבעיר את המלון באמצעות שריפה של וילונות. המחבלים ירו לכל עבר בעוברם מחדר לחדר, במגמה להרוג כמה שיותר אנשים.

המחבל שנתפס הודה לאחר החקירה כי השתייך לארגון לאשקר א-טוֹיבּה, ארגון טרור פקיסטני-קשמירי בעל אידיאולוגיה גזענית. אנשי הארגון מתנגדים להודו, ישראל, רוסיה, סין ולמערב בכללו. הם מעוניינים בשחרורו המלא של אזור ג'אמו וקשמיר מהשליטה ההודית ובכינונה של ח'ליפות אסלאמית בכל שטחי דרום אסיה – פקיסטן, בנגלדש והודו. השנאה להודו וישראל וכן להינדואיזם וליהדות, המוגדרות כדתות עוינות לאסלאם, מהווה את עיקר המוטיבציה לפעולות הארגון.

מכאן מובן כי הפיגוע המחריד נגד בית חב"ד היה מתוכנן מבחינת הארגון. האנטישמיות מהווה את אחד המרכיבים החשובים באידיאולוגיה של לאשקר א-טויבה. העובדה כי בית חב"ד אינו שוכן בקרבה למקומות המוניים, מעידה כי אלו שפעלו בבית לא חיפשו לפגע בכמות גדולה של אנשים, אלא חיפשו במפורש לפגוע ביהודים.

שמו של הארגון המבצע אינו ידוע כאל-קעידה או ארגונים אחרים, אך רשימת הפיגועים בהם היו מעורבים אנשיו ארוכה. בשנת 2000, רצחו אנשי הארגון 35 סיקים בג'אמו וקשמיר. בפיגועים בלונדון ביולי 2005, בהם נרצחו 52 בני אדם, נטען כי הייתה זו פעולה משולבת של אל-קעידה ולאשקר א-טויבה. באותה שנה נהרגו 60 בני אדם בפיגוע שביצע הארגון בניו-דלהי. גם המתקפה ביולי 2006 על מערך הרכבות במומבאי, מתקפה בה נהרגו 211 בני אדם, הייתה פרי מעשי הארגון הרצחני. מתוך 700 בני אדם שנרצחו בשנים האחרונות בהודו, אחראיים אנשי לאשקר א-טויבה לרובם המכריע של הנרצחים.


המחבל שנתפס בחיים בעיצומה של המתקפה. צילום: טלוויזיה

משבר פוליטי בהודו

חקירת המחבל הובילה את ממשלת הודו להפנות אצבע מאשימה כלפי ממשלת פקיסטן. לטענת ההודים, מתעלמים הפקיסטנים באופן שיטתי מפעילות הארגון, אשר מלבד פעולות טרור בהודו, מעורב גם בפעילות הטאליבן באפגניסטן. ההודים פרסמו בימים שלאחר הפיגועים סדרה של ידיעות שהעידו כי היו להם התראות ממוקדות באשר לפיגועים, כולל הפיגוע בבית המלון טאג' מאהאל. כיום מודים ההודים כי סדרה ארוכה של כשלונות, ביניהם ההתייחסות להתראות, רמת האבטחה, כשירות הכוחות המקומיים לטפל בפיגוע ובעיות בירוקרטיות שונות, אפשרו למספר קטן כל כך של מחבלים לבצע מתקפה גדולה כל כך.

שר הפנים ההודי, שיבראג' פאטיל הגיש את התפטרותו לנוכח אוזלת היד הממשלתית. היועץ לביטחון לאומי של הודו הציע להתפטר לאחר הודעתו של שר הפנים וההערכה היא שסדרת ההתפטרויות הממשלתית תימשך, ושלאירועים במומבאי תהיה השפעה דרמטית על בחירות 2009 בהודו.

מבחינת הממשלה ההודית, שהודיעה כי תשהה את שיחות השלום עם פקיסטן כצעד תגובה ראשוני לפיגועים, מדובר בבעיה מדינית-ביטחונית-פוליטית חמורה ביותר. ההודים מודעים לכך שהם אינם יכולים להרשות לעצמם שלא להגיב על אירועי הדמים במומבאי. מדובר באירוע קשה אחרון בסדרה של אירועי טרור בשנים האחרונות בהודו, שכבר זיכו את הממשלה ההודית בביקורת חריפה מצד האופוזיציה במה שהוגדר כ"מדיניות של חולשה" כלפי הטרור. במפלגת השלטון טוענים מנגד כי תגובה חריפה מדי נגד פקיסטן תערער את הממשלה ותסלול את הדרך לחזרתם של גורמי הצבא ללב הממשל, ולשיבתה של פקיסטן לדיקטטורה צבאית.

את עיקר הביקורת נגד הממשלה מובילים אנשי מפלגת ה-BJP, המפלגה הלאומית ההודית, אשר איבדו את השלטון בבחירות הקודמות ב-2004. ה-BJP מתנגדים באופן רציף לכל משא ומתן עם פקיסטן וקוראים לשימוש ביד קשה נגד גורמי טרור שונים בהודו. השר ההודי שהתפטר היה למטרה קבועה לחציה של האופוזיציה, אשר ראתה בו אשם מרכזי באי ההצלחה הממשלתית ההודית למגר את בעיית הטרור.

טרם נקבע מועד לבחירות הקרובות, אולם החוק ההודי מחייב לקיים אותן לא יאוחר מחמש שנים לאחר הבחירות הקודמות. לפיכך, הבחירות הקרובות תיערכנה לא יאוחר ממאי 2009. הלך הרוחות בהודו נוטה כעת בבירור לעבר ה-BJP ושותפותיה לגוש המפלגות הלאומיות המונה 13 מפלגות. מנהיגה של ה-BJP, לאל קרישנה אדבאני, שכיהן כסגן ראש הממשלה ב-2002-2004, נחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר להיות ראש הממשלה הבא של הודו, בזמן שזהותו של מי שיתמודד מולו מטעם מפלגת הקונגרס האוחזת כיום בשלטון אינה ברורה עדיין.

מעמדו של מנמוהאן סינג, ראש הממשלה הנוכחי, התערער בחודשים האחרונים, לאחר שהעביר את ההסכם השנוי במחלוקת לשיתוף פעולה גרעיני עם ארה"ב. אם תתקבע בציבור התחושה כי מתקפת הטרור במומבאי יכלה הייתה להיות מצומצמת בהרבה לו תפקדו כוחות הביטחון והממשלה טוב יותר, ייחרץ גורלו הפוליטי של סינג.

במקרה כזה, תחפש מפלגת השלטון להציג פנים חדשות שלא יזוהו עם כישלונות הממשל הנוכחי. ראהול גנדי, בנה של סוניה, כבר בן 38. זהו גיל גבולי עבור נציג הדור הרביעי בשושלת המפורסמת בהודו, מאז היה . בעוד ישנם אלו שטוענים כי הוא עודנו צעיר, אצל רבים השם גנדי עדיין מעורר יראת כבוד והערצה בהודו. גם אם מפלגת השלטון תפסיד, כצפוי, את הבחירות הקרובות,עשוי גנדי להיות מועמדה לראשות הממשלה בבחירות הבאות.

העקבות מובילות לאיסלמבאד

מתקפת הטרור צפויה לזעזע את הממשלה בפקיסטן לא פחות מאת הממשלה ההודית. ההנהגה הפקיסטנית, השרויה במשבר בשנים האחרונות, עברה זעזוע עמוק עם ההתנקשות בבנאזיר בהוטו – פרווז מושארף הודח, ובבחירות שנערכו נבחר אלמנהּ של בהוטו, אסיף עלי זארדארי, לנשיא החדש. לעת עתה, מתקשה זארדארי להתמודד עם מערכת הלחצים הסבוכה המופעלת עליו בהנהגת המדינה.

הנשיא הטרי מכיר בעובדה כי הוא אינו השולט היחיד בארצו, לנוכח העובדה כי ארגוני הטרור פועלים בה באין מפריע מצד אחד. פירוש הדבר כי יכולתה של ממשלת פקיסטן להתמודד בעצמה עם לאשקר א-טויבה ולהוכיח לממשלת הודו כי היא נלחמת בטרור, מוגבלת ביותר.

מלבד הטרור הקשמירי ממזרח והטרור הטאליבני ממערב, מתמודדת ההנהגה עם אסלאם קיצוני במרכזי הערים הגדולות. בנוסף, נראה כי האליטה הצבאית נאמנה עדיין למושארף ולמתנגדים אחרים להנהגתו של זארדארי. לקלחת הזאת ניתן להוסיף את הלחץ האמריקני שהתגבר בשנה האחרונה להשיג הישגים משמעותיים יותר בזירה האפגנית. האמריקנים האשימו את פקיסטן כי אינה פועלת מספיק כדי למגר את פעילות הטאליבן במחוזות הפשטונים של המדינה, והחלו תוקפים מטרות בתוך שטחה הריבוני של מי שהייתה עד לא מכבר בת בריתה החשובה ביותר באזור. הפעילות האמריקנית גבתה את חייהם של מחבלים רבים כמו גם אזרחים תמימים וגרמה למשבר ביחסים בין ארה"ב לפקיסטן, שם מרגישים במסדרונות השלטון בלחץ האופוזיציוני להגיב בחריפות לתקיפות האמריקניות.

הלחץ האמריקני עשוי להתגבר עם כניסתו אובאמה לבית הלבן. בניגוד לנשיא בוש שראה במושארף ובפקיסטן בני ברית חשובים במלחמה העולמית בטרור, אובאמה סבור כי תפקידה של פקיסטן מפוקפק בלשון המעטה והביע בעבר תמיכה בפעילות בתוך פקיסטן כדי להשיג יעדים במלחמה בטרור. מבחינת אובאמה, אחת הטעויות הגדולות ביותר של בוש בניהול המלחמה העולמית בטרור, הייתה המלחמה בעיראק. לדעת אובאמה היה מוטל על בוש להתמקד בגזרת אפגניסטן ממנה יצאו הפיגועים ב-11 בספטמבר. כעת, מתעתד אובאמה לנסות ולמגר את קיני הטרור באפגניסטן, ובכללם לפעול נגד מי שסייע לטאליבן להתחזק – פקיסטן.

האליטה הביטחונית בפקיסטן נוהגת מאז ומתמיד כמדינה בתוך מדינה. בתוך האליטה הזו בולט אחד משלושת ארגוני המודיעין המרכזיים של פקיסטן ובוודאי שהחזק שבהם – ה-ISI או המודיעין הבין-שירותי (Inter-Services Intelligence), שמופקד על קשת רחבה של פעילויות. יותר מכל, מזכיר הארגון בפעילותו את הקג"ב האימתני. אנשיו מופקדים על מעקב אחר האוכלוסייה, כולל אנשי צבא וממשל. הארגון מעורב בפרויקט הגרעין, בפעילות טרוריסטית בחו"ל וכן בפעילות ריגול רגילה. למעשה, אין דבר הנוגע לביטחונה הלאומי של פקיסטן אשר ה-ISI אינו מעורב בו.

ראשי הזרוע המודיעינית הזו נהנו תמיד ממעמד עליון בממשל הפקיסטני. בימיו של מושארף ובימי הגנרל זיא אל-חוּק, נתנו ראשי הארגון דין וחשבון אך ורק למנהיג המדינה. רק תקופה אחת בתולדות ה-ISI הייתה תקופה שבה הוצרו צעדיו של הארגון. היה זה בימיו של אביה של בנאזיר בהוטו, זוליפיקאר עלי בהוטו, אשר ראה בפעילותו של הארגון סכנה לדמוקרטיה הפקיסטנית. בהוטו עצמו הוצא להורג בהוראת אל-חוק. מאז נטען כי ה-ISI היה ככל הנראה מעורב בתפירת תיק האישומים נגד בהוטו. בתו נרצחה כ-20 שנה לאחר מכן, ורבים משוכנעים כי גם במקרה שלה, ה-ISI שיחק תפקיד מרכזי.

ה-ISI הוא גם הגוף המודיעיני שעמד מאחורי הקמת הטאליבן בפקיסטן ואשר תמך בפעילותו של לאשקר א-טויבה בקשמיר. לא ברור עד כמה מהפעילויות האלה היו ידועות בסביבתם של נשיאי פקיסטן השונים, וייתכן כי פעולות אלה נעשו ללא ידיעתם, אם כי הסיכוי לכך קלוש. מנהיגה הנוכחי של פקיסטן, זארדארי, נתפס כאיום עבור הארגון ויש להניח כי הוא ממודר מהפעולות השונות. עדות לכך התקבלה בתגובתו של זארדארי לאירוע, כשהורה לכל הדוברים הממשלתיים להכחיש כל מעורבות פקיסטנית לאירוע והתחייב כי במידה ויציגו לו ההודים הוכחות לקשר פקיסטני, יפעל בכל עוצמתו כדי לפגוע בקשר הזה.

זארדארי אף טען כי למרות שאינו יודע על מעורבות פקיסטנית ממשלתית ספציפית, הוא מאמין כי האזרחים הפקיסטנים שביצעו את הפיגועים הם אותם אנשים המאיימים על שלטונו שלו, ולכן הביע שותפות גורל עם ממשלת הודו במאבקה בטרור. הוא אף הציע בתחילה, במה שעשוי להפוך להצעה אירונית עם התקדמות חקירת הפיגועים, כי ראש ה-ISI בכבודו ובעצמו יגיע להודו כדי לסייע במאמץ המודיעיני לחקר הפיגועים. לאחר מכן שינה זארדארי את דעתו והציע כי קצין זוטר יותר יגיע להודו, באומרו כי הוא לא הובן בתחילה. ההנחה היא כי המודיעין הפקיסטני השפיע על זארדארי לחזור בו מכוונתו הראשונית, מה שעשוי להצביע על ראייה נוספת למעורבות הפקיסטנית הממשלתית [2].

ראש ה-ISI הנוכחי, אחמד שוג'ה פשה, שצמח בשדרות הצבא הפקיסטני, מונה לתפקידו חודשיים קודם לכן. פשה, שמונה על ידי הממשלה החדשה של ג'ילאני וזארדארי, נבחר לתפקיד בגלל התנגדותו לטאליבן ולשאר הכוחות הטרוריסטים הפועלים באזור, והוא נחשב לאאוטסיידר בארגון. העובדה כי הוא זמן קצר בתפקידו והעובדה כי לא היה מעורב בפעילות המודיעינית בטרם מונה לתפקיד, ובכפוף לכך שתכנון הפיגועים ארך כשנה, מנקה על פניו את זארדארי ופשה ממעורבות בפיגועים במומבאי, אף אם אכן יש ל-ISI מעורבות בהם.


אחד ממלונותיה המפוארים של מומבאי עולה בלהבות לאחר הפיגוע. צילום: טלוויזיה

האם תפרוץ מלחמה?

מבחינת ההודים, ישנה חשיבות רבה להוכיח כי אכן פקיסטן מעורבת בפיגועים. הממשלה ההודית מהססת כאמור לצאת למבצע רחב היקף נגד פעילות טרור בקשמיר, או כל פעילות צבאית אחרת בשטחה של פקיסטן. כדי לעשות זאת, מבקשים ההודים, אשר עד כה השיגו רק ראיות נסיבתיות, להוכיח קשר ישיר בין המחבלים ובין גורמים ממשלתיים בפקיסטן. יחד עם זאת העלו ההודים את רמת הכוננות שלהם למה שהוגדר כ-"רמה מלחמתית". פקיסטן, שאינה מעוניינת בעימות צבאי, הודיעה בתגובה כי תקפיא את פעילותה נגד ריכוזי הטאליבן ואל-קעידה בגבול עם אפגניסטן, עד שהודו תסיר את רמת הכוננות הגבוהה.

מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליסה רייס, אשר מכירה את המידע שעולה מחקירת הפיגועים, קראה לממשלת פקיסטן לפעול בצורה שקופה ככל שניתן בנושא הפיגועים, כדי להגיע במהירות לחקר האמת. ערב ביקורה באזור, אמרה רייס כי אין בכוונתה להפנות אצבע מאשימה, אך הוסיפה כי ברור לה שישנה חשיבות רבה לשיתוף הפעולה של ממשלת פקיסטן בחקר האירועים.

בהתחשב בהיסטוריה המשותפת של שתי המדינות וביכולות הגרעיניות שלהן, האיום במלחמה בין הצדדים הופך לשאלה בעלת חשיבות עולמית. אין פלא שהאמריקנים שולחים את מזכירת המדינה להודו. מנהיגים אחרים צפויים להגיע אף הם להודו בימים הקרובים, פחות כדי להציע את תנחומיהם ויותר כדי לנסות ולהשפיע על הממשלה ההודית שלא לפעול בפזיזות.

נראה כיום כי לשתי הממשלות, הודו ופקיסטן, אין מוטיבציה רבה לצאת למלחמה, אולם מבחינת הממשלה ההודית, לא ניתן להתעלם מהאירוע הזה ללא תגובה. מעבר להשלכות הפוליטיות הפנימיות, מעוניינים ההודים לקבוע מסגרת חדשה של חוקים במאבקם בטרור, הכוללת גם גביית מחיר ממי שמעורב בטרור.

ניסיון מלחמות העבר בין המדינות מוכיח, כי השפעת הקהילה הבינלאומית על המתרחש רבה, ואכן מלחמות העבר נותרו מצומצמות יחסית בהיקף הלחימה ובזמן הלחימה. הודו נמצאת במלכוד – מחד, ההודים עצמם הגדירו את המתקפה כ"11 בספטמבר של הודו". מכיוון שכך, ספק רב אם הם יגיבו עליה בתקיפה סמלית של מחנות אימונים לטרוריסטים. מאידך, פעולה שתאלץ את פקיסטן להגיב עלולה להתדרדר במהירות למלחמה כוללת ואף להפלתו של משטר זארדארי-ג'ילאני.

כך או כך, בזמן הקרוב תגיע תגובה ההודית. בהנחה כי ההודים לא יצליחו לשים את ידיהם על מנהיגי ארגון הטרור, הם יבקשו לפעול נגד מטרה משמעותית לממשל הפקיסטני, דוגמת פעילות בחלק הפקיסטני של קשמיר. בעשותם כן, יביאו ההודים בחשבון את אי הוודאות המאפיין את האזור, ואת הסכנה כי כל תגובה שלהם למתקפת הטרור עלולה לדרדר את המצב באזור במקום לייצבו.

הערות

1. "Rice urges Pakistan to cooperate in Mumbai inquiry", Reuters, 01/12/2008

2. "Pak backtracks: ISI chief too senior to visit India", Express news service, 30/11/2008


מאמרים נוספים