15 חודשים אחרי שירש את השלטון מאביו, ממשיך קים ג’ונג און במאבק לבסס את שלטונו ולהאדיר את דמותו. כמנהיג צעיר שהחליף שליט טוטליטארי נערץ, נדרש קים הבן למתג את עצמו כמנהיג עממי. בד בבד, הוא נאבק להשתלט על מסדרונות השלטון הפרנואידי ביותר בעולם ולהרתיע כל ניסיון להתערבות מבחוץ.

האווירה המתוחה בחצי-האי הקוריאני נמצאת במגמת החרפה בלתי פוסקת בחודשים האחרונים. בתחילת דצמבר, ביצעו הצפון קוריאנים ניסו בטיל תלת-שלבי חדש. בדרום נבחרה נשיאה חדשה ולא ידידותית בלשון המעטה כלפי הצפון – זוהי פארק ג’ן-הייאה, בתו של הרודן פארק צ’ונג הי, שכבר הייתה קרובה בעבר למוסדות השלטון, ובשנות ה-20 לחייה איבדה את אימה שנהרגה על ידי מפגע שנשלח על ידי צפון קוריאה להרוג את מנהיג הדרום.

ב-12 בפברואר, ביצעו בצפון ניסוי גרעיני שלישי מאז 2006 וראשון תחת המנהיג החדש. ב-7 במרץ אושרו באו”ם סנקציות נוספות נגד צפון קוריאה, וזו בתגובה איימה לבצע “מתקפת מנע גרעינית” על ארה”ב. ארבעה ימים לאחר מכן החל תרגיל גדול של צבאות דרום קוריאה וארה”ב, וזאת למרות התראות הצפון. בתגובה, הכריזו בפיונגיאנג על ביטול הסכם אי ההתקפה עם הדרום, שהיה בתוקף מאז סיום מלחמת קוריאה ב-1953.

במסגרת התרגיל הצבאי הצטרפו ל-200,000 חיילי הדרום כרבבת חיילים אמריקנים. מפציצי B-52 הטילו פצצות דמה בסמוך לגבול עם הצפון, וכמה ימים לאחר מכן נצפו בשמי חצי האי גם מפציצי B-2 חמקניים. במהלך ימי התרגיל נפוצו גם דיווחים על מתקפות האקרים הדדיות – על גופים פיננסיים וגופי תקשורת בדרום קוריאה ועל גופי ממשל בצפון. בצפון קוריאה החליטו גם על ניתוק “הטלפון האדום”, קו התקשורת הרשמי הישיר האחרון עם הדרום.

הרטוריקה הלוחמנית מהצפון המשיכה, כשפיונגיאנג פרסמה הודעה שהמליצה לאזרחים זרים לעזוב את חצי האי מחשש לבאות. דיווחים על פריסת טילים לטווח בינוני בחופה המזרחי של צפון קוריאה, בדרך לשיגור הפגנתי תרמו אף הם למתיחות.

ואם כל זה לא הספיק – בצפון השעו זמנית את הפעילות באזור התעשייה Kaesong המשותף לשתי הקוריאות [1]. באזור זה מועסקים למעלה מ-50,000 צפון קוריאנים המזרימים כמעט 100 מיליון דולר בשנה למשק הקומוניסטי. חשיבות הכסף הזה לכלכלת הצפון אפשרה לאזור להמשיך ולפעול בפעמים הקודמות כשהמתיחות עלתה. אפשרות מימוש האיום וסגירת אזור התעשייה באופן סופי מהווים מבחן משמעותי לשאלה עד כמה ירחיק קים ג’ונג און באיומיו, שכן מדובר במהלך כמעט התאבדותי מבחינה כלכלית [2].

קים ג’ונג און – עד לאן ימתח את החבל? צילום: ממשלת צפון קוריאה

למה עכשיו?

נראה כי מאחורי ההחלטה של צפון קוריאה ליזום את סבב המתיחות הנוכחי באזור עומדת בראש ובראשונה שאלת קים ג’ונג און. יותר משנה מאז ירש את התפקיד, הוא עדיין נאבק לבסס את מנהיגותו – הן במסדרונות השלטון והן מול עמו. סרטי תעמולה רבים פורסמו בשבועות האחרונים כשהוא מחבק ומנשק ילדים ולחילופין מצולם עם חיילים. לא מדובר בעניין של מה בכך. אביו, קים ג’ונג איל, הופיע בציבור לעיתים נדירות ובמקומות רבים בצפון קוריאה לא ראו אותו מעולם למעט בתמונות ובפסלים.

במקביל לקמפיין החיובי לשיווק תדמיתו של המנהיג הצעיר, מנהלים בצפון קוריאה גם קמפיין הפחדה נגד ארה”ב. תמונות וסרטונים של התקפת טילים על ארה”ב הועלו לרשת, כולל תמונה של קים ג’ונג און שנראה עובר על תוכניות עם בכירי צבאו, כשברקע כביכול יעדים פוטנציאליים בארה”ב.

במערב מפקפקים ביכולת הטכנית של הצפון קוריאנים להרכיב ראש נפץ גרעיני על טיל שיהיה מסוגל לשאת אותו עד לחוף המערבי של ארה”ב, אך לא לוקחים שם סיכונים והכריזו על עיבוי מערך המיירטים ארוכי הטווח באלסקה ועל הקמת תחנת רדאר חדשה ביפן.

למרות כל אלו, הרי שסביר להניח כי יותר משהקמפיין הזה מעיד על כוונה התקפית של פיונגיאנג, הוא מצביע על חשש שם מפני מחטף של הדרום קוריאנים בסיוע ארה”ב, שיבקשו לנצל את החולשה היחסית של השלטון הקומוניסטי החדש. במילים אחרות – בצפון קוריאה מודעים לכך כי השלטון החדש עדיין לא חזק או לפחות לא נתפס חזק כקודמו, ולכן מנסים שם להרתיע את האמריקנים באמצעות הפחדה.

גם רעב המוני של אזרחי צפון קוריאה הפך לכלי שרת בידי השלטון. הסנקציות ארוכות השנים ורתימת המשק בראש ובראשונה לצרכי התעשייה הצבאית, מביאים לעוני רחב ממדים במדינה הקומוניסטית. תת-תזונה הפכה לבעיה כרונית במדינה שהייתה מהגורמים הבולטים למוות של כמיליון עד שני מיליון אזרחים בשנים 1994-1998. בעקבות זאת, הגיעו אז סיוע בינלאומי ומשטר פיקוח קפדני שהביאו להתייצבות במצב, אך לכל ברור כי יכולתה של צפון קוריאה להאכיל את כל אזרחיה מוגבלת, בוודאי כל עוד היא משקיעה משאבים רבים בפיתוח נשק גרעיני וטילים בליסטיים ארוכי-טווח.

בסוף ינואר, נפוצו דיווחים על קניבליזם במדינה הענייה. הדיווחים ידעו לספר גם על אדם שהוצא להורג לאחר שרצח את שני ילדיו כדי לאכול אותם [3]. סיפור זה פורסם אולי כעדות למצב הקשה השורר במדינה, ואולי כעוד אמצעי לחץ ציני שמפעילים בפיונגיאנג. כך או אחרת, ברור כי במערב לא יכולים להישאר אדישים למצב.

בהחלט ייתכן גם כי למצב הזה בדיוק מבקש קים ג’ונג און להגיע – הקלה בסנקציות והגדלת הסיוע לאזרחים כדי להקל על הרעב. בכך, הוא מקווה להשיג רווח כפול – גם הוא עצמו לא יצטרך להשקיע משאבים כדי לדאוג לרווחת אזרחיו, וגם הוא יצטייר בפני בני עמו כמי שהצליח לספק להם מזון תוך כדי התייצבות עיקשת והשמעת איומים כלפי המערב.

נוסף על כך, ניסיון העבר מלמד כי מהלך של סיוע הומניטארי פותח צוהר להרגעת הרוחות ותחילת שיתוף פעולה גם בזירות המתוחות ביותר. גם אם לא לכך שואף המנהיג הצעיר, הרי שכל מהלך לסיוע הומניטארי ימקד את תשומת הלב לשם ויקנה לשלטון הפרנואידי עוד זמן לייצב את שורותיו ולשפר עמדות לקראת העימות הבא, או לקראת סבב השיחות הבא.

המנהיג הצפון קוריאני בסרט תעמולה שפרסמה הממשלה – משתמש במתיחות לחזק תדמיתו. צילום: טלוויזיה

הכוחות הפועלים בזירה

שש מדינות מנהלות שיחות רב-צדדיות בנושא הצפון-קוריאני זה שנים: שתי הקוריאות, סין, רוסיה, יפן וארה”ב. המדינות הדמוקרטיות מעוניינות באופן טבעי בהרגעת המתיחות וחולמות על איחוד בין שני חלקי האי הקוריאני. מדינה מאוחדת כזו תהיה בוודאי פרו-מערבית, כך מקווים בוושינגטון ובטוקיו. האמריקנים גם יהיו שמחים לדלל באופן דרמטי את כוחות הצבא שהם מחזיקים באזור דרך קבע מאז שנות ה-50, במטרה להרתיע את צפון קוריאה מלהפר את הסטטוס-קוו מול הדרום. מנגד, המעצמות הריכוזיות רוסיה וסין פועלות להדוף כל ניסיון מערבי להטות את המצב לטובתם.

בסיאול היו שמחים להתאחד עם הצפון, מהלך שטומן בחובו הזדמנויות כלכליות דרמטיות לעם הקוריאני כולו. אוכלוסייה ענייה וצעירה בחלק הצפוני תוכל לשמש ככוח עבודה זמין וזול עבור התאגידים מהדרום, שיעדיפו להעביר את העבודה צפונה מקו רוחב 38 במקום להמשיך לשלוח את העבודה לשכנות דוגמת תאילנד ווייטנאם. קוריאה מאוחדת ודמוקרטית, עם הסכם סחר חופשי עם הדמוקרטיות סביבה, עם האיחוד האירופי ועם ארה”ב, תוכל להפוך בתוך עשור או שניים לאחת הכלכלות הגדולות בעולם.

עם זאת, מעל הישימות של איחוד כזה מוטל סימן שאלה גדול, ולא רק מטעמים פוליטיים – הפערים בין שני חלקי קוריאה גדולים מהפערים שהיו בין שני חלקי גרמניה בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה. יידרשו עשרות ואולי מאות מיליארדי דולרים של השקעה בתשתיות, בחינוך ובהכשרת כוח אדם על מנת לייצב את הצפון.

יש לזכור גם כי שני חלקי קוריאה נפרדים במתכונת כזו או אחרת מ-1945, כמעט 70 שנה. גרמניה לשם השוואה אוחדה לאחר 44 שנה בקירוב. פירוש הדבר הוא כי הפיצול בין הקוריאות נמשך כבר דור אחד יותר ממה שחוו הגרמנים. ושם גם, כזכור, שתי הגרמניות לא נלחמו האחת בשנייה ישירות. לכן, באופן טבעי, הצעירים שגדלים כיום בדרום קוריאה חשים פחות מחויבים לאיחוד עם הצפון ממה שהרגישו ההורים והסבים שלהם. העובדה כי הצפון קוריאנים עורכים בשנים האחרונות ניסויים גרעינים ומבצעים שיגורי טילים בתדירות גבוהה, מנציחה הן את החשש וחוסר האמון בקרב הדרום קוריאנים לגבי כל אפשרות של הסדר, והן את תלותם הצבאית בארה”ב לשם איזון הכוחות.

המתנגדת הראשית לאיחוד שכזה היא כמובן סין, ומשלושה טעמים עיקריים – ראשית, צפון קוריאה מהווה נכס אסטרטגי חשוב מתוקף היותה חיץ בין דרום קוריאה הדמוקרטית והפרו-מערבית לבין סין. שנית, קוריאה מאוחדת צפויה כאמור להיות הצלחה כלכלית מסחררת וככזו תהווה תחרות ישירה על המשק הסיני, שגם כך מתקשה לאחרונה נוכח העלייה הנמשכת בעלויות העבודה [4]. שלישית – מהלך שיחל בהתמוטטות השלטון הקומוניסטי בפיונגיאנג אולי יסתיים באיחוד מוצלח, אך יגרום בשלב ראשון למאות אלפי צפון קוריאנים רעבים להידפק על גבולה של סין.

הזווית הרוסית

הרוסים ראו בחילופי השלטון בצפון קוריאה הזדמנות להגדיל השפעתם. בקיץ 2011, בחודשיו האחרונים של קים ג’ונג איל, הייתה רוסיה יעד לאחד מביקוריו האחרונים מחוץ למדינה, כשנפגש עם דימיטרי מדבדב, אז נשיא רוסיה וכיום ראש הממשלה. השניים דיברו על פריסת החוב העצום מהעידן הסובייטי ועל הנחת צינור גז מרוסיה לדרום קוריאה, דרך הצפון.

הדברים הבשילו לכדי הסכם רק בספטמבר האחרון. רוסיה מחקה כ-90% מחוב בסך 11 מיליארד דולר, והכריזה כי תשקיע מחדש כמיליארד דולר מהסכום בסיוע למדינה הענייה בתחומי אנרגיה, בריאות וחינוך [5].

מאחורי ההסכם עומד הרצון לבסס את מעמדה של מוסקבה בחצי האי, ולשמור את האופציה להנחת צינור הגז האמור. בסיאול יקבלו בברכה כל צינור גז שיוריד את המחיר שהם משלמים. דרום קוריאה היא היבואנית מספר 2 בעולם של גז טבעי מנוזל (LNG), אחרי יפן. ייבוא LNG מתאפיין בהסכים ארוכי טווח במחירים גבוהים משמעותית מגז המגיע בצינורות. דרום קוריאה חתמה בשנים האחרונות עסקאות עם קטאר, עומן, ניגריה ולאחרונה גם עם אני (Eni) האיטלקית. ב-2011 סגרה עסקת עתק עם תאגידים הולנדים וצרפתיים שיפיקו את הגז באוסטרליה. העסקה מוערכת בשווי של כ-84 מיליארד דולר עד 2040.

על פי דיווחים, קים ג’ונג איל הביע הסכמה לפרויקט בביקורו האחרון ברוסיה, אך המצב הרגיש בו נמצא כעת בנו ומצב המלחמה המחודש עם הדרום, מקטינים את הסבירות לפרויקט כזה בעתיד הקרוב. המתיחות הזו מורידה גם את העניין של דרום קוריאה בפרויקט – הצינור המתוכנן אולי יוריד את מחיר האנרגיה שמשלמים בסיאול, אבל יעלה דרמטית את הסיכון להפרעות באספקה – בצפון קוריאה, עתידים להרוויח כמה מאות מיליוני דולרים על הגז שיעבור בשטחם, אך בוודאי לא יהססו לעצור את הזרימה עם כל סימן של מתיחות. גם הרוסים כידוע לא מהססים לסגור את הברז כשהדבר משרת את האינטרסים שלהם.

קים ג’ונג איל עם מדבדב – הרוסים מחקו חוב עתיק וחולמים להניח צינור לאורכו של חצי האי. צילום: הקרמלין

לקראת השלב הבא

מאז תחילת שנות ה-90 נוהגים הצפון קוריאנים לקדם בפרובוקציה כניסתו של כל מנהיג חדש של דרום קוריאה לתפקיד הנשיא. עם זאת, העובדה שמדובר הפעם באירוע יזום זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד של נשיא חדש בסין, הפטרונית הקבועה, משחקת נגד הצפון קוריאנים. שִי ג’יאופינג טרם גיבש מדיניות חוץ חדשה ובוודאי שלא רואה בעין טובה את האינוס להתעסק כבר מההתחלה בחצי האי הקוריאני. הסכמה סינית לא שכיחה לסנקציות החדשות נגד צפון קוריאה יכולה להתפרש כאיתות אזהרה מבייג’ינג לפיונגיאנג.

גם התרגיל הצבאי המשותף לדרום קוריאה ולארה”ב, ובפרט המטס הפומבי של מפציצי ה-B-2 החמקנים, נועדו להעביר מסר כי עם כל הכבוד לעוצמה הצבאית של צפון קוריאה, היא רחוקה מאוד ממה שיש לאמריקנים להציע.

במצב שבו נראה כי כל הצדדים מחפשים לשפר עמדות לקראת הסבב הבא, מוצא עצמו קים הצעיר במצב מורכב גם מול ארה”ב וגם מול סין – הראשונה מוכיחה כי היא לא נרתעת מאיומים ולא מתכוונת לדלל נוכחותה באזור והשנייה מסבירה לו בלשון עדינה כי לכל מהלך שינקוט בלי תיאום איתה יהיה מחיר מיידי.

למרות שבמערב מהמרים כי קים הצעיר לא יממש את איומיו ויפתח במתקפה רחבה, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להתעלם ממנהיג המחזיק בברירת שמשון ומוכן להמית נפשו עם הפלישתים, קרי – להשתמש בנשק גרעיני למרות המחיר הצפוי שייגבה מעמו מיד לאחר מכן.

נראה כי מדיניות ההכלה שיישמו ארה”ב ובנות בריתה בשנים האחרונות מיצתה את עצמה ויש צורך במדיניות חדשה. הבנה על ידי המערב שצפון קוריאה בוחרת במסלול של התלהמות שמקורה במצוקה הפנימית – הן הרעב שמתפשט והן החשש לשלטון הצעיר – הכרחית כדי להנמיך את הלהבות. הגברת סיוע המזון נחוצה אף היא כדי למנוע חזרה על תסריטי האימים של שנות ה-90. יש מקום גם לשקול הרחבת יוזמות דוגמת אזור התעשייה המשותף בין הקוריאות.

במקביל, העולם צריך להתחיל לגבות מחיר מצפון קוריאה כדי לפרוץ את מעגל הקסמים שבמסגרתו החרפת המצב הפנימי במדינה מוביל לפעילות תוקפנית ולפייסנות מצד המערב. מדיניות זו מעודדת את המשך התוקפנות מצד צפון קוריאה ומרחיקה את האפשרות לרפורמות פנימיות במדינה. פירוש הדבר תגובה צבאית מדודה אך מכאיבה לכל ירי צפון קוריאני כדוגמת הטבעת המשחתת הדרום קוריאנית ב-2010, ולחילופין תגובה מדינית מהירה לכל פרובוקציה, דוגמת הידוק משטר הסנקציות.

מי שמחפש רמז למוכנותה של צפון קוריאה לדבר שיקום כלכלי במקום מתיחות צבאית, קיבל אותו ב-1 באפריל, עם מינויו של ראש ממשלה חדש בצפון קוריאה, ראשון תחת קים ג’ונג און. זהו פאק פונג-גוּ, שכיהן כבר כראש ממשלה בשנים 2003-2007, עד שהודח לאחר שנכשל להעלות את המשק על פסים של צמיחה, ולא לפני שהציע ליישם רפורמה קפיטליסטית במנגנון השכר במדינה הקומוניסטית. בהחלט ייתכן כי מינויו בעת הזו מהווה עדות לנכונות צפון-קוריאנית לבצע רפורמות מסוימות במטרה לשפר את המצב הכלכלי במדינה [6].

יש לשים לב גם כי ראש הממשלה החדש-ישן נחשב מקורב לג’אנג סונג ת’אאק, דודו של קים ג’ונג און ומי שנחשב למספר 2 במנגנון השלטון הצפון-קוריאני. אותו ג’אנג סונג ת’אאק, ביחד עם אישתו קים קיונג שהייתה אחותו של המנהיג הקודם קים ג’ונג איל, מחזיקים כיום בעמדת השפעה משמעותית במפלגה ובצבא. כשגם ראש הממשלה נאמן להם, נדרש גם קים ג’ונג און הצעיר לחשב את צעדיו בקפידה מולם.

קים, שמנסה כלפי חוץ לייצר תדמית של מנהיג קשוח ונחוש, כזה שמוכן ללכת עד הסוף, עשוי לחפש למתוח את החבל עוד קצת וליזום אירוע ירי נקודתי במטרה לקבע את דמותו כמי שגם הפעיל כוחות צבא נגד “אויבי העם”. בסיבובים הקודמים, אירועים כאלו הסתיימו בטיפול נקודתי ולפעמים אפילו עברו בלי תגובה. במציאות העכשווית, כשהזירה מתוחה גם כך, כל אירוע עשוי להוציא את הדברים משליטה.

בשנות ה-90 התמודד קים ג’ונג איל עם רעב קשה שנבע משילוב קטלני בין מדיניות כלכלית סטליניסטית, קריסה של התורמת הגדולה ברה”מ ושטפונות קשים שהשמידו יבולים רבים. בנו מתמודד אף הוא בתחילת כהונתו עם רעב קשה ומציאות חיצונית מורכבת. ההבדל כיום הוא שלקים ג’ונג און יש נשק גרעיני.

הערות

1. Alastair Gale, “Pyongyang Threatens to End Venture”, The Wall Street Journal, 08/04/2013

2. Choe Sang-Hun and Gerry Mullany, “North Korea Threatens to Close Factories It Runs With South”, New York Times, 30/03/2013

3. Rob Williams, “North Korean cannibalism fears amid claims starving people forced to desperate measures”, The Independent, 28/01/2013

4. עוד על כך במאמר “האם סין לקראת משבר?”, בגיליון נובמבר 2012 של סיקור ממוקד

5. Miriam Elderm, “Russia writes off $10bn of North Korean debt”, The Guardian, 18/09/2012

6. Julian Ryall, “North Korea rehabilitates purged capitalist premier”, The Telegraph, 01/04/2013