בועת הזהב השחור

ספקולציות בשוק הנפט

יובל בוסתן, אלון לוין


את העלייה הדרמטית במחירי הנפט מרגישים כולנו בכיס, בין אם באופן ישיר במחירי הדלק, או באופן עקיף במחירי המזון המאמירים. העלייה מיוחסת לשורה של גורמים ש"תרמו" לערעור היציבות בשוק שבמשך שנים היה סולידי באופן יחסי – מהיחלשות הדולר וגידול בצריכה העולמית, ועד קיצוץ בהיצע מצדן של מספר יצרניות חשובות ופעילות ספקולטיבית. למי יש אינטרס לדחוף את המחירים כלפי מעלה? מה תהיינה ההשלכות של הידלדלות העתודות?

בשנת 2005, ראה אור אחד הספרים החשובים ביותר בתחום הנפט – "דמדומים במדבר: הלם הנפט הסעודי המתקרב והכלכלה העולמית" [1]. הספר, פרי עטו של יועץ האנרגיה לשעבר של הנשיא בוש, מאת'יו סימונס, מציג שורה ארוכה של מקורות מידע שהביאו אותו למסקנה כי שדות הנפט האדירים של ערב הסעודית מתייבשים. המידע בנוגע לעתודות הנפט של חברות אופ"ק השונות ובראשן ערב הסעודית, הוא מעורפל ביותר ובכוונת מכוון. חברות אופ"ק פרסמו במהלך השנים נתונים מוטים באשר לעתודות הקיימות שלהן, מאחר והנפט, הבסיס לכלכלתן, הוא נכס אסטרטגי מהמעלה הגבוהה ביותר.

האסטרטגיה הסעודית שיצרה קו ישיר בין נפט, כלכלה, ביטחון לאומי והשפעה מדינית, חייבה את המדינה לפעול באופן מתמיד לשימור מעמדה כיצרנית הנפט הגדולה ביותר בעולם. השפעתה זו עומדת בבסיס יחסיה האסטרטגיים עם ארה"ב. העובדה כי היא נתונה למכסת הייצור של אופ"ק אפשרה לרוסיה (שאינה חברה בקרטל) לעקוף אותה בשנה שעברה. עם זאת, לרשות ערב הסעודית עמדה האפשרות להגביר את היקף השאיבה שלה בכ-2 מיליון חביות ליום בכל פעם שנוצר מחסור בהיצע העולמי.

אחד הנתונים המעניינים בהקשר זה, קושר את הדיווחים הסעודיים לדיווחים של ארבע יצרניות נפט חשובות נוספות – איראן, עיראק, כווית ואיחוד האמירויות הערביות. במהלך שנות ה-70, בתקופה בה חווה העולם את משבר הנפט הראשון שלו, טענו חמש המדינות המובילות כי עתודות הנפט שלהן מסתכמות ב-380 מיליארד חביות. עשרים שנה לאחר מכן, באמצע שנות התשעים, הדיווח המשותף כבר עמד על 635 מיליארד חביות, עליה של 67%. במלים אחרות – חמש הגדולות טוענות כי על אף שאיבה של עשרים שנה, מרבצי הנפט שלהם גדלו בפרק זמן זה בשיעור השקול לכלל עתודות הנפט של ערב הסעודית.

המקור הראשי לשינוי הזה נבע מרפורמה שבוצעה באופ"ק בשנות ה-80. במסגרת הרפורמה, התקפה גם בימינו, מכסת הייצור המותרת לכל אחת מהחברות היא פונקציה של היקף עתודות הנפט שלה. במלים אחרות, אם אופ"ק מייצרת כיום כ-30 מיליון חביות ביום, ואחת החברות טוענת כי מחזיקה בעשירית מעתודות הארגון, הרי שהיא גם זוכה לייצר עשירית ממכסת אופ"ק. מכיוון שכך, ברור האינטרס של כל אחת מהחברות להצהיר על שיעור עתודות גבוה, ללא קשר להיקף העתודות בפועל.

נוכח התחרות בין חברות אופ"ק, כל אחת מחמש הגדולות ביצעה עדכון לשיעור המכסות שבבעלותה. עיראק ואיחוד האמירויות הגדילו לעשות כש"הכפילו" את היקף העתודות המוצהרות שלהן. כיום, הערך המצרפי של עתודות הנפט של חמש הגדולות הוא 717 מיליארד חביות, המשקפים עלייה של 13% בעתודות הנפט בתוך כעשור. במילים אחרות – "גילויי" הנפט של העשור האחרון במדינות אלה משתווים לסך כל עתודות הנפט של ונצואלה, המדינה השביעית בגודלה מבחינת היקף עתודות הנפט, וזאת על אף שמאז שנות ה-70 לא נתגלה ולא שדה נפט משמעותי אחד במפרץ הפרסי [2].

השמש שוקעת על ריאד?

הנפט הסעודי מגיע ממספר מצומצם של שדות נפט עצומים. הגדול שבהם, והגדול בעולם, הוא גאוואר – כ-8,400 קמ"ר שטחו. קרוב לשני שלישים מהנפט הסעודי או 6% מהייצור העולמי, מגיעים מהשדה הענק. כשהחלו הקידוחים בגאוואר, ההערכה הייתה שכלואים בו 170 מיליארד חביות נפט. מאז נשאבו מהשדה כ-60 מיליארד חביות, אולם ההערכה שסיפקו הסעודים עצמם בשנים האחרונות, העמידה את היתרה על 71 מיליארד חביות, מספר המשקף טעות של כ-40 מיליארד חביות. טענתו של סימונס היא שגם המספר הזה גבוה מדי, ושהסעודים יודעים זאת ומנסים להסתיר את האמת [3].

סטיוארט סטאניפורד, פרופסור לפיזיקה וחוקר מוכר בתחום הנפט, מתמקד בסוגיית שיא תפוקת הנפט – נקודת הזמן שבה עתודות הנפט העולמיות מתדלדלות בשל שאיבת יתר. במרץ 2007, פרסם סטאניפורד מחקר שריכז ארבעה מקורות מידע שונים, שהובילו אותו למסקנה כי תפוקת הנפט הסעודית ירדה ב-8% ב-2006. על פי הנתונים, מגמת ירידה זו החלה ב-2005 והמשיכה גם ב-2007 [4].

בתחילת 2008, העלו הסעודים חזרה את הייצור לרמה של 9.2 מיליון חביות, לאחר שבשתי הזדמנויות שונות ביקש זאת נשיא ארה"ב באופן אישי מהמלך הסעודי, במטרה להביא להפחתה במחירי הנפט. באמצע 2008 הגיעה התפוקה הסעודית ל-9.45 מיליון חביות ביום, ובאמצע יוני התחייבו הסעודים לשאוב 10 מיליון חביות, שיא של כל הזמנים [5]. למרות התקוות ולראשונה בהיסטוריית הנפט, הוברר כי לסעודים יכולת מוגבלת להשפיע על מחירי הנפט העולמיים – השיבה הסעודית לרמות שאיבת השיא לא הצליחה להשפיע באופן משמעותי על מחירי הנפט, ואלו נותרו גבוהים.

בנובמבר 2007, במהלך ועידת אופ"ק, שיגרו המדינות החברות איום על המדינות הצרכניות. חברות אופ"ק הודיעו כי יפסיקו להשקיע במציאת מקורות נפט חדשים שיאפשרו להגדיל את התפוקה, אם מדינות המערב לא תתחייבנה על הגברת הצריכה. על פניו נתפס האיום כמשעשע ביותר, לנוכח העובדה כי העולם צמא לנפט, ואינו זקוק לעידוד נוסף. אולם מדינות אופ"ק הבינו כי הגברת התפוקה שלהן, אם לא תיעשה במקביל לעלייה בצריכה, תוריד את המחירים ותפחית רבות מרווחיהן.

הבעיה הגדולה מכולן מבחינת חברות אופ"ק, היא שעלייה במחירים מעודדת את מדינות המערב למצוא תחליף לנפט. באיומן, רצו מדינות אופ"ק להבטיח כי הן תוכלנה להמשיך ולמכור נפט במחירים גבוהים ובהיקפים גדולים, ללא שימוש בתחליף מצדן של הצרכניות הגדולות. הדרישה הזו, שעודדה על ידי מדינות כונצואלה ואיראן, זכתה להתנגדות מצד הסעודים שביקשו להגביר את הייצור ולהפחית מהמחירים. הייתה זו אינדיקציה נוספת לכך שההשפעה הסעודית ממשיכה להיחלש [6].

אובדן יכולת ההשפעה על מחיר הנפט, העמיד את הסעודים בדילמה קשה. מחירי הנפט הגבוהים מציגים מספר בעיות עבורה. ראשונה, היא הכדאיות הכלכלית הגוברת לייצר נפט גם ממקורות יקרים יותר להפקה דוגמת חולות הנפט בהן משופעות קנדה, ונצואלה ומדינות אחרות. המשמעות היא שלשוק הקיים מצטרפות שחקניות משפיעות נוספות הפוגעות בהגמוניה הסעודית.

שנית, המחירים הגבוהים מגבירים את המוטיבציה במדינות המערב למצוא תחליף לנפט. מאחר והכלכלה הסעודית תלויה באופן מוחלט בתפוקת הנפט שלה, ובניגוד לנסיכויות הנפט הקטנות במפרץ הפרסי, לא השכילה לפתח ענפים מכניסים אחרים, מציאת תחליפים לנפט תגזול בבת אחת מהממלכה את העושר הרב ואת המעמד המשפיע שלה בעולם. מדיניות הביטחון הסעודית תלויה רבות ביחסיה האסטרטגיים עם ארה"ב. אובדן ההשפעה שלה, יסיר את חינה בעיני האמריקנים, ויגביר את הדרישה הציבורית להטיל סנקציות על ערב הסעודית בשל מעורבות אזרחיה בטרור. מצד שני, רמות המחירים הגבוהות, מעניקות לסעודים כוח כלכלי ופוליטי אדיר.

בשנים האחרונות הפכה ערב הסעודית לאחד הגורמים המשפיעים ביותר בפוליטיקה הערבית. היא סייעה בתיווך בין החמאס והפת"ח, תיווכה בין סודן וצ'אד, בין הגורמים הנצים בלבנון ובעיראק ועוד. שימור המעמד הסעודי מחייב את היכולת שלה להוריד את המחירים מתי שתרצה, והיכולת הזאת מוטלת בספק כיום. לאור השחיקה במעמדה עולה התהייה האם תהליך זה התרחש כתוצאה מהתדלדלות עתודות הנפט שלה, או שמא כללי המשחק בענף הנפט משתנים לנגד עינינו?


המשלחת הסעודית לכינוס אופ"ק האחרון – האם מעמדה של ריאד בנסיגה? צילום: אתר הוועידה

חסידי אי-הוודאות

בשנים האחרונות עבר שוק הנפט שינויים במנגנוני המחירים שלו. הנפט הזורם לשווקים ולמאגרים האסטרטגיים של המדינות הצרכניות, מושפע מהתקשרויות ארוכות טווח. מקורו בצינורות נפט שעלות בנייתם מיליארדי דולרים, ומטרתם לפעול במשך שנים רבות, וכן ממיכליות נפט העשויות להפליג תקופות ארוכות עד ליעדן. בשל כך, מחיר החבית מבוסס על הערכות באשר להיצע עתידי, יותר מאשר הן מבוססות על המציאות הנוכחית.

התנודות במחירי החבית היו בעבר מתונות ביותר מכיוון שהשינויים בתפוקה והתחזיות לגבי תפוקה עתידית, לא השתנו בצורה דרמטית. בשנים האחרונות השתנתה המגמה, כשמנהיגי מדינות עתירות אנרגיה כרוסיה, ונצואלה, איראן ואחרות, בחרו לנצל את מנגנון התמחור באמצעות יצירת אי ודאות. איומיהם של צ'אבז ואחמדינג'אד בדבר קיצוץ מכוון במכסות כצעד שיעלה את מחירי הנפט, פעלו את פעולתם גם בתקופות בהן לא קוצצו בפועל המכסות. השימוש שעשתה רוסיה בסגירת ברזי הנפט והגז הטבעי כאמצעי ליצירת לחץ פוליטי – קורבנות המדיניות הזו הן אוקראינה, ליטא, גיאורגיה, בלארוס ואחרות – יצרו לחץ כלפי מעלה למחירי הנפט והגז הטבעי. אפילו אמירה מכיוונו של שר התחבורה הישראלי, שאול מופז, שאיים על איראן בתקיפה צבאית, הקפיצה את מחירי הנפט במהירות.

בחודש שעבר פרסם מנכ"ל ענקית האנרגיה גזפרום, אלכסיי מילר, תחזית על פיה מחירה של חבית נפט ינסוק בעתיד ל-250 דולר. זוהי ההערכה הגבוהה ביותר שניתנה אי פעם על ידי אדם משפיע כל כך בתחום הנפט. רוב האנאליסטים המצויים במתרחש בענף הנפט העולמי נוהגים להעמיד את הקו האדום העליון על 200 דולר לחבית, אך נראה כי כמו 100 דולר לפניו, זהו קו סמלי ופסיכולוגי ותו לא.

אם וכאשר תתממש ההערכה הרוסית, יצלול העולם כולו, ובעיקר העולם המערבי, למיתון שכמותו לא ראה העולם עשרות שנים. במאי 2006, עת עמדו המחירים על רמה של 60-70 דולר לחבית בממוצע, איים נשיא ונצואלה הוגו צ'אבז כי אם תותקף איראן יאמיר מחיר החבית ל-100 דולר. מחסום 100 הדולרים נשבר לקראת סוף 2007, על אף שאיראן לא הותקפה. מספר חודשים לאחר מכן כבר איים צ'אבז כי תקיפה באיראן תזניק את המחיר ל-200 דולר, סכום הנחשב כיום ריאלי ואפשרי בנסיבות מסוימות.

במאי 2008, טען מזכ"ל אופ"ק, עבדאללה אל באדרי, כי מצאי הנפט מספק יחסית לתצרוכת העולמית ולכן לקרטל אין יכולת ממשית להפחית את מחיר הנפט [7]. הסיבות שמנה – דולר חלש, מתיחות גיאו-פוליטית ופעילות של ספקולנטים בשוק, מקור כולם ממשחקי הכוחות להם אנו עדים במסגרת המלחמה הקרה השנייה.

החלשת הדולר המכוונת על ידי הממשל האמריקני, שמטרתה להילחם במדיניות המוניטארית הסינית אשר יצרה מאזן מסחרי עצום לטובת הסינים, המתיחות הנמשכת סביב תוכנית הגרעין של איראן, ופעילותם של ספקולנטים, ביניהם אנשי ממון אך גם מנהיגים מהגוש הריכוזי, דוחפת את המחירים כלפי מעלה, ומערערת את ההגמוניה האמריקנית בזירה הגיאו-פוליטית העולמית. בהקשר זה, מציג ארגון אופ"ק מאבק פנימי בין מדינות פרו-אמריקניות כערב הסעודית הרוצות לקרר את שוק הנפט, ובין מדינות אנטי-אמריקניות כוונצואלה ואיראן הפועלות לדחוף את המחירים כלפי מעלה, על מנת לפגוע בכלכלת המערב תוך מילוי קופותיהן שלהן.

פעילות הספקולנטים הפרטיים

בכירים בענף הנפט מכנים את המחסור בנפט בשוק העולמי כמיתוס. על פי ד"ר ריצ'רד פייק, יועץ בכיר בענף, פעלו חברות הנפט הגדולות על מנת לטעון כי עתודות הנפט בעולם קטנות בכחמישים אחוזים מ-1.2 טריליון החביות המוצהרות. ספקולנטים אלה, חלקם הוצגו בתחילת המאמר, יצרו חשש מזויף בקרב צרכני הנפט כדי לגזור קופון כלכלי שמן. דיווחים אחרים נוגעים לפעילי איכות הסביבה שמבקשים להציג את הנפט כמשאב שעומד להיעלם מהעולם, כאמצעי לעודד ממשלות למצוא במהרה פתרון חליפי [8].

לטענת המבקרים, התנודות במחירי הנפט מחזקות את הטענה כי הספקולנטים הם אלה המשפיעים על מחיר החבית. בשנת 2004, השנה שבה החלו מחירי הנפט לעלות, נצפתה עלייה של 53% בתוך פרק זמן של ארבעה חודשים. בתום העלייה ההיא, צנחו מחירי הנפט בשיעור של 27%. הם עלו בשיעור מתון יותר בשנים שלאחר מכן, ועברו עלייה דרמטית נוספת ב-2008 – בתוך ארבעה חודשים זינקו מחירי הנפט בשיעור של 59%, עד לרמה הנוכחית של מעל ל-130 דולר לחבית.

מעניין לציין כי הזינוקים הגדולים במחירי הנפט התרחשו בשנים בהן מתקיימת מערכת בחירות בארה"ב. מחירי הנפט נוסקים כלפי מעלה לקראת הבחירות, וצונחים לאחר מכן. נתון זה מחזק אם כן, את התפיסה כי בסופו של דבר מדובר בפעילות ספקולנטית.

בניסיון להתמודד עם התופעה, העלתה גרמניה דרישה להטיל הגבלות על מסחר ספקולטיבי בנפט [9]. במקביל, המיליארדר ג'ורג' סורוס, הנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בהבנת מגמות כלכליות, הביע את דעתו כי מחיר הנפט משקף בועה ותו לא. הוא הצביע על טבלאות מחירים של חבית נפט, בעלות מבנה של פרבולה, האופייני לבועה כלכלית. זינוק המחירים הכולל בשנים האחרונות העומד על פי 7-8 לערך, דומה בהיקפו לזינוק במחירי מניות הטכנולוגיה בסוף שנות ה-90 במה שנודע אז כבועת ההיי-טק [10].

מומחים בענף הנפט שביקשו להתווכח עם הטענה כי עתודות הנפט במפרץ הפרסי מתדלדלות, הצביעו על גילויי מאגרי נפט משמעותיים במערב אפריקה, בברזיל ובים הכספי. מקורות צפויים לאפשר את המשך זרימת הנפט לצרכנים עוד שנים ארוכות, גם כאשר מוקד הייצור המסורתי במפרץ הפרסי יתרוקן.


האם המחירים ירדו בסוף השנה? צילום: פלסלאוגוי, ויקיפדיה

השלכות גיאו-פוליטיות חדשות

הפעילות הספקולנטית בשוק הנפט, המדינית והפרטית, לא פגעה רק בכיסי אזרחי המדינות הצרכניות בעולם, ואיימה ליצור מיתון עמוק. היא חשפה גם את השינוי ביחסי הכוחות בקרב יצרניות הנפט בעולם. משקלן של המדינות במפרץ הפרסי בהשפעה על מחירי הנפט יורד בעקביות בשנים האחרונות, בעוד יצרניות אחרות מתחזקות. בנוסף, היקף ההשקעות במציאת תחליפי אנרגיה עולה בהתמדה, בעודו מושפע הן ממחירי האנרגיה הגבוהים, והן מהחשש מפני התחממות גלובלית המיוחסת לפליטת גזי החממה ממכוניות ומפעלים.

הקושי החדש להשפיע על מחירי הנפט מתרחש בתקופה בה נהנות מדינות המפרץ מרווחי שיא בזכות מחירי האנרגיה הגבוהים, ולכן עולה השאלה במדינות אלה האם מדובר בשירת הברבור. סין רוכשת כיום רבע מהנפט שלה באפריקה ומתכננת להגביר את הנתח באופן משמעותי בשנים הקרובות. האמריקנים העמידו יעד של רכישת רבע מהנפט שלהם במערב אפריקה, ולנוכח הגילויים בברזיל ובמקומות נוספים בחצי הכדור המערבי, צפויה התלות האמריקנית בנפט מהמפרץ הפרסי להמשיך ולרדת.

באופן טבעי, עם הירידה ברכישת הנפט ממדינות המפרץ הפרסי, מגיעה גם ירידה במעורבות האמריקנית באזור, מעורבות הנמצאת בשיאה בשנים האחרונות. האמריקנים הבליגו בעבר על הקשר הסעודי לפיגועי ה-11 בספטמבר לאירועי טרור אחרים. יוזמות של חברי קונגרס להטיל סנקציות על ערב הסעודית הוסרו בלחץ הבית הלבן ולובי חברות הנפט במהרה.

מאז מלחמת העולם השנייה, ובפרט בשתי המלחמות בעיראק, הוכיחו כל הנשיאים האמריקנים כי ישתמשו בכל אמצעי העומד לרשותם על מנת למנוע פגיעה באינטרסים שלהם באזור, קרי – אם יסברו כי ישנו איום על זרימת הנפט מהמפרץ הפרסי. במסגרת מדיניות זו, ערב הסעודית נהנתה מגישה לטכנולוגיות הצבאיות המתקדמות ביותר של תעשיית הנשק האמריקנית, בעוד ארה"ב והאיחוד האירופי הפעילו את כל כובד משקלן בניסיון לפתור סכסוכים במזרח התיכון.

תהליך הנסיגה במעמדו של המפרץ הפרסי צפוי לארוך שנים ולגרום לכמה השלכות. ראשית, תגבר הדרישה להתנהלות שקופה יותר בשוק הנפט מצדן של מדינות אופ"ק, שמצדן תפעלנה לחזק את אמינותן בעיני הצרכנים. פעילות זו תספק נתונים מדויקים באשר להיקף העתודות האמיתי במפרץ הפרסי. שנית, מעורבות המעצמות הגדולות בעולם הערבי, כפי שניתן לראות כבר כיום, תוסט בחלקה מהמפרץ הפרסי אל עבר אזורים אחרים בעולם כאזור הים הכספי, מערב אפריקה ואמריקה הלטינית. מדובר בפעילות כלכלית, מדינית וצבאית כאחת.

התרחשות אפשרית נוספת היא שינוי אפשרי בהרכב החברות בארגון אופ"ק. אינדונזיה הודיעה השנה כי תעזוב את קרטל הנפט מאחר ואיבדה את התואר יצואנית נפט, וכיום היא מסוגלת לייצר נפט אך ורק עבור השוק המקומי שלה. במקביל הצטרפה אנגולה לארגון ומדינות אחרות כאקוודור ואף ברזיל, שוקלות להצטרף. במידה ומאגרי הנפט העצומים במפרץ הפרסי אכן מתדלדלים כפי שרבים טוענים, מדינות נוספות עשויות לעזוב את הקרטל, או להישאר בעמדה סמלית ולא משפיעה על מדיניותו של הארגון.

בסופו של דבר, נסיגה בכוחו של הקרטל תוביל לפגיעה בהגמוניה המסורתית של מדינות ערביות ומוסלמיות בשוק הנפט, ולאימוץ סדר עדיפויות מדיני שונה עבור אופ"ק מאשר זה המונהג כיום.

ומה בנוגע למחירי הנפט הגבוהים?

שמירת מחירי הנפט גבוהים ככל האפשר הינה אינטרס מובהק של גורמים רבים. איראן ונצואלה משתמשות בסכומים אלה כדי לאיים על ארה"ב וישראל לבל תתקופנה את התשתית הגרעינית המתהווה באיראן; הרוסים נהנים מהרווחים העצומים במאפשרים להם לבנות את העוצמה המדינית הרוסית מחדש; שחקניות לא-מערביות אחרות בתחום הנפט, מעוניינות לנצל את הגל הנוכחי כדי למלא את קופתן; גם חברות הנפט והספקולנטים השונים, נהנים מהרווחים הגבוהים.

העולם עומד בפני שובר-שוויון – המשך המתיחות הגרעינית עם איראן יסייע להעלות את המחירים אל עבר 200 הדולרים. אך אליה וקוץ בה מבחינת איראן וונצואלה, עובדה זו מערערת את האיום בדבר העלאת מחירי הנפט כתגובה להתקפה שכזו, מאחר והמחירים עולים בכל מקרה. בשל כך, ובאופן אירוני, הסבירות לתקיפה צבאית עולה במקביל לעליית מחירי הנפט. האמריקנים מודעים לכך שמתקפה מוצלחת על איראן תקפיץ את מחירי הנפט בטווח הקצר, אך תרסק אותם לרמות המחירים מלפני שנתיים ויותר, מיד עם סיום הפעולות המלחמתיות באזור. תקיפה אמריקנית תסיים גם את אי הודאות האופפת את המפרץ הפרסי, תעודד את הצרכנים במדינות המערב ותחייב את איראן להגביר את יצור הנפט שלה, בשל הצורך לשקם את המדינה שוודאי תיוותר בהריסותיה.

גם הבחירות המתקרבות בארה"ב, שעומדות לבשר על שינוי עם עזיבתו של בוש את הבית הלבן, יסייעו בהורדת מחיר החבית. כך או אחרת, שנת 2008, בניגוד לתחזיות השונות, עשויה להסתיים כשמחיר החבית נמוך משמעותית מהמחיר כיום. שוק הנפט עומד בפני זעזועים רבים בשנים הקרובות, אך ניתן לומר כי מבחינת ההשפעה הכלכלית הקשה על מדינות רבות בעולם הגרוע ביותר, ככל הנראה, כבר מאחורינו.

הערות

1. Matthew R. Simmons, "Twilight in the Desert: The Coming Saudi Oil Shock and the World Economy", Wiley (2005)

2. Adam Porter, "How much oil do we really have?", BBC News, 15/07/2005

3. http://www.twilightinthedesert.com

4. Stuart Staniford, "Saudi Arabian oil declines 8% in 2006", theoildrum.com, 02/03/2007

5. Jad Mouawad, "Plan Would Lift Saudi Oil Output", New York Times, 14/06/2008

6. Javier Blas and Roula Khalaf, "Opec to seek assurances on oil demand", Financial Times, 11/11/2007

7. "OPEC chief says oil market 'crazy'", Xinhuanet, 23/05/2008

8. Steve Connor, "Oil shortage a myth, says industry insider", The Independent, 09/06/2008

9. Ambrose Evans-Pritchard, "Germany in call for ban on oil speculation", Telegraph, 27/05/2008

10. Edmund Conway, "George Soros: rocketing oil price is a bubble", Telegraph, 04/06/2008


מאמרים נוספים