כשארה”ב של אובאמה לא מביאה כל שינוי ביחס האמריקני לרוסיה, נערך פוטין למתיחות הבין-גושית המתחדשת ומסמן את היעדים האסטרטגיים המרכזיים של רוסיה לשנים הקרובות: הרחבת איחוד המכסים כולל שדרוג אפשרי לאיחוד כלכלי מלא, חיזוק הקשרים עם החברות ב-SCO וב-BRICS, שדרוג היכולות הצבאיות של ה-CSTO ופעילות בכל הכוח לכינון אינטגרציה אירו-אסיאתית.
ב-1 בינואר 2010, נכנס לתוקפו איחוד מכסים שבו חברות רוסיה, בלארוס וקזחסטן. חלק מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר כבר הביעו עניין בהצטרפות, כגון קירגיזסטן וטג’יקיסטן. אוקראינה וארמניה, המחפשות קשרים גם עם האיחוד האירופי וגם עם רוסיה נמצאות בדילמה. הרוסים הכריזו כי מבחינתם אין בעיה שמדינה תהיה חברה גם בהסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי וגם תהיה חברה באיחוד המכסים, אך נציב האיחוד האירופי בארוסו פסל את האפשרות. ההחלטה לאיזה שותפות כלכלית להצטרף עשויה להגיע משיקולים כלכליים, אך יהיו לה בוודאי גם השלכות פוליטיות כשהצטרפות לאחד הצדדים תועיד בוודאי את המצטרפת לקשרים הדוקים וממושכים יותר עם רוסיה או לחילופין עם האיחוד האירופי.
מדינה חשובה נוספת שעשויה להצטרף ברמה כזו או אחרת למסגרת הכלכלית החדשה היא וייטנאם. בת הברית המסורתית של רוסיה, הנמצאת בסכסוך מתמשך עם סין בים סין הדרומי, הביעה כבר עניין להסכם סחר חופשי ומו”מ עליו כבר החל. איחוד מכסים בין המסגרת הרוסית לוייטנאם יהווה תקדים, שכן לוייטנאם אין גבול משותף עם אחת המדינות החברה בארגון.
צירופה של וייטנאם לשותפות כלכלית עם רוסיה תשליך ישירות על מאמציו של פוטין לחזר אחרי סין. וייטנאם היא יריבה ארוכת שנים של סין והשתיים נמצאות בעמדה נפיצה בים סין הדרומי. לפיכך, אפשרות צירופה של וייטנאם למסגרת רוסית-סינית עתידית עשויה להיות לא יותר מאמצעי לחץ שרוסיה מנסה להפעיל על סין כדי שזו תצטרף. מנגד, ייתכן וסין וגם וייטנאם יחפשו להשתמש בשותפות הכלכלית החדשה על מנת ליישב את הסכסוך ביניהן ולבסס מסגרת חדשה לשיתוף פעולה.
מבחינת הרוסים, איחוד המכסים והסכמי הסחר עם המדינות הידידותיות להם במרחב האירו-אסיאתי הוא צעד חשוב בגיבוש הכוח נגד ארה”ב והגוש הדמוקרטי בכלל. עם זאת, הם הקפידו לשמור את השיחות והפעילות בתחום הכלכלי.
למרות זאת, כמו שקורה לפעמים, דווקא התייחסות מהצד שכנגד סייעה להמחיש עד כמה רצינית היוזמה. בתחילת דצמבר, ערב עזיבתה את תפקיד מזכירת המדינה, נתנה הילארי קלינטון ביטוי למידת האיום שבוושינגטון מייחסים למהלכים הרוסים כשכינתה אותם “ניסיון לבצע סובייטיזציה מחדש” באזור: “זה לא ייקרא כך. זה ייקרא איחוד מכסים. זה ייקרא איחוד אירו-אסיאתי או משהו כזה. אבל שלא נטעה. אנחנו יודעים מה המטרה שלהם, ואנחנו מחפשים דרכים יעילות להאט אותם או למנוע את זה” [1].
קשה לזכור הצהרה בוטה כל כך של מדינאי אמריקני כלפי רוסיה. גם העובדה כי קלינטון הייתה אז בשלהי תפקידה אין בה כדי להמעיט בכך. פוטין, כצפוי, מיהר להגיב ולהכחיש כי מדובר בניסיון להקים מחדש את ברית המועצות וכינה את דבריה של קלינטון “שטויות”. לדברי פוטין, מדובר בתהליך טבעי לחלוטין בהתחשב בעובדה שרוסיה ושכנותיה חולקות את אותה שפה, אותו מערך תחבורה ואותה תשתית אנרגיה. דובר הפרלמנט, סרגיי נרישקין, כבר היה בוטה יותר כשכינה את התערבותה של קלינטון בתהליך חיובי “הליכה מגושמת של ברווז צולע” [2].
מנגד, ברור כי היוזמה לאיחוד האירו-אסיאתי, שהועלתה בעבר במספר וריאציות ובגלגולה הנוכחי על ידי פוטין עוד ב-2011 כראש ממשלה, היא פוליטית. למרות שצפוי כי חברות איחוד המכסים יהיו חברות בו, רוסיה יודעת היטב כי הדרך להפיכת הארגון לאחד החזקים בעולם תלויה בהצטרפות המדינות הגדולות באסיה ובראשן סין.
בביקור שערך בסין באמצע 2012, הכריז פוטין על יעד להגדיל את הסחר עם סין מכ-83 מיליארד דולר בשנה ב-2011 ל-200 מיליארד ב-2020. עד כמה צריכה רוסיה את סין מעיד המו”מ על מכירת אחד המטוסים המתקדמים ביותר של רוסיה, הסוחוי Su-35S לסין. מדובר בעסקה של כ-4 מיליארד דולר ל-48 מטוסים. ברוסיה עוד מלקקים את הפצעים מהפעם הקודמת שמכרו לסינים מטוס – את ה-Su-27, אותו הסינים העתיקו בלי בושה והחלו לבנות בעצמם כ-J-11B. ברוסיה מודעים לכך כי גם הבטחות מהשלטונות בבייג’ינג להימנע מהעתקה הפעם לא יצילו גם את המטוס החדש מגורל דומה. ובכל זאת, במוסקבה מוכנים לשלם את מחיר הדרוש להידוק היחסים עם סין. רוסיה גם הודיעה כי תספק לסין את מערכת הנ”מ המתקדמת ביותר שלה, S-400, בתוך ארבע שנים, למרות שקודם לכן הודיעה כי המערכת אינה למכירה. רוסיה גם חתמה על הסכם לבניית שני כורים גרעיניים בסין.
אם הדברים היו תלויים בפוטין, הוא היה מחיה את רעיון “המשולש של פרימקוב” ומכונן ברית אסטרטגית עם סין והודו. רוסיה והודו משתפות פעולה בתחומי הגרעין האזרחי והודו רוכשת נשק מרוסיה במיליארדים. עם זאת, קשה לדמיין את הודו מצטרפת ללובי רוסי-סיני נגד המערב ונגד ארה”ב בפרט. לפיכך, סין היא היעד המרכזי בתוכנית של פוטין. על פיו יקום ויפול דבר בכל האמור לכינון ברית מול הגוש הדמוקרטי.
אם תגענה רוסיה וסין להסכם לשדרוג הברית לרמה פוליטית וצבאית, הרי שהמהלך המתבקש הבא יהיה שיתוף פעולה בין המסגרות העל-מדינתיות במרחב – הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO); ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי (CSTO) ואיחוד המכסים הרוסי – כבסיס ליצירת האיחוד האירו-אסיאתי שעליו חולם פוטין. ארגון כזה, אם יקום ויתפקד, יוכל להוות אלטרנטיבה שוות עוצמה לכל דבר שיש למערב להציע בכל הרמות – הכלכלית, הצבאית והפוליטית.
פוטין עם שי ג’ינפינג – סין היא היעד המרכזי בתוכניות של פוטין. צילום: הקרמלין
שינוי בשיטת הבחירות
פוטין, אם כן, מגבש מדיניות חדשה ותוכנית אסטרטגית לשנים הבאות. ניכר כי זו הזירה שבה הוא מרגיש הרבה יותר נוח והוא מעדיף להותיר את הזירה הפנימית למדבדב. עם זאת, כשהוא יוצא מנקודת הנחה שהמתיחות עם ארה”ב קרוב לוודאי תגבר, הוא חייב לוודא ששלטונו יישאר יציב בשנים הקרובות [3].
כחלק מהמאמץ להגיע ליעד, פועל פוטין להבטיח כי מפלגתו תהיה חזקה יותר בבחירות הבאות לדומא. לפיכך, הכריז בתחילת ינואר על שינוי דרמטי בשיטת הבחירות לדומא ברוסיה וחזרה לשיטה שהייתה נהוגה עד בחירות 2003 – במקום בחירה של כל 450 החברים בשיטה ארצית-מפלגתית, בבחירות הבאות ייבחרו רק חצי מהחברים בשיטה זו, בעוד החצי השני ייבחרו בבחירות אישיות וישירות.
שיטה זו, שעוד טעונה אישור רשמי של ועדת הבחירות המרכזית ברוסיה, מבשרת לכאורה ליברליזציה מסוימת בשיטת הבחירות הרוסית. היא מאפשרת למתמודדים עצמאיים לנהל קמפיין לבחירתם בלי להזדקק למפלגה שתהיה מסוגלת לעבור את אחוז החסימה. בשתי מערכות הבחירות האחרונות בהן הונהגה שיטה זו, נבחרו 105 מועמדים עצמאיים בדצמבר 1999 ו-67 עצמאיים ב-2003.
אך ברוסיה כמו ברוסיה, יש הטוענים כאמור כי מדובר למעשה בתרגיל של פוטין לחזק עוד את מפלגת השלטון. בסיבובים הקודמים וגם בפעם הבאה יש להניח, יזכו המועמדים “העצמאיים” שייתמכו על ידי מפלגת השלטון ליתרון דרמטי בהתמודדות שלהם. רבים מאלו שירוצו בכוחות עצמם וייבחרו, יגויסו במהירות לקואליציה בעזרת הטבות כאלו ואחרות מצד ראש הממשלה או, במידת הצורך, ישירות מהקרמלין.
לא צריך להיות מצוי בנבכי הפוליטיקה הרוסית על מנת להבין כי פוטין, שאינו נמנה על חסידי הליברליזציה והחופש הפוליטי ברוסיה, יזם את המהלך הזה שלא כדי להיפגע פוליטית. נכון יותר לקבוע כי מדובר בניסיון להשיג רווח ממספר כיוונים – גם להשקיט במעט את הביקורת נגדו על הריכוזיות השלטונית בדמות רפורמה לכאורה ליברלית, גם ליצור שיטה שעשויה להגדיל את כוחו בדומא בבחירות הבאות וגם ניסיון להשיג את מה שמשיגים האמריקנים בבחירות לקונגרס – אחריות אישית. אם יצליח פוטין להקים שכבה של חברי פרלמנט שנבחרו ישירות ומזוהים על ידי הבוחרים, הרי שאלו יהוו יעד ראשון לביקורת מצד הבוחרים, מה שיסיט את האש במידת מה מפוטין עצמו. זה יהווה נכס משמעותי בשנים של מצוקה כלכלית.
אם לשפוט ממה שהתרחש באוקראינה, שאימצה שינוי דומה ערב הבחירות האחרונות, הרי שפוטין עשוי לצאת כששכרו בידו – בבחירות האחרונות לפרלמנט האוקראיני התחזקה מפלגת השלטון מ-175 מושבים ב-2007 ל-210 מושבים ב-2012 (כולל 25 מנדטים עצמאיים) וזאת למרות שהתמיכה במפלגה עצמה ירדה מ-34.4% ל-30% [4].
פוטין בפסגת ה-CSTO בדצמבר האחרון – האם הארגון ישתלב עם המסגרות האחרות ליצירת איחוד אירו-אסיאתי? צילום: הקרמלין
השנים הבאות
לאחר כמה שנים של “אתחול מחדש”, נראה כי סבלנות שני הצדדים פקעה. ארה”ב מאשימה את רוסיה בגלוי בתוכנית לכינון ברה”מ חדשה ומבטיחה לפעול כדי למנוע זאת, בעוד רוסיה סבורה שהעניקה מספיק מחוות של רצון טוב לאמריקנים בלי לקבל דבר בתמורה
פירוש הדבר, כי אנו עומדים להיכנס לשלב חדש שבו שוב תעלה המתיחות הבין-גושית. כל צד יתבצר בעמדתו וינסה להשיג כמה שיותר קלפי מיקוח מול הגוש היריב. בשלב זה צפוי מאבק קשה על נאמנותן של כמה מדינות מפתח החצויות בין שני הגושים דוגמת טורקיה, אוקראינה, פקיסטן ומצרים. הצד שיזכה לשמר השפעתו במדינות אלו יזכה ביתרון משמעותי על הגוש היריב בכמה מזירות החיכוך החשובות בעולם.
במקביל, פועלת רוסיה לשדרוג התעשייה הצבאית שלה ובהרחבת הייצוא. בשנת 2012, חתמה רוסיה על עסקאות נשק בשווי 17.6 מיליארד דולר עם 65 מדינות, עלייה של 150% בהשוואה ל-2011. בחודשיים הראשונים של 2013 מכרה רוסיה ב-2.5 מיליארד דולר נוספים. בסך הכל, התעשייה הרוסית מחזיקה כיום הזמנות לשנים הקרובות בהיקף של כמעט 50 מיליארד דולר. המספרים לא כוללים עסקת ענק בשווי 4.2 מיליארד דולר עם עיראק, שנמצאת על סף חתימה [5].
רוסיה תצטרך בסופו של דבר, במקביל לפעילות בזירה הבינלאומית, להמשיך ולהשקיע בתשתיות הנפט והגז הטבעי על מנת למקסם את הרווח הכלכלי והפוליטי שיאפשר לה את המשאבים הדרושים להשקיע במאבק מול הגוש הדמוקרטי. בהקשר זה, הירידה באפקטיביות של אופ”ק על רקע הפיצול הפנימי בקרטל, עשויה לשחק לטובתה של מוסקבה [6].
הערות
1. Bradley Klapper, “Clinton fears efforts to ‘re-Sovietize’ in Europe”, AP, 06/12/2012
2. “Putin slams US claims of ‘re-Sovietization'”, AFP, 10/12/2012
3. עוד על המתיחות המתחדשת במאמר “מותה של מדיניות האתחול מחדש”, בגיליון זה
4. David M. Herszenhorn “Putin Orders Change in Election Rules”, New York Times, 02/01/2013
5. “Russia Sold Over $2.5 Bln Worth of Weapons Abroad in Jan-Feb”, RIA Novosti, 01/03/2013
6. עוד על ההתפתחויות האחרונות באופ”ק במאמר “ארגון בלי אופ”ק”, בגיליון זה
