התיקון מתחיל מבפנים

המדיניות הרוסית אחרי המשבר

אלון לוין, יובל בוסתן


שנתיים מאז צללה הכלכלה העולמית, ברוסיה, כמו בחלקים אחרים בעולם, מתחילים את הטיפוס הארוך בחזרה למעלה. כשהם פועלים להבטיח את המשך ההכנסה ממשק האנרגיה ומחפשים לשדרג מעמדם באסיה, הגיעו בקרמלין למסקנה כי הסיכוי הטוב ביותר לחולל שינוי במצב הוא בזירה הפנימית, באמצעות ליברליזציה מוגבלת של הכלכלה.

בתחילת החודש, הודיע משרד התובע בקייב כי החליט לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו, בחשד לשימוש לרעה בסמכויותיה בהקשר לעסקת הגז עליה חתמה עם רוסיה בינואר 2009. ההסכם נחתם על רקע עוד אחד מאותם משברים שהפכו לטקס כמעט שנתי בין רוסיה לאוקראינה [1]. האם החקירה נגד טימושנקו התעוררה בשל חשדות אמיתיים לאי-סדרים או שמא מדובר ברדיפה פוליטית, כפי שטוענת ראש הממשלה לשעבר? נראה כי התשובה קרובה יותר לאפשרות השנייה, אך אין להתכחש לכך כי נושא אספקת הגז ממשיך להטריד את האוקראינים גם במציאות של יחסים חמים יותר עם רוסיה.

זה הפך לטקס כמעט קבוע בשנים אחרונות – בסוף דצמבר, בשיאו של החורף, פג ההסכם השנתי בין ממשלת אוקראינה לגזפרום הרוסית, וכיפופי הידיים מתחילים. מהצד הרוסי מנסים למקסם את הרווח ולבטל הנחות קודמות כצעדי ענישה נגד פעולות שנוקט המשטר בקייב להתקרב לאיחוד האירופי. מהצד האוקראיני, מנסים למצוא את הפשרה שתאפשר את המשך אספקת הגז בוויתורים מינימליים לרוסים.

במשבר של 2009, גם אספקת הגז למערב אירופה נפגעה. טימושנקו הצליחה להגיע להסכם שהביא לסיום המשבר תוך הבטחה לשקט למספר שנים, אך במשטר החדש באוקראינה טוענים שהמחיר עליו הסכימה גבוה מדי. מאז, אנשיו של הנשיא הנוכחי, ינוקוביץ', מנסים מזה חודשים להביא לפתיחת ההסכם עם רוסיה בתקווה לשפר את התנאים הכלכליים. הסכם שחתם ינוקוביץ' מיד עם תחילת כהונתו הביא להוזלה של התעריפים ב-30%, אך בתמורה שילמו האוקראינים בהמשך הנוכחות הצבאית בחצי האי קרים ל-25 השנים הבאות. הסכמה זו, טוענים באופוזיציה, עשויה לעלות לאוקראינה הרבה יותר מכל מחיר כלכלי שהסכימה טימושנקו לשלם [2].

ככלל, נדמה כי מאז כניסתו של ינוקוביץ' למשרד הנשיא, נטשה אוקראינה באחת את חלומות ההתקרבות למערב ולנאט"ו ושעטה מזרחה, לחיקה החם של אמא רוסיה – הסכמים כלכליים וצבאיים נחתמו ובאיחוד האירופי נותרו חסרי אונים. כעת, עם חלוף הגל הראשון שאחרי המהפך, ניתן להבחין כי המציאות בבסיסה לא השתנתה – אוקראינה נעה ותמשיך לנוע בין רוסיה לבין האיחוד האירופי, פעם נעה מזרחה ופעם מערבה, אך לא תוכל להרשות לעצמה להתמסר לחלוטין לאף אחד מהצדדים.

מדיניותו של הנשיא, ויקטור ינוקוביץ', ממחישה תפיסה זו – בנאום לפרלמנט בתחילת החודש הביע תקווה כי יצליח לחתום על הסכם להידוק היחסים עם האיחוד האירופי. באותו הנאום ממש, הבטיח להעמיק את הקשרים גם עם האזור הכלכלי החדש שנוצר בעקבות איחוד המכסים בין רוסיה, בלארוס וקזחסטן.

איחוד המכסים בין שלוש המדינות הוקם ב-1 בינואר 2010 והמכסים יוסרו רשמית ב-1 ביולי השנה. בינואר הקרוב, יקימו השלושה אזור כלכלי משותף. גם קירגיזסטן וטג'יקיסטן כבר הביעו התעניינות בהצטרפות לאזור המשותף.


ינוקוביץ' עם פוטין – מהלך על חבל דק בין רוסיה לבין האיחוד האירופי. צילום: הקרמלין

ינוקוביץ' נתון ללחצים כבדים מצידה של מוסקבה להצטרף לאיחוד המכסים, אך מעדיף הסכמי סחר חופשי הן עם רוסיה והן עם האיחוד האירופי [3]. לכל הצדדים ברור, ואולי מבחינת הרוסים מדובר באחת הסיבות המשמעותיות לחיזורים אחרי אוקראינה, כי הצטרפות של זו לאיחוד המכסים תרחיק אותה לשנים רבות מהאיחוד האירופי ותעניק לרוסיה ניצחון אסטרטגי מן המדרגה הראשונה.

פוטין התאכזב לגלות כי ינוקוביץ' רואה ברוסיה בת ברית חשובה, אך אינו מוכן להכניס את ארצו סתם כך אל תוך מסגרת כלכלית שתפעל בדומיננטיות רוסית מוחלטת. ראש הממשלה הרוסי מצידו, אינו מתכוון לוותר על שאיפתו לצרף את אוקראינה לאיחוד המכסים ופועל להציג לינוקוביץ' הצעה "שלא יוכל לסרב לה" – ביום שבו דיבר נשיא אוקראינה על הסכמי סחר חופשי הן עם רוסיה והן עם האיחוד האירופי, הציעו הרוסים לסבסד את הגז הטבעי שהם מוכרים לאוקראינה בשיעור של 8 מיליארד דולר מדי שנה, אם זו רק תסגור את הדלת בפני ההסכם המתהווה עם האיחוד האירופי [4]. מיד לאחר מכן, הגיע פוטין לביקור בקייב.

ביקורו של פוטין, אגב, נערך בתאריך היובל לטיסתו ההיסטורית של האדם הראשון בחלל, יורי גגארין. באווירת היום, הציע פוטין למארחו להצטרף לבניית מרכז חלל חדש במזרח רוסיה, אגב הפעלת לחץ בנושא איחוד המכסים [5].

אין ספק כי הרוסים מחפשים להבטיח את אחיזתם באוקראינה בכל דרך. מבחינת האוקראינים, הם מתכוונים להמשיך ולהלך על החבל הדק ככל שיוכלו, במטרה להשאיר את האופציות שלהם פתוחות ולא לפתח תלות במי מהצדדים. הליכה על החבל היא מסוכנת, כשלעתים נדרשים צעדים שיכולים להוביל לתוצאות בלתי רצויות.

כך למשל, הצהיר ראש ממשלת אוקראינה, מיקולה אזארוב, כי הוא מעוניין בפרויקטים משותפים בין גזפרום לתאגיד הגז האוקראיני, נפטוגז, אך דחה את הלחצים הנמשכים מכיוונה של מרוסיה למזג בין החברות [6]. הרוסים, כפי שהניסיון מלמד, לא יאמרו נואש אלא יתקדמו בכל דרך שיוכלו להידוק היחסים, ויחפשו את הדרך להשתלט על חברת הגז האוקראינית.

באיחוד האירופי לא יושבים בחיבוק ידיים, והחלו בשיחות עם אוקראינה וגם עם מולדובה לכונן הסכם סחר חופשי. הסכם כזה עשוי להיכנס לתוקף כבר ב-2013 ולהביא להסרת כל המכסים בתוך כשש שנים. עם הסרתם, תזכה אוקראינה לשותפות כלכלית הדוקה עם האיחוד האירופי באותה המתכונת שבה פועלות כיום שוויץ ונורווגיה [7].


פוטין ומדבדב – מהדקים אחיזתם באוקראינה. צילום: הקרמלין

המשבר הקבוע גם עם בלארוס

היחסים עם בלארוס, באופן מסורתי המדינה הקרובה ביותר לרוסיה מבין הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, הולכים ומתהדקים לאחרונה לאחר תקופה של מתיחות. ביוני 2010 פרצה מחלוקת על אי-תשלום חובות מצידה של בלארוס. בגזפרום טענו לחוב בהיקף של כמה מאות מיליוני דולרים. במינסק לא הכירו בתחילה בקיומו של החוב, טענו שגזפרום עצמה חייבת כמה מאות מיליוני דולרים על חלקם של הבלארוסים בשינוע הגז הרוסי למערב אירופה. גם לאחר שהכירו בבלארוס בחוב, הציעו לשלם בסחורות במקום במזומן [8].

בתגובה, צמצמה רוסיה באופן דרסטי את היקף הגז שייצאה לבלארוס ובנוסף, הטילו הרוסים מס ייצוא על הנפט הנשלח לבלארוס, מה שגרם לעליית המחיר ב-36% ולירידה בהזמנות מצידה של בלארוס. לאחר מספר ימים של מתיחות, הושגה פשרה, החוב שולם והעניינים חזרו לקדמותם. מבחינת הרוסים, משבר שכזה במציאות בה שתי המדינות חברות באיחוד מכסים משותף, בא להמחיש לכל הצדדים כי לצד הרצון להדק את שיתוף הפעולה הכלכלי, לא מתכוונים הרוסים לוותר על שמגיע להם בהיבט הגז.

מכיוון בלארוס, נשמעות מדי פעם מחאות נגד רוסיה, אך לשני הצדדים ברור כי כל עוד השלטון הדיקטטורי של לוקאשנקו נותר על כנו, אין לבלארוס אלטרנטיבה של ממש. באיחוד האירופי הטילו סנקציות עוד ב-2006 והקפיאו אותן זמנית כעבור שנתיים בניסיון לשכנע את לוקאשנקו להקל על האופוזיציה. באיחוד האירופי היו שמחים גם לצרף את בלארוס ל"שותפות המזרחית" המתהווה [9], אך לא מוכנים לקבל את הפרת זכויות האדם במדינה המכונה "הדיקטטורה האחרונה באירופה" [10].

כך, נותר לוקאשנקו רק עם האופציה הרוסית ואין לו ברירה אלה להמשיך ולפעול תחת מגבלות אלו. במרץ, חתמו רוסיה ובלארוס על הסכם להקמת שני כורים גרעיניים בבלארוס. היקף העסקה, שמומנה ברובה על ידי הלוואה רוסית, מוערך ב-9.4 מיליארד דולר. הכור הראשון צפוי לייצר חשמל ב-2016 והשני שנתיים אחריו. ביחד, הם צפויים לספק 26-30% מסך צריכת החשמל של המדינה [11].

בבלארוס העסקה מעוררת זעם רב משני היבטים. בהיבט הכלכלי, מבקרים באופוזיציה את לוקאשנקו על עסקה נוספת שרק תעמיק את התלות של מינסק במוסקבה ותגדיל את החוב לרוסיה. בהיבט הציבורי והסביבתי, בנייתם של כורים גרעיניים במדינה ששליש משטחה זוהם בעקבות אסון צ'רנוביל, אינו עניין של מה בכך.

שלא כמו באוקראינה, שיכולה לנוע בין המזרח והמערב, דרכי שלטונו של לוקאשנקו לוכדים אותו בציפורני הרוסים. אם ירפה במעט את אחיזתו באופוזיציה יוכל להתקרב למערב, אך בעשותו כן יעמיד את שלטונו בסכנה ממשית. התקרבות של בלארוס מערבה והתרחקות מרוסיה, תהיה אפשרית אם כן רק ביום שאחרי לוקאשנקו.


פוטין עם לוקאשנקו – המשבר הקבוע. צילום: הקרמלין

האם הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי יוביל לאיחוד אסיאתי?

אחרי שהצליחה לייצב את החזית שלה עם אירופה, שאיימה לצאת משליטה ב-2007-2008 נוכח משבר הטילים החדש, ומשגיבשה תוכנית שאמורה להביא לייצוב הכלכלה לאחר המשבר הגדול של 2009, מנסה רוסיה למצוא את הנוסחא שתאפשר לה למקסם את השפעתה המדינית.

מזה מספר שנים שמה רוסיה את יהבה על מסגרת BRIC, אותה מסגרת בה חברות ביחד עם רוסיה גם סין, הודו וברזיל, שגובשה בכלל על ידי אנליסטים כלכליים שביקשו להציג את המעצמות הבאות בתור לפרוץ לצמרת בשנים הקרובות. נראה כי הרוסים הגיעו להכרה כי רק באמצעות שיתוף פעולה עם המדינות האחרות במסגרת, אליה הצטרפה דרום אפריקה מוקדם יותר השנה, תוכל לשמר את מעמדה שלה כאלטרנטיבה לדומיננטיות של הגוש הדמוקרטי.

מי שסימן כיעד אסטרטגי את הידוק הקשרים עם חברות הקבוצה בכלל ועם שתי האסיאתיות שבהן – סין והודו – בפרט, הוא מדבדב [12]. אחד מארגוני המפתח שבו משתפת רוסיה פעולה עם סין בזירה הוא הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO). זמן קצר לאחר הקמתו, כבר זכה הארגון לכינוי "ברית ורשה החדשה", על שום הפוטנציאל שבשותפות רוסית-סינית להוות אלטרנטיבה לבריתות מערביות דוגמת ברית נאט"ו. מונגוליה, פקיסטן, הודו ואיראן זכו ראשונות למעמד של משקיפות, ותמרונים צבאיים משותפים של 6 החברות משכו תשומת לב במערב [13].

במשך השנים סירבו בארגון לצרף חברות חדשות, על אף בקשות שונות. רק ביוני שעבר, הגיעו חברות הארגון להסכמה על המנגנון לצירוף חברות חדשות, אך גם מנגנון זה טרם אושר רשמית [14]. כפי הנראה, סוגיה טכנית זו צפוי להיסגר בקרוב, ואז תוכלנה מדינות שאינן חברות להגיש מועמדות והארגון יזכה לתוספת כוח משמעותית. מבין המועמדות, שתיים מהן מסקרנות במיוחד, כל אחד מסיבותיה – הודו ואיראן.

שורשי שיתוף הפעולה הביטחוני של הודו עם רוסיה נטועים עמוק בשיאה של המלחמה הקרה הראשונה. גם רוסיה וסין חלקו בעבר תוכנית צבאיות. בעשור האחרון, הגבירו שלוש המעצמות האסיאתיות את שיתופי הפעולה ביניהן – רוסיה והודו בתחומי התעשיות הביטחוניות והגרעין האזרחי, רוסיה וסין בתחומי האנרגיה ותיאום הפעילות מול מעצמות המערב כפי שניתן להבחין בהתנהלות מועצת הביטחון, וסין והודו מגלות לאחרונה מידה מסוימת של תיאום בזירות בהן הן מגלות עניין משותף, דוגמת אפריקה.

האם תצלחנה השלוש לשתף פעולה ובאיזו מידה, זו חידה בפני עצמה. סין והודו מעולם לא קיימו יחסים תקינים לאורך זמן, ואם התחזיות תתממשנה, הן תתחרנה ראש בראש על צמרת הכלכלה העולמית בעוד כעשרים שנה [15]. מנגד, רוסיה עשויה להרגיש בקרוב רגשי נחיתות בהיותה הכלכלה הקטנה והמאוכלסת פחות מבין השלוש, שעשויות כולן להתחרות על תשומת ליבה של ברזיל.

נקודה שחשוב לעמוד עליה היא הניסיונות של ה-SCO, אגב האפשרות שיהפוך למסגרת תלת-ראשית בקרוב, למתן את האווירה האנטי-מערבית שאפיינה את הכינוסים הראשונים שלו. הרוח האנטי-מערבית בוודאי שאינה מתאימה להודו, שפועלת באופן טבעי על פי האינטרסים שלה אך לא מחפשת להתייצב באופן מוצהר מול מעצמות המערב, כפי שעושות רוסיה וסין במקרים רבים. לפיכך, נראה כי הצטרפות של הודו תוכל להביא למיתוג מחדש של הארגון, ממסגרת אנטי-מערבית למסגרת פרו-אסייאתית, שתרכז סביבה תיאומים ביטחוניים ובהמשך אף כלכליים בין שלוש המעצמות הגדולות באסיה.

איראן, שמנסה זה שנים להצטרף לארגון, צפויה להתאכזב ממנגנון צירוף החברות החדשות, שאוסר קבלתן של מדינות הנמצאות תחת סנקציות של האו"ם. ברור כי אי-צירופה של איראן היא אמירה חשובה בפני עצמה, בפרט בעיניים מערביות וניתן לשער כי זו אחת מהסיבות לשינוי שנרשם לאחרונה בגישה האמריקנית כלפי ה-SCO.

עוזר מזכירת המדינה האמריקנית לדרום ומרכז אסיה, רוברט בלייק, הכיר במסיבת עיתונאים בבייג'ינג כי הארגון מהווה מסגרת חשובה לשיתוף פעולה באזור בתחומי הכלכלה, המלחמה בטרור ובהברחות הסמים. על פי בלייק, ארה"ב אינה מתכוונת לבקש מעמד של משקיפה או שותפה לדיאלוג בארגון, אבל בהחלט רואה חשיבות בשיתופי הפעולה הקיימים עם כל החברות בו, ובראשן סין [16].


חמשת מנהיגי BRICS, מהדורת 2011 – ברוסיה בונים על שדרוג היחסים. צילום: אייג'נסיה ברזיל

מה יכולים הרוסים לעשות?

הרוסים, אם כן, מנסים בכל החזיתות להגדיל את השפעתם, הכלכלית והמדינית. הם מודעים לכך כי יכולתם לרשום הישגים נוספים בחזית האירופאית, קטנים, מלבד אפשרות צירופה של אוקראינה לאיחוד המכסים. המרחב האסייאתי הוא המקום בו מאמינים הרוסים כי יוכלו לשפר עמדות. הם בוודאי היו שמחים לבסס את "המשולש של פרימקוב", אותה ברית תלת-ראשית עם הודו וסין, אותה ייעדו הרוסים באמצע שנות ה-90 כאמצעי להתמודד מול מעצמת העל האמריקנית, אך הסבירות כי בהודו יחפשו להתייצב ברמה כזו או אחרת מול ארה"ב, נמוכה היא.

לפיכך, מכל הנכסים האפשריים שנותרו לרוסיה באסיה, איראן היא הבולטת ביותר. הרוסים יכולים להרוויח מהקשרים עם טהרן פעמיים – גם בתרומתה לקרטל הגז הטבעי, וגם בגזירת קופון מדיני מהפעלת השפעתם על משטר האייתוללות. עם זאת, הקשיים שחווים האיראנים בפרויקט הגרעין שלהם והסטת תשומת הלב מהמפרץ הפרסי למהומות במזרח התיכון, מקטינה את העניין המערבי באיראן ומפחיתה מעוצמתו של "הקלף האיראני" בו מחזיקים הרוסים, בוודאי בהשוואה לעוצמה שהייתה לו לפני כשנתיים.

אין זה פלא כי במצב כזה, בו האפשרות לשפר עמדות בזירה הבינלאומית מוגבלת, מקדיש הנשיא הרוסי את עיקר עיסוקיו לשיפור הקיים ולא לכיבוש יעדים חדשים. העובדה שמדבדב עמד על הצורך לחולל ליברליזציה בכלכלה הרוסית אינה הפעם הראשונה בה מנהיג רוסיה מגיעה למסקנה כי מדובר בצורך מהותי. העובדה כי בפעם האחרונה שזה קרה הגיעה רוסיה לכדי פשיטת רגל, מקשה על כל צעד שמנסה הנשיא הרוסי לבצע בכיוון.

בחודשים האחרונים הכריז מדבדב על שורה של צעדים שמטרתם לעודד השקעות זרות ולהקטין את ההתערבות הממשלתית במשק. לשיאם הגיעו הדברים בהחלטה התקדימית שהעביר שאוסרת על פוליטיקאים בכירים לכהן במקביל בהנהלות תאגידי האנרגיה של רוסיה [17]. בשנה הבאה תכהן רוסיה כנשיאה התורנית של ארגון APEC, ומדבדב כבר הכריז כי יציב בראש סדר היום את תהליך המודרניזציה של הכלכלה הרוסית בפרט ושל קשרי המסחר בין חברות הארגון בכלל.

מדיניותו של מדבדב גובה מחיר פוליטי כבד מהנשיא המכהן – לא זו בלבד שהוא פוגע במעמדם של הפוליטיקאים החזקים ביותר, הרי שהוא מוביל תהליך שצריך זמן ויציבות על מנת להציג שיפור כלשהו. במילים אחרות, גם המאמינים הגדולים ביותר ברפורמות שמנסה מדבדב להניע יודעים כי מבחן התוצאה שלהן יחול רק אחרי הבחירות הקרובות. בטווח הזמן המיידי, קשה לראות כיצד למדיניותו זו של מדבדב תהיה השפעה חיובית על קמפיין הבחירות שלו.

האם הביא זאת בחשבון כשהכריז על מדיניותו החדשה? ואולי עשה זאת בעצה אחת עם קודמו-פטרונו פוטין, ששמח לתת למישהו אחר לעמוד בחזית בעת ביצוע רפורמות במבנה הכלכלה, שיאפשרו לו או לקצור את הפירות בשנים הבאות, או לחזור שוב כמושיע שיתקן את נזקי הליברליזציה.

הערות

1. "Ukraine investigates ex-PM over Russian gas deal", Reuters, 11/04/2011

2. עוד בנושא במאמר "חוזרים לשגרה", בגיליון מאי 2010 של סיקור ממוקד

3. "Putin Visit To Test Ukraine's Resolve On EU Trade Talks", RFE/RL, 12/04/2011

4. שם

5. "Putin urges Ukraine to join new Russian space center project", RIA Novosti, 12/04/2011

6. "Ukraine wants Naftogaz and Gazprom joint venture soon says PM", RIA Novosti, 12/04/2011

7. "EU official predicts free-trade deal with Ukraine by 2013", Deutsche Presse-Agentur, 10/02/2011

8. "Russia-Belarus gas dispute draws to a close", AFP, 24/06/2010

9. עוד בנושא במאמר "השותפות המזרחית", בגיליון אפריל 2009 של סיקור ממוקד

10. "EU to punish Lukashenko", The Voice of Russia, 04/01/2011

11. "Russia, Belarus sign US$9.4bil nuclear plant deal", AP, 16/03/2011

12. "Medvedev to push Russia's Asian integration at China conference", RIA Novosti, 12/04/2011

13. עוד בנושא במאמר "ברית ורשה החדשה?", בגיליון ספטמבר 2007 של סיקור ממוקד

14. Wu Jiao and Li Xiaokun, "SCO agrees deal to expand", China Daily, 12/06/2010

15. עוד על הצמיחה ההודית והתחרות הצפויה מול סין במאמר "ההודים באים!", בגיליון זה

16. Joshua Kucera, "IS THE U.S. WARMING TO THE SHANGHAI COOPERATION ORGANIZATION?", Eurasia.net, 21/03/2011

17. עוד על צעדיו של מדבדב, במאמר "10 הנקודות של מדבדב", בגיליון מרץ 2011 של סיקור ממוקד


מאמרים נוספים