סופם של הנמרים הטאמילים?

מלחמת האזרחים בסרי לנקה מגיעה לסיומה

יובל בוסתן, אלון לוין


מקץ רבע מאה של מלחמת אזרחים עקובה מדם, עומדת סרי לנקה בפני ההזדמנות לפתוח דף חדש בהיסטוריה שלה. עם זאת, הצלחת הצבא לשבור את ההתנגדות הטאמילית ולהשליט את ריבונות הממשלה על כל האי לא תהיה שלמה ללא שיקום כלכלי ושיפור במצבו של המיעוט הטאמילי.

החברה בסרי לנקה, השוכנת מדרום-מזרח להודו, מורכבת משתי קבוצות אתניות בולטות – הסינהאליים, המהווים כ-74% מאוכלוסיית האי ומרביתם בודהיסטים, והטאמילים, המהווים כ-18% מהאוכלוסיה ומרביתם הינדים. מלחמת האזרחים בסרי לנקה החלה בשנת 1983, כשהמיעוט הטאמילי יצא למחות על קיפוח מצד ממשלת הרוב הסינהאלי באי. רצח של 13 חיילים סינהאלים ביולי אותה שנה, הוביל לטבח חסר הבחנה בטאמילים – כ-3,000 נרצחו, אלפי נשים נאנסו ועשרות אלפי בתים נשרפו. רק בחלוף שבועיים, הודות להתערבותה של הודו השכנה, פסק הטבח במדינת האי.

ב-1987, שלחה הודו כוח של 60,000 חיילים למשימה של שמירת שלום. לאחר שלוש שנים סוערות ורוויות באבדות, החליטו בניו-דלהי להסיג את הכוחות מהאי. הנסיגה ההודית הותירה את הצדדים הניצים בסרי לנקה לנפשם. הטאמילים, שחשו כי הופקרו על ידי ממשלת הודו, זעמו. חודשים ספורים אחר כך, במאי 1991, נרצח ראש ממשלת הודו, רג'יב גנדי, בידי מתנקש טאמילי.

ב-2002 נחתמה הפסקת אש בין הטאמילים לממשלה, אולם היא לא החזיקה מעמד זמן רב. בתחילת 2006 שבה מלחמת האזרחים להשתולל במלוא עוזה, ומדי חודש נמנו מאות הרוגים.

נשיא חדש לסרי לנקה, מאהינדה רג'אפקסה, שנכנס לתפקידו בסוף 2005, החליט שיש לעשות הכל כדי לשבור את מעגל הדמים. בחודשי כהונתו הראשונים, לחץ רג'אפקסה להשגת הסכם שלום עם הטאמילים, עד שסדרה של פיגועי טרור עקובים מדם, שכנעה אותו לנקוט בגישה לוחמנית יותר.

הארגון שהוביל את המאבק בממשלת סרי לנקה, הנמרים הטאמילים, הצליח לאורך השנים להשתלט על כשליש משטח האי, בו כוננו הטאמילים ממשלה אלטרנטיבית לממשלת סרי לנקה והקימו מוסדות אוטונומיים. הצבא הסינהאלי התקשה לשבור את ההתנגדות הטאמילית. על פי ההערכות, כ-80,000 בני אדם נהרגו במהלך שנות הלחימה, נתון ההופך את הסכסוך לאחד הממושכים והקטלניים באסיה.


הנשיא רג'אפקסה – קיבל סיוע מסין ופקיסטן וחתר להכרעה מול הטרור. צילום: האתר הרשמי

המעבר להכרעה

משהחליט הנשיא בסרי לנקה להכריע את המלחמה באופן סופי וללא תנאי, נקבעה תוכנית פעולה מפורטת. במסגרת התוכנית, החלה סרי לנקה בבנייה מחודשת של הצבא, כולל רכש של נשק רב ומגוון והכשרתם של החיילים באופן מקצועי יותר. סרי לנקה הסתייעה בחיל הים ההודי כדי לחסום צירי אספקה ימיים ולמנוע את התחמשותם של הטאמילים.

הללו סבלו עם הזמן גם מהמשבר הכלכלי – הפעילות הטאמילית תלויה בכסף שנשלח אליה מכמיליון הטאמילים החיים בחו"ל, בעיקר בקנדה ובאירופה. בשנים האחרונות החלו תרומות אלה להתמעט בהדרגה, והקשו על ההתחמשות הטאמילית. סיבה אחרת הייתה שבמסגרת המלחמה העולמית בטרור וההכרזה על ארגון הנמרים הטאמילים כעל ארגון טרור, נמנעה התמיכה מהארגון במקרים רבים בשל סנקציות שהוטלו עליו. בין היתר הואשמו הטאמילים כי הם מגייסים ילדים ללחימה, מפרים באופן סדרתי זכויות אדם, והורגים אזרחים שאינם תומכים במאבקם.

צבא סרי לנקה כבר מנה 200,000 חיילים סדירים כשהממשלה פתחה באופנסיבה האחרונה בתחילת 2008, יותר מאשר צבאות אירופים מודרנים כצבא הבריטי או הספרדי. תקציב הביטחון של סרי לנקה בשנה האחרונה עמד על כ-20% מהתמ"ג, ככל הנראה התקציב השני בגודלו בעולם ביחס לתמ"ג אחרי צפון קוריאה. הגידול בהוצאות הביטחון גובה כמובן את מחירו הכלכלי – הבנק העולמי מונה את סרי לנקה כאחת מ-28 מדינות החשופות ביותר למשבר הכלכלי העולמי.

לצד הגיוס הכללי לצורך ההכרעה שהוכרז בדרום האי, חיפשה ממשלת סרי לנקה אחר סיוע חיצוני להגשמת יעדיה. הודו, שלא ששה להיות מעורבת באופן עמוק בלחימה, הגבילה את הסיוע הביטחוני שהעניקה לסרי לנקה למכירת ציוד לשימוש הגנתי בלבד. אך שם לא הסתפקו בכך – הצורך באימון הכוחות, בשינוי הטקטיקה הצבאית ובנשק מתקדם יותר, הוביל את סרי לנקה להדק את קשריה עם יריבותיה של הודו – סין ופקיסטן.

סין מכרה לסרי לנקה בשנים האחרונות מטוסי ומסוקי קרב, תותחי נ"מ ומערכות מעקב ומכ"ם משוכללות. פקיסטן סיפקה לצבא סרי לנקה נק"ל, משגרי קטיושות ואימנה את חיל האוויר של סרי לנקה בביצוע תקיפות מדויקות על ריכוזי המורדים.

הסיוע הסיני-פקיסטני הוא חלק מהיערכות אזורית מקיפה יותר שמבצעת סין. בהיותה תלויה בייבוא חומרי גלם רבים, מאוכל ועד נפט, ביקשה סין בשנים האחרונות להשיג אחיזה בנמלי ים אסטרטגיים בדרום אסיה. הקשר שלה לסרי לנקה, כמו גם לפקיסטן ובורמה מאפשר לה גישה לנמלים הנמצאים על נתיבי שיט חשובים באוקיאנוס ההודי, נתיבי האספקה החשובים ביותר לכלכלה הסינית.

הודו, שהזניחה את הקשר שלה עם סרי לנקה, עשויה לשלם את המחיר המדיני בשל כך, בעודה צופה בהתחזקות נוספת של יריבותיה בזירה הדרום אסיאתית.

המלחמה

בקיץ 2007, הצליח צבא סרי לנקה להכות במוקדי המורדים הטאמילים במזרח האי, בעודו דוחק אותם לצפון האי. ב-2 בינואר 2008, הכריזה ממשלת סרי לנקה כי היא מושכת את ידיה באופן רשמי מהסכם הפסקת האש שנחתם עם הטאמילים ב-2002, לאור העלייה בפיגועים שבוצעו על ידי ארגון הטרור. בעקבות ההחלטה, החלה היערכות בקרב כוחות הביטחון של סרי לנקה לקראת הנחתת מהלומה על ריכוזי המורדים בצפון. בתחילת הלחימה המחודשת, החליט הצבא לתקוף בכמה מוקדים בו זמנית, בנסותו לפרוץ צירים שנשלטו היטב על ידי הטאמילים.

עד סוף חודש פברואר 2008, כבר הצליח הצבא להשמיד 250 בונקרים, ולהתקדם כמה קילומטרים לתוך השטח שנשלט על ידי הטאמילים. בחודש מרץ עלה הצבא מדרגה במאמצים שלו נגד הטאמילים והכניס לתוך המערכה ארטילריה כבדה, מסוקי קרב וטנקים. בהגיע עונת הגשמים בחודש אפריל, נאלץ הצבא לעצור את התקדמותו בשל התפרצותן של מגיפות טרופיות, כגון קדחת הדנגי, בהן נדבקו מאות חיילים.

אופי הלחימה הפך לאכזרי יותר ויותר ככל שהתקדמה הלחימה. השימוש במוקשים ובחומרי נפץ נגד אוכלוסיה אזרחית מצד הצבא התגברו, ואזרחים חפים מפשע, כולל פעילי זכויות אדם ידועים, מצאו את מותם. בסוף אפריל, ספג הצבא אבדות קשות בלחימה, כש-150 חיילים נהרגו ביום אחד. במאי, התאושש הצבא והצליח להשתלט על עיר שהייתה בשליטת המורדים קודם לכן. העיר פאלאמפידי היא צומת דרכים חשוב עבור הטאמילים, ובאובדן השליטה על העיר, נפגעו קווי האספקה של המורדים. נפילתה האיצה את התקדמות כוחות הממשלה, שהגיעו בקיץ למקומות בהם לא דרכו כשני עשורים.

בספטמבר, נכבשה עיר שלישית, מאלאבי, שהוגדרה כמרכז העצבים של הכוחות הטאמילים. בעקבותיה, נפתחה בפני הצבא הדרך לבירה הטאמילית, קילינוצ'צ'י. לאחר שורה של קרבות התקדמות עקובים מדם, התייצבו כוחות הממשלה כשני קילומטרים מחוץ לבירה הטאמילית ונערכו לקרב המכריע. בתוך העיר, הטאמילים התבצרו, הרחיבו את מערך הבונקרים, הטמינו מוקשים ופיזרו מלכודות ברחבי העיר.

הטאמילים הוסיפו ופינו את העיר מאזרחים, ועשו שימוש בנשק רב כולל אמצעים לפיזור הפגנות שכללו גז רעיל, אשר גרם ללא מעט קורבנות בקרב החיילים הסינהאלים. גם מזג האוויר פעל נגד כוחות הממשלה – המונסונים התגברו ועיכבו את ההתקדמות.

בפני הצבא עמדו שלושה קווי הגנה שבנו הטאמילים. הקו הראשון נפרץ ב-20 בנובמבר, ואיפשר התקדמות של כמה מאות מטרים לתוך העיר. מניין ההרוגים בשני הצדדים היה גבוה. המורדים הוכיחו יכולת לחימה גבוהה, שהפתיעה את ראשי הצבא בשלב הזה של הלחימה.

ב-20 בדצמבר, הצליחו המורדים להדוף את הצבא שני קילומטרים לאחור. הייתה זו שירת הברבור של המורדים הטאמילים. ב-2 בינואר 2009, פתח הצבא במתקפה נוספת משני כיוונים, והצליח לחדור לתוך העיר. רוב המורדים שנותרו בחיים נסו אל הג'ונגל, והלחימה בתוך העיר הייתה מהירה ועם מספר נפגעים נמוך יחסית.

כעת נותרו כמה כיסי התנגדות אחרונים. הצבא הגביר את השימוש בארטילריה ובירי ממסוקים, ומאות אזרחים נהרגו בימים שלאחר כיבוש עיר הבירה, כולל אזרחים ששהו בבית חולים שהופצץ על ידי הצבא. ב-25 בינואר 2009, 26 שנים לאחר שפרצה מלחמת האזרחים, נפל המעוז הטאמילי האחרון בידי הצבא.


הנמרים הטאמילים – הוכרעו סופית? צילום: אולף לארסן

אתגר הבנייה מחדש

מה היה היקף ההרוגים בסיבוב הקרבות האחרון בין הצבא הסינהאלי והמורדים הטאמילים? לטענת הצבא, הוא הצליח להרוג למעלה מ-10,000 טאמילים בשנה האחרונה. הטאמילים מצדם טענו כי מדובר בפחות מ-3,000 הרוגים. הצבא דיווח בנוסף על כ-2,400 חיילים הרוגים וכ-500 אזרחים בשנה האחרונה. הסיבה לגרסאות השונות נובעת מכך שהתקשורת לא הורשתה להגיע לאזורי הקרבות רוב הלחימה, וכן מתקנות חירום של ממשלת סרי לנקה שאסרו על פרסום מספרי נפגעים כדי לא לגרום לדמורליזציה בקרב החיילים. במקרים רבים פרסמה הממשלה נתונים סותרים, כשמשרד ההגנה ממעיט בכמות ההרוגים לעומת משרד הבריאות.

מנהיג הטאמילים ולוּפילאי פראבהאקאראן, הוא אחד האנשים המבוקשים ביותר בעולם. בין מחפשיו נמנים האינטרפול, ממשלת סרי לנקה והודו, שגזרה עליו עונש מוות שלא בפניו על תכנון הרצח של ראש הממשלה לשעבר רג'יב גנדי. סרי לנקה מעוניינת ללכוד אותו, ועל פי ההערכה הוא עדיין מסתתר בג'ונגלים בצפון האי, מוגן על ידי לוחמיו שנותרו בחיים מהמלחמה.

האם אכן הצליחה סרי לנקה להביא לסיום מלחמת האזרחים שלה? אין ספק כי הטאמילים ימשיכו בפעולות נגד ממשלת סרי לנקה עוד זמן רב, אך בהיקף נמוך משמעותית לאור אובדן אחיזתם בקרקע ובאוכלוסייה, ולאור חיסול המבנה הארגוני של הנמרים הטאמילים.

סרי לנקה כעת מתבוננת אל העתיד, כשאתגרים רבים עומדים מולה. מצבה הכלכלי רעוע ביותר כתוצאה מהלחימה. שטחים חקלאיים רבים, תשתיות אזרחיות ותעשיית התיירות של המדינה נפגעו קשות בשנות המלחמה הארוכות ומשוועים לשיקום. אתגר נוסף יהיה לשקם את צפון האי שנשלט במשך שנים על ידי הנמרים הטאמילים וסובל מפיגור רב בתשתיות. ממשלת סרי לנקה, שקיפחה לאורך השנים את המיעוט הטאמילי, תצטרך לפעול רבות על מנת לגרום לטאמילים תחושת שייכות.

לאור הרגשות הלאומניים הרבים בסרי לנקה כיום, נראה כי עוד עבודה רבה מוטלת לפתחה של הממשלה. טאמילים רבים הביעו רצון לעזוב את סרי לנקה, לאחר שחלומם לכונן מדינה עצמאית או לפחות אוטונומיה, נגנז. נוכח משקעי העבר והמצב הכלכלי הקשה, נראה כי מפלס החשדנות בין שתי הקבוצות הגדולות המרכיבות את אוכלוסיית האי יישאר גבוה עוד זמן רב. לפיכך, נראה כי ללא סיוע כלכלי ממקורות חיצוניים, האלימות במדינת האי לא תיעלם.


מאמרים נוספים