לאחר יותר משנתיים לחימה, המאבק הבין-עדתי בסוריה מסלים והפעם גם ישראל הופכת למעורבת, עם המתקפה האווירית בדמשק על משלוחי הנשק מאיראן לחיזבאללה. המציאות הגיאו-פוליטית בגבול הצפון עומדת בפני שינויים דרמטיים וישראל חייבת להיערך אליהם ולגבש מדיניות מתאימה. שימוש נכון בכלים העומדים לרשות המדינה, יוכלו לחזק את מעמדה של ישראל באזור.

מלחמת האזרחים בסוריה, אולי האירוע הדרמטי ביותר במסגרת האביב הערבי ובוודאי המדמם ביותר, איימה מתחילתה להביא לשינוי עמוק של המפה הגיאו-פוליטית האזורית. כחברה בציר ההשפעה האיראני, נפילתה של סוריה העלווית תפגע הן בחלומות ההתפשטות של איראן והן במצבו של החיזבאללה, אשר תלוי בסוריה יותר מתמיד לקבלת אספקה סדירה של נשק, כסף ותנועה חופשית לאנשיו.

תלות זו, היא שהובילה את החיזבאללה לאורך השנים לתמוך במשטר העלווי בתוך לבנון. לאחר רצח חרירי שיוחס לסוריה וכן לחיזבאללה, היו אלה מאות אלפי שיעים לבנונים שיצאו לרחובות בהפגנות תמיכה בהמשך שלטון הכיבוש הסורי. לכן, היה זה אך טבעי כשאסד מצא עצמו בעמדת מגננה קשה מול כוחות המורדים, שהחיזבאללה ישלח את אנשיו כדי לדכא את המרד בסוריה. בכך, הימר נסראללה הימור בעייתי ומסוכן ביותר על המוניטין שלו, על ביטחון השיעים בלבנון וכמובן על חיי אנשיו. דיווחים רבים תיארו הגעה של גופות אנשי חיזבאללה מסוריה, חלקם בוודאי דיווחים שקריים לצרכי תעמולה, אך נראה כי המעורבות של החיזבאללה בנעשה בסוריה רחבת היקף.

משטר אסד, וכמוהו גם המשטר בטהרן, הבינו במהרה עוד ב-2011, שכדי לדכא את המרד יידרש שימוש באלימות רבה, ואפילו אלימות זו עשויה שלא להספיק לדיכויה המוצלח של ההתקוממות. היה צורך בשילוב טכניקה ישנה של עירוב ישראל בנעשה. ב-15 במאי 2011 ולאחר מכן ב-5 ביוני 2011, הימים שבהם מציינים הערבים את יום הנאכבה ויום הנאכסה (התבוסות ב-1948 וב-1967 לישראל – א.ל.י.ב), נוצלו לשילוחם של מאות פלשתינים החיים בסוריה אל גדר הגבול עם ישראל, גדר שעברה שדרוגים מאז. למרות החשיפה התקשורתית הגבוהה לה זכו התקריות, לא הצליחה סוריה לגרור את ישראל לתוך הקלחת.

האמת היא שזו לא הייתה המטרה העיקרית של איראן וסוריה. המטרה העיקרית הייתה ליצור קו ישר בין המורדים באסד ובין ישראל. מורדים אלו כונו מלכתחילה על ידי אסד “ציונים”, “אל קעידה” ו”טרוריסטים”, מתוך כוונה לפגוע בלגיטימציה הציבורית ואף הכלל-ערבית שניתנה להתקוממות בסוריה. הוכחה של קשר אינטרסים בין ישראל לבין המורדים, הוכחה שקיוו הסורים להשיג באמצעות תמונות של פלשתינים הרוגים על גדר הגבול הישראלית-סורית, הייתה עשויה לשנות את כל תמונת המאבק בסוריה ולהביא להכרעתו לטובת המשטר המכהן במהירות רבה מן המצופה.

אולם אסד נאלץ להבין במהרה כי אינו עומד רק מול אלפי לוחמים וחיילים עריקים מצבאו המבקשים להחליף את המשטר, אלא מול קואליציה של מדינות סוניות, בהובלת טורקיה, סעודיה, קטאר וירדן, שביקשו לנצל את שעת הכושר ולהפילו, כל מדינה והאינטרסים שלה. סעודיה וקטאר, ששולטות למעשה בשתי תחנות הטלוויזיה הפופולאריות ביותר בעולם הערבי, אל גזירה ואל ערביה, דאגו להנמכת הפרופיל התקשורתי של ישראל כדי למסמס את ניסיונות אסד לקשר בין המורדים ובין ישראל.

בהמשך, האיראנים והסורים, שאיבדו את תמיכת החמאס, פנו לג’יאהד האסלאמי ברצועת עזה וביקשו שיחמם את הגזרה נגד ישראל, כדי שבכך ניתן יהיה להציג את ישראל כאויבת העולם הערבי ולא את אסד. אולם גם כאן דאגה הקואליציה הסונית למנוע את הקישור הזה. מבצע עמוד ענן שהתנהל בנובמבר 2012, הגיע לסיומו ללא כניסה צה”לית קרקעית, עם מינימום נפגעים ועם ערבות מצרית להפסקת ירי הרקטות, ערבות שאכן הובילה מאז להפחתה ניכרת בפגיעות בישראל.

יוזמה אחרת הייתה לגרור את צה”ל לתגובות בתוך סוריה באמצעות ירי ספוראדי לרמת הגולן שהוצג לעתים כירי שלא בוצע בכוונה. צה”ל הסתפק בתגובות נקודתיות ומינוריות וכלי התקשורת הערביים דאגו להפחית מעוצמת התגובה, אגב פרסום גינויים לישראל.

חיזוקו של ארגון החיזבאללה על ידי איראן וסוריה כולל ניסיונות למסור נשק מתקדם ביותר, נועד להרתיע את ישראל והמערב מלהתערב בנעשה בסוריה, ולהשאיר את תקיפת ישראל על ידי החיזבאללה כנשק יום הדין. כדי להימנע מתסריט שכזה, ביצעה ישראל מספר תקיפות בסוריה ובלבנון, שמטרתן למנוע הגעה של נשק מתקדם לידי החיזבאללה, זאת לצד מאמצים דיפלומטיים שנעשו כדי לשכנע את הרוסים להימנע ממכירת נשק שכזה לסוריה.

יש להניח, לאור היתרון שממנו נהנית ישראל שמסכן את המשך קיומו של משטר אסד לא פחות מפעילות המורדים, שייעשה ניסיון רוסי להביא להפחתת הפעילות הישראלית בסוריה, אם באמצעות גזרים כגון ביטול עסקאות נשק, ואם כאמור באמצעות מקלות כגון איום בהכנסת נשק מתקדם יותר לזירה.

נראה כי ההתקפה הישראלית בסוריה לא הייתה האחרונה, ובישראל יצטרכו לשקול האם האינטרס הישראלי הוא להמשיך ולתקוף בסוריה שיירות נשק, גם אם יביא הדבר לנפילת המשטר העלווי, בטרם גיבשה ישראל אסטרטגיה להתמודדות עם היום שאחרי אסד.

תמונות הפיצוצים בדמשק, תוצאות הפצצה ישראלית (על פי פרסומים זרים). צילום: טלוויזיה

כללים חדשים

הסורים עצמם אינם מעוניינים בעימות מלא עם ישראל, מאחר שעימות כזה יוביל להשמדת שרידי הצבא הסורי. בשל כך, מצטמצמים הסורים לשני קווי פעולה – האחד הוא כפי שפעלה בעבר, תוך שימוש בבנות ברית כג’יאהד האסלאמי והחיזבאללה כדי לפגוע בישראל. השני הוא הקפדה שלא לפגוע בישראל באופן שיכריח אותה להפעיל צבא.

כך נכתבו כללי פעולה חדשים בגבול הצפון שלא היו מוכרים עד כה בהיסטוריה של יחסי ישראל-סוריה.

הכלל הראשון הוא שישראל יכולה לפעול בסוריה כמעט באין מפריע ובלי חשש מתגובה קשה מצד הסורים, לפי שעה. כל זמן שישראל מצליחה לפגוע במטרות צבאיות, היא זוכה לגיבוי מצד רוב מדינות ערב וכן ממדינות המערב. הגינויים והתלונות המוגשים נגד ישראל, הם במסגרת חוקי המשחק המקובלים על כל הצדדים. לסוריה אין כל אופציה צבאית נגד ישראל וכל אשר נותר לקברניטים הסורים זה להתפלל שאחת מהפצצות שמטיל חיל האוויר הישראלי בארצם, תפגע במטרה אזרחית מובהקת כבית חולים, בית ספר וכדומה.

הכלל השני הוא שהיחס התקשורתי לישראל במדינות ערב הופך למורכב יותר. הקואליציה נגד אסד אינה מעוניינת בתמיכה ישראלית כדי שלא להצטייר כבוגדת באינטרסים של העולם הערבי. מצד שני, תקיפות שמבצעת ישראל מסייעות לה במאבק בשלטון העלווי.

כך, סיקרה אל ג’זירה הקטארית את ההתקפה הישראלית בסוריה בהגדירה אותה “תקרית”, תוך אזכור מלחמת האזרחים העקובה מדם, מעורבות איראן והחיזבאללה וציטוט דברי הנשיא האמריקני על זכותה של ישראל להגן על עצמה [1].

סיקור שכזה, שנמנע מלהציג את ישראל כתוקפן, הוא מנוגד לדרך שבה הציגה הרשת את ישראל עד כה, כמדינה צמאת דם וכובשת. ייתכן שכאיזון, הסעודים והרשת המתחרה אל ערביה, הדגישו כי למרות שסעודיה מתנגדת לשלטון אסד, היא קוראת לאו”ם לפעול נגד ההתקפות הישראליות. בכך ביקשו הסעודים לבדל עצמם מישראל.

כמובן שאף אחת ממדינות ערב לא הפכה לפרו-ישראלית. שינוי הגישה מייצג את רצונן למנוע מהסורים הישג תעמולתי שיציג את ישראל כבת ברית של המורדים ומכאן של הקואליציה הסונית ולשמור על שקט ביטחוני שיאפשר התמקדות בהפלת סוריה.

מהעבר השני, תחנת הטלוויזיה האיראנית דוברת האנגלית, פרס טי.וי, טענה לאחר ההתקפה כי “נחשף הקשר בין ישראל לאל קעידה בסוריה”. בכך ביקשה לטעון כי המורדים הם בעצם פועלים למימוש האינטרס הישראלי ולהביא לפירוק ההתנגדות לאסד [2].

המשמעות היא שלישראל יש מנוף חשוב בדעת הקהל הערבית, שיכול להשפיע על השתלשלות האירועים בסוריה. תקיפה ישראלית בסוריה מאיימת על אחדות הקואליציה הסונית ובכך משחקת במידה מסוימת לידי האיראנים. מצד שני, תוצאות התקיפה מחזקות את הפעולות נגד המשטר של אסד. עצם התקיפה הישראלית ואף האיום בתקיפה זורע בלבול גדול בתקשורת המזרח תיכונית שאם ישראל תעשה בו שימוש מושכל היא תוכל לתקוף ככל שתרצה ואף להשיג נקודות בדעת הקהל באזור ובעולם בכלל.

הכלל השלישי הוא שהזמן משחק כיום לטובת ישראל ולא לטובת מדינות האזור. עדות לכך היא היוזמה הקטארית, החוזרת למעשה על היוזמה הסעודית מ-2002 עם תיקונים קלים. החשש הגדול בקרב מדינות ערב הוא שהשינוי האזורי יביא לכך שהדלת להסדר ישראלי-פלשתיני תיסגר, והפליטים הפלשתינים יישארו במדינות שבהן הם נמצאים כיום. הכאוס בסוריה, עננת מלחמת האזרחים המרחפת גם מעל לבנון ואי-השקט הפנימי בירדן, מדינה שבה רוב מוחלט של פלשתינים, עשוי להוביל לכך ששערי מחנות הפליטים ייפתחו והפלשתינים יהפכו לאזרחים שווי זכויות, תוך נטישת חלומות ההגירה לישראל.

מורד סורי פצוע מקבל טיפול – המאבק העקוב ביותר מדם באביב הערבי. צילום: קול אמריקה

היוזמה הערבית

היוזמה החדשה אמנם זכתה להתלהבות בקרב רבים בשמאל המדיני הישראלי, אולם היה זה חמאס שדאג לשפוך את דלי המים על המדורה – אסמעיל הנייה הצהיר מול קהל של מאות מאזינים כי לאף מדינה ערבית אין זכות לכפות על הפלשתינים לוותר על אדמה. בכך התייחס לאפשרות שהעלו הקטארים לחילופי קרקע. האמירה של הנייה מרתקת ושווה התעכבות [3].

קטאר פועלת בשנים האחרונות כדי למצב עצמה כמעצמה מדינית ערבית, ומי שמובילה תהליכים באזור. הקטארים נחשבים למי שליבו ועומדים מאחורי האביב הערבי. על כן, היוזמה הקטארית, בין אם היא כנה או לא כנה, כשהיא נדחית באופן כזה על ידי החמאס מעניקה לנו צוהר למתרחש בתוך העולם הערבי. חמאס ממומן זה מכבר על ידי קטאר ומדינות נפט נוספות מהמפרץ. רק לפני קצת יותר מחודש הצהירה קטאר כי תקים קרן של מיליארד דולר למען ערביי מזרח ירושלים, אחרי שתרמה מאות מיליוני דולרים לחמאס בעזה [4].

המהלך של הנייה מצטרף למהלך של יריבו על הנהגת החמאס, ח’אלד משעל, שגם הוא דחה את היוזמה שבה הוא רואה מהלך אמריקני בכלל. משעל, היושב בקטאר ונהנה מתמיכת האמיר לאחר שגורש מדמשק, מדגים עמדה עצמאית בסוגיה הזאת, ועולה השאלה האם מדובר בעניין המתואם בין הצדדים, או שמתחיל להיווצר קרע בין החמאס לבין הקטארים [5].

הצהרה כי קטאר אינה יכולה לקבוע לפלשתינים הסכם הכולל חילופי שטחים פוגעת בקטארים בזירה הבינלאומית, ובתורה פוגעת גם במצרים, שזקוקים לכסף קטארי ומשלמים עבורו בין היתר באמצעות השפעה על החמאס.

אמיר קטאר בביקור ההיסטורי ברצועה – מנסה להחיות את היוזמה הערבית לנורמליזציה עם ישראל. צילום: טלוויזיה

המצב בגבול הצפון

בישראל מבינים כי האלימות עשויה להגיע מכיוון לבנון ולא מכיוון סוריה. ארגון החיזבאללה המוצא עצמו נדחק יותר ויותר, כבר הוכיח בעבר כי לא יהסס לשלוף נשק גם נגד עדות אחרות בלבנון אם יחוש מאוים, כפי שאירע במאי 2008. ההבדל היחיד הוא שכיום מאמינים בלבנון שעם נפילת הפטרון הסורי, ניתן יהיה להכניע את החיזבאללה. החיזבאללה אם כן יכול לנסות ולגרור את ישראל לתוך הקלחת, או לוותר ולעשות שימוש בנשקו במאבק בעדות האחרות.

כללים אלה תקפים בזירה פיזית שונה בתכלית מזו שהתקיימה ב-2006, במלחמת לבנון השנייה. ראשית, באותם ימים הצבא היה במחסור חמור של ימי אימונים ושל ציוד מתאים למלחמה מתחדשת בלבנון, ליקויים שטופלו ברובם מאז. בנוסף, צה”ל שדרג את היכולות שלו במספר מסלולים ובהם התיאום בין חה”א לכוחות הקרקע; הכנסת כלי נשק חדישים ומתוחכמים לשימוש; פיתוח תורות לחימה עדכניות לאיומים העכשוויים, כפי שכבר הוצאו לפועל פעמיים ברצועת עזה; שימוש בכיפת ברזל ובאמצעים אחרים שמבטיחים להפחית למינימום נפגעים במקרה של עימות. שלישית, גדר הגבול חוזקה ושופצה, כדי למנוע חדירות מחבלים וניסיונות חטיפה, כמו החטיפה שהובילה לפרוץ המלחמה ההיא.

מהצד השני ניצבת סוריה מרוטה לחלוטין, שאינה יכולה אפילו לאיים בלי להישמע מעוררת רחמים. בלבנון פועל החיזבאללה שטוען לבעלות על עשרות אלפי רקטות, קטלניות יותר וארוכות טווח יותר מאלו שהיו לו ערב מלחמת לבנון השנייה, אך הפעם הוא פועל בסביבה עוינת ביותר מבחינתו בלבנון, כשאין הוא נתפס עוד כגיבור של העולם הערבי.

בסיכומו של דבר, ההסתברות להתנגשות בין ישראל לחיזבאללה גוברת, אך עימות שכזה יתנהל בצורה שונה לחלוטין ועם מטרות אחרות, אם אכן יפרוץ. מנגד, ולמרות התחממות הגבול בין ישראל לסוריה, נראה כי הסבירות למלחמה בין שתי המדינות מוסיפה להיות קלושה ביותר. חיזוק לכך התקבל בהכחשות סוריות לגבי התקיפה, לעומת הגזמות באשר לתוצאות התקיפה שהגיעו מכיוון המורדים, כולל מספרים דמיוניים של הרוגים כתוצאה מהתקיפה, או שמועות על כניעה קרבה של אסד.

החיזבאללה מניח על השולחן את האפשרות לביצוע “תמות נפשי עם פלשתים” עם נפילת משטרו של אסד, אפשרות שתכלול כאמור איום על ישראל לצד איום על העדות האחרות בפתיחת מלחמת אזרחים חדשה.

נסראללה – הסבירות לעימות עם ישראל גוברת, אך תעמיד את החיזבאללה בסכנה. צילום: www.wa3ad.org

כיצד ישראל צריכה להתנהל?

סוריה ממשיכה להתפורר וצבא אסד מאבד מאחיזתו בגבולות ובערים רבות. המשטר העלווי היכה את כל התחזיות והצליח לשרוד מעל שנתיים, בזכות כסף איראני וסיוע מצד משמרות המהפכה ומהחיזבאללה, וייתכן שגם מצד בעלי הברית בעיראק. עם זאת, הכסף הסעודי-קטארי והתמיכה האמריקנית והטורקית במורדים בסוריה מצליחים להחליש את אסד, שכבר פונה לצעדי ייאוש כגון שימוש בנשק כימי ומעשי טבח שהיקפם גדל בהשוואה לעבר.

הנפילה של אסד, הגם שהיא מתעכבת, תוביל לבסוף לפגיעה באחדותה הטריטוריאלית של סוריה כפי שאנו מכירים אותה כיום. בעוד העלווים מבצעים טיהור אתני במערב המדינה במחשבה להקים שם מדינה על טהרת העלווים ובני בריתם, בצפון מזרח המדינה נהנים כבר עתה הכורדים מאוטונומיה והם מתכוננים ליום שלאחר אסד כדי לנסות ולזכות בעצמאות.

עבור ישראל, שכאמור שיפרה את עמידתה בגבול מול סוריה, נפילת המשטר הסורי לא טומנת בעיות מיוחדות מבחינה ביטחונית מהגבול הסורי, אלא היא מגלגלת את הבעיה מערבה לתוך לבנון, שם בן הברית החיזבאללה עשוי לבצע מהלכי התאבדות נגד ישראל. בין המהלכים הם שימוש ברקטות ארוכות טווח ואיום בשימוש בנשק כימי. ישראל מנסה כיום למנוע תסריט שכזה בכך שהיא פוגעת במשלוחי הנשק מאיראן, אולם עיקר המניעה יכול לבוא רק באמצעות הרתעת החיזבאללה.

החשש הגדול של החיזבאללה, שעומד לאבד את צינור החמצן הסורי שדרכו עובר נשק רב לידיו מאיראן, הוא שלא יוכל להגן על עצמו ועל העדה השיעית בלבנון לאחר נפילת אסד. הסונים בסוריה ובלבנון תאבי נקמה על חלקו של הארגון בניסיונות דיכוי המורדים בסוריה, ולאחר נפילת אסד יעמוד החיזבאללה מול מתקפה מאורגנת ועתירת משאבים, בתמיכת סעודיה וקטאר. כדי למנוע התקפה שכזו, עשוי החיזבאללה כאמור לנסות ולמשוך את ישראל לתוך הקלחת, כדי להצטייר כמי שנלחם באויב הציוני בעוד ששאר העדות עוסקות בלחימה “באחים הערבים”.

לישראל אין כמובן כל אינטרס להיגרר ללחימה עתידית בלבנון, כפי שאין לה כל אינטרס להצטרף ללחימה בסוריה. אולם עליה לשרטט בפני החיזבאללה מחיר יקר עבור ניסיון גרירה שכזה. המסר הישראלי צריך להיות שניסיון לגרור את ישראל לתגובה יסכן את קיומו של חיזבאללה כארגון.

אם בכל זאת יפעל החיזבאללה באופן שלא יותיר לישראל ברירה אלא לתקוף, עליה להתמקד ביעדים הטקטיים והאסטרטגיים הבאים:

המטרה הראשית מבחינת ישראל, היא הרתעתו של החיזבאללה לבל יוסיף לתקוף את ישראל. כדי להשיג זאת, על ישראל לפעול כדי להחליש את החיזבאללה כארגון לוחם. החיזבאללה הוא כיום הגורם הבעייתי ביותר בגבול הצפוני של ישראל, הגם שבפני עצמו אין הוא מאיים על קיומה של המדינה, אלא על סדר החיים התקין בה באמצעות הפעלת מערך הרקטות שלו.

הפעולה השנייה היא פגיעה משמעותית באותו מערך רקטות ובעיקר באלו בעלות ראשי הקרב הגדולים. ישראל צריכה למנוע ככל שניתן פגיעה באזרחיה, תוך שילוב של השמדת הרקטות עם שימוש בסוללות של כיפת ברזל כדי ליירט רקטות שמתקרבות ליישובים, אך פעולה זו חייבת להיות משנית לפגיעה ביכולות הלחימה הכלליות של החיזבאללה.

מבחינה טקטית, בנק המטרות של חיל האוויר צריך להיות מורכב מראשי הארגון, לוחמיו, בסיסי ההדרכה, מצבורי הנשק, קווי האספקה ואמצעי התקשורת. זו צריכה להיות המטרה המוצהרת של ישראל – להפוך את החיזבאללה לארגון חלש מבחינה צבאית אם יתקוף את ישראל. הסיבה כמובן היא שחיזבאללה חלש לא יוכל להגן כראוי על העדה השיעית מפני העדות האחרות וכן מפני כוחות הפועלים כיום בסוריה נגד אסד. חיזבאללה יזדקק לכל כוח האדם הפנוי שלו כדי להגן על עצמו, בעוד שמערך הרקטות קיים אך ורק כדי לאיים על ישראל.

כמובן שאם לישראל תהיה אפשרות להשמיד חלק עיקרי מהרקטות כפי שעשתה בתחילת מלחמת לבנון השנייה ובתחילת עמוד ענן, אז עליה לפעול כך, אך המיקוד חייב להיות על פגיעה אנושה בחיזבאללה כארגון לוחם.

ישראל צריכה להימנע מלהצטייר כבת ברית של העדות האחרות בלבנון, ובמקרים שבהם נעשה ניסיון לבנוני ליצור קשר, יש לדחות אותו בשתי ידיים. הסיבה היא שאם העדות האחרות יצטיירו כמשתפות פעולה עם ישראל, יזכה החיזבאללה לעידוד נוסף לעשות שימוש ברקטות נגד ישראל כדי להצטייר בציבור הלבנוני כמי שלוחם בציונים בעוד שהעדות האחרות לוחמות בו.

לכן, בניגוד ל-2006, ישראל צריכה להיות בררנית עוד יותר באשר לפגיעה בתשתיות, ולהתמקד רק במקומות שבהם זה פוגע ישירות בחיזבאללה, כגון גשרים וקווי תחבורה אחרים.

התקיפה הישראלית חייבת להיות בשלב הראשון תוך הימנעות מהכנסת כוחות קרקעיים מאסיביים – חיל אוויר, חיל הים ופעילות של יחידות קטנות בתוך השטח. בכך תייצר ישראל משוואה בעייתית עבור החיזבאללה שבה הארגון נחלש מדי יום בעודו מתקשה להסב נזק לישראל ובמציאות שבה הוא אינו נהנה מתמיכה כלל-ערבית. ברגע שהעדות האחרות ובני בריתן בסוריה ייטלו נשק לידיים וייאבקו בחיזבאללה ובבני בריתו, במציאות שבה פגיעה בישראל פירושה פגיעה בחיזבאללה עצמו ובמנהיגיו, ייפסקו המתקפות על ישראל.

היום שאחרי נסראללה עוד אינו נראה באופק. אם לבנון תשקע במלחמת אזרחים, תהיה זו מלחמה שתימשך תקופה לא קצרה. בסיום המלחמות תיווצר מציאות גיאו-פוליטית חדשה, ללא קשר לישראל. אם תשכיל ישראל לשמר את ההרתעה שלה והפילוג הפנים-ערבי יימשך, עשויות לצוץ הזדמנויות מדיניות חדשות בשנים הקרובות באזור, שלא יתבססו על ויתורים ישראלים אלא על שיתוף אינטרסים אמיתי.

הערות

1. Ben Piven, “Timeline: Israeli attacks on Syrian targets”,. 05/05/2013

2. “Israel, al-Qaeda ties out in the open: Kevin Barrett”, PressTV.com, 07/05/2013

3. “Hamas rejects Arab League peace initiative”, Al Jazerra, 03/05/2013

4. “Qatar urges $1 bn fund for Palestinians in east Jerusalem”, AFP, 26/03/2013

5. Elhanan Miller and Michal Shmulovich, “Hamas leader dismisses Arab peace initiative”, Times of Israel, 02/05/2013