עולם הולך ומתחמם

היום שאחרי מחר?

יובל בוסתן, אלון לוין


לאחר שנים של הכחשות, הסברים ותיאוריות, איש כמעט אינו חולק כיום על העובדה שהאקלים בכוכב הלכת שלנו משתנה, ושלאדם הייתה תרומה לתהליך. בשנים האחרונות, הטבע מייצר סופות אלימות יותר משנה לשנה ואסונות בקנה מידה עצום הפכו לעניין שבשגרה בכל חלקי העולם כמעט. מה ניתן לעשות על מנת להתמודד עם הנזקים העצומים? האם האמריקנים יצטרפו למאמץ אחרי שנים של סירוב?

ב-24 בנובמבר 2005, החליטו 980 תושבי איי קרטרטס הזעירים בפפואה גינאה החדשה לעזוב את בתיהם לטובת איים אחרים. הייתה זו הפעם הראשונה בעידן המודרני בה מושבה שלמה ננטשה בשל עליית מפלס מי הים. סבלם של התושבים מנזקי הים הלך והחריף במשך השנים. ב-1995, גל שהתרומם בעת סערה שטף שניים מהאיים הזעירים והשמיד כמעט לחלוטין את גידולי החקלאות המעטים אשר שימשו כמקור המזון היחידי של התושבים. מאז, אי שלישי מכוסה כולו במים ואי רביעי איבד מחצית מגודלו למפלס מי הים העולה. כל קבוצת האיים צפויה לשקוע מתחת למים עד 2015.

ככלל, נדמה כי בשנים האחרונות אסון טבע רודף אסון אחר, והנזקים רק הופכים קשים יותר. באוגוסט 2002, ספגו מדינות מרכז אירופה כמות גשם עצומה, שגרמה לשיטפונות ולנזקים בעשר מדינות, מרוסיה ועד איטליה והדביקה לאירוע את הכינוי "סופה של פעם במאה שנה" [1]. בחלוף שנה בדיוק, תקף את מערב היבשת גל חום קיצוני, שהביא למותם של כ-35,000 בני אדם, כשליש מהם בצרפת. בדצמבר 2004 התרחשה רעידת האדמה הגדולה בדרום-מזרח אסיה, שגרמה לגלי צונאמי ענקיים. מניין ההרוגים מהרעידה והגלים נאמד ב-230,000. באוגוסט 2005 היה הוריקן קתרינה לאסון הטבע היקר ביותר בתולדות ארה"ב במונחים נומינליים, כשגרם לנזקים בשווי של למעלה מ-80 מיליארד דולר ול-1,800 הרוגים. באוקטובר, רעידת אדמה בפקיסטן הותירה 75,000 הרוגים וכ-100,000 פצועים.

שנת 2007 הייתה לאחת השנים הקשות ביותר בתולדות ארה"ב בכל האמור לשריפות ענק [2]. בחודש יוני אותה שנה, "טבעה" בריטניה תחת כמויות גשם כפולות מהממוצע. השנה, בינתיים, אירעו שני אסונות קשים – באפריל פגעה סופת הציקלון נארגיס במיאנמר (לשעבר בורמה), והותירה מאחוריה 138,000 הרוגים ונעדרים, ובחודש מאי התרחשה רעידת אדמה בסין, שגרמה לכ-70,000 הרוגים.

ב-2 בפברואר 2007, הכריז פאנל המדע של האו"ם כי תופעת ההתחממות העולמית היא חד-משמעית מבחינה מדעית. הפאנל קבע, לראשונה, כי "סביר מאוד" שפעילות האדם היא הגורם המרכזי שהניע את שינוי האקלים העולמי בחמישים השנה האחרונות. חברי הפאנל ציירו תמונה מדאיגה כשקבעו שבמאות השנים הקרובות הטמפרטורות ומפלס מי הים יוסיפו לעלות, ומזג האוויר יהפוך בלתי צפוי ואלים יותר. בין היתר ציינו שם, כי מפלס מי הים, שעלה בכ-18 ס"מ במאה ה-20, עשוי לעלות בכחצי מטר ואף יותר במאה ה-21. חברי הפאנל סיימו בהדגישם כי התגייסות כלל-עולמית לצמצום גזי החממה ומזהמים אחרים תמתן באופן דרמטי את נזקי ההתחממות העולמית [3].

הכרזות אלו, מצד אחד הגופים המרכזיים בתחום, הסיטו באופן סופי את הדיון הציבורי מהשאלה "האם זו באמת אשמתנו?" ל"מה ניתן לעשות?" גם בארה"ב, שאחראית על רבע מגזי החממה הנפלטים, אימצו את מסקנות הפאנל, אך הכריזו כי לא ינקטו צעדים חד-צדדים בנושא אלא ישתפו פעולה בניסוח אמנות חדשות בנושא.


שטפונות באירופה בקיץ 2002 – נזקי טבע עצומים הפכו לשגרה. צילום: סטפן מלץ

ארה"ב נגד העולם

הממשל האמריקני, באופן מסורתי, משתרך מאחורי שאר העולם המערבי בכל הנוגע למאבק בהתחממות העולמית, בשל השפעתם הרבה של תאגידי האנרגיה הענקיים על וושינגטון. תושבים רבים, בעיקר בדרום במזרח ארה"ב, סובלים מנזקי טבע בכל שנה.

פעם אחר פעם דחו האמריקנים בכלל והמפלגה הרפובליקנית בפרט, יוזמות שהיו בעלות סיכוי להביא לשינוי חיובי. ממשל בוש מעכב זה זמן רב הכרזה רשמית שתקשור בין פליטת גזי חממה לנזקים סביבתיים ובריאותיים לאוכלוסייה. בסוף החודש שעבר, סרב בית משפט בארה"ב להורות לסוכנות להגנה על הסביבה (EPA) לפרסם את הדו"ח הזה במהירות. בפועל, העניק בית המשפט לממשל את היכולת להימנע מדו"ח כזה ככל שיחפוץ [4].

בהיעדר תמריץ כלכלי או חברתי, נראה כי הדרך הטובה, ואולי היחידה, לליבו של הממשל האמריקני היא באמצעות קשירה בין הנושא לביטחון הלאומי. בשבוע שעבר פורסמה הערכה של סוכנויות המודיעין האמריקניות על פיה התחממות כדור הארץ עלולה להגביר את ההגירה הבלתי-חוקית, לחולל אסונות הומאניטאריים חריפים ולהגביר את התסיסה החברתית, שתערער יציבותם של משטרים ותביא לעלייה בטרור.

האזורים המרכזיים שיסבלו מההתחממות העולמית, כך על פי הדו"ח, הם האזורים באפריקה שמדרום לסהרה, המזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה. בכל המקומות, מאמינים ראשי שירותי המודיעין, עשויים להחריף המאבקים על משאבי הטבע המתדלדלים ובראשם מים לשתייה. כל הגורמים הללו, על פי הדו"ח, עלולים להוות איום על הביטחון הלאומי של ארה"ב [5].

לצד התחזית המאיימת, מדגיש הדו"ח כי רוב בעלות בריתה של ארה"ב תהיינה מסוגלות להתמודד בצורה טובה עם שינויי האקלים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תשתיתית. האם הדו"ח הזה יגרום לארה"ב להצטרף למאבק נגד ההתחממות העולמית, שלא לומר להוביל אותו? סביר שלא. ארה"ב "מכורה" לנפט ותעשייתה מזהמת את כדור הארץ יותר מכל מדינה אחרת. עם זאת, בהחלט ייתכן כי היא תסכים לצמצום סמלי בצריכה במסגרת המאבק העולמי.

היום שאחרי מחר?

על רקע ההתחממות העולמית ותכיפותם העולה של אסונות טבע, מפנים מדענים בכל העולם את עיקר מרצם לחקר התופעות הקשורות לנושא, במטרה לאמוד טוב יותר את היקף התופעה והשלכותיה, ולנסות לחזות כיצד יתפתחו הדברים הלאה.

בדצמבר 2005, פורסמה אזהרה חסרת תקדים של משלחת מדענים שערכו מדידות באוקיינוס האטלנטי. המדידות העלו נתון חד-משמעי ומדאיג: זרם הגולף האט את זרימתו בשליש בתוך 12 שנים בלבד. זרם הגולף תורם לייצוב וחימום הטמפרטורה בכל צפון-מערב אירופה וצפון-מזרח אמריקה הצפונית באמצעות הזרמת מים חמים מאזורי קו המשווה לחוג הארקטי. ככל שהמים נעים צפונה עם הזרם, כך יורדת הטמפרטורה שלהם עד שבשלב מסוים שוקעים מטה מפני הים וזורמים בחזרה דרומה, לכיוון קו המשווה. תהליך המסת הקרחונים המואץ מזרים בשנים האחרונות מים קפואים דרומה יותר מאשר בשנים עברו. בשל כך, המים המגיעים עם זרם הגולף מתקררים ושוקעים באזור דרומי יותר מבעבר.

התוצאה המיידית של האטה זו היא ירידה של מעלה אחת בטמפרטורה הממוצעת בעשור הקרוב. לשם חיזוי ההשפעה שתהיה לעצירתו המוחלטת של הזרם, הסיקו המדענים כי במקרה כזה באזורים המושפעים מזרם הגולף יסבלו מירידה של עד 6 מעלות צלזיוס בממוצע בעיקר בחודשי החורף. ירידה בשיעור חד כל כך של הטמפרטורה הממוצעת באזור, תגרום בטווח הארוך לעלייה חדה ומהירה אף יותר של הטמפרטורות באזור, עקב מנגנוני האיזון הטבעיים של האטמוספרה, שיפעלו לאזן מפלי טמפרטורות.

המדענים אמנם מודים כי עצירתו של זרם הגולף עלולה לגרום להשפעות נוספות ובלתי צפויות אשר ישפיעו על העולם כולו, אך באותה נשימה הם שוללים מכל וכל את התרחיש אשר תואר בסרט "היום שאחרי מחר", לפיו שינוי בזרם הגולף התחיל שרשרת אירועים אשר הביא את כדור הארץ לתחילתו של עידן קרח חדש. "הדבר היחיד שכן מציאותי בסרט," ציין בייאוש אחד החוקרים מהמכון האוקייאנוגרפי הלאומי, "הוא שמומחי אקלים, כלכלה ותרבות מזהירים ללא הפסקה מהאסונות הצפויים לנו, אך הפוליטיקאים טוענים כי אין ביכולתם לעשות דבר…" [6].

ביוני שנה זו, פורסם מחקר חדש שהצביע על ממצא חסר תקדים, כשקשר בין ההתחממות העולמית לנדידה של צמחים. החוקרים השוו בין מיקומם של 171 זנים בשנים 1905-1985 לבין מיקומם בשנים 1986-2005, והעלו תוצאות מדהימות: 70% מהזנים שנבדקו העתיקו את מקום מגוריהם לקרקע גבוהה יותר מהמקום בו צמחו בתחילת המאה. קצב "הטיפוס" לגובה של הצמחים נאמד ביותר מ-30 מטרים בממוצע לעשור [7]. מחקר זה הוא אחד החשובים בשנים האחרונות, הממחישים עד כמה ההתחממות העולמית משפיעה על כל תחומי החיים, לא רק על המסת קרחונים.

עוד בסוף החודש שעבר, האינדיפנדט הבריטי פרסם דיווח מיוחד, על פיו בקיץ הנוכחי, לראשונה בעידן המודרני, קיים סיכוי ממשי שכל הקרח המכסה את הקוטב הצפוני בקו רוחב 90° יימס. כבר כעת, כ-70% מהקרח הקיים שם היום נוצר רק בחורף שעבר ואינו צפוי להחזיק מעמד בקיץ. מבחינה מדעית, להפשרת הקרח בקוטב הצפוני אין השפעה מיוחדת יחסית לתופעת המסת הקרחונים העולמית. משנה לשנה אנו מדוּוחים על המסה מואצת של קרחונים, על מדף הקרח הענק בגרינלנד שהחל להתפרק ועל עלייה מואצת של טמפרטורות בקטבים. כבר בקיץ 2007 נפתח למעבר אוניות, נתיב שייט מצפון לקנדה, המאפשר מעבר בין האוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט [8].

ההשפעה האמיתית של היעדר הקרחונים תורגש במישור התודעתי, כשתגענה התמונות הראשונות מהקוטב המופשר. במידה ותופעת ההפשרה בקיץ תחזור על עצמה בשנים הקרובות, ובוודאי אם תתרחב, ייתן הדבר את האות למרוץ על משאבי האזור בין המדינות הגובלות בקוטב. בקיץ שעבר העלתה רוסיה דרישה לריבונות על הקוטב הצפוני ואף שלחה צוללת לא מאוישת לנעוץ את דגל רוסיה בקרקעית הים שם [9]. שאר המדינות הגובלות בקוטב – ארה"ב, קנדה, נורבגיה ודנמרק, התרעמו על הצעד הרוסי והן אינן מתכוונות לוותר על חלקן בעוגה.


הייתכן קוטב בלי קרח? צילום: מילה זינקובה

מה אפשר לעשות?

נוכח התלות הכמעט מוחלטת של מרבית מדינות העולם בזהב השחור, והשכיחות הגבוהה של מפעלים הפולטים גזי חממה, גם נכונות מצד כל מדינות העולם לצמצום פליטת הגזים לא יהיה בה על מנת להביא שיפור בטווח הזמן הקרוב. הנזק כבר נעשה, ומרבית המין האנושי ירגיש בתוצאותיו, אם באופן ישיר דוגמת אסון טבע שיגרום לנפגעים רבים, ואם באופן עקיף, למשל בנסיקת מחירי המזון בעקבות בצורות ממושכות.

על אף הדברים, לצמצום מהיר של פליטת הגזים חשיבות מכרעת למיתון השפעות ההתחממות בטווח הבינוני והארוך. "למען עתיד ילדינו" כפי שנוהגים להצהיר אלו המזהירים מהשלכות ההתחממות העולמית. אימוץ אמנה חדשה במקום פרוטוקול קיוטו שיפוג ב-2012 הוא היעד המרכזי כרגע בתחום. אנגלה מרקל גייסה עוד בשנה שעברה את מדינות אירופה ליוזמה הקוראת לצמצם בחצי את היקף הגז הנפלט. למגינת ליבה של הקאנצלרית הגרמניה, המתנגדת החריפה ביותר ליוזמה היא כאמור ארה"ב, שלעת עתה מסכלת כל ניסיון להסכמה על האמנה החדשה. למרות ההתנגדות, גם לממשל האמריקני ברור שהעת להתגמש קרבה.

ללא קשר לאמנה החדשה, שאת השפעתה נרגיש כאמור רק בטווח הבינוני, הבעיה המרכזית עימה צריכות מדינות העולם להתמודד כיום היא אסונות הטבע. הסופה במיאנמר מוקדם יותר השנה המחישה עד כמה חשובה היכולת להתמודד עם אסון כזה. מנהיגי החונטה שם, מחשש למעמדם, סרבו להכניס כוחות סיוע בינלאומיים לתחומי המדינה. בסירובם, על פי הערכות שונות, מנעו סיוע מהפצועים וחסרי הבית.

האם ניתן למנוע מקרים כאלו בעתיד? קרוב לוודאי שלא. למרות זאת, נראה כי הדבר המועיל ביותר שמדינות העולם העשירות יכולות לעשות בתחום זה הוא להדק את הפעילות ההומאניטארית הקיימת במסגרת האו"ם על מנת ליצור ארגון שיוכל להגיב במהירות וביעילות לכל סוג של אסון טבע. על רקע המתיחות הגיאו-פוליטית המחריפה, ייתכן כי שיתוף פעולה הומאניטארי, הגם אם מוגבל בהיקפו, יוכל לשמש כעוגן ליחסים משותפי-אינטרסים בין מדינות מהגושים היריבים.

הערות

1. "Wild weather has happened before, will again", AP, 19/08/2002

2. "2007 wildfire season one of worst on record", AP, 04/01/2008

3. Elisabeth Rosenthal and Andrew C. Revkin, "Science Panel Calls Global Warming 'Unequivocal'", New York Times, 03/02/2007

4. "Court says no deadline for EPA on global warming", AP, 26/06/2008

5. "Report: Climate change threatens security", AP, 25/06/2008

6. Ian Sample, "Alarm over dramatic weakening of Gulf Stream", The Guardian, 01/12/2005

7. "Study: Global warming chases plants uphill", AP, 26/06/2008

8. Steve Connor, "Exclusive: No ice at the North Pole", The Independent, 27/06/2008

9. Adrian Blomfield, "Russia claims North Pole with Arctic flag stunt", Telegraph, 03/08/2007


מאמרים נוספים