צמוד עד הרגע האחרון

בחירות 2012 בארה"ב

אלון לוין, יובל בוסתן


ערב הבחירות, הנשיא אובאמה נהנה מיתרון קל בסקרים בבחירות לנשיאות, ונראה גם שהסנאט נוטה לכיוונו. בית הנבחרים יישאר בידי הרפובליקנים. עם זאת, לא ברור מה האפקט של הבוחרים המוקדמים ושל הוריקן סנדי, שעשויים להעניק אובאמה ניצחון משכנע כמו גם הפסד מהדהד.

הבחירות הכלליות בארה"ב שייערכו ב-6 בנובמבר, הן בחירות במידה רבה בין דרך כלכלית קפיטליסטית ותומכת בשוק החופשי, ובין דרך שמאמינה בהתערבות ממשלתית בעתות משבר כלכלי ואף בכלל. בניגוד לבחירות 2008 שנטו באופן ברור לכל אורך הקמפיין לטובת המועמד הדמוקרטי דאז והנשיא דהיום ברק אובאמה, בחירות אלה עומדות להיות צמודות ביותר.

אובאמה הוביל בשלבים הראשונים של הקמפיין. המהפך אירע לאחר העימות הראשון בין השניים, שבו ניפץ רומני את כל הדעות הקדומות לגביו באופן חיובי ואילו אובאמה הצטייר כאדם עייף מאוד. מאז, למרות שרומני הפסיד בשני העימותים האחרים ונחשף בביטויים לא תקינים פוליטית, הוא מצליח להישאר חזק בתמונה.

מטבע הדברים, עיקר תשומת לב בבחירות תתמקד בקרב על הבית הלבן, אך אובאמה ורומני הם לא היחידים שיעמדו לבחירה: כל 435 חברי בית הנבחרים (הבית התחתון של הקונגרס) יתמודדו על כהונה של שנתיים; 33 מתוך 100 חברי הסנאט (הבית העליון) לכהונה של 6 שנים ו-11 מושלי מדינות יתמודדו אף הן.

בכל התפקידים האלו ישנה חשיבות לשיוך המפלגתי של המועמדים כדי לקבוע את מאזן הכוחות בין המפלגות בשנתיים הקרובות לפחות. בעוד ששבית הנבחרים ובבחירות למושלים נראה כי הניצחון הרפובליקני יהיה חד משמעי, בסנאט הדעות חלוקות ורוב הפרשנים מעריכים כי הדמוקרטים יהנו מרוב זעום או יסתפקו בתיקו, שיהפוך את סגן הנשיא ללשון המאזניים.

ערב הבחירות, אוחזים הרפובליקנים ב-37 מושבים והדמוקרטים ב-30. ב-16 מתוך 33 מושבים העומדים לבחירה מוביל מועמד דמוקרטי בהפרש משמעותי, במושב אחד מוביל מועמד עצמאי הנוטה לדמוקרטים (ברני סנדרס) וב-6 מדינות זהו המועמד הרפובליקני. שקלול של המצב הזה מסתכם ב-46 מושבים לדמוקרטים, 43 לרפובליקנים ו-1 עצמאי. המירוצים הצמודים יהיו אריזונה, צפון דקוטה, מסצ'וסטס ונבאדה שנוטות לרפובליקנים, אינדיאנה, וירג'יניה ויסקונסין וקונטיקט שנוטות לדמוקרטים, מיין שבה מועמד עצמאי ומונטנה שבה המירוץ הוא הצמוד ביותר.

על פי ניתוח זה, נראה כי הדמוקרטים ישיגו 51 או 52 כולל סנדרס העצמאי, והרפובליקנים ישיגו 47 או 48, די והותר עבור הדמוקרטים לשלוט בסנאט שנתיים נוספות. קינג ממיין מקפיד שלא להזדהות עם אף מפלגה. הוא עשוי להיות מחוזר בעיקר על ידי הרפובליקנים, בעיקר אם הם יפתיעו וישיגו 49 מושבים או 50. בסנאט היוצא היו לרפובליקנים 47 מושבים ולדמוקרטים 51 וכן שני עצמאים, כך שנראה כי המצב לא עומד להשתנות.


אובאמה ורומני- מערכת בחירות מתוחה וצמודה. צילום: טלוויזיה

הבחירות לנשיאות

על מנת להעריך את הסיכויים של אובאמה ורומני, ישנן מספר נקודות שכדאי לקחת בחשבון:

ראשית, הניצחון של אובאמה ב-2008 התבסס לא מעט על שיעור הצבעה גבוה יחסית בזכות הוצאתם של שחורים והיספאנים רבים להצביע לראשונה בחייהם. אובאמה כבר לא גורם לריגוש שגרם בפעם שעברה, ושינוי קל בשיעור ההצבעה עשוי להיות משמעותי עבורו.

שנית, לא ברור מה האפקט של הוריקן סנדי. כרגע נראה כי תפקודו של אובאמה בסערה חיזק אותו מול הבוחרים. עם זאת, שיעור ההצבעה במדינות החוף המזרחי, שבהן רוב ברור לאובאמה, עשוי להיות נמוך כתוצאה מנזקי הסופה ובכך גדל הסיכוי כי רומני יצליח לנצח באחת מהמדינות הללו.

שלישית, ההצבעה המוקדמת עד כה יוחסה כמי שהקנתה יתרון ברור לאובאמה, אולם סקרים בקרב המצביעים המוקדמים מציגים בימים האחרונים ממצאים סותרים באשר לזהות המוביל. ייתכן שדווקא רומני זכה ליותר קולות מאובאמה בבחירה המוקדמת. עובדה זו עשויה להביא לעיוות בסקרים ויתרה מכך, להצביע על מגמה מוקדמת של מעבר בוחרים מאובאמה לרומני.

רביעית, מאחר שהבחירות יוכרעו בעצם במספר מצומצם של מדינות, אין חשיבות רבה לסקרים הארציים או לסקרים שנערכו במדינות שבהן הרוב נותר קבוע עבור אחת מהמפלגות.רק פילוח נכון של המדינות שבהן צפוי קרב צמוד, עשוי להעניק תמונה קרובה למציאות.

ישנן 10 מדינות שמקובל לראות בהן מתנדנדות בבחירות 2012. תחת ההערכה כי לאובאמה יש 217 אלקטורים מובטחים, הוא זקוק לעוד 53 כדי לנצח. פנסילבניה (20 אלקטורים), אוהיו (18) וירג'יניה (13) ויסקונסין (10) קולורדו (9), איווה (6), נבאדה (6) וניו המפשייר (4) נוטות כרגע לדמוקרטים, פלורידה (29) וצפון קרולינה (15) נוטות לרפובליקנים.

נראה כי מצבו של אובאמה בסקרים מצוין, אם כי במדינות אלה הדמוקרטים נהנים מפערים זניחים יחסית על הרפובליקנים. כאמור, הוריקן סנדי עשויה להרחיק בוחרים מהקלפי ובכך לשנות את התמונה. עבור הדמוקרטים, ניצחון בפנסילבניה, אוהיו ושתי מדינות מבין שאר הנוטות לכיוון הדמוקרטים יספיק. הרפובליקנים יזדקקו לניצחון ברוב המדינות הנוטות לדמוקרטים כדי לחולל מהפך.


אובאמה נהנה אצל לטרמן – האווירה ההיסטורית מהפעם שעברה חסרה, ועשויה לפגוע באחוזי ההצבעה. צילום: האתר הרישמי

האתגרים

המנצח בבחירות לנשיאות ארה"ב יצטרך לעסוק במספר סוגיות חשובות. ראשית, וזה נוגע לישראל, הנשיא יצטרך לגבש מדיניות בסוגיה האיראנית, שתכלול את הצורך לאזן בין הלחץ הישראלי לתקוף תחת האיום לנקוט בפעולה עצמאית ובין הלחץ האירופי להסתפק בסנקציות. ככל שיתקדם פרויקט הגרעין, ההכרעה בנושא תהפוך לדחופה. יש להניח שהסוגיה הזו תבלוט בעיקר בשנתיים הראשונות לכהונת המנצח בבחירות.

שנית, היחס לסין יהפוך אף הוא לחשוב בקדנציה הקרובה. הסינים חווים האטה כלכלית לראשונה מזה 30 שנה, אך אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שטוענת לכתר הכלכלה הגדולה בעולם. מיט רומני טען כי סין תהיה על הכוונת שלו בעיקר בשל מדיניות המטבע שלה ומדיניות המכסים שלה. אובאמה דווקא ניסה לקדם שותפות עם הסינים אך ללא הצלחה יתרה. הסינים בוחרים בימים אלה את ההנהגה הבאה ונראה כי ההנהגה תהיה שמרנית יותר, המשמעות היא שסין תעז יותר בזירה הבינלאומית.

שלישית, היחס לרוסיה יעמוד אף הוא במרכז הפעילות – רומני רואה ברוסים יריב גיאו-פוליטי, אובאמה מחפש שיתוף פעולה איתם.

רביעית, אמריקה הלטינית היא אחת מהזירות המעניינות, לאחר שארה"ב הפחיתה מנוכחותה בקרב השכנות מדרום. התחזקותה של ברזיל דורשת מהנשיא הבא להקדיש יתר תשומת לב לנעשה בדרום אמריקה.

חמישית, האביב הערבי ידרוש מהנשיא הבא לגבש מדיניות ברורה חדשה לארה"ב, על רקע הנסיגה מעיראק ומאפגניסטן והפחתת הנוכחות האמריקנית לרמה מינימאלית ביותר. רומני מבקש להשיב את מעמדה של ארה"ב, אובאמה מעדיף להתרחק משם.

לפני כל נקודות אלו, יידרש הנשיא הבא לגבש מדיניות כלכלית שתייצב את השווקים. כישלון או אפילו השתהות ארוכה מדי בתחום זה, תגרור עימה ביקורת רבה ותפגע בלגיטימיות של הנשיא וביכולתו להוביל שינוי בחמש הנקודות שנסקרו לעיל.


מיט רומני – אם ייבחר, יקצין עמדות מול רוסיה וסין. צילום: האתר הרישמי

כיצד תיראה הקדנציה הקרובה של מי שינצח בבחירות לנשיאות?

הנשיא אובאמה המייצג את המפלגה הדמוקרטית, מחפש לכהן פעם שנייה, כשהסנאט עם רוב דמוקרטי ובית הנבחרים עם רוב רפובליקני. המשמעות היא שאובאמה יהיה חלש יותר מכפי שהיה בקדנציה הראשונה בשל המאבקים שצפויים לו בקונגרס על רפורמות כלכליות. הצורך להנמיך את שיעור האבטלה ולצמצם את החוב הלאומי התופח, יעסיקו כאמור את אובאמה חלק ניכר מהזמן.

בזירת החוץ, הנסיגה מאפגניסטן והאביב הערבי ידרשו מאובאמה לא מעט אנרגיה וזמן. גם הסוגיה האיראנית תעלה על סדר היום בתחילת 2013 ואובאמה יצטרך למצוא שפה משותפת עם נתניהו בסוגיה בשל חולשתו מבית. אם יתקשה אובאמה בגזרה הכלכלית שלא לדבר על מדיניות כושלת בתחומים אחרים, הוא יהפוך ל"ברווז צולע" החל מ-2014, ושתי המפלגות הגדולות יתחילו להתארגן ליום שאחרי אובאמה.

מיט רומני לעומת זאת הוא רפובליקני, שעומד לפני הקדנציה הראשונה. בית הנבחרים יהיה איתו והסנאט נגדו. מרווח הטעות של רומני גדול יותר משל אובאמה לנוכח העובדה כי ניצחון שלו יעניק לו קרדיט של נשיא חדש. רומני יידרש כמובן להוכיח את עצמו והזירה הכלכלית הפנימית תהיה מבחן גם עבורו, אולם הוא בא על תקן מי שבא לסדר את מה שקודמיו עוללו לכלכלה האמריקנית.

בזירת החוץ, רומני חשוף לטעויות בשל חוסר ניסיונו והמורכבות הגוברת של הנושאים שאיתם צריך נשיא אמריקני להתמודד. היציאה מעיראק ומאפגניסטן, הגרעין האיראני, ירידת כוחה של ארה"ב בזירה העולמית ועלייתן של מעצמות חדשות. בכל אלו יצטרך רומני לא רק לטפל אלא להוביל דרך, על מנת להשיב לארה"ב את התהילה שהוא טוען שאובאמה איבד.

בהתבסס על הצהרותיו, רומני יבלה לא מעט זמן מהקדנציה הראשונה שלו בהחלפת מהלומות מילוליות עם מנהיגות הגוש הריכוזי ובראשן רוסיה וסין. יש להניח שמ-2014, אם הוא לא יראה קבלות ראשונות בתחום הכלכלי, יצטרך רומני להוריד פרופיל גם בזירה המדינית.

אז מה צפוי לנו בבחירות 2012? המאבק הצמוד בין המתמודדים יוכרע בכמה מדינות מפתח – פלורידה, אוהיו, פנסילבניה ווירג'יניה. שיעור הצבעה יהיה פקטור חשוב – ב-2008 הצביעו 61.6% מהבוחרים, השיעור הגבוה ביותר מאז 1964, אז הלכו האמריקנים לקלפי תחת טראומת רצח קנדי שנה קודם לכן. כמעט כל מערכות הבחירות מאז, להוציא את 1968 ו-2008, הציגו שיעור הצבעה של 50%-56% לערך. אובאמה הצליח להביא בוחרים שחורים והיספאנים שוויתרו על הצבעה בעבר. על כן, אם שיעור ההצבעה לא יעלה על 56% בבחירות הללו, אובאמה עשוי להיות בבעיה.

כדאי לציין שכל סקרי הבחירות כמעט, משקללים את התוצאות תחת ההנחה של שיעורי הצבעה דומים ל-2008 וליחס מספרי דומה בין בוחרי שתי המפלגות. שיעור נמוך אם כן, יהפוך את הסקרים הללו ללא רלוונטיים, כאמור לרעת אובאמה. שיעור הצבעה של 60% ומעלה, יבשר כמעט בוודאות על ניצחונו של הנשיא המכהן.

בבחירות לקונגרס ובעיקר בעשר המדינות שמנינו, ההטיה של 2008 עשויה להשפיע אם כי בדרך כלל סקרים שנעשים בכל מדינה מדויקים יותר בשל אוכלוסייה בוחרת קטנה יותר והומוגנית יותר. עם זאת, מאחר שהיתרון של הדמוקרטים על פי הסקרים הללו בבחירות לסנאט הוא קטן יחסית, והפסד ב-2-3 מדינות שכרגע נוטות לדמוקרטים עשוי להעביר גם את הבית העליון לרשות הרפובליקנים. בבחירות לבית הנבחרים, הסבירות שהדמוקרטים ינצחו היא נמוכה ביותר.

עבור ישראל, התקופה שבין סוף 2012 לאמצע 2014, אז הקשב האמריקני יופנה יותר לבחירות האמצע, היא התקופה שבה היא עשויה לעמוד תחת לחצים לוויתורים מדיניים מצד אחד, אך עם הזדמנות לפעול בגזרות הביטחוניות השונות ובראשן איראן.


מאמרים נוספים