הולכים קדימה או אחורה?

ארדואן מבצע טיהור נוסח ברה"מ

אלון לוין, יובל בוסתן


טורקיה מצויה כיום בלב סערה אדירת ממדים שמאיימת לקרוע סופית את החברה שמתחבטת ב-14 השנים האחרונות בין הדרך הכמאליסטית חילונית והדרך האסלאמיסטית הדתית. מסעות הטיהורים של ארדואן יעניקו לו אולי חברה טורקית צייתנית, אך המחיר יהיה קריסה כלכלית, פגיעה חמורה בביטחון הלאומי ובידוד מדיני.

ניסיון ההפיכה בטורקיה ב-15 ביולי, תפס את כולם מופתעים. לא הייתה זו הפעם הראשונה שהצבא הטורקי התערב נגד מנהיג שאיים על הסטטוס קוו בענייני הדת במדינה, אך נדמה היה בשנים האחרונות שארדואן ביצר את מעמדו מספיק כדי להימנע מסיטואציה כזו. ואמנם, בתוך שעות ספורות מהדיווחים כאילו קץ שלטונו, שודרו תמונות משפילות של החיילים שהשתתפו בניסיון ההפיכה ונכנעו. מנגד, ארדואן הופיע כמנצח הגדול והבטיח לסגור את החשבון.

מאז ההפיכה ועד כתיבת שורות אלו, נשמעים דיווחים מטורקיה על מעצרים המוניים, שהגיעו כבר לעשרות אלפים, מכל מוקדי הכוח האפשריים – אנשי צבא, פוליטיקאים, אנשי תקשורת, חינוך, רפואה ומה לא. קשה כבר להבחין היכן מסתיימת ההפיכה והיכן מתחילה הפרנויה של הנשיא הטורקי.

בעקבות הצעדים האלו, מהפכת אתא טורק או המהפכה הכמאליסטית, שראשיתה ב-1923 עם כינון הרפובליקה הטורקית, עומדת בפני סיום. המסורות החילוניות והמערביות שהחדיר אתא טורק, ולא בצורה דמוקרטית, החליפו את המסורות העות'מאניות והציגו אלטרנטיבה מודרנית למדינה מוסלמית, שמאז שימשה כמעין הוכחה לכך שניתן לשלב באותה מדינה אסלאם ומערב. כמעט 80 שנה לאחר מכן, עם עלייתה לשלטון של מפלגת הפיתוח והצדק בראשות ארדואן, ואולי באופן סופי עם כישלון ניסיון ההפיכה האחרון, נסללה הדרך סופית בפני חזרתה של טורקיה לאורח חיים מסורתי.

ארדואן פעל בשיטתיות לכך מאז תפס את השלטון, תוך שהוא נשמר בהתחלה מלעורר יותר מדי את מעוזי האליטה החילוניים, כדי שלא יפעלו נגדו. אך אם האוכל בא התיאבון וארדואן כבש מעוז אחר מעוז. מוסד הנשיאות על הסמכויות הנרחבות שלו היה התחנה השנייה אחרי הפרלמנט וכס ראש הממשלה. לאחר מכן היה זה הצבא שהחל קבל לשורותיו פרו-איסלאמיסטיים לאחר שלא היה עולה כדבר הזה כמה שנים קודם לכן.

בית המשפט התגלה כאגוז קשה ביותר לפיצוח וכמי שעומד כמגן על חוקה, לא דמוקרטית באופיה, אך כזאת שמונעת דיקטטורה אסלאמית שעליה חלם ארדואן. גם התקשורת עמדה בשנים האחרונות בפני מתקפה חריפה מצדו של ארדואן שעשה שימוש באמצעים חוקיים ולא חוקיים כדי לגרום לה להתיישר לפי רצונו, להוציא כמה כלי תקשורת שהצליחו לשמור על עצמאותם, נתמכים על ידי מתנגדיו הקולניים של ארדואן כגון פתחוללה גולן.

המהלך האחרון שעליו עמל ארדואן במשך כמה שנים היה להביא לשינוי החוקה באופן שיעניק לו שלטון ריכוזי כנשיא, שיעניק לו את הסמכות להשלים את העיצוב מחדש של טורקיה. כדי להשיג את היעד הזה פעל ארדואן לפיוס עם הכורדים, שהכוח האלקטורלי שלהם היה נחוץ לארדואן כדי להשיג רוב חוקתי בפרלמנט ולהבטיח רוב במשאל עם אם יגיעו הדברים לידי כך. התוכנית פעלה כמתוכנן כמה חודשים אולם ההתפתחויות בסוריה ובהם היווצרות אוטונומיה כורדית לאחר נסיגת צבאו של אסד משטחי הכורדים בסוריה, אילצו את ארדואן להגיב בחריפות. הוא בחר לתמוך בדאעש שהחלו בביצוע מעשי טבח ואונס המוניים בכורדים, ובתגובה הודיעו הכורדים בטורקיה כי הם מפסיקים את תהליכי הפיוס.

הביטוי המובהק לכך התקיים בכך שלראשונה בהיסטוריה הפוליטית הטורקית הצליחה מפלגה כורדית לעבור את החסימה האסטרונומי ולהיכנס לפרלמנט. הסתת האלקטורט הכורדי לטובת המפלגה הכורדית על חשבון מפלגת של ארדואן, הביא לכך שארדואן לא הצליח להשיג רוב בבחירות או להקים קואליציה, וטורקיה הלכה לבחירות פעם נוספת בתוך ארבעה חודשים.

ואז בא הפוטש

נראה כי למרות הניצחון בנובמבר 2015 לא הצליח ארדואן ליצור את האקלים הפוליטי המתאים לשינוי החוקה. במובן זה הפך פוטש הנפל להזדמנות היסטורית עבור ארדואן. מאז שהוברר כי ניסיון ההפיכה נגד ארדואן לא צלח, עוברים הצבא והחברה הטורקית מסע טיהורים בסגנון קומוניסטי, שמבקש להעיף מעמדות שררה והשפעה כל מי שמזוהה עם היריב גולן. רוב הקצונה הבכירה בטורקיה הודחה באחד ממסעי הטיהורים של השנים האחרונות – ביולי 2011 התפטרו למשל הרמטכ"ל וראשי הזרועות במחאה על פיטורי מאות קצינים אחרים.

הגל הנוכחי יאפשר קידומים המוניים לתומכי ארדואן בצבא, ללא קשר לניסיונם המבצעי או לכישרונם הפיקודי. אלפי מורים ומרצים שהודחו מעמדותיהם יפנו את הדרך למחנכים על דרך האינדוקטרינציה האסלאמית והארדואנית וישפיעו על פס הייצור של אזרחים צייתנים, במחיר של פגיעה חמורה בשוק המקצועי והאקדמי במדינה. סילוקם של מאות שופטים, אנשי אקדמיה, עיתונאים ואחרים מתפקידיהם השונים מבטיח אף הוא להשלים את המהפכה הארדואנית תוך פגיעה אדירה בכלכלה ובחברה הטורקית.

ההשלכות לנוכח גל הטיהורים הן קשות, דרמטיות ויתנו את אותותיהן לאורך שנים. ראשית, הצבא הטורקי, הן בשל אובדן חלק מהקצונה והן בשל החשדנות וחוסר האמון שפושה עכשיו בכל המערכת, לא יכול לתפקד עד להודעה חדשה במערכות גדולות. לכן, טורקיה תתקשה להשפיע על המתרחש בסוריה מעבר לפעולות נקודתיות, ואת המחיר היא תשלם כשתצטרך לפעול בצורה נרחבת נגד הכורדים.

בעיה נוספת היא אווירת החשדנות העצומה בחברה הטורקית, באופן שמזכיר קצת חברות מעבר למסך הברזל. תומכי גולן ירדו למחתרת מאימת הרשויות, כמו גם אופוזיציונרים אחרים לארדואן, ואובדן האמון בממסד הוא תוצאה טבעית לכך. התוצאה תהיה עלייה בפשיעה ואובדן הביטחון האישי, ופגיעה כלכלית כתוצאה מירידה בגביית מסים ופגיעה בפריון וכן בריחה של הון ופיחות מתמשך בלירה הטורקית. במאי האחרון נדרשו 2.8 לירות טורקיות כדי לרכוש דולר וכיום יש צורך ב-3.05 לירות, פיחות של 9%. גם דירוג האשראי של טורקיה יוסיף להיפגע ולהגדיל את החוב הטורקי, וכך ייווצר מעגל קסמים שיביא לקריסה כלכלית טורקית. ברור שמותה הכמעט מוחלט של התיירות הטורקית מאז הפיגוע בשדה התעופה אתא טורק ובוודאי לאחר ההפיכה, לא מוסיף נחת לקברניטי הכלכלה המקומיים.

לבסוף, גל הטיהורים מזרז את המהפכה של ארדואן ומבטיח להפוך סופית את הדמוקרטיה הטורקית למשהו שינוע בין "הדמוקרטיה" הרוסית לבין דיקטטורה אסלאמית מהזן הרדיקלי. כמובן שישנה עדין התנגדות רבה בקרב רבים בטורקיה, אולם הם איבדו עוצמה רבה בשבועות האחרונים ויכולתם ורצונם להתנגד הצטמצמו.

מעמדה הבינ"ל של טורקיה בסכנה

מהלכי ארדואן אינם מנותקים כמובן מהזירה הבינלאומית. ארדואן רואה בגולן כמי שיזם את ההפיכה. הימצאותו של זה בארה"ב והסירוב האמריקאי להסגירו, הופכים את וושינגטון לבעלת מניות בניסיון ההפיכה. יחסי טורקיה וארה"ב נפגעו קשות בשנים האחרונות לא מעט כתוצאה מהמדיניות האמריקאית באזור מצד אחד והתמיכה שכבר פסקה של ארדואן בדאעש מצד שני. אולם כאן כבר מדובר בחציית קווים של ממש מבחינת ארדואן, והרטוריקה הופכת לקיצונית ואנטי-אמריקאית.

האיחוד האירופי מצידו, הודיע שאם ארדואן יתחיל לאמץ עונשי מוות למורדים, תיסגר סופית הדלת האירופית. ארדואן, שערב ההפיכה הבטיח לערוך משאל עם כדי לשמוע האם הטורקים עדיין מעוניינים להמשיך את תהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי, לא מעריץ גדול של הרעיון בימים אלו. בוודאי על רקע ההכרה של גרמניה ברצח העם הארמני.

במזה"ת, ארדואן כבר מזמן אינו דמות רצויה. האיראנים שונאים אותו על שום מעורבותו בסכסוכים שונים באזור מהצד השני של המתרס; המצרים והסעודים רואים בו גורם מתסיס כמי שתומך באחים המוסלמים שנואי נפשם. מצרים אף הודיעה כי תעניק מקלט למתנגדיו של ארדואן, ואם הדיווח נכון הרי שקהיר תהפוך לבסיס האופוזיציה לארדואן באזור ואולי בכלל. למעשה, צחוק הגורל הוא שדווקא ישראל בהתפייסותה עם ארדואן, לאחר שזה ירד מעץ ביטול הסגר על עזה, הופכת למתווכת עבור ארדואן מול העולם.

טורקיה כיום היא חיה פצועה שעוד נלחמת בכל ניצן של הפיכה או ביקורת נגד שלטון. הפגיעה הקשה בכלכלה, ביציבות ובתפקוד הצבא, הופכת אותה למטרה לטרור דאעשי ולמאבק כורדי, עד כי קשה לראות את טורקיה יוצאת למהלכים צבאיים מורכבים ומצליחה בהם. עם זאת, חיה פצועה לא חושבת באופן ברור ולכן מהלך חדש נגד הכורדים נראה המשך טבעי במסגרת מסעות הטיהורים.

הקליימקס של המאבק החילוני-דתי בטורקיה הגיע בניסיון ההפיכה והתגובה בעקבותיו. בכך נחתם פרק של 14 שנה שבו כרסם ארדואן בהגמוניה הכמאליסטית בשיטתיות. אולם המחיר שטורקיה עומדת לשלם על הניצחון הארדואני במאבק זה יהיה כואב ביותר. ארדואן כבר הבין מזמן שכוחו אינו בקרב האליטות ואף לא מעמד הביניים אלא רק בקרב ההמונים, שהפרופיל שלהם מראש דתי יותר, לאומני יותר. אולם התמיכה של ההמונים בארדואן נבעה מהאפשרויות הכלכליות שהוא פתח בפניהם, על חשבון נטילת הלוואות רבות.

ההמונים יעמדו מאחורי ארדואן במסעו להשלים את ההשתלטות על טורקיה, אך כשיפרוץ משבר כלכלי בלתי נמנע כתוצאה מהמדיניות הזו, אותם המונים עשויים להראות לארדואן את הדרך החוצה.


מאמרים נוספים