בריטניה הגדולה בעידן הברקזיט היא מדינה בדרך להתכווץ. כאשר הסקוטים מנסים להתנתק, הצפון אירים מאיימים בחידוש מלחמת האזרחים אחרי 20 שנות שקט ואפילו בווילס קולות המצדדים בהיפרדות מהבריטים גוברים. העם האנגלי מנסה לעצב מחדש את זהותו הלאומית והתהליך הזה מוציא ממנו גילויי גזענות גוברים והולכים.

יותר שנתיים וחצי חלפו מאז הצביעו 51.9% מהבוחרים הבריטים בעד יציאה מהאיחוד האירופי, תקופה שזעזעה את המערכת הפוליטית הבריטית ואף את אירופה כולה. ראשת הממשלה תרזה מיי נכשלה בהשגת מתווה מוסכם עם האיחוד האירופי ליציאה הבריטית מהאיחוד ואם לא יושג הסכם שכזה בשבועות הקרובים עד ל-29 במרץ, תמצא עצמה בבריטניה במצב בעייתי מאוד בכל הנוגע למסחר שלה, דבר שיפגע קשות בכלכלתה. רבים מחברי מפלגתה וכן האופוזיציה הבריטית דחו את ההסכם שהשיגה מיי עם האיחוד האירופי, ומספר ימי העבודה שנותרו עד הברקזיט עבור הפרלמנט הבריטי כדי להצביע על הסכם חדש מתמעטים במהירות. יש להניח שבסופו של דבר יימצאו פתרונות לבעיות הבוערות שהיעדר הסכם עשוי לעולל, אך האתגרים שעומדים לפתח הבריטים ביום שאחרי, נראים כדרמטיים בכל הנוגע לדמותה העתידית של מי שבעבר החזיקה את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

יישומו של הברקזיט, באיזה היקף שיוחלט, מאיים להציף אל פני השטח את העובדה שהממלכה המאוחדת אינה כה מאוחדת. בברירה שבין להיות בריטי מחוץ לאירופה או אירופי מחוץ לבריטניה, נראה שיש שני מחנות מקוטבים, כאשר יריבויות עתיקות על רקע השיוך האתני – יריבויות שבבריטניה חשבו שפסו מהעולם – מתחילות להרים את ראשן.

סקר שנערך בסוף מאי עבור אוניברסיטות אדינבורו וקארדיף ופורסם באוקטובר במסגרת מחקר על בריטניה שלאחר הברקזיט, הדהים את הבריטים. הסקר נערך בקרב יותר מ-5,000 אנגלים, סקוטים ואירים והעלה ממצאים דרמטיים. ראשית, 87% מקרב מי שתמך בברקזיט בצפון אירלנד, אמרו שהם מוכנים לשלם בקריסת הסכם השלום מ-1998 בין הפרוטסטנטים והקתולים ובלבד שהברקזיט ייצא לפועל. רוב מוחלט מקרב תומכי הברקזיט בצפון אירלנד הם פרוטסטנטים, ורוב מקרב המתנגדים הם קתולים, כך שהברקזיט הפך לסיבה לחידוש האלימות בצפון. 75% מקרב תומכי המפלגה השמרנית בבריטניה הצהירו באותו סקר כי הם מוכנים לשלם בקריסת השלום בצפון אירלנד אם זה המחיר שיידרש בשביל לממש את הברקזיט. אלה המגדירים עצמם שמרנים בבריטניה כיום ישמחו להיפרד גם מהסקוטים – 79% מהם תומכים בעצמאות הסקוטית. אם סקוטלנד תיזום משאל עם נוסף להתנתקות מבריטניה, השמרנים יהיו בני בריתם האמינים ביותר למהלך.

אם אכן משקף הסקר את הלכי הרוחות בבריטניה, אזי יישומה הקרוב של היציאה הבריטית מהאיחוד האירופי יאיץ מספר תהליכים בחברה, שעשויים להוביל למתיחות ואף לאלימות.

ניסיון שני

סקוטלנד הלכה לקלפיות בספטמבר 2014 במטרה להתנתק מבריטניה. במשך שנים רבות תמכו רוב הסקוטים בהישארות בבריטניה ולא נעשו ניסיונות חוקתיים כמו משאל עם כדי להתנתק מבריטניה. המשאל ב-2014 לווה בציפיות מצד רבים בסקוטלנד לפרק את האיחוד עם הבריטים לאחר יותר מ-300 שנה. אולם אחד הטיעונים המרכזיים נגד עצמאות סקוטית הוצג על ידי הממשלה הבריטית – עזיבתה של סקוטלנד את בריטניה פירושה עזיבה של האיחוד האירופי. עזיבה סקוטית נתפסה במשך שנים כבעיה קשה. עתודות הנפט הבריטיות נמצאות בים הצפוני ויהיו משויכות לסקוטלנד – פוליטיקאים סקוטים שמצדדים בהיפרדות מבריטניה, “בריטקזיט”, הצהירו זה מכבר כי ילאימו את אוצרות הנפט לטובת קופת המדינה הסקוטית. 2.5 מיליארד החביות הללו מיועדות לשמש תפקיד חשוב במעבר לעצמאות סקוטית.

כל ניסיון להצטרף לאיחוד כמדינה עצמאית יהיה תלוי בחסדי בריטניה שלה זכות וטו על צירוף מדינות חדשות, ככל חברה אחרת באיחוד. מאחר שהתמיכה בחברות באיחוד האירופי בסקוטלנד היא ככל הנראה הגבוהה ביותר עם 62% שאמרו לא לברקזיט ב-2016, פעל האיום היטב ו-55% מהמצביעים התנגדו לעצמאות הסקוטית. שנתיים לאחר מכן, עם ניצחון תומכי הברקזיט, נטרפו הקלפים מחדש. כעת הפכה העצמאות הסקוטית לעניין משתלם כולל חברות באיחוד האירופי ללא בריטניה.

לאור העובדה שרוב תומכי מפלגת השלטון תומכים בעצמאות הסקוטית, וככל הנראה רוב הסקוטים עצמם, נראה שיוכרז משאל עם חדש בשנה הקרובה לעצמאות סקוטית, הצעה שככל הנראה תזכה הפעם לרוב.

בצפון אירלנד הסיפור מעט שונה. הסכם יום שישי הטוב מ-1998 איפשר לכל  מי שנולד בצפון אירלנד להורה אירי להחזיק באזרחות אירית בנוסף לאזרחותו הבריטית. כחצי מיליון מתוך 1.8 מיליון תושבים בצפון אירלנד מחזיקים בדרכון אירי בלבד או בנוסף לדרכון הבריטי. מאחר שאירלנד חברה באיחוד האירופי ואין לה כל כוונה לעזוב לפי שעה, יהיו לאחר הברקזיט המחזיקים בדרכון אירי אזרחי האיחוד האירופי, בזמן ששאר הצפון אירים יהיו רק אזרחי בריטניה. מקרב אותם חצי מיליון יש גם כאלה שמחזיקים בשתי האזרחויות והם יהיו היחידים שמחזיקים גם באזרחות בריטית על הטבותיה וגם באזרחות אירופית על זכויותיה.

יש גבול

הגבול בין צפון אירלנד לאירלנד היה גבול רק בשם ב-20 השנה האחרונות. מאחר שהן בריטניה והן אירלנד חברות באיחוד האירופי, הגבול, על 208 נקודות המעבר שלו, נחצה בקלות מדי יום על ידי אלפי כלי רכב. הברקזיט יהפוך את הגבול הזה לגבול של האיחוד האירופי, ויקשה על מי שלא מחזיק בדרכון אירופי לחצות את הגבול. אירים שיבקשו לעבור לצפון אירלנד עשויים להיתקל בקשיים דומים. הניתוק היחסי הזה בין האירים לצפון אירים לעומת החיזוק שבין הבריטים בצפון אירלנד למדינת האם, צפויים להוסיף למתיחות. ככלל, לא ברור מבחינה משפטית בטרם נוסח המתווה הסופי של הברקזיט, האם הסכם יום ו’ הטוב יוסיף להתקיים, או אם יש צורך בהסכם חדש. בנוסח ההסכם מ-1998 נאמר בבירור שבריטניה ואירלנד שותפות לו במסגרת האיחוד האירופי. זה לא מינוח טכני גרידא. כאזרחים באיחוד האירופי נהנו הצפון אירים מהגנות משפטיות והבריטים היו מחויבים לחוקי האיחוד בעצמם. מבחינת האירים הקתולים שלחמו נגד הבריטים עשרות שנים באמצעות טרור וחשו אזרחים סוג ב’, לסוגיית זכויות האדם היתה משקל רב בשכנועם לחתום על ההסכם.

מצד הבריטים בכלל והשמרנים בפרט, על צפון אירלנד הם מוכנים להילחם כדי שתישאר חלק מבריטניה. מעבר לסיבות ההיסטוריות והעובדה שמחצית מהצפון אירים מגדירים עצמם בריטים, ישנה גם נקודה אקטואלית כיום. ה-DUP, המפלגה הגדולה ביותר של הפרוטסטנטים בצפון אירלנד והמיוצגת בפרלמנט הבריטי, מעניקה לתרזה מיי את הרוב שנדרש לה להיות בשלטון. כך שאם האירים הקתולים ירצו להתחבר לאירלנד או לאיחוד האירופי הם ייתקלו בהתנגדות עזה והסכם השלום עשוי לקרוס.

וויילס, הצלע הרביעית של הממלכה המאוחדת, נותרה נאמנה ברובה לאנגלים. התמיכה הציבורית בעצמאות וולשית עומדת על 15%-25% בלבד, אולם נראה שלאחר שיושלם מהלך הברקזיט עשויים הדברים להשתנות. מחקר שנערך בוויילס לגבי השלכות הברקזיט על הוולשים העלה כי ב-17 מתוך 18 נושאים שנבדקו התוצאה הייתה שלילית. מנהיג המפלגה הלאומית בווילס, אדם פרייס, מעריך שבשל נזקי הברקזיט לווילס תהיה פתיחות רבה יותר בקרב הציבור לערוך בעתיד משאל עם על עצמאות.

מחקר שפרסם בינואר השנה מכון שמורכב מחוקרים מהאקדמיה הבריטית בשם “בריטניה באירופה משתנה”, מעלה שהתמיכה וההתנגדות לברקזיט אמנם חוצים קווים מפלגתיים מסורתיים, אולם מחולקים היטב לפי קווי גבול דמוגרפיים ברורים. באנגליה ובווילס הייתה תמיכה רבה לברקזיט לעומת התנגדות סקוטית וצפון אירית. משכילים יותר נטו לתמוך בהישארות באיחוד לעומת בעלי השכלה מועטה. לבנים-פרוטסטנטים הם התומכים המובהקים של הברקזיט לעומת בני מיעוטים שונים. בקרב המיעוטים נוצרה חלוקה נוספת בין אנגלים ממוצא הודי שבאופן גורף תמכו ביציאה מהאיחוד לבין שאר המיעוטים שתמכו בהישארות באיחוד. ההסבר לכך לדברי החוקרים הוא שההודים כבר נמצאים כמה דורות בבריטניה, הם מיוצגים בכל שדרות החברה מתוך בחירה בהתערות בחברה הבריטית, ואילו אוכלוסיות המהגרים החדשות נמנעות מלהתערות ורואות בבריטניה הזדמנות שניתן לנצל לטובתם.

חלוקה אתנית שכזו סביב הברקזיט מביאה לעלייה בהפגנות הלאומנות הבריטית. הברקזיט מארגן את דפוסי ההצבעה בבריטניה מחדש. אמנם גם בעבר התמיכה במפלגה השמרנית היתה גבוהה בקרב לבנים וצאצאי מהגרים הודים, אולם כעת כשדגל הברקזיט אצלה, תומכי המהלך מזדהים איתה, גם אם בעברם הצביעו למפלגות אחרות. הלייבור לעומת זאת מושך אליו את בני המיעוטים האחרים. אולם הסקוטים, הוולשים והאירים שבעבר תמכו בלייבור בהיקף נרחב, נוטים כיום יותר ויותר לתמוך במפלגות לאומיות סקוטיות, וולשיות או איריות בהתאמה. למעשה, עבור הסקוטים שתומכים ברובם בברקזיט עדיף את המפלגה השמרנית בשלטון משום שהאלקטורט השמרני תומך באופן גורף בעצמאות סקוטית.

וכשהלאומנות גואה, הדבר מקבל ביטוי ברחוב. לפי נתוני ממשלת הוד מלכותה, בשנים 2012-3 תועדו בבריטניה כ-42 אלף פשעי שנאה. בתוך ארבע שנים, ולדברי מבקר המשטרה הבריטית בשל הברקזיט, הוכפל המספר למעל 80 אלף בשנים 2016-7. המבקר אף הזהיר שלאחר הברקזיט צפוי זינוק נוסף בכמות פשעי השנאה. 70% מפשעי השנאה היו נגד גזע, 11% נגד להט”בים, 8% נגד דת ו-7% נגד בעלי מוגבלויות.  האנטישמיות בבריטניה אף היא הרימה את ראשה המכוער זה מכבר וב-2017 נשבר שיא האירועים האנטישמים מאז החל התיעוד בבריטניה עם יותר ממאה אירועים אנטישמיים בחודש.

תופעת האסלאמופוביה בבריטניה כמעט זהה בכל הנוגע למספר האירועים השנתי ולעלייה החדה באירועים כאלה.יותר מ-1,200 אירועים ב-2017, עליה של 26% משנה קודמת. העלייה באנטישמיות משויכת כיום למוסלמים בריטים ולשמאל הבריטי ואילו העלייה באסלאמופוביה מוסברת בפעילות של הימין הבריטי. כפי שניתן לראות אף אחד מהמחנות לא בוחל באלימות גזענית ורק נבדל בסוג “המטרה”. למעשה, האנטישמיות בבריטניה הפכה להיות ממוסדת, כאשר מדי יום נחשפות פרשיות חדשות המיוחסות ללייבור ולעומד בראש המפלגה ג’רמי קורבין.  מעניין לציין שגם הלבנים בבריטניה חשים מותקפים. 29% מהם אמרו בסקר ב-2008 שהם זוכים לטיפול פחות טוב מצד גופים ממשלתיים בשל צבע עורם.

עידן חדש החל באיים הבריטיים ביום שבו אושר הברקזיט. בריטניה עלתה על מסלול שכולל התנתקות מהאיחוד האירופי, היפרדות עתידית מסקוטלנד ואולי צפון אירלנד ועלייה בגזענות. ההתפוררות החברתית הזאת תוליד בריטניה חדשה, קטנה יותר, אנגלית יותר. הבריטים יועמדו בפני דילמות רבות הנוגעות לזהותם הלאומית. האופן שבו יתמודדו עם האתגר יאותת לשאר המדינות שמעוניינות לצאת מהאיחוד האירופי כיצד עשויים הדברים להתגלגל אצלם.

הזווית הישראלית

אחת השאלות שעולות מהברקזיט הקרב היא כיצד ייראו יחסי ישראל-בריטניה לאחר המהלך. כיום בריטניה נחשבת לידידה לישראל אולם בפועל חלק נכבד מהפעילות האנטי-ישראלית מתנהל מלונדון. החל מה-BDS, דרך הפגנות ענק פרו-פלשתיניות, ניסיונות העמדה לדין של בכירים ישראלים על פשעי מלחמה ופעילות של ארגונים אנטי-ישראלים שבחרו בלונדון למקם את המטה שלהם.

עזיבת האיחוד האירופי תהפוך את בריטניה למקום פחות נחשק ונוח לנהל מלחמות משפטיות ודיפלומטיות עם ישראל משום שהגופים הללו יעדיפו עיר שמשתייכת לאיחוד האירופי ומאפשרת תנועה חופשית והגנות שונות שמעניק האיחוד האירופי לאזרחיו ולארגונים הפועלים בו. מספר המהגרים צפוי לרדת כתוצאה מהמדיניות הבריטית ומהמציאות החדשה, אוכלוסיה שנחשבת בדרך כלל לעוינת לישראל. גם ההיפרדות הצפויה של הסקוטים, ואולי בשלב מאוחר יותר גם של האירים, תפחית ממספר הגורמים האנטי-ישראלים בבריטניה.

לנוכח הדינמיקה בשיחות בין בריטניה לאיחוד האירופי עד כה, נראה כי הבריטים ינקטו בעמדות הפוכות מעמדות האיחוד האירופי בסוגיות שונות ובכך עשויה להיווצר לישראל הזדמנות לרתום את הבריטים לצדה מעת לעת. אם תשכיל, תגלה ישראל שהברקזיט יוצר עבורה הזדמנויות מדיניות חדשות.