הנשיא החדש של הפיליפינים שמזכיר לרבים את דונלד טראמפ מעורר סערות בכל מקום ובכל נושא – בזירה המקומית, הוא מוביל מדיניות רצחנית, תרתי משמע, נגד פושעים מקומיים ואף השווה את עצמו להילטר. במדינות החוץ הוא מחולל סערות כשקילל את אובמה והצהיר אמונים לסין. האם הברית ההיסטורית עם ארה”ב אכן לקראת סיום, ומה זה אומר על מעמדה של ארה”ב באזור?

רודריגו דוטרטה, שנבחר ל-7 כהונות כראש עיריית דאבו, ניהל קמפיין תוקפני שהעניק לו את הכינוי “דונלד טראמפ הפיליפיני”. גם הספק-הלצות שלו בהקשרים מיניים לא נשמעות רחוק מדי מהנשיא הנבחר של ארה”ב: כשהתייחס למקרה אונס של מיסיונרית אוסטרלית שארע בדאבו ב-1989 הכריז: “איזה בזבוז. הם נעמדו בשורה ואנסו אותה. כעסתי שהיא נאנסה זה ברור. אבל היא הייתה כל כך יפה, ראש העיר היה צריך להיות ראשון”.

המאבק שלו בפשיעה כראש עיר ולאחרונה כנשיא עורר את תשומת לב העולם, וגרר מחאות רבות מצד מדינות מערביות ובראשן ארה”ב. המדיניות שלו כלפי פושעים, כפי שהוא מתאר אותה בעצמו, מדברת בעד עצמה: “להרוג את כולם”. וזה בדיוק כמו שזה נשמע – עוד בשנות ה-90 כראש עיר הוא נחקר בחשד לתמיכה בחוליות חיסול שרצחו ללא משפט לפחות אלף בני אדם, כולל פושעים שביצעו עברות קלות וילדים חסרי בית.

דוטרטה מצידו התגאה באחוזי הפשיעה הנמוכים בעיר שלו (נתונים שנויים במחלוקת) והבטיח ליישם את מודל הפעולה לרמה הלאומית בתור נשיא ולחסל 100,000 פושעים בחצי השנה הראשונה שלו בתפקיד. בפועל, כוחות הביטחון הרגו “רק” כ-3,000 ב-3 חודשים הראשונים שלו בתפקיד, ועוד כמה מאות נרצחו על ידי “חוליות מוות” לא ממשלתיות.

ככל שהביקורת על המדיניות שלו גברה, כך הלך דוטרטה והקצין בתגובות שלו – באוגוסט, בתגובה לביקורת מצד נשיאת בית המשפט העליון איים בהכרזה על משטר צבאי. את שגריר ארה”ב הוא כינה “הומו ו”בן של זונה”. גם הנשיא אובמה, שהכריז לפני פגישה מתוכננת בין השניים כי יעלה את סוגיית החיסולים, זכה לכינוי דומה, וכך אם האפיפיור, על כך שביקורו בפיליפינים גרם לפקקים… בתגובה לביקורת מהתקשורת, הזכיר כמה עיתונאים שנרצחו וקבע כי זכו לגורל הולם.

דוטרטה המשיך בהקצנה ובסוף ספטמבר טען כי “היטלר טבח 3 מיליון יהודים. עכשיו יש 3 מיליון מכורים לסמים. אשמח לטבוח בהם… אם לגרמניה היה את היטלר לפיליפינים יהיה אותי”. מאוחר יותר הוא התנצל על הדברים האלו, אך האווירה השלטת נותרה ללא שינוי ומובילה לכך שגם השיח ברשתות החברתיות בפיליפינים מקצין בהתאם – מתנגדי שלטון מאוימים והתומכים מאחלים להם מוות בשיטות שונות ומשונות.

למרות הביקורת הבינ”ל ואולי בגלל, שיעור התמיכה בדוטרטה בפיליפינים נותר בסביבות ה-85%. לפופולאריות שלו תורמת גם העובדה כי משטרו מוביל רפורמות שנועדו לסייע לשכבות החלשות.

הפניה לסין

הפיליפינים היא אחת המדינות המסוכסכות עם סין לגבי ים סין הדרומי. מדובר בסכסוך ארוך שנים על חלוקת השליטה במרחב שכולל את אחד מנתיבי הסחר המרכזיים בעולם, ובקרקעית הים טמונות על פי הערכות, מרבצי נפט וגז טבעי בהיקפים אדירים.

ב-12 ביולי השנה פסק בית הדין הבינ”ל נגד עמדת הסינים ובעד שכנותיה. הסינים סרבו כמובן לקבל את הפסיקה ואף פצחו בתמרונים צבאיים באזור. בפיליפינים, אחד הצדדים הבולטים בסכסוך, קראו למו”מ עם סין על בסיס פסיקת בית המשפט.

דוטרטה, שלפני בחירותו איים לשוט לבדו באופנוע ים ולהניף את דגל הפיליפינים מול הצי הסיני, המשיך לזגזג בעמדותיו – פעם אחת הוא משמיע עמדה תקיפה לצד אחד, ולמחרת הוא או מישהו בכיר בממשלתו מסביר את ההיפך.

בסוף אוגוסט, הזהיר את הסינים כי כל ניסיון לקבוע עובדת בשטח על חשבון הפיליפינים “יוביל לעימות עקוב מדם”. שבועות ספורים לאחר מכן, הזמירות השתנו מהקצה אל הקצה – דוטרטה הגיע לביקור בבייג’ינג והצהיר כי לא הפסיקה ולא הסכסוך בים סין הדרומי צריכים לעמוד במרכז היחסים בין שתי המדינות: “זה יהיה לא מנומס אם אני אתחיל את השיחות בנקודה הזו”.

עוד לפני הביקור, נשיא הפיליפינים הכריז על הלוואה של 9 מיליארד דולר שיעמידו הסינים לרשות השכנה. במהלך הביקור עצמו, נחתמו עסקאות בהיקף של 13.5 מיליארד דולר תוך הכרזה על “אביב חדש” ביחסים בין שתי המדינות. דוטרטה התקבל במשמר כבוד ולאחר פגישה עם נשיא סין הכריז בדרמטיות על ניתוק הקשרים עם ארה”ב ועל התייצבות לצד סין, לא פחות: “אני מכריז על הפרידה שלי מארה”ב… מעכשיו נהיה תלויים בכם לתמיד”. בנוסף, העלה דוטרטה את האפשרות כי יקפוץ גם למוסקבה כדי “להגיד לפוטין שאנחנו שלושה נגד העולם- סין, הפיליפינים ורוסיה”. ברוסיה, אגב, קפצו על ההזדמנות לגזול מהאמריקאים בת ברית חשובה והיה מה שהצהיר שם: “רק תגיד מה אתה רוצה”.

יום למחרת, כשחזר מסין, נשמע דוטרטה כבר יותר מסויג: הוא הסביר כי לא התכוון לנתק את היחסים עם ארה”ב, אלא רק “לבסס מדיניות חוץ עצמאית ממדיניות החוץ האמריקאית”. בביקור ביפן כעבור שבוע נאם דוטרטה בפני אנשי עסקים יפניים וניסה להמשיך ולהרגיע: “כל מה שעלה לדיון עם סין היה נושאים כלכליים… לא דיברנו על נשק, לא דיברנו על בריתות”.

בהמשך הביקור, חזר הזיגזג: דוטרטה הצהיר כי הוא רוצה לבטל את ההסכם עם ארה”ב עליו חתם קודמו, הסכם שמאפשר הצבת כוחות אמריקאים בחמישה בסיסים בפיליפיניים: “אני רוצה, אולי תוך שנתיים, שהמדינה שלי תהיה נקייה מנוכחות של כוחות זרים. אני רוצה שהם יצאו”. בטרם יבשה הדיו על ההצהרה הזו, שר החוץ שלו נשלח להרגיע וטען כי אין שום סיבה לבטל את ההסכמים הקיימים וכי בפיליפינים יעמדו בהתחייבויות עליהן חתמו. דוטרטה אגב, הצהיר כי בטיסה בדרך חזרה מיפן נגלה אליו אלוהים והורה לו להפסיק עם הקללות…

מה הוא רוצה?

דוטרטה הוא דמות שנויה במחלוקת, וההשוואה לטראמפ לא מופרכת מעיקרה – בעיניו הבעיות פשוטות וכך גם הפתרונות. אלא שהמציאות מורכבת יותר, וכך הוא מוצא את עצמו פעם אחר פעם מצהיר הצהרות דרמטיות ונסוג מהן במהירות.

בזמן שהוא ממשיך לחתור למדיניות חוץ עצמאית, הוא יצטרך לדאוג להמשך יציבות שלטונו בזירה הפנימית. היחסים שלו עם הצבא מתוחים – הלהיטות של דוטרטה לפייס את הארגונים הקיצוניים בדרום הפיליפינים ולנסות ליישב את הסכסוך ארוך השנים מעוררת ביקורת בצבא. גם ההכרזה שלו על רצון לרכוש נשק סיני לא מתקבלת בשלוות נפש בצבא, אשר מצויד רובו ככולו בציוד אמריקאי כבר כמה דורות ולמפקדיו חשדנות מובנת כלפי סין. החלפת נשק ותורת לחימה אמריקאית באמצעי לחימה סינים או רוסים אחרי כל כך הרבה שנים זה תהליך לא פשוט שנתקל בהתנהגות טבעית בחוגים שמרניים דוגמת הצבא. עם זאת, זהו בוודאי תהליך אפשרי והרוסים גבר בעיצומו של ניסיון כזה עם מצרים.

סין, באופן טבעי, מחפשת למנף את עוצמתה מחד ואת חוסר הרצון האמריקאי להתערב בנעשה מאידך, כדי לבסס סטטוס-קוו התואם את האינטרסים הסיניים. הערוץ הבילאטרלי מול הפיליפינים פוגע גם במאמצי איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) לנהל מו”מ משותף עם סין בסוגית ים סין הדרומי, ומחזק עוד את יכולתם של הסינים להביא לסיום של הסכסוך לטובתם.

ומה עם האמריקאים? אובדן הפיליפינים, אם וכאשר, יהווה מכה קשה ל-Pivot לאסיה עליו הכריז אובמה בכהונתו הראשונה. לא מדובר רק בדרישה אפשרית לפינוי כוחות מהאזור, אלא גם בהתחזקות של סין על חשבון שכנותיה ונגד האינטרסים של ארה”ב. דוטרטה, מבעד לצעקות ולקללות, טען עוד במהלך מערכת הבחירות שארה”ב לא תגן על האינטרסים הפיליפינים מול סין ושאם הייתה רצינית הייתה שולחת נושאות מטוסים להתייצב מול התוקפנות הסינית. לכל ברור כי ארה”ב של אובמה לא תסתכן בהתנגשות חזיתית עם סין. לכן, האם מישהו יכול להאשים את הנשיא הפיליפיני? לצד הדברים, מעמדה של ארה”ב באזור עדיין איתן, יש לה בריתות אסטרטגיות יציבות עם יפן, דרום קוריאה והודו, והצבא האמריקאי פרוס בכל המרחב האסיאתי.

מסורתית, נשיאים אמריקאים מעדיפים להידרש לנושאי פנים בתחילת כהונתם הראשונה אלא אם מתרחשים אירועים שכופים שינוי בסדר העדיפויות. למרות זאת, נראה כי מוטב יהיה לנשיא טראמפ להתמודד עם המצב בדרום-מזרח אסיה, כמו עם המצב במזרח אירופה, כבר בימים הראשונים בבית הלבן. ככל שימתין יותר, כך האינטרסים האמריקאים עשויים להיפגע יותר.