היום שאחרי מוגאבה

המנהיג הוותיק בעולם מתכונן לרדת מהבמה

אלון לוין, יובל בוסתן


נשיא זימבבוואה  רוברט מוגאבה, המנהיג הוותיק בעולם, כבר בן 92 וחצי. מי שעמד בחזית ההנהגה של זימבבוואה העצמאית מאז 1980, עומד לסיים את שלטונו כך או אחרת בתקופה הקרובה. המדינה פושטת הרגל מעולם לא חוותה חילופי שלטון וכלל לא ברור כיצד ייראה היום שאחרי.  

בשנים האחרונות נפוצו שמועות רבות על מצבו הבריאותי המתערער – מדיווחים שקיבל טיפול רפואי באחת ממדינות ערב וגם טיפול בסינגפור, לשם נסע לאחר שביטל ברגע האחרון ביקור בהודו. בשנה האחרונה רצף של אירועים פומביים כבר הפך את מצבו המתדרדר לסוד גלוי – במרץ, נרדם בעת מסיבת עיתונאים בטוקיו עם ראש הממשלה שינזו אבה, באוגוסט ביטל ברגע האחרון נסיעה לגאנה, שם אמור היה לקבל פרס על מפעל חיים. מוקדם יותר החודש הגיע מוגאבה לפסגת אקלים במרוקו ונראה שם חלש ומבולבל. באופוזיציה בזימבבואה כמובן נוהגים להפיץ כל דבר שיוכל לערער את שלטונו של מוגאבה, וסרטון שהפיצו מקבלת הפנים המבולבלת הפך לוויראלי.

כשחזר להרארה, בירת זימבבואה, נאם מוגאבה בפני המנהיגים הפוליטיים במדינה והכריז לראשונה כי קרבה השעה למנהיג חדש. עם זאת, ניכר בדבריו כי הנשיא הקשיש  שהוביל את זימבבואה השחורה לעצמאות אחרי הקולוניאליזם הלבן, עדיין חי את תקופת המאבק ההוא:

"אנחנו בתקופה קריטית של שינוי שלטון. אבל לחשוב שאנחנו ניפול על ידי לבנים שאומרים "אנחנו רוצים לשנות את הממשלה בזימבבואה"- אחרי שנלחמנו בהם כל כך הרבה שנים, אנחנו פשוט ניכנע? אני אומר לא… השינוי יגיע בעת הנכונה".

לא ברור מתי יתרחשו חילופי השלטון. עד להצהרה האחרונה, רוב אזרחי זימבבואה כבר השלימו עם כך שמוגאבה לא יפנה את תפקידו עד שימות. רשמית הוא עדיין מופיע כמועמד המפלגה לבחירות לנשיאות ב-2018, ואם יתמודד וינצח יכהן עד 2023, אז יהיה בן 99… יהיה המחליף אשר יהיה, המשימה המרכזית שלו תהיה שיקום הכלכלה הקורסת.

מוגאבה מבולבל מול המצלמות

קודם כל – הכלכלה

הכלכלה בזימבבואה הפכה לבדיחה עצובה בשנים האחרונות. אחרי שנים של רפורמות כושלות, הגיע המשבר לכל ענפי המשק. האצת הלאמת החוות הפרטיות ערערה גם היא את הכלכלה המקומית, ואם זה לא הספיק הגיעו סנקציות שהטילו ארה"ב והאיחוד האירופי בעקבות זיוף הבחירות ב-2002 על ידי מוגאבה ואנשיו. כל ענפי הייצור קרסו בעשרות אחוזים ושיעור האבטלה זינק מעל 80%.

2008 הייתה השנה הקשה ביותר של זימבבואה – זה התחיל בהחלטה אומללה של מוגאבה להדפיס כסף מקומי כדי לממן את קמפיין הבחירות שלו לנשיאות, והתדרדר כשפרץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008. זימבבוואה נותרה חסרת אונים והייתה למדינה הראשונה במאה ה-21 שהגיעה לרמה של היפר-אינפלציה בשיעורים דמיוניים ממש שהגיעו בשיאם ל-79,600,000,000% (79.6 מיליארד אחוזים).

בנובמבר 2008. דולר אמריקאי אחד היה שווה אז יותר מ-2.6 מיליארד דולר זימבבוואי. בתוך שנה אחת, הבנק המרכזי עבר משטרות של 10-1000 דולרים מקומיים לשטרות של 50 ו-100 מיליארד דולר זימבבוואי! כתוצאה מכך, התקבלה ההחלטה לעבור להשתמש בדולר האמריקאי החל באפריל 2009. השינוי הזה נשא פירות למשך כשנתיים, עד שההיחלשות של שותפת הסחר הגדולה סין, התחזקות הדולר האמריקני והיעדר רפורמות בשוק המקומי, ריסקה אותו בחזרה.

כיום, גם הדולרים לא נשארים בזימבבואה, שהרי המשק הכושל נאלץ להשתמש בדולרים האלו כדי לרכוש סחורות במדינות אחרות. המחסור בדולר האמריקני מורגש היטב ובחלק מהבנקים הלקוחות מוגבלים למשיכה של 20 דולרים ביום, וגם אלו לא מובטחים להם מראש. החודש, מנסים בזימבבואה לשפר במשהו את מצב הנזילות באמצעות הנפקת אג"חים ממשלתיים נקובים בדולר אמריקני, אבל ברור כי מוניטין הממשלה ומצב השוק יקשו על גיוס משמעותי.

באופן טבעי, הקריסה הכלכלית הביאה לאובדן אמון במוסדות המדינה ולהתפתחותה של כלכלה שחורה – על פי ההערכות, לפחות מחצית מתוצר המדינה, שנאמד ב-14 מיליארד דולר בשנה (מקום 122 בעולם), מסתובב בערוצים לא ממוסדים. ואם זה לא מספיק, הכתה בשנה שעברה בצורת קשה באופן חסר תקדים כמעט.

הדרך לשיקום כלכלי מחייבת סיוע חיצוני, או באמצעות הידוק הקשר עם סין, או באמצעות הסרת הסנקציות המערביות והענקת סיוע מצד קרן המטבע והבנק העולמי שעד היום מערימה קשיים רבים עם כל סיוע. לאיזה כיוון תלך זימבבואה? הכל תלוי בזהות היורש.

הקרב על היום שאחרי מתחיל עכשיו

מכיוון שזימבבואה היא הכל חוץ מדמוקרטיה, הרי שבהיעדר הפיכה שתשנה סדרי שלטון, סביר כי היורש יגיע מצמרת המפלגה של מוגאבה – "האיחוד הלאומי האפריקאי של זימבבואה – החזית הפטריוטית" (ZANU-PF). לנשיא בזימבבוואה שני סגני נשיא – הבכיר מביניהם והמועמד הטבעי לרשת את מוגאבה הוא אמרסון מננגאגואה בן ה-70, המכונה ה"קרוקודיל" ,שמכהן בתפקידים שונים בממשלה מאז 1980 ומכהן גם כשר המשפטים והוא אף מקובל על הצבא. סגן הנשיא השני, שמונה על ידי מוגאבה ב-2014 ונחשב לפחות במעמדו הוא פלקזלה מפוקו, שמונה על מוגאבה להיות השר האחראי על "פיוס לאומי, שלום והשלמה".

מנגד, ניצבת אשתו של מוגאבה, גרייס, בראש קבוצה המכונה G40 (המתייחסת לגילאי החברים).   הגברת מוגאבה בוחשת במסדרונות השלטון ויש אומרים שמובילה בעצמה מהלכים. בין היתר, היא מחפשת למנוע ממננגאגואה להשתלט בטרם עת: "אקח את בעלי לעבודה במריצה אם צריך", הצהירה לא מכבר. למרות פעילותה האגרסיבית, רבים מאמינים כי היא לא תשרוד בצמרת בלי בעלה.

כל הטוענים לכתר יודעים היטב מדוע הם מעדיפים לנהל את תהליך החלפת השלטון באופן מתוכנן ולא להגיב למוות או אירועים בלתי צפויים – ראשית, כל עוד נשאר מוגאבה ברור כי לא ניתן לקדם רפורמות כלכליות הנחוצות להבראת הכלכלה המפוררת, מקור המחאה המשמעותי ביותר נגד השלטון. שנית, וחשוב לא פחות – מותו של האב המייסד של מדינה עצמאית מעמיד תמיד במבחן את יציבות השלטון, בפרט כשמדובר במנהיג ותיק במדינה כושלת שלא ידעה עד היום חילופי שלטון. אלו מעמידים בסימן שאלה את היציבות ביום שאחרי.

בחירה במננגאגואה תהיה הצפויה ביותר וככל הנראה הטובה ביותר לשיקום הכלכלה מזה ושמירה פחות או יותר על הממסד הוותיק מזה. הוא צפוי להשיג גם הסכמה מערבית להסרת הסנקציות. לעומת זאת, אם מחנה ה-G40  המקורב למוגאבה יתפוס את השלטון, לנשיא החדש יהיה קשה הרבה יותר להשיג יציבות, בהתחשב בחשדנות הצפויה מצד הצבא.

הבחירה בין שתי החלופות הללו היא בחירה בתוך הממסד הקיים. כמו במדינות אחרות, גם בזימבבואה אין לפסול אפשרות של ניצול חילופי הדורות למהפכה שלטונית – החדירה המהירה של תשתית סלולר ואינטרנט למדינה בשנים האחרונות וזינוק בגלישה ברשתות חברתיות שנותנות ביטוי לתנועות אנטי-ממסדיות מעלות את הסיכוי למחאה עממית ועלייתה של תנועה דמוקרטית בעקבותיה. מוקדם יותר השנה הצליחה האופוזיציה לערוך הפגנות גדולות במדינה, לראשונה זה עשור.

מנהיגה רב השנים של האופוזיציה, מורגן צווינגיראי, כבר הוכיח שיש לו תמיכה עממית רחבה בבחירות 2008 ובמערכות בחירות אחרות שמוגאבה דאג "לשפץ". דמות אופוזיציונית בולטת נוספת היא ג'ויס מוג'ורו שכיהנה כסגנית למוגאבה ועזבה את המפלגה בטריקת דלת, תוך שהיא מוכיח אומץ מול הכת השלטת.

ומה לגבי סין? בהנהגת הענק האסייתי, שמהווה עדיין את האלטרנטיבה המשמעותית ביותר למערב המחרים, לא רוו נחת מהשותף האפריקאי בזמן האחרון – רפורמות בתחום המסחרי שהציגו בזימבבואה מקשות גם על החברות הסיניות הפועלות במדינה, עד כדי איום בשלילת רישיונות בחלק מהמקרים. לחץ מצד בכירים סינים, כמו גם מימון בניית פרלמנט חדש בזימבבואה, לא עזרו לסינים לשפר את מצבם.

העתיד הלא ברור של זימבבואה שם גם את הסינים במצב מורכב – במידה ויעניקו תמיכתם למישהו שלא יתפוס את השלטון, הרי שהדבר יפגע קשות ביכולת של הסינים להתנהל עם המשטר החדש, בפרט אם זה יצליח להסיר את הסנקציות המערביות. לכן, הסינים הורידו הילוך בעת האחרונה בזימבבואה והם נמנעו מלהעניק תמיכה גורפת למוגאבה מול המחאה העממית בשנה האחרונה, וסרבו גם להזרים כספים כדי לייצב את הכלכלה.

כך או אחרת, נראה כי לאזרחי זימבבואה יש לראשונה זה שנים רבות סיבות לאופטימיות. היורש של מוגאבה יוכל להביא את המדינה האפריקאית למצב דומה לשכנותיה – ללא סנקציות בינ"ל, תוכל זימבבואה לתמרן בין המערב לסין ולכוחות אחרים, לטובת שיקום הכלכלה המקומית ופיתוח המדינה.


מאמרים נוספים