לתקוף או להכיל?

הדילמה הישראלית בעקבות ההתנגשות האחרונה עם החיזבאללה

יובל בוסתן, אלון לוין


מתקפת החיזבאללה בהר דב, שהגיעה בתגובה לחיסול ישראלי בגולן הסורי, מעלה את השאלה מה צריכה ישראל לעשות כעת – האם לתקוף בחזרה ולהרתיע את החיזבאללה עד שלא יתקוף עוד, או להכיל את ההתקפה ולא לנסות לשנות את המצב עוד בשלב הזה. הדעות בישראל חלוקות בין שתי חלופות אלו. גם במערכת האתר לא הצלחנו להגיע להסכמה ולפיכך נסקור את שתי החלופות ונציע לכם להצביע ולהשמיע את דעתכם לגבי הדרך העדיפה.

ביום ראשון, 18 בינואר, חוסלו ברמת הגולן הסורי חמישה אנשי חיזבאללה, בהם מפקד גזרת הגולן של הארגון, ג׳יהאד מורנייה, בנו של רב המחבלים עימאד מורנייה שחוסל בדמשק ב-2008. עימם חוסל גם גנרל איראני. ישראל הרשמית לא התייחסה כלל לאירוע, למרות שיו״ר המחנה הציוני, בוז׳י הרצוג, פלט בטעות כי הוא עודכן על הפעולה, ודובר לא רשמי הצהיר לסוכנויות הידיעות שישראל שהגנרל האיראני לא היה יעד להתקפה.

כך או אחרת, השורה התחתונה היא זהה – שמה של ישראל נקשר בחיסול איכותי של פעילים בכירים של חיזבאללה בגולן הסורי, אזור בו מזכ״ל חיזבאללה הכחיש פעמים רבות כי ארגונו פועל בו. הימצאותו של אותו בכיר איראני ברשימת ההרוגים, הביאה באופן טבעי לאיומים לא רק מצד חיזבאללה בלבנון אלא גם מטהרן.

בחיזבאללה איימו בתגובה, וזו הגיעה כעבור 10 ימים, ב-28 בינואר. חוליה של מחבלי חיזבאללה שיגרה טילי נ״ט אל עבר שיירה של חיילי צה״ל שנעו בהר דב. 2 הרוגים ו-7 פצועים נרשמו לכוחותינו. בשעות שלאחר האירוע נוהלו חילופי אש הדדיים בגזרה לאחר מכן נרגעו הרוחות – נראה היה כי שני הצדדים הסתפקו בכך.

ראש הממשלה נתניהו קשר בין האירוע, הפעילות בגולן והידיים המכוונות מטהרן. מנגד, מזכ״ל חיזבאללה נסראללה טען כי מדובר בתגובה מכוונות ומדודה: ירי באור יום על שני רכבים, בדיוק כמו שישראל ביצעה בגולן הסורי, כך נסראללה, שהוסיף ואיים כי ארגונו אינו חושש ממלחמה עם ישראל.

בנקודה זו אנו מתחילים את הדיון – מה על ישראל לעשות כעת? לתקוף על מנת להרתיע את חיזבאללה, או ״להכיל״ את האירוע ובמילים אחרות להסתפק בסיבוב שהיה, ולא להסתכן במלחמה כוללת בשלב הזה לפחות.

לתקוף, ועכשיו

הבעיה של ישראל, אולי מאז מלחמת ששת הימים, שהיא לא זאת שמכתיבה את הכללים, לא זאת שמגדירה את המסגרת. יתרה מכך, היא מאפשרת ליריבותיה-אויבותיה לקבוע את הכללים. החיזבאללה העביר מסר שאם ישראל לא תגיב על הרג החיילים הוא מבחינתו ינצור את האש. הכלה ישראלית של האירועים תשחק בדיוק לידיו של החיזבאללה ותעניק לו את מבוקשו. הטיעון כי הוא מבקש להצטייר כחזק מול הארגונים הג'יאהדיסטים אינו צריך להטריד אותנו. זו הבעיה של נסראללה. אנחנו רוצים שהוא יחשוש מישראל יותר מחששו מהג’יאהדיסטים.

מי שמפחד מלתקוף את חיזבאללה תקוע עדיין ב-2006. כאילו שאין אביב ערבי, כאילו שחיזבאללה לא חוטף בסוריה ונלחם על חייו. החיזבאללה מותש ופרוס בגזרות אחרות כגון מלחמת האזרחים הסורית; שאר העדות בלבנון מפחדות ממלחמה עם ישראל בשל תוצאות מלחמת לבנון השנייה; האיום הגדול על החיזבאללה הוא הארגונים הג'יאהדיסטים הסוניים כגון ג'בהת אל נוסרה ודאעש, שמתקדמים לעבר לבנון. אם לא נתקוף את החיזבאללה עכשיו ונביא אותו למצב שלא יעיז לתקוף, כבר לא נעשה זאת לעולם.

שורש הבעיה נעוץ באי ההבנה את מסגרת המערכה ברמת הגולן. מעגל התוקפנות לא התחיל בירי המדויק של מסוקי חיל האוויר על השיירה באזור קונייטרה. מעגל התוקפנות התחיל בהגעתה של השיירה לשם. אין לגנרל איראני מה לחפש באזור זה הסמוך לגבול, ונוכחותו מוכיחה כי האיראנים מעורבים עד צוואר במתרחש. הכלה של האירוע היא התעלמות מכך שאיראן, החיזבאללה וגרורותיהם מתכוונים לבצע פיגועים נוספים ולכן הם ביצעו נקמה קטנה יחסית וציפו מישראל שתנצור את האש. אבל, וזה אבל גדול – ישראל היא המעצמה האזורית, והיא צריכה להעביר מסר לכל גורם עוין באזור שכל תכנון או ביצוע של פעולות התקפיות בחצר האחורית שלה, יגרור מחיר כבד.

המקום הכי כואב ובעייתי מבחינת החיזבאללה כיום, זה כח האדם שלהם. הם זקוקים לכל חייל מאומן לשורת המשימות האינסופית. את איראן ואת סוריה ואת החיזבאללה צריך להטריד דבר אחד – התעסקות עם ישראל תגרור מכה קשה לכוח הלוחם. פגיעה כזו תהווה סטירה אדירה. פחד משני זה תשתיות בגלל העדות האחרות. ובכלל, כל מה שמחליש את הכח הלוחם הקרקעי, כשדאעש פרוסים על הגבול. אם נסראללה יבין שאין לנו בעיה שדאעש ישתלטו על לבנון ושבעקיפין נעזור להם, הוא יורתע.

הדרך הפשוטה ביותר לקבוע את כללי המשחק היא לפעול ראשון. אם אתה בוחר להיגרר זה עניין אחד, כי אז אתה נאלץ לשחק בכללים שהיריב מכתיב. אם אתה מתעקש לקבוע בעצמך את הכללים, אז אתה תוכל לפעול בשדה נוח מבחינתך. העובדה כי ישראל (על פי פרסומים זרים) תקפה כבר כמה פעמים משלוחי נשק מלמדת אותנו כי ניתן לקבוע כללי משחק בצורה מכאיבה בלי להגיע למלחמה.

חיזבאללה 2006 הוא חלום רטוב עבור חיזבאללה 2015 בגלל דאעש ובגלל משטר אסד המתפורר ובגלל איראן שבקשיים. הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם להתעסק איתנו. בדיוק מהסיבה הזו, צריך לתקוף ועכשיו.

ולסיום, אין לנו דרך לדעת האם בעוד שנה וחצי, כשמערכות ההגנה שלנו מפני טילי החיזבאללה יהיו מבצעיות כולן לפי ההערכות, שהחיזבאללה יהיה חלש יותר, או שלא יהיו ברשותו מערכות נשק מתוחכמות מכפי שיש לו היום. אם תיגמר הלחימה בסוריה, הוא עשוי לקבל לידיו מערכות מתקדמות יותר. בנוסף, לאור העימות המחריף בין רוסיה והמערב בסוגיית אוקראינה, קשה להאמין שניתן יהיה לשכנע את הרוסים שלא למכור לחיזבאללה מערכות נשק מתקדמות. הרכבים הצה"ליים שנפגעו על הגבול חטפו טילי קורנט, שמסוגלים להשבית גם טנקים מתקדמים, טילים שניסינו בעבר לשכנע שלא למכור לסורים, כי הם יגיעו לחיזבאללה. אם אחרי ארבע שנות לחימה בסוריה עוד נותרו טילי קורנט, ברור שהרוסים ממשיכים לחמש. היום אנחנו שולטים במצב. מלחמה, אם תפרוץ כתוצאה ממדיניות תקיפה שלנו, תפתח פתח לחיסולו של ארגון החיזבאללה אחת ולתמיד, בידי כוחות אחרים בזירה. אם יש ברשותו טילים שכיפת ברזל לא יכולה ליירט, יהיה צורך לשים דגש על השמדתם כפי שנעשה במלחמות עבר. אבל אסור לתת לנסראללה ולאיראנים לחשוב שהם יכולים להכין מלחמה בלי התערבות ישראלית, כי אם מישהו חושש מעימות עם חיזבאללה, שייקח בחשבון שבעתיד התנאים עשויים להיות רעים משמעותית.

להכיל, בינתיים

לא כל איום צריך לתקוף ברגע שמזהים אותו. כורח המציאות הוא לא להגיב לרוב המכריע של האיומים הידועים ברוב המכריע של הזמן. התקיפה של חיזבאללה בהר דב הייתה מכאיבה עבורנו, אבל ברמה האסטרטגית היא תגובה סימטרית לחלוטין. כפי שנסראללה ציין בנאומו – ישראל תקפה שני רכבים באור יום, והחיזבאללה הגיב בדיוק באותו האופן.

המשפט הזה סותר את הטענה שאם הצלחנו לתקוף בסוריה משלוחי נשק בלי תגובה חריפה אז גם הפעם תקיפה לא בהכרח תגרור תגובה. אסד, שלא כמו נסראללה, נלחם על חייו על בסיס יומי בוודאי לא יכול להרשות לעצמו סיבוב מול ישראל. בנוסף, חשוב לזכור כי התקיפות המיוחסות לישראל התרחשו בסוריה, לא בלבנון, והיו לפחות בחלקן על יעדים סורים ולא יעדי חיזבאללה. במילים אחרות – אלו כולן היו תקיפות שחיזבאללה לא היה חייב להגיב עליהן. אבל תקיפת שיירה ליד דמשק באמצע הלילה זה עניין אחד, וחיסול בכירים של הארגון באמצע היום בגולן הסורי זה עניין אחר.

חיזבאללה לא יכול להרשות לעצמו שלא להגיב להתקפה ישירה על אנשיו ואין בארסנל של ישראל שום תגובה שתביא את נסראללה למצב שיפחד לא לירות בחזרה. פירוש הדבר שהתקפה ישראלית תגרור התקפה חוזרת של החיזבאללה, תגובה נוספת של ישראל וחוזר חלילה, בעצימות גוברת, עד שנגיע למלחמה. סיבוב אלים של חודש חודשיים, נזק חסר תקדים כנראה באזור המרכז, 100-200 הרוגים, ובסוף שקט ל-10 שנים. האם אנחנו מסוגלים להגיע לשם אם נידרש לכך? קרוב לוודאי שכן. האם זה כורח המציאות לצאת למערכה כזו היום? התשובה היא לא.

בדיוק כמו שחיזבאללה של 2015 הוא לא חיזבאללה של 2006, כך גם המצב של ישראל רחוק מלהיות מה שהיה המצב ב-2006. אחרי התחזקות חמאס וחטיפת גלעד שליט ומיד לאחר מכן חטיפת אודי גולדווסר ואלדד רגב ז״ל ללבנון, ישראל הייתה חייבת להגיד ״עד כאן״ כפי שציין אז ראש הממשלה אולמרט. לשמחתנו, אנו רחוקים מאוד מהמצב הזה כיום.

אם נודה על האמת, הסיבוב הזה היה ככל הנראה רק אירוע משמעותי ראשון בסדרה חדשה של התנגשויות מול החיזבאללה. יהיו עוד כמה אירועים כאלו בעתיד, עד ששוב נגיע למצב שנקבל החלטה שלא מכילים יותר ואז תגיע מלחמת לבנון השלישית. לפני שנקבל החלטה כזו, יש לצה״ל עבודה משמעותית לעשות בכל האמור לאיכות המענה שהוא יכול לתת ביחס לאיום – כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על גוש דן מפני טילים מצפון, ופתרון טכנולוגי לאיתור מנהרות בצפון עדיין אין. אמנם גיאולוגים רבים אומרים לכל מי שרוצה לשמוע שקשה עד בלתי אפשרי לחפור בצפון, אבל ניסיון של למעלה מ-20 שנה מלמד כי כל דבר שארגוני הטרור הפלשתינים מסוגלים לעשות – החיזבאללה מסוגל לעשות טוב יותר. לכן, עד שאין מענה איכותי ליירוט טילים בטווח שמעבר לכיפת ברזל, ופתרון יעיל לאיתור מנהרות, עדיף להימנע מעימות ככל שזה תלוי בנו. פתרונות כאלו אמורים להבשיל, על פי פרסומים שונים, תוך 18 חודשים לערך ובפרק הזמן הזה, אם תימשך המגמה, החיזבאללה יהיה אפילו חלש יותר ומותש מהקרבות בסוריה ואולי גם בלבנון.

אז מה יותר הגיוני – מה יותר ״זול״ לישראל – להגיב עכשיו בעוצמה בשביל הסיכוי שחיזבאללה הפעם יבין שלא כדאי לו? או להמשיך עם התנגשויות נקודתיות כל כמה חודשים עד שנגיע לזמן שנהיה מוכנים הרבה יותר טוב ואז לשבור את הכלים ולסגור את הסיפור פעם אחת ולתמיד? נכון לכתיבת שורות אלו, נראה כי המחיר שישראל צריכה לשלם על מנת להגיע למצב של ״אל תתעסקו איתנו״ גבוה דרמטית מהמחיר של ״תתעסקו איתנו פעם בכמה חודשים בקטנה״. מנגד, לא מופרך להניח כי בטווח של שנה-שנה וחצי מהיום, המחיר שיידרש כדי להגיע ל״אל תתעסקו איתנו״ יהיה נמוך משמעותית והסיכון בגביית מחיר מחיזבאללה יפחת.

אז מה אתם אומרים – לתקוף או להכיל?
הצביעו בסקר בפייסבוק או טקבקו. נסראללה ממתין בבונקר לתשובה.


מאמרים נוספים