בניסיון להבטיח את המשך צמיחת המשק בקצב מהיר, הגבירו הסינים את מאמציהם להדביק פערים טכנולוגיים מהמערב באמצעות ריגול תעשייתי. במקביל, ועל רקע המתיחות הגיאו-פוליטית המתחדשת של השנים האחרונות, מתרבים הדיווחים על ריגול סיני ביעדים פוליטיים וצבאיים במערב. בארה”ב, מטבע הדברים היעד המוביל לביון הסיני, מתקשים לעת עתה להתמודד עם המתקפה הסינית. האם כך נראה מאזן אימה חדש?

בשלוש השנים האחרונות הביאה המלחמה הקרה השנייה את כל הגורמים המשמעותיים בזירה העולמית לבחון מחדש את סדרי העדיפויות שלהם. ארה”ב של בוש, שבחר במדינות חד-צדדית כאמצעי להגיע ליעדים האסטרטגיים שהציב לעצמו, עברה שינוי של 180 מעלות כמעט, כשאת המושכות נטל אובאמה, המקדש את הרב-צדדיות ואת שיתוף הפעולה על פני הכפייה.

ברוסיה, ולדימיר פוטין, ולאחריו דימיטרי מדבדב, חשו כי רוסיה החלה את הסיבוב הנוכחי מעמדת נחיתות, כזו שאינה מאפשרת כל פשרה נוספת. שורה של עימותים בין רוסיה למערב, עימותים שכבר סוקרו בהרחבה בגיליונות הקודמים, הזניקו את המתיחות בין וושינגטון לקרמלין לשיא של 20 שנה. עליה מחודשת בהיקף הריגול בין שתי המדינות הפכה מתבקשת.

ובינתיים, באסיה, המשיכו הסינים בתנופת הפיתוח האדירה שלהם, כשהשלימו עשור שני רצוף של צמיחה שנתית בשיעור דו-ספרתי. הסינים, כדרכם, לא נחפזו להסיק מסקנות באשר למאבק הכוחות העולמי המתחדש. הם לא יצאו בהצהרות לוחמניות דוגמת עמיתיהם מהקרמלין והעדיפו לדבוק בדוקטרינת ההתעצמות השקטה ששירתה אותם נאמנה מאז שנות ה-90.

אמנם נכונה היא הקביעה כי מצבה של סין לא היה מורכב כשל רוסיה ולא הצדיק צעדים חריפים, אך בכל זאת דבקותה של סין במדיניותה על אף השינויים שהתרחשו באזורה ובעולם, ראויה לציון. מבחינת הסינים, המטרה – המשך ההתעצמות והצמיחה – מקדשת את כל האמצעים. הרחבת הריגול התעשייתי והצבאי במערב בכלל ובארה”ב בפרט נועדה להגשים שתי מטרות: הראשונה – לשפר את המוצרים הסיניים ולהעניק להם יתרון תחרותי במשק העולמי והשנייה – לשפר את מעמדה של סין במקרה של התמודדות צבאית, נקודתית או אזורית מול ארה”ב או מדינה אחרת, מערבית או פרו-מערבית.

כך, כשרוסיה הופכת לעומתית מצד אחד, וסין מתעצמת מן העבר השני, החלו האמריקנים להכיר באיום המתרגש מתחת לפני השטח. בסתיו 2007, קבעו גורמי מודיעין אמריקניים כי הן הביון הרוסי והן הביון הסיני מתקרבים לרמת הפעילות שקיימו במהלך המלחמה הקרה [1]. ב-2008, הגיע מספר ההתקפות המוצלחות שבוצעו על תשתיות אמריקניות ליותר מ-60,000, קפיצה של פי שלושה בתוך שנתיים. האמריקנים התעוררו למציאות חדשה.

מרגלים שכאלה

ב-15 החודשים האחרונים, חל זינוק של ממש במספר פרשות הריגול הסיני החמורות, בעיקר בארה”ב, אך גם במדינות אחרות בעלות עניין לסין, דוגמת מדינות האיחוד האירופי, אוסטרליה וקנדה.

בפברואר 2008, נעצרו בארה”ב ארבעה אנשים בשתי פרשות ריגול שונות לטובת סין. בפרשה הראשונה נעצר אדם בן 72, עובד לשעבר בחברת בואינג, בחשד כי העביר לסין מידע סודי של החברה. בין היתר, כלל זה מידע על מעבורת החלל, המפציץ B-1, מטוס תובלה וטילים שהחברה מייצרת. במקרה השני, נעצרו שלושה אנשים בחשד להעברת מידע מסווג לסין ממגוון תעשיות [2].

באפריל אותה שנה, ניתן גזר דין במשפטו של צ’אי מאק, אזרח אמריקני ממוצא סיני, שנעצר באשמת ריגול. השופט, ששלח את מאק ל-24.5 שנים בכלא, ציין כי העונש הוא בבחינת “התראה לסין לא לשלוח לכאן סוכנים לגנוב מידע” [3]. מאק היה סוכן רדום קלאסי – אחרי שקיבל אזרחות אמריקנית באמצע שנות ה-80, התברג במהלך השנים בעבודה בחברות טכנולוגיות. ב-1996 קיבל סיווג בטחוני והחל להיחשף לחומר רגיש. מאז, כך נראה, הוא נהג לצלם מסמכים רגישים, להצפין אותם ולשלוח אותם לסין. ב-2003, החלו הרשויות האמריקניות לחקור את פעילותו והוא נתפס על חם ב-2005. ממש לפני מעצרו, גרס מאק שורה של מסכמים בביתו. ביניהם, מסמך מוצפן בסינית שהיה למעשה “רשימת קניות” – פירוט של הטכנולוגיות עבורן ביקשו מפעיליו מידע.

באוגוסט 2008, בעת ביקור ראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד בסין, ניסו האקרים מטעם הממשל הסיני לפרוץ למחשבו הנייד של ראש הממשלה ולצותת לטלפון הנייד שלו. מאוחר יותר דווח גם כי גורמים סינים חדרו למערכות המידע של תאגידים אוסטרלים בולטים שניהלו מו”מ על כניסה לשוק הסיני [4].

כעבור חודשיים פרצה פרשה נוספת שגרמה לתהודה עולמית – נשיא חברת סקייפ, אחת ממערכות המסרים המיידיים הפופולאריות ביותר בעולם, הודה כי סוכנויות הממשלה הסינית מנטרות את כל התעבורה המתנהלת באמצעות הגרסה הסינית של התוכנה [5]. הפרשה עוררה סערה רבה במערב, בפרט נוכח הדיווחים כי הממשל הסיני מצנזר את הגישה לרשת האינטרנט על מנת לשלוט בתכנים להם נחשפים אזרחי סין.

בסוף חודש מרץ השנה, פורסמה הפרשה החמורה מכולן, כאשר מכון מחקר קנדי פרסם תוצאות חקירה שערכו אנשיו במשך 10 חודשים. זו הצליחה לחשוף רשת ריגול אינטרנטית ששאבה מידע מכ-1,300 מחשבים של ארגונים ממשלתיים ופרטיים ב-103 מדינות [6].

על פי הדוח, עיקר פעילות הרשת מקורה בסין (אם כי הדוח נמנע מלהאשים ישירות את הממשל בבייג’ינג). בין מטרותיה של רשת הריגול – משרדי חוץ ושגרירויות של עשרות מדינות וארגונים בינלאומיים. בין היתר, דווח שם על פריצה לאחד ממחשבי ברית נאט”ו ועל חדירה למרכזי פעילות של גולים טיבטים בבלגיה, הודו, אנגליה וארה”ב. במקרה האחרון, חדירה זו אפשרה לפורצים לנטר את כל תכתובות האי-מייל אשר מוענו לדלאי למה.

החוקרים הצביעו עוד על מקרים בהם תורגם המידע שנגנב מהמחשבים לפעילות בשטח. בין היתר, תועד מקרה בו נציג מהממשל הסיני התקשר לשר חוץ של מדינה ששמה לא פורסם, זמן קצר לאחר שזה שוחח עם נציגי הדלאי למה. במקרה אחר, אישה שעבדה עבור ארגון גולים שיצר קשר עם אזרחים סיניים, נעצרה כשביקרה בטיבט. כוחות הביטחון הסיניים הציגו בפניה תמלילים מדויקים של פעילותה המקוונת ודרשו ממנה לחדול מפעילותה.

כמה ימים לאחר מכן, דיווחו אמצעי התקשורת האמריקנים כי רשת החשמל האמריקנית נפרצה, והפורצים הותירו מאחוריהם קטעי קוד שיאפשרו להם להשתלט ולהזיק למערכת. על פי הדיווח, מקור התוקפים מסין, רוסיה ומדינות אחרות. “הסינים ניסו למפות את התשתיות שלנו, וכך גם הרוסים”, אמר קצין מודיעין אמריקני [7].

בחלוף שבועיים, הודו בכירים אמריקנים כי אחיזת הסינים בתשתיות האמריקניות חזקה כל כך, עד שהם מסוגלים לפגוע משמעותית במערכות אמריקניות בהחלטה של רגע. בין השאר, מדובר במערכות החשמל, הבנקאות וההגנה. אפילו בכמה מטוסי קרב, על פי חלק מהדיווח, שתלו הסינים שבבים למטרות לא ידועות [8].

מטה המשרד לביטחון המדינה הסיני – מרכז את פעילות הסוכנות. צילום: מנקוב, ויקיפדיה

“הם שונים ממה שהכרנו”

הממשלה הסינית, בדיוק כמו ממשלות המערב, נוהגת להכחיש כל קשר לפעולות ריגול ודובריה מצהירים חדשות לבקרים כי סין לעולם אינה פועלת על מנת לפגוע באינטרסים הלאומיים של מדינות אחרות, ומתנגדת באופן גורף לפעולות של ריגול מקוון.

באופן טבעי, עיקר החשש האמריקני נוגע לגניבת סודות וטכנולוגיה צבאית. בכירים בצבא האמריקני טוענים כי הסינים כבר השתמשו בטכנולוגיה אמריקנית בבניית דור חדש של משחתות וצוללות קטנות וחמקניות. אך לצד חששות אלו, נראה כי הסינים פועלים בערוצים נוספים – בבייג’ינג, השואפת כאמור לשמר את תנופת הצמיחה שלה בכל מחיר, מתעניינים בסודות מסחריים ופיתוחים תעשייתיים לא פחות מסודות צבאיים.

מרגל סיני שערק לאחרונה לארה”ב, חשף כי פעילותן של סוכנויות הביון הסיניות נחלקת בין גניבת סודות מעבר לים וחיזוק השלטון הקומוניסטי באמצעות פעולות דיכוי פעילות פוליטית ודתית בסין, ובפרט מלחמת חורמה בפאלון-גונג ובכנסיות הנוצריות. פעולות אלו, הנועדות בראש ובראשונה לשמר את יציבות השלטון, הם שדחפו את אותו מרגל סיני, לי פנגזאי, לערוק לארה”ב [9].

בארה”ב מכירים באופן שטחי יחסית את שתי זרועות הביון מרכזיות של סין – “המשרד לביטחון המדינה של הרפובליקה העממית של סין” (MSS), שהיא סוכנות הביון האזרחית המובילה ו”המחלקה השנייה של צבא השחרור העממי” (2PLA), שמתמקדת בגניבת סודות צבאיים ממדינות זרות. בעוד מטרות הארגונים והנהגתם ידועים, דרכי פעולתם מקשה על ביון-נגדי מצד המערב.

שיטת הפעולה של הסוכנויות הסיניות שונה מזו שהורגלו לה בוושינגטון, ובוודאי שאינה דומה לשיטות הריגול של המעצמות בעידן המלחמה הקרה – חלפו הימים של מידע המועבר מיד ליד בתאי טלפון צדדים או בתחנות רכבות נידחות. אפילו סוכנים רדומים דוגמת צ’אי מאק כמעט ואינם נשתלים עוד.

לצד השקעה עצומה ביחידות טכנולוגיות, שאת תוצאות פעילותן כבר הזכרנו, נשארים הסינים נאמנים לאפיקי איסוף מידע מסורתיים. שיטת הפעולה המועדפת עליהם מכונה “גרגירי החול” – שליחת מספר עצום של סטודנטים ואקדמאים צעירים לארה”ב או למדינת מטרה אחרת. בחזרתם לסין, כל סטודנט מדווח על שגילה, ויהיה זה הפרט השולי ביותר. לאחר מכן אלו אנשי הסוכנות בסין, הקולטים את המידע, מעבדים ומרכיבים אותו לתמונה כוללת.

במקום תשדורות סודיות באמצע הלילה, מעדיפים הסינים לדובב מבקרים בסין. משלחות של סטודנטים שנשלחות ללימודים בארה”ב וחוזרות לביקור מולדת, סטודנטים אמריקנים המבקרים בסין ובפרט כאלו ממוצא אסייאתי, מדענים המבקרים בסין וכיו”ב, זוכים לליווי צמוד של גורמים הנראים תמימים, דוגמת מדריכי תיירים או נהגי מוניות, אשר בעצם חברים בסוכנויות הממשלתיות הסיניות ויודעים לדובב את בני שיחם בקלות יחסית.

על מנת להמחיש עד כמה יוצאת דופן דרך הפעולה הסינית, נצטט את ניקולס אפטימיידס, שבספרו “מבצעי המודיעין של סין”, תאר היטב את ההבדל בין שיטת הריגול הרוסית לזו הסינית: “אם הרוסים יחפצו בחול מסוים מחוף ים מיוחד, הם ישלחו צוללת בלילה. צוות הסתננות מיוחד ירד לחוף, ימלא דלי בחול, יחזור לצוללת ויעזוב את האזור. הסינים לעומת זאת, ידאגו ש-500 אנשים יעשו פיקניק על החוף, וכל אחד מהם יאסוף קצת חול בפחית ויחזיר אותו למקום ממנו יצא”.

נערכים לעימות?

ניתן להניח כי האמריקנים לא נשארים חייבים ומנסים כל העת לשפר את אחיזתם במערכות הסיניות, אך הצהרות המודיעין האמריקני, המעידות על חוסר ודאות באשר למידת החדירה הסינית למערכות האמריקניות, משרתות את האינטרסים של בייג’ינג ומשפרות במידת מה את מאזן הכוחות בינה לבין ארה”ב.

על אף ההתעצמות הסינית המואצת בעשור האחרון, פערי העוצמה הצבאית ובעיקר האיכותית בין ארה”ב לבינה עצומים, ויעברו עוד שנים לא מעטות בטרם ישתווה מאזן הכוחות בין ארה”ב לסין לזה שהתקיים בין ארה”ב לברה”מ בשיאה של המלחמה הקרה הראשונה. למרות זאת, הרתעה סינית בתגובה א-סימטרית, דוגמת מתקפה אינטרנטית עלומה על מערך תשתיות אמריקני, יכולה להוות מידה מספקת של הרתעה שתמנע מארה”ב להתערב בעוצמה במקרה שסין תצא לפעולה במיצרי טיוואן או בגזרה אחרת.

מבט חטוף במדף ספרי המתח הפוליטיים בחנות אמריקנית ממוצעת מספק ברומטר מצוין להלך הרוח ברחובות מעצמת-העל החזקה בעולם. במהלך המלחמה הקרה הראשונה, החזיק המדף ספרים שהציגו את ברה”מ כאויב הגדול. ספרים אלו הוחלפו בשנות ה-80 בכאלו שהציגו את יפן כאויב החדש. לאחר מכן, בשנות ה-90, התמקדו מרבית הספרים ברוסיה ובבדלנים ברפובליקות המפוררות שלה כמקור כל הרע. כיום, בולטים בספרות האמריקנית שני גורמים המאיימים יותר מכולם על שלום העולם, על ההגמוניה האמריקנית: הטרור המוסלמי וסין.

הערות

1. Ewan MacAskill, “US intelligence chief says China is spying on cold war scale”, The Guardian, 19/09/2007

2. “US arrests four ‘Chinese spies'”, BBC News, 11/02/2008

3. Joby Warrick and Carrie Johnson, “Chinese Spy ‘Slept’ In U.S. for 2 Decades”, Washington Post, 03/04/2008

4. Vivian Wai-yin Kwok, “Chinese ‘Spying’ Rattles Australia”, Forbes, 03/04/2009

5. “Skype President Admits Chinese Spying”, appscount.com, 03/10/2008

6. John Markoff, “Vast Spy System Loots Computers in 103 Countries”, New York Times, 28/03/2009

7. Siobhan Gorman, “Electricity Grid in U.S. Penetrated By Spies”, Wall Streey Journal, 08/04/2009

8. “Chinese spies may have put chips in US planes”, Times of India, 17/04/2009

9. Bill Gertz, “Chinese spy who defected tells all”, Washington Times, 19/03/2009