הגורם הסיני ביחסי ארה"ב-רוסיה

פרופסור מיכאיל טרוצקי עם נקודת הסתכלות חשובה על הדינמיקה בין המעצמות

מיכאיל טרוצקי


ישנו מחסור מפתיע בדיון מהותי בקהילות עיצוב המדיניות בארה"ב וברוסיה על השפעתה של סין על יחסי ארה"ב-רוסיה. לאחר שכמה ספרים ומאמרים משפיעים בנושא הופיעו מ-2008 עד 2011, נראה כי הושג קונצנזוס על האופי הטקטי של היחסים המתפתחים בין בייג'ינג למוסקבה. רוב המשקיפים עודם סקפטיים לגבי הסיכויים של היחסים הסינו-רוסיים להתפתח לברית במלוא מובן המילה, בהתחשב בהיקף הסתירות במדיניות שתי המדינות. על פי קו מנחה זה, בוושינגטון לא צריכים להיות מודאגים מהשלכות אפשריות של התקרבות מחדש בין רוסיה לסין על מדיניות ארה"ב כלפי רוסיה. עם זאת, שינויים באסטרטגיות הבינלאומיות של מוסקבה ובייג'ינג, כמו גם הסביבה הביטחונית הבינלאומית בכללותה, מעידים כי יש צורך לשכתב מסקנות מוקדמות אלו.

במהלך השנתיים האחרונות, סין ורוסיה הגבירו את התיאום במדיניותן בנושאים בינלאומיים בעלי חשיבות לארה"ב, כולל מלחמת האזרחים בסוריה ותוכנית הגרעין של איראן. מספר משקיפים גם עמדו על השפה הכמעט זהה בהצהרות סיניות ורוסיות במספר סוגיות מפתח בפוליטיקה האסיאתית שם רוסיה הולכת בדרך שמתווה סין.

חברת הנפט הגדולה של רוסיה – רוסנפט הממשלתית – נקלעה לחובות למלווים סינים. ב-2009, קיבלה רוסנפט הלוואה של 25 מיליארד דולר מהבנק הסיני לפיתוח לבנות את צינור הנפט ממזרח סיביר לים הפסיפי. ביוני 2013, הושג הסכם בין רוסנפט לשותפותיה הסיניות בנוגע למשלוחי נפט משמעותיים לסין ב-25 השנים הבאות. רוסנפט קיבלה תשלום של 60 מיליארד דולר כמקדמה למשלוחי נפט עתידיים לסין. באותו החודש, תאגיד הנפט הלאומי של סין רכש 20% ב-Yamal LNG – פרויקט פיתוח לניזול גז טבעי הנשלט על ידי נובאטק (Novatek), יצרנית הגז הטבעי השנייה בגודלה של רוסיה ויצואנית אפשרית. הייתה זו הפעם הראשונה שחברה סינית הורשתה להחזיק במניות במיזם משותף להפקת גז טבעי ברוסיה.

לבסוף, רוסיה וסין עורכות במשותף מספר גדל והולך של תמרונים צבאיים בהיקף גדול (כמה מהם בעשור האחרון הוצגו בתרגילים של הארגון לשיתוף פעולה של שנחאי (SCO)). הסיבוב האחרון של תמרונים ימיים בילטרליים בוצע ביולי 2013. היה זה התמרון הימי הגדול ביותר שסין ביצעה אי פעם עם שותף זר.

בהתחשב במוזכר לעיל ובהתפתחות אחרות, הגיעה העת לסיבוב חדש של דיונים לגבי השפעתה של סין על יחסי ארה"ב-רוסיה, גם אם בוושינגטון ובמוסקבה נמנעים מלהכיר בצורך בדיונים כאלו.


אובאמה עם נשיא סין – התקרבות לבייג'ינג שווה לחץ על מוסקבה? צילום: הבית הלבן

סיבות להזנחה

קיימות מספר סיבות שבגינן נמנע ניתוח יסודי ומקיף ברוסיה ובארה"ב על האפקט הסיני על היחסים הבילטרליים.

מבחינתם, מעצבי מדיניות רוסיים ככל הנראה נמנעים מלפתוח דיון על הסיכונים שבעליה הסינית על מנת להימנע מההשלכות השליליות של ביטוי בקול של דילמת ביטחון כזו. הם בדרך כלל רואים בעמימות אסטרטגית כגישה הבטוחה ביותר ליחסים עם השכנה הגדולה והחזקה של רוסיה. סין עשויה לפרש דיונים בין מוסקבה לוושינגטון על ההתנהלות הבינלאומית של סין כעומדים בסתירה לרוח האמנה הרוסו-סינית מ-2001 לשכנות טובה, ידידות ושיתוף פעולה. אמנה זו דורשת התייעצויות בילטרליות בין מוסקבה לבייגי'נג אם אחד מהצדדים טוען כי ביטחונו מאוים. לבסוף, למרות שלפרשנים רוסיים יש בדרך כלל נטייה לשרטט מארג יחסים גיאו-פוליטי משולש, רק למומחים מעטים מבין אלו המוכשרים והחשופים לזירה הבינלאומית יש הבנה טובה גם על יחסי רוסיה-ארה"ב וגם על יחסי רוסיה-סין.

מנגד, מעצבי מדיניות אמריקנים חיפשו להימנע מלעורר אנטגוניזם מצד סין כתוצאה מניסיונות שקופים לאזן את יחסי הכוחות, בתקופה בה ניתן לטעון כי ארה"ב חשופה מאי פעם לסכנה מהתנהלות שלילית של סין והלאומיות הסינית פונה יותר נגד ארה"ב. ייתכן גם כי השתקת "האפקט הסיני" בארה"ב נובעת ממידור בעיצוב המדינות בוושינגטון בין רוסיה/אירו-אסיה לבין סין/אסיה-פסיפיק. ייתכן כי לבירוקרטים אין תמריץ למצוא קשר סיבתי וקשרים אחרים בין שני אזורים בנושאים בילטרליים. ייתכן כי גם למחסור במומחים שיכולים להתייחס לנושאים חופפים ביחסי ארה"ב-סין וארה"ב-רוסיה יש תפקיד – שנוצר בחלקו מהקושי ללמוד שתי שפות זרות קשות לביטוי (סינית ורוסית). לבסוף, רוב המגמות והנושאים שבהם יש לקחת בחשבון את הפקטור הסיני ביחסי ארה"ב-רוסיה הם מהעת האחרונה ומתפתחים במהירות. עם זאת, בעוד רוסיה אינה רלוונטית למספר גדול של סעיפים במדיניות החוץ האמריקנית כפי שהייתה בעת המלחמה הקרה, מערכת יחסים משולשת מתקיימת כיום בין וושינגטון, בייג'ינג ומוסקבה, עד כי קשה לראות כיצד האסטרטגיה האמריקנית כלפי רוסיה יכולה להמשיך להתעלם מהפקטור הסיני.

החשבון הרוסי

למרות הצמיחה המדהימה ביכולות הכלכליות והצבאיות של סין, כמו גם הניסיונות של בייג'ינג להרחיב את השליטה הגיאוגרפית של כוחות הים שלה, מוסקבה מחשיבה את סין באופן רשמי כמעצמה-עמיתה הראשונה בהיסטוריה של רוסיה שמוסקבה – לפחות ברמה ההצהרתית – לא צריכה לאזן. הצהרות כאלו משוות בדרך כלל את סין לארה"ב, עם תוכניות פיתוח הנשק המתקדמות שלה – טילים קונבנציונליים בעלי רמת דיוק גבוהה ומערכות הגנה מטילים – שמעוררים חששות משמעותיים בקרב מעצבי מדיניות רוסיים. צעדים בוני-אמון ואיתותים משמעותיים אחרים מארה"ב כשלו עד כה להפיג חששות אלו.

לעומת זאת, איתותים משמעותיים עבדו בין מוסקבה לבייג'ינג, על אף ההבדלים הבילטרליים ביניהן, דוגמת המאבק להשפעה על מדיניות הסחר במרכז אסיה וזיקת הבריתות. מעצבי מדיניות רוסיים מניחים כי יש להם ביטחונות להתנהלות סינית שאינה מתפשטת: סין מסכימה עם רוסיה כי אין זה מקובל לחולל שינוי שלטוני בסיוע חיצוני כמו גם על דרכים אחרות של התערבות בענייניהן של מדינות ריבוניות [1]. בנוסף, מוסקבה מאמינה כי בייג'ינג אינה מעוניינת להפעיל על רוסיה לחץ בסוגיות טריטוריאליות דוגמת הלחץ שהיא מפעילה על מדינות בדרום מזרח אסיה סביב ים סין הדרומי [2]. משקיפים על מדיניות סין כלפי רוסיה מאמינים כי בייג'ינג אינה מוכנה להיכנס לעימות יקר עם רוסיה לגבי שליטה על אדמות סיביר, בהתחשב באקלים הקשה, הריחוק הגיאוגרפי, המחסור החמור אפילו בתשתיות הבסיסיות ביותר, וגם הסבירות הגבוהה כי רוסיה תאיים בתגובה גרעינית במקרה של תקיפה צבאית רחבה. אנליסטים גם מניחים שסין שבעת רצון מהעמדה הניטרלית-ידידותית של רוסיה כלפי העימותים הנמשכים של סין עם ארה"ב ובנות בריתה באסיה.

למרות זאת יש אזור אחד – החוג הארקטי – בה עשויה רוסיה להרגיש את סין מטילה ספק בריבונות שלה. קביעת "קווים אדומים" לסין בחוג הארקטי קשה יותר מאשר במזרח סיביר. לבייג'ינג יש ניסיון טוב ביישום מדיניות ותוכניות פעולה מונחות-יעדים המתאפיינות בשמירה על פרופיל נמוך ועקביות שקשה לעצור או להתערב עד שזה מאוחר מדי. בין הדוגמאות ניתן להזכיר את הליברליזציה במסחר עם המדינות במרכז אסיה, הנחת צינורות וחדירה של מגזרי הפקה של משאבים טבעיים בכל רחבי העולם. שלא כמו בעימות מזוין, יוזמות כאלו לא מהוות איום מיידי לאינטרסים רוסיים. עם זאת, לאחר יישום עקבי שלהן לאורך מספר שנים, שינוי במוקד הכוח מרוסיה לסין הופך בולט. מוסקבה חשה כי החוג הארקטי הוא מקום כזה שבו החדירה הזוחלת הסינית עלולה לסכן את הריבונות הרוסית.


פוטין עם נשיא סין – התקרבות רוסית לבייג'ינג על מנת לאזן את ההשפעה האמריקנית בעולם? צילום: הקרמלין

עיצוב המשחק

בגישתן כלפי סין, גם רוסיה וגם ארה"ב משאירות מספר אופציות פתוחות. הבחירה הסופית שלהן, אם הדברים בכלל יגיעו לכדי כך, תהיה תלויה בהתפתחות ההתנהלות הבינלאומית של בייג'ינג עצמה.

במונחים כלליים, הקרמלין בוחר בין שתי חלופות: 1) יישור קו ללא תנאי עם סין על בסיס אמנת מוסקבה 2001 כולל לאפשר לסין השפעה משמעותית על האסטרטגיה הבינלאומית של רוסיה, במיוחד באסיה, או 2) הגנה על איומים אפשריים מצד סין על אינטרסים רוסיים באמצעות שיתוף פעולה ספוראדי לפחות עם ארה"ב ובנות בריתה באזורים רגישים ליחסי רוסיה-סין.

לרשותם של מעצבי מדיניות אמריקנים עומדות שתי החלופות הכלליות הבאות: 1) ניסיון לשמור על יחסים טובים עם סין תוך ניסיון להגביל את הסיכונים הטמונים בהתרחבות סינית, או 2) להכיל (ואף להתעמת) עם סין – לדוגמא, באמצעות חיזוק הקשרים הצבאיים והעמקת הבריתות של ארה"ב עם שכנותיה של סין באסיה.

שילוב של אסטרטגיות אלו מוביל לארבע תוצאות אפשריות. הטבלה מטה מציגה את המאפיינים הרלוונטיים ביותר של כל תוצאה ליחסי ארה"ב-רוסיה.

במידה וסין תמשיך לבנות את עוצמתה הצבאית ולהתאים את הדוקטרינות והעמדות שלה על מנת לשחק תפקיד מרכזי יותר בפוליטיקה העולמית, יהיה זה קשה יותר ויותר לרוסיה לשמור על מדיניות של עמימות כלפי סין. התפתחויות מסוימות עשויות לשמש כטריגרים שיהפכו את בחירתה של רוסיה לדרמטית וידרשו תגובה מהירה:

  • עימות בין בייג'ינג לקואליציה חזקה הנתמכת על ידי ארה"ב בנושאים ימיים מדרום לסין. בניסיון לנטרל את הממד הלאומני, סין פונה צפונה, ומפעילה לחץ על רוסיה במדיניות הגירה ואפילו מנסה להתחיל מו"מ על בכמה סוגיות גבול.
  • המסחר של סין עם מדינות מרכז אסיה גדל כל כך שקזחסטן מתחילה לנטות ולהעדיף את סין כשותפת סחר ושוקלת לצאת מאיחוד המכסים עם רוסיה.
  • מאזן יחסי הכוחות הצבאיים הרוסי-סיני נוטה באופן חד-משמעי לטובת סין.

בכל המקרים הללו, רוסיה תהיה מוכנה לכל הפחות להקים מנגנון התייעצויות עם ארה"ב לגבי סין.

השלכות ההחלטות האמריקניות לגבי סין

במידה שארה"ב תבחר להתעמת עם סין ראש בראש, קרוב לוודאי שמוסקבה תבחר להתייצב לצידה של בייג'ינג. ברית חזקה עם סין יכולה לבוא לידי ביטוי בתמיכה פומבית של רוסיה בתביעות הטריטוריאליות של סין (במיוחד אם ארה"ב תיתפס במוסקבה כגורם המעקב את יישוב הסכסוך הטריטוריאלי בין רוסיה ויפן) או בתמימות דעים בקרב מעצבי המדיניות הרוסים באשר לצורך לקבל את מעמדה של רוסיה כ"עורף האסטרטגי" של סין. התפתחות זו יכולה להוביל לעלייה באסרטיביות ובנוקשות הרוסית ביחסים עם ארה"ב ועלייה צפויה במתחים סביב משברים בינלאומיים בהם מוסקבה ווושינגטון יתייצבו משני צדי המתרס (דוגמת סוריה ובמידה מסוימת, איראן). מכיוון שמשבר בינלאומי או עימות נרחב בין מעצמות יכול לפגוע בצמיחה הכלכלית הסינית, בתרחיש זה בייג'ינג עשויה למצוא עצמה בעמדה יוצאת דופן של גורם ממתן של מדיניות החוץ הרוסית ואף מתווכת בין רוסיה לארה"ב. מבחינתה, רוסיה תרשה לעצמה מספר מצומצם של חילוקי דעות עם סין, על מנת לא לאבד את כל ההזדמנויות להידברות עם ארה"ב. אלא אם כן הלחץ של וושינגטון על סין יוכיח עצמו כאפקטיבי בטווח הקצר, תרחיש זה יציב את סין בעמדה הטובה יותר לעיצוב מדיניות.

אם ארה"ב תחליט להמשיך להתקרב לסין, למוסקבה יהיה תמריץ לשתף פעולה עם ארה"ב ועם בנות בריתה האסיאתיות במקום לתת לבייג'ינג חופש תמרון חסר תקדים שיגיע מהתקרבות רוסית לסין. הסתייגות רוסית מתלות מוחלטת בסין יכולה להוביל לפשרה טריטוריאלית עם יפן והמשכן של החלטות המונעות מתועלת מסחרית, דוגמת פרויקטים משותפים להזרמת גז בווייטנאם או סחר בנשק עם הודו ומדינות ASEAN.

בסך הכל, המבחן האמיתי של עצמאות מדיניות החוץ הרוסית, שהקרמלין מעונין לשמר, יהיה היכולת שלו לשמור על אופציות פתוחות ביחד לארה"ב ובנות בריתה ובה בעת לשכנע את בייג'ינג שהיא אינה מתפשרת על הברית הרוסית-סינית.

הכותב הוא פרופסור חבר, המחלקה ליחב"ל ולמדיניות חוץ במכון ליחסים בינלאומיים של משרד החוץ הרוסי. הוא מפרסם מאמרי עמדה במסגרת "התוכנית לגישות חדשות למחקר וביטחון באירו-אסיה" (PONARS)

הערות

1. על פי ידיעה שפורסמה באתר המזוהה עם הקרמלין, שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אמר בדצמבר 2012 בפגישה עם פעילים התומכים בממשלה כי "רוסיה לא מתרגשת מהתחזקותה של סין בסוגיות בינלאומיות" [מכיוון ש] "אנחנו [רוסיה וסין] דבקים בהשקפות זהות על מצב העניינים בעולם" (http://www.dni.ru/polit/2012/12/9/244918.html)

2. Dmitri Trenin, “True Partners: How China and Russia See Each Other,” Centre for European Reform, 2012, and Igor Zevelev, “A New Realism for the 21st Century: U.S.-China Relations and Russia’s Choice,”Russia in Global Affairs, October-December 2012


מאמרים נוספים