יפן מגלה את עצמה

החברה היפנית מחפשת שיקום כולל

אלון לוין, יובל בוסתן


ההתפוררות החברתית שחוותה יפן, התפוררות שכללה משבר כלכלי מתמשך, משבר מנהיגותי מתמשך ופגיעה שיטתית בערכים מסורתיים של החברה היפנית לטובת אימוץ התרבות המערבית, נעצרה כתהליך עם פגיעת הצונאמי במדינה. האסון הלאומי ניער את החברה היפנית שמחפשת אך דרכים להמציא את עצמה מחדש. בתוך האווירה הזו שב ראש הממשלה ב-2006 שינזו אבה, הפעם כשהוא נישא על גלי הערצה. כעת, עם כניסתו לשנה השנייה בתפקיד, המשך חובת ההוכחה עליו – האם יצליח להביא את יפן להמציא את עצמה מחדש?

ב-16 בדצמבר 2012, הצליחה המפלגה הליברלית-דמוקרטית של יפן, מפלגת השלטון הכמעט נצחית, לשוב לשלטון בהובלתו של ראש ממשלה חדש-ישן, שינזו אבה. ניצחונו הסוחף, יותר מ-60% ממושבי הפרלמנט, היה אינדיקציה לפופולאריות הרבה שלה הוא זוכה מהציבור היפני, בניגוד גמור לתמיכה המעטה שממנה נהנה בקדנציה הראשונה כראש ממשלה.

אבה זכה בבחירות הראשונות שנערכו לאחר הצונאמי הקטלני שפגע ביפן כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 9 בסולם ריכטר, צונאמי שגם גרם לדליפה בכורים גרעיניים ביפן ולנזקים אדירים בגוף ובנפש. ממשלת יפן שלאחר האסון התקשתה להתמודד עם המכה שנחתה על המדינה והפכה למעשה לקורבן נוסף שלה – האופוזיציה כפתה בחירות מוקדמות, ושינזו אבה כאמור הוביל לניצחון.

אבה עשה מה ששורה ארוכה של ראשי ממשלה כשלו מלעשות והוא להציג חזון של ממש עבור יפן, תרבות עתיקה ואדירה שמנסה להבין את דרכה מאז מלחמת העולם השנייה. בעשותו זאת זכה אבה לקרדיט ציבורי נרחב ולשיעורי תמיכה שנעו רוב השנה סביב 60%-70%, מספרים דמיוניים למי שמצוי בפוליטיקה היפנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, אפילו בהשוואה לימיו של ג'וניצ'ירו קויזומי הפופולארי בתפקיד ראש הממשלה, מורו הפוליטי של אבה.

מטבע לשון חדש הפך לשימושי בקרב התקשורת ביפן ומחוצה לה והוא אבנומיקס, הֵלחם של המילים אבה וכלכלה, שבה לתאר את השינוי שמבצע אבה. בבסיס השינוי, רתימת הדפלציה שחונקת את הכלכלה היפנית כמעט שני עשורים לטובת ההתאוששות הכלכלית. מדובר במהלך דומה במהותו למהלך שביצעו האמריקנים כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי אצלם והוא הזרמת כספים אדירה למשק באמצעות הדפסה של כסף ונטילת הלוואות.

אולם, בעוד שהאמריקנים הסתכנו ביצירת אינפלציה ובהחלשת הדולר, עניין בעייתי בחברה המבוססת על צריכה פרטית ואשר המטבע שלה הוא הילך מרכזי בעולם, הרי שהזרמת הכסף לשוק היפני עוררה את היזמים השונים שנמנעו עד כה מלעשות משהו בשל ירידת המחירים הקבועה, העבירה את המשק היפני לראשונה מזה 15 שנה לאינפלציה קלה, גרמה לפיחות של 20% בערך היין לעומת הדולר ובכך שיחקה לידי היצואנים. ישנם המבקרים את המדיניות המתערבת של אבה בכלכלה היפנית אך לפי שעה הוא מראה תוצאות – מטרת המדיניות הזו היא גם להשיג צמיחה ריאלית של 2%, המתחשבת באינפלציה של 2%.

אבה לא הגיע לתפקידו רק כי רצה לעורר את המשק היפני אחרי שנות קיפאון ארוכות – הוא רצה ברפורמה עמוקה בחברה היפנית, והוא יודע היכן ללחוץ. אחת הנקודות המטרידות את היפנים היא ההזדקנות של החברה היפנית כתוצאה מירידה חדה בפריון של האישה היפנית מצד אחד, ובמערכת בריאות ורווחה משוכללות שהאריכו את חיי היפני הממוצע לשיעורי שיא ביחס לעולם. בעיית ההזדקנות הזאת מתנגש עם מערכת הפנסיה הנדיבה של יפן ותורמת רבות למעמסה הכלכלית שהחברה היפנית חווה, ולא פחות קריטי מכך, מעמידה את עתיד החברה היפנית תחת סימן שאלה [1].

כדי לסבר את האוזן, בשנת 1955 היו 11.5 יפנים בגיל העבודה לכל אדם בן 65 ומעלה. כיום המספר עומד על 2.5 והוא צפוי להמשיך ולרדת עד ל-1.3 ב-2060. באותה שנה תגיע האוכלוסייה היפנית הכללית, שמספרה נע כיום סביב 127 מיליון בני אדם, ל-87 מיליון בלבד, תופעה שקיבלה את הכינוי "הג'נוסייד השקט". המשמעות היא שבתוך שני דורות יצטרך כל עובד יפני לפרנס קשיש בנוסף למשפחתו, מציאות נטולת עתיד אמיתי [2].

לזכות היפנים חייבים לזקוף את העובדה שהם חברה עתיקה, בעלת יכולת המצאה מחדש, והם אלה שיצטרכו כנראה ללמד את העולם כיצד להתמודד עם תוצאות תהליך ההזדקנות החברתי, ששייך לכל העולם המערבי ולמדינות רבות נוספות. לפי שעה, אבה לא הציג דרך להתמודד עם הזדקנות האוכלוסייה כמו עידוד ילודה, אלא רק מבקש לבצע רפורמה עמוקה במבנה השכר, הפנסיה ושוק העבודה היפני כדי להגדיל את הפריון ובכך לפצות על המספר הקטן והולך של ידיים עובדות ביפן.

בעוד שהרפורמות הכלכליות שלו זוכות להערכה בדרך כלל, אם כי גם לביקורת מצד פרשנים שמתנגדים לדרך הקיינסיאנית שבה הולך בדרך כלל אבה ואשר חיזקה את משבר החוב בעולם המערבי, אבה מבקש להחזיר עטרה ליושנה ביפן ולהשיב את הכבוד הלאומי היפני אם להתבטא כך, מהלך שזוכה לעידוד בקרב רוב החברה היפנית אך מעלה תהיות וחששות רבות בסין ובשתי הקוריאניות, קורבנות עבר של הלאומנות היפנית.


שיעורי הלידה ביפן בצניחה. גרף: דמו, ויקיפדיה

מחזיר עטרה ליושנה

מאות חברי פרלמנט ושאר מכובדים נהרו אל האולם שממוקם לא הרחק מהפרלמנט היפני בטוקיו. הבניין שאובטח בכבדות, אירח באותו אירוע באופן נדיר למדי את הקיסר היפני אקיהיטו בן ה-79, וראש הממשלה היפני התכבד לשאת נאום.

ב-28 באפריל 2013 ציינה יפן חג לאומי חדש – "יום השבת הריבונות". חג זה, מיוזמתו של ראש הממשלה אבה, מציין את היום שבו הסתיים באופן רשמי הכיבוש האמריקני במדינת האי, 28 באפריל 1952, כיבוש מימי אביו של הקיסר הנוכחי, הירוהיטו, ששלט 63 שנה ביפן עד 1989.

במעמד זה אמר אבה כי "יום זה נועד לחדש את תחושת התקווה והנחישות למען העתיד". לדבריו, "תפקידנו להפוך את יפן לחזקה ולכזו שמדינות אחרות יכולות להישען עליה". בצד השני של ים סין נותרו כעוסים וחוששים הסינים והקוריאנים שרואים באירוע זה תוספת לאומנית לממשל אבה, שלדעתם כבר מחזיק במנות גדושות מהתבלין הזה [3].

יפן היא מדינה שלאורך ההיסטוריה שלה הצליחה להדוף כל ניסיון לפלוש אליה ולכבוש אותה, עד לתבוסה המוחלטת לארה"ב ב-1945. הסיבה לכך נעוצה בהיות יפן מדינת אי בין היתר אולם בקרב היפנים רווחה האמונה כי אף כוח לא יכול ליפן.


שינזו אבה – סוף למשבר המנהיגות? צילום: האתר הרישמי

להשתקם בהצלחה

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ניסיון המונגולים לפלוש אליה במאה ה-13, במקביל לירידת העוצמה של האימפריה שבה ג'נגיס חאן ואשר הגיעה ב-1260 לשיא התפשטותה – ב-1274, התקרב צבא מונגולי שהורכב מ-40,000 לוחמים ב-900 ספינות אל עבר האי קיושו, הדרומי מקרב האיים הגדולים שמרכיבים את יפן. מולו המתינו על החוף 10,000 סמוראים. לצד הסמוראים עמד מזג האוויר, והסערות והסופות הקשו על הכוח הפולש ללחום עד שהוא נאלץ לסגת לאור האבדות הכבדות. לאחר מכן החלו היפנים בבניית חומה שתמנע ניסיונות פלישה בעתיד. המונגולים מצדם שלחו משלחות דיפלומטיות כדי לנסות ולהסדיר את היחסים עם יפן, אך כל המשלחות נרצחו על ידי היפנים.

7 שנים לאחר מכן, הגיעו יחסי יפן והמונגולים לרגע האמת – 140,000 לוחמים מונגולים על גבי 5,000 ספינות ניסו לחדור מאותה נקודה. מולם המתינו על החוף 40,000 מגנים יפנים בלבד. שוב נאבקו המונגולים עם איתני הטבע – טייפון היכה במונגולים בעודם בספינות, בעוד שהלוחמים היפנים יכלו להרוג ללא מאמץ את פליטי הסופה. שתי הסופות זכו לכינוי "רוחות האלים" או קאמי-נו-קזה, מה שחיזק את האמונה היפנית בדבר השגחה עליונה ששומרת על יפן.

בהיסטוריה היפנית ישנם שני צמתים מעניינים שבהם הבינה החברה היפנית כי היא נמצאת בנחיתות מבנית ביחס ליריבותיה. בשני המקרים היא הוכיחה חיוניות ורצון ללמוד מהיריבה, ובכך לעבור רפורמה שתאפשר את המשך ההתפתחות החברתית.

בשנת 645 הייתה החברה היפנית שקועה במאבקי כוח פנימיים כתוצאה מהמבנה השבטי שלה. הקיסר קוטוקו ביקש ללמוד מהסינים כיצד לנהל קיסרות בצורה יעילה. הוא שלח מלומדים יפנים לסין כדי לנסות ולהבין את סודות עוצמתה. שש משלחות שונות הגיעו לסין, חלקן נותרו שם 20 שנה ויותר. המשכילים היפנים למדו הכל – את שיטת הכתיבה הסינית, הספרות, הקונפוציוניזם והבודהיזם, הארכיטקטורה הסינית ואפילו ביקשו לחקות עניינים פולקלוריסטים יותר כגון הרגלי התזונה והלבוש. רפורמה זו כונתה רפורמת טאיקה והשפעותיה ניכרות עדיין ביפן של ימינו. בשורה התחתונה, שיטת השלטון האימפריאלי הסיני אומצה ביפן והונהגה כך במשך שנים רבות, ובכך הביאה לריכוזיות רבה יותר בחברה השבטית היפנית ולאחדות.

במאה ה-12, שבה יפן להיות חברה פיאודלית בהובלת השוגונים והסמוראים, כשלקיסר שמור תפקיד מצומצם ביותר, ועיקר חוקו בסמליותו. במשך כשבע מאות שנה חיה יפן תחת השיטה הפיאודלית עד שבמאה ה-19 מנו הסמוראים 1.9 מיליון בני אדם, פי עשר יותר מהאצולה הצרפתית ערב המהפכה ב-1789, והם הטילו מעמסה כבדה ביותר על הכלכלה. בנוסף, מעורבותן של מעצמות זרות רבות במתרחש בסין ולאחר מכן ביפן, אילצה את הקיסר היפני לתור אחר רפורמה עמוקה שתביא ליישור קו עם המעצמות החזקות בעולם. החשש היפני היה שאם יתעלמו ממאזן הכוחות שנטה לרעתם, יעמדו בפני סכנה של השתלטות זרה.

ב-1868, נשלחו משלחות יפניות רבות לאירופה ולארה"ב כדי ללמוד מהתרבויות החזקות ביותר בעולם מבחינה צבאית וכלכלית, את סודות עוצמתן. הידע שנצבר מהמסעות האלה עמד בבסיס רפורמת מייג'י, אם כי הרפורמה התחילה עוד קודם להגעת המשלחות. היפנים ביטלו את עקרונות החברה המעמדית והנגישו את החינוך לכל החברה. בנוסף הם ביצעו מהפכה תעשייתית אדירה ביפן, כולל בנייה מסיבית של תשתיות והיפתחות לעולם. מצי סוחר של 26 ספינות ב-1873 היו ליפנים בדיוק 40 שנה לאחר מכן לא פחות מ-1,512 ספינות קיטור. גם מסילות ברזל בין מרכזי האוכלוסין נמתחו וקיצרו את זמני הנסיעה בתוך יפן בצורה דרמטית. הצבא היפני הקיסרי, שהתבסס על טכניקות הלחימה העתיקות של הסמוראים, הפך לצבא מודרני עם נשק חם ודוקטרינות לחימה חדשניות.

כמה עשרות שנים לאחר מכן, מ-1912 ואילך, תהיה יפן לאחת המעצמות החזקות ביותר בעולם, הן צבאית והן כלכלית, והיא תשלוט על שטחים נרחבים במזרח היבשת, כולל סין עצמה.

התבוסה היפנית במלחמת העולם השנייה, שבעקבותיה הייתה יפן תחת כיבוש לראשונה בתולדותיה, יצרה תחושה של אמביוולנטיות בקרב היפנים. מצד אחד, היפנים הביעו הערכה רבה לשיטות הייצור והניהול האמריקניות שיצרו את הכלכלה האדירה בהיסטוריה העולמית. בשנת 1945 ייצרו האמריקנים 50% מהתמ"ג העולמי. מצד שני, ההשפעה האמריקנית כחברה פתוחה יחסית וליברלית, התנגשה בנקודות רבות עם מסורות של חברה שמרנית ביותר כגון ביחס לנשים, יחס ללאום ולדת ועוד. היפנים הפנו את רוב מרצם לשיקום הכלכלי שלי ארצם ובהצלחה מדהימה – ממדינה הרוסה שספגה שתי פצצות אטום בהפרש של שלושה ימים ו-2.5 מיליון מבניה מתו במלחמה, הפכה תוך 23 שנה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ואף לכלכלה שבסוף שנות ה-80 דובר בה כמי שתעקוף את הכלכלה האמריקנית, כפי שמתייחסים כיום לכלכלה הסינית.


חיילים יפנים – רחוקים מהאימפריה של אמצע המאה שעברה. צילום: צבא ארה"ב

הניהונג'ינרון

ברקע הצמיחה הכלכלית, נוצר ז'אנר ספרותי חדש, או לכל הפחות זכה לעניין לאומי נרחב והוא הניהונג'ינרון, שפירושו הלכה למעשה הוא האופן שבו היפנים בעיקר תופסים את עצמם מבחינה לאומית. במסגרת זו נכתבו כ-700 ספרים בשנים 1946-1978 על ידי שורה של חוקרים וסופרים, ובהם פילוסופים, סופרי דרמה, אנתרופולוגים, היסטוריונים, בלשנים, מדענים, עיתונאים, פסיכולוגים ועוד. כשישית מהספרים נכתבו על ידי חוקרים זרים המכירים את התרבות היפנית מקרוב ומהווים מעין תת-ז'אנר, אך הרוב כאמור נכתב על ידי יפנים.

יש המנכסים ספרות מוקדמת יותר לניהונג'ינרון, והדיון נוגע כמובן לחוקרי החברה היפנית. אולם אין ויכוח כי עיקר ההתעוררות של בחינת מהותה של החברה היפנית ועוד על ידי החברה עצמה קשורה בטבורה לתבוסה הגדולה שנחלה יפן במלחמת העולם השנייה, תבוסה שפגעה בכבוד הלאומי היפני והעמידה את היפנים בפני מבוכה אדירה של זהות.

מתוך הבלבול הזה ביקשו היפנים למצוא את הייחודיות שלהם ולבדל עצמם מן התרבות המערבית שאליה נשאבו באמביוולנטיות רבה – מכאן ואילך תנסה יפן למצוא דרך שתשלב את מה שהם מכנים "הרוח היפנית" עם טכנולוגיה וידע מערבי שאפשרו ליפן להפוך ממדינה הרוסה למעצמה טכנולוגית וכלכלית אדירה.

הגרסה המוסכמת על רוב החוקרים בתחום הניהונג'ינרון היא שהעם היפני הוא עם יחידאי, הומוגני באתניות שלו, בעל שפה שאינה דומה מבחינה דקדוקית לאף שפה אחרת, כתוצאה מהיותו עם שחי באי אשר הדף את כל המנסים לפלוש אליו ולא התערבב עם אומות אחרות. זאת למשל, בניגוד לעמים ביבשת אסיה.

אולם ההצלחה הכלכלית היפנית שהגיעה כאמור לנקודת שיא ב-1968, החלה להיחלש בשל שורה של בעיות מבניות בכלכלה היפנית עד שבשנות ה-90 פסק המשק היפני כמעט לחלוטין מלצמוח ומסוף אותו עשור גם פסקה האינפלציה במדינה. אובדן הדהירה הכלכלית שחררה בעיות חברתיות רבות שהועצמו לנוכח תהליך ההזדקנות המהיר של יפן. כעת החלו היפנים לשקוע בשורה של משברים נוספים כולל משבר מנהיגות שהוביל לשלטונם של שבעה ראשי ממשלה מאז פרישתו של קויזומי ב-2006, איש מהם כולל אבה בקדנציה הראשונה, לא הצליח לשלוט יותר משנה. משבר הזהות היפני, אם כן, הוביל לדרישה חברתית להשבת סמלי העבר ולהגברת הגאווה הלאומית.

יום השבת הריבונות היפני הוא רק משורת צעדים שמבצע אבה כדי להשיב את הגאווה הלאומית ליפנים. בספטמבר השנה נבחרה העיר טוקיו לאחר את האולימפיאדה ב-2020. עיר זו כבר אירחה אולימפיאדה בעבר, בשנת 1964 ונכשלה בהשגת האירוח ב-2016. הזכייה גרמה לשמחה רבה ביפן ועיריית טוקיו כבר הקצתה בעצמה 3.8 מיליארד דולר להוצאות על האירוח, עוד בטרם הממשלה החלה להעביר כספים בעצמה. ביפן מקווים שאירוח האולימפיאדה, תשע שנים לאחר הצונאמי, יסייע בשיקום הכולל של יפן, לא רק בבניית התשתיות אלא גם בשיקום הזהות הלאומית.

ניסיון נוסף לחיזוק הלאומיות מבצע ראש הממשלה אבה בביקוריו במקדש יסוקוני, מקדש השינטו ביפן שנבנה לזכר 2.5 מיליון חללי 13 מלחמות ותקריות שבהן הייתה מעורבת יפן מאז 1867, מתוכם 2.1 מיליון חללי מלחמת העולם השנייה כולל 14 פושעי מלחמה. פשעי המלחמה היפנים בוצעו בעיקר נגד הסינים והקוריאנים אך גם נגד עמים אחרים באסיה. סין וגם דרום קוריאה מתנגדות לביקוריו של אבה במקדש ורואות בביקורים אלה פרץ של לאומנות שמזכיר את הפאשיזם היפני של שנות ה-30. אבה אגב נהג לפקוד את המקדש גם בקדנציה הקודמת והוא תמיד נחשב לנץ ביטחוני.

סקר שנערך ביפן בסוף השנה, העלה כי כ-70% מהנשאלים סברו שראש המשלה שלהם צריך יותר להתחשב בהשלכות הדיפלומטיות של מעשיו ולכן לוותר על הביקורים הללו. רבע מהיפנים התנגדו להתחשבות הזו, ו-43% אף הביעו הערכה כלפי המהלך. 54% אף תומכים בהקמת אתר זיכרון חדש למתי המלחמה ללא פושעי המלחמה, לעומת התנגדות מצד 39%. למרות שיש ציבור גדול שמזדהה עם מהלכי אבה, ניתן לומר כי החברה היפנית ככלל מציבה לראש הממשלה מעין גבול – מעוניינים בחיזוק הזהות הלאומית אך לא על חשבון היחסים עם מדינות אחרות ובוודאי שלא לעורר את רוחות העבר.

המאבק על הבעלות על איי סנקוקו הוא נדבך נוסף בפרץ הלאומיות המחודש ביפן. אמנם המאבק הוא בן כמה שנים, אולם כעת מוביל אותו מהצד היפני אבה, והוא מציג עמדה בלתי מתפשרת בסוגיה. מבחינת היפנים, האיים מצויים מספיק זמן תחת שלטונם כדי להיחשב שלהם והם סבורים כי הסיבה היחידה שסין פתאום מביעה בהם עניין נובעת אך ורק מהסיכוי להימצאות נפט בים שמסביבם [4].


מקדש יוסוקוני – ביקוריו של אבה במקום נועדו לחיזוק הלאומיות היפנית. צילום: וואי, ויקיפדיה

שיקום לאומי

תיאוריית הדורות של החוקרים שטראוס והאו שהצגנו לפני שנה בדיוק [5], חקרה אמנם את החברה האמריקנית, אולם החברה היפנית שלאחר מלחמת העולם השנייה מציגה שלבים דומים בהתפתחותה. השלב הראשון לאחר המלחמה הוא שלב הבנייה שבו הייתה מצויה יפן מ-1946 לערך עד 1968, עת הגיעה כאמור למעמד של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. השלב השני מכונה התעוררות. בשנים אלה פשטו ברחבי יפן הפגנות נגד המלחמה האמריקנית ביפן בעוד שההנהגה היפנית הצליחה להשיג עסקה לפינוי האמריקנים מאוקינאווה, בעוד שאיי סנקוקו עוברים לשליטתה המחודשת של יפן. בשלב הזה הפכה יפן מחברה שעיקר מרצה מופנה לייצור, לחברה שבה יש דגש על צריכה פרטית.

בתחילת שנות ה-90 התפוצצו הבועות הכלכליות השונות לאחר שהחריצות היפנית כבר לא יכלה להחזיק צמיחה מהירה לבדה, ומחירי הנדל"ן הגואים חנקו את הכלכלה. מאז מצויה יפן בדור של היפרמות, כשהמצב הכלכלי מתדרדר, מסורות עתיקות ננטשות והחברה הופכת ליותר ויותר אינדיבידואלית. אולם מאז הצונאמי ב-2011 אפשר לומר שיפן נכנס לדור של משבר שבסיומו היא תחזור להציג חיוניות.

ההצלחה של אבה אם כן, היא בהתאמת סוג המנהיגות שלו לצרכי הדור ביפן. קשה לחזות כמה שנים יימשך המשבר הזה, אולם לקראת סוף העשור הבא יפן אמורה על פי תיאוריה זו להמציא את עצמה מחדש ולמצוא פתרונות לבעיות המבניות הקשות שחונקות את הכלכלה, כולל המבנה הגילי של החברה היפנית, מבנה השכר והפנסיה ועוד.

כחלק מההתעוררות הלאומית אין להתפלא אם יפן תרתום תקציבים נרחבים יותר וכן את עוצמתה הטכנולוגית לפיתוח צבא מודרני תוך שינוי החוקה הפציפיסטית שהוכתבה לה על ידי האמריקנים לאחר מלחמת העולם השנייה. לצעד זה יש משמעות סמלית בהתחלה, כגון הותרת פרק הכיבוש האמריקני באופן סופי מאחור, אך גם תהיה לו חשיבות לנוכח ההתעצמות הצבאית הסינית.

לפי שעה, הן יפן והן סין אינן מעוניינות בהתנגשות צבאית של ממש אלא רק בהרתעה, אך יש להניח כי השקפה זו תשתנה אצל סין קודם שתשתנה אצל יפן ולכן זקוקה יפן יותר מכל לצבא אפקטיבי. העובדה שארה"ב מפחיתה את הנוכחות שלה בעולם אם כי עדיין לא באזור, מדליקה נורות אדומות אף היא עבור היפנים. סין מצויה כל הזמן בפיגור של דור או שניים אחרי יפן. קצב הצמיחה המהיר של יפן הואט ב-1968 עם הכתרתה ככלכלה השנייה בעולם והקצב הסיני הואט בשנתיים האחרונות עם עקיפת יפן בדרך להשגת המקום השני בעצמה.

הסינים יחוו בשנים הקרובות בעיקר עלייה מהירה נוספת ברמת החיים כולל התחזקות בזירה העולמית, אולם החברה הסינית תתמודד עם בעיות של אינדיבידואליזם וכדומה שאתם מתמודד יפן כבר עתה.

לכן, הרצון היפני יופנה בעיקר לשיקומה של יפן בעוד שסין, עם עודפים של ביטחון עצמי ממה שהשיגה עד כה, עשויה להיות זו שמכתיבה את הקו האקטיבי יותר נגד יפן. במילים אחרות, הפעולות הלאומיות היפניות מיועדות בעיקר לציבור היפני כדי להשיב לעצמו את זהותו וערכיו ומופנית החוצה רק כדי להרתיע. הפעולות שנוקטים הסינים עשויות להיות כדי להשיג כוח ממש על חשבון יפן תוך סיכון היציבות האזורית.

הערות

1. Shinzo Abe, "Japan Is Back", Foreign Affairs, July/August 2013

2. עוד על הנושא במאמר "הג'נוסייד השקט", גיליון נובמבר 2008 של סיקור ממוקד

3. Stanley White, "Japan's Abe says "restoration of sovereignty day" signals hope", Reuters, 28/04/2013

4. עוד על כך במאמר "מחלקים את מזרח אסיה", בגיליון זה

5. גיליון דצמבר 2012


מאמרים נוספים